.Esse Est Percipi.

המוח מפעיל את היד, הסביבה מפעילה את המוח.

אין דבר בעולם הפנימי שלנו שאינו תוצר של הסביבה-

אנחנו חשים רעב כי המציאות של להיות אורגניזם היא לפרק את הסביבה על מנת לא להתפרק, בסביבה יש חומרים שאני צריך בכדי להתקיים. המוח צריך את התפוח ומזיז את היד לאחוז בו ולהביאו לפה.

אנחנו חשים פחד כי הנמר או הצונאמי ישימו קץ לחוויה שלנו את העולם אם לא נברח, אז המוח מזיז את הרגליים ומאיץ את הלב.

 חבר מספר בדיחה, הבחורה הגבוהה רוכנת קרוב ומשאירה נשיקה על השפתיים, אנשים בעלי שם מוחאים כפיים ומשבחים את היצירה. הסביבה משמחת אותנו אז אנחנו מרגישים סיפוק והמוח מזיז את שרירי הפנים בכדי לחייך.

זו המציאות של כל היצורים החיים ולא רק זו האנושית- שממית,זאב,פיל,עורב,אלמוג,למור כל אילו תלויים בצמחייה, במשטח, בטורפים, בלחות, בשמש, במים ובכל אובייקט שמקיף אותם.

אנחנו נוטים לחשוב על עצמנו כעל רוח רפאים שמשקיפה על המציאות דרך העיניים ומאזינה דרך האוזניים אבל אנחנו לא, היקום הוא רצף של חומר ואנרגיה שממלאים טנזורים על גביי טנזורים בכמויות שונות ואנחנו לא יוצאי דופן. אין תיאטרון קרטזי.

זו, בעיניי, ההגדרה האולטימטיבית לחיים ולתודעה. זה הדבק המחבר בין כל האורגניזמים, הגורם המשותף הנמוך ביותר- אף תוכנה לא תרוץ ללא קלט, כולנו תלויים בסביבה. מוח שנולד ללא גוף לא ישרוד זמן רב בדיוק כפי שגוף הנולד ללא מוח לא יאריך ימים.

בעיות גדולות נראות טריוויאליות כשזוכרים שהחיים ברובם פשוטים-

רע לך איתו? תיפרדי ממנו.

אתה רוצה גוף חטוב? תאכל נכון ותעשה ספורט.

הם שמוקים ואתה לא נהנה איתם? אל תהיה חבר שלהם.

את רוצה להתקבל למשרת החלומות שלך? תתמקדי בלעמוד בקריטריונים.

דברים סבוכים לפי כמה שנבחר, לווין ימדוד את אורכו של קו חוף בעזרת לייזר ישר וייתן תשובה קצרה ממדידתי שלי עם מטר של כל גבעה ועמק בעוד תשובתי תהיה קצרה מזו של נמלה המודדת כל חריץ קטן וקבוצת גרגירי חול תוך שימוש בשערה.

אנחנו חופשיים לבחור באילו רזולוציות אנחנו מנתחים את היחסים הבין-אישיים שלנו ובעיות שנראות קשות בעקבות מטען רגשי עדיף לפתור מסדר ראשון ולתקן תוך כדי פעולה, להעמיק את הרזולוציה לפי הצורך. 

אנחנו הסביבה, הכל תלוי בנו ובמשוב שאנחנו נותנים לעולם ולאחרים.

סוף מעשה במחשבה תחילה.