1. מוות בתפיסה ההיידגריאנית-
אחד הטיעונים נגד הארכת-חיים ואלמוות ביולוגי שלא נגעתי בהם כאן מאחר והוא נדיר יחסית הוא; "אם תוחלת החיים לא תהיה מוגבלת, לא תהיינה מטרות והישגים לשאוף אליהם".
הגישה ההיידגריאנית* הזאת סובלת משני פגמים מהותיים (*-הפילוסוף מרטין היידגר גרס כי המוות מהווה קטליזטור להישגיות מכיוון שחיים בצילו מכריחים אותנו להוציא את המקסימום מעצמנו ולהיות הכי טובים שרק נוכל בעוד שחיים ללא מוות יצרו מצב של רגרסיה לממוצע ונשקע בשגרה יומיומית שוב ושוב לנצח):
1)ריאלית- לגישה ההיידגריאנית הנ"ל היה אולי יכול להיות איזשהו בסיס ברמה האנושית (אך גם הוא היה נרמס תחת נקודה #2 שאפרט מיד) אילו היינו חיים בעולם אידיאלי, עולם כזה בו כל בני האדם הם רציונליים* (*-פועלים למקסם את המטרות שלהם), סקרנים, חקרניים ולהוטים מטבעם. בפועל המציאות רחוקה מלהיות כזאת והרוב המוחץ של האנשים נוטה לעבר הממוצע,הנוח,המוכר והבחירות שלהם לרוב אינן אופטימליות. בני אדם כבר עכשיו אינם חיים את הפוטנציאל המקסימלי שלהם מבחירתם האישית (גם עצלות זו בחירה) ותוחלת חיים לא מוגבלת דווקא תגדיל את הסיכויים שאדם ישנה את חייו וינסה לבנות את עצמו בצורה הכי טובה שהוא רק יכול (שהרי הוא אינו מוגבל בזמן).
2)מתמטית- בזמן חיים ארוך יותר אפשרות הרווח גדולה יותר גם היא.
פשוט עד כדי כך.
ב1000 שנה הסיכוי שארוויח X כסף גדול מזה שארוויח את אותו הסכום ב60 (בהנחה שאבחר באסטרטגיה שממקסמת את המטרה שלי או במקרה הזה, בהנחה שאלך לעבוד).
התוחלת (המתמטית) של אינסוף היא אינסופית מאחר ורווח חומרי הוא קומולטיבי (מצטבר) בעוד שבזמן אינסופי, סטטיסטית תהיינה יותר אפשרויות להגשמת רווח רוחני (גם אם הוא אינו קומולטיבי) זה win-win, על מנת למקסם רווח הבחירה האופטימלית היא תמיד לחיות על פני למות* (*-בנושא של העולם הבא וההימור של פסקל נגעתי כבר כאן גם כן).
הטיעון הזה מאד מזכיר לי את הניסוי בו מעשנים ולא-מעשנים היו צריכים לבחור חפיסות קלפים עם הסתברויות שונות לנצח (איזושהי קומבינציה שהציבו בתנאי הניסוי) וחזרו על המשחק פעמים רבות ובכל נקודה יכלו לבחור בחפיסה אחרת. הסתבר כי היכולת של מעשנים לעשות חישובי תוחלת (מתמטית, דהיינו הערכות רווח והפסד) באופן אינטואיטיבי הייתה נמוכה משמעותית משל הלא-מעשנים (גם אילו מהלא-מעשנים שבחרו בהתחלה חפיסה שבטווח הארוך ההפסד עולה על הרווח קצר הטווח החליפו במוקדם או במאוחר לחפיסה אחרת בעוד המעשנים התמידו בבחירתם שהניבו רווח יחסית גבוה יותר בטווח הקצר אבל בטווח הארוך גרמה להם להיות בהפסד ניכר).
2. היררכיה שקרית-
לטיעון הזה אני קורא בשם "היררכיה שקרית" או "לינאריות שקרית" והוא מבוסס על טיעון ששמעתי בשיחה על ריפוי זקנה, הארכת חיים רדיקלית ואלמוות ביולוגי בבני אדם. הציטוט הוא כדלקמן:
"תרופה לסרטן עוד לא מצאו, אז חיי נצח. פיי."
זה טיעון חלש מכמה סיבות-
א. טרמינולוגית-
"סרטן" הוא שם כולל ללמעלה מ-200 סוגים של מצבים בהם יש גדילה לא תקינה של תאים שעברו מוטציה כלשהי ולא מצב יחיד. ישנם סוגים של סרטן כמו סוגי סרטן עור מסויימים שקל לאבחן ולשלוט בהם והטיפול בהם בדרך כלל פשוט וקצר מאד וישנם סוגים כמו סרטן ריאות שקשים מאד לטיפול והידע שלנו היום על איך לרפא אותם מוגבל אז לומר שלא מצאו תרופה לסרטן זה כמו לומר שלא מצאו תרופה לתאונות דרכים, יש תאונות פשוטות וקלות שהטיפול בנפגעי התאונה הוא טריוויאלי ויש תאונות קשות שעם הידע שלנו היום אנחנו לא יודעים איך להציל את הנפגעים.
ב. ריאלית-
(1) טכנולוגיות שונות לא מתפתחות בקצב זהה (אבל לרוב פריצת דרך באחת מובילה לפריצות דרך באחרות) והרבה פעמים קצב ההתקדמות בתחום אחד סותר את האינטואיציה האנושית לגבי קצב ההתקדמות בתחום אחר (המטוס הומצא ב-1903 אבל שקיות זבל הומצאו רק ב-1950).
(2) אחד הגורמים של סרטן הוא הרבה פעמים זקנה. ריפוי ומניעת זקנה ייתנו לנו כמעט חינם מניעה של סרטן לפחות בצורה ארוכת טווח משמעותית.
ג. תועלתנית-
הסטטיסטיקה היא בקירוב 20,821 איש שמתים כל יום מסרטן (על כל סוגיו ביחד)* (*-7.6 מיליון בשנה לפי "ACS Report Focuses on Global Cancer Toll") לעומת 100,000 איש שמתים כל יום מזקנה (זה 36.5 מיליון בשנה, כולל אילו שמתו מסרטן שנגרם מזקנה). זקנה הורגת יותר אנשים כל יום וגורמת לירידה באיכות החיים שהיא לרוב קיצונית יותר ולאורך יותר זמן ככה שהאינטרס שלנו כחברה תועלתנית* (*- תלוי בהשקפה אבל בגדול, כזאת הממקסמת כמה שיותר טוב לכמה שיותר אנשים) צריך להיות לרפא קודם כל זקנה (בפרט שריפוי זה יתן לנו גם למנוע סרטן).
מעבר לכך, יש סיכוי טוב שלרפא זקנה "קל" יותר מלרפא סרטן;
א. כמו שכבר אמרתי, ריפוי זקנה הוא סוג של פעולת מנע לסרטן אבל ההיפך אינו נכון. ריפוי סרטן לא יבטיח לנו הגנה מפני נזק מצטבר לתאים ומחלות אחרות כמו פרקינסון.
ב. בסרטן יש סטייה מאופן הפעולה התקין של חלוקת התא ועלינו גם לתקן את ההשלכות והנזק (כמו למשל הסרת גידול) וגם לדאוג שהתהליך הלא-תקין יפסיק (כמו למשל כימותרפיה). לעומת זאת ריפוי זקנה כולל תחזוקה של הגוף ברמה התאית מראש, לפני שנגרמה איזושהי פתולוגיה כתוצאה ממחלה קשורת זקנה כזו או אחרת.
3. גורל היקום-
טיעון נדיר שעולה לפעמים בשיח סביב הרעיון של אלמוות הוא גורל היקום.
הידע הקוסמולוגי של המין האנושי היום מראה עדות חזקה כי תהליך ההתפשטות של היקום נמצא בקצב מאיץ, דבר המכתיב מה יהיה עתיד היקום.
ישנן תיאוריות רבות בנושא אך אני אתמקד בשלושת התרחישים העתידיים העיקריים (למרות שאחד מהם הוא הסביר ביותר והשניים האחרים הרבה פחות) אך לפני שאכנס לפרטים טכניים אגיב קודם כל על הטיעון עצמו בכמה רמות;
א. אנחנו לא יודעים- הידע שלנו על היקום ועל הכוחות הפועלים בו הוא אינו משהו שיש לזלזל בו, אנו (כאנושות) יודעים לא מעט על חוקי הטבע ותפקודם וכיצד לנצל אותם לטובתנו, אך בזירה הקוסמולוגית ישנן חתיכות רבות של הפאזל שאנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות איתן או מה המשמעות שלהן או אפילו אם הן באמת קיימות (כמו למשל הרעיון של "חומר אפל" ו-"אנרגיה אפלה"). יכולת החיזוי שלנו כרגע מוגבלת על ידי הפרמטרים שאנו מודעים להם והידע שלנו על אופן פעולתם ויעבור עוד זמן רב עד שנוכל לתת איזושהי תשובה שקרובה לוודאות.
ב. אין לזה משמעות- גם אם גורל היקום (בעוד טריליוני שנים) הוא אכן כזה שאינו מתאים לקיים חיים (לפחות לא בצורה שאנו מגדירים ומבינים חיים כיום), זה לא משנה כי זה אינו מקטין מחשיבות המעשים שלנו כשאנו כן כאן, חיים ונושמים. עלינו לבחור להיות רציונליים* (*- לפעול על מנת למקסם את הפעולות שלנו) ולהקל על עצמנו ולעזור על עצמנו כל עוד אנחנו כן כאן, לפי ההיגיון הזה אין טעם לעשות שום דבר ממה שאנחנו עושים- אין טעם לרפא אף מחלה, לשים קץ לעוני או רעב. גם אם אין לנו סיכוי להצליח להתקיים בעוד 100,000,000,000,000 שנים זה לא אומר שלא נוכל להקנות לעצמנו את החיים הכי טובים שרק אפשר ולדחות מוות ככל שניתן.
ג. יש לנו סיכוי משמעותית גדול מאפס להצליח- בני אדם פותרים בעיות כל הזמן. דברים שכיום נראים טריוויאלים (היכולת לדבר עם כל אדם בעולם ללא-תלות במרחק ביניכם כמעט מיידית, מערכת המרכזת את כל או מרבית המידע האנושי, השתלת איברים, עיבור מבחנה, תעופה מהירה פי כמה וכמה ממהירות הקול ועוד אלפי דוגמאות אחרות) נחשבו בעבר לבלתי-אפשריים, כישוף או יכולות ששמורות לאלים בלבד. זה שדבר מה היום נראה בלתי-אפשרי או קשה בצורה בלתי רגילה, ממש לא מצביע שהוא יהיה כזה בעתיד וכבר היום יש לנו אסטרטגיות תיאורטיות (ואפרט חלק מהן) להתמודד עם לפחות חלק מהתרחישים העויינים בצורה קיצונית של יקום מאד זקן. בני אדם משפרים את עצמם כל הזמן וכל עוד לא נפגע בקדמה שלנו בצורה קיצונית ע"י מלחמה או קטסטרופה אחרת יש לנו סיבה טובה להיות אופטימיים ובדיוק כמו הנקודה השנייה בתפישה ההיידגריאנית למוות- מתמטית, יותר זמן שנהיה פה האפשרויות להצליח למצוא פתרונות לבעיות (גדולות ככל שתהיינה) יערמו ויהיו לטובתנו בפרט כשמדובר בפרק זמן אבסורדי של מאות,אלפי או אפילו עשרות אלפי מיליארדים של שנים.
ד. ישנן אסטרטגיות תיאורטיות שקיימות ובפיתוח כבר היום שמתאימות למקרה הכללי של גורל "מר" עבור היקום-
איני תומך בתיאוריות של יקומים מרובים ("multiverse") ולכן לא אתייחס לאילו המניחות מעבר ליקום מקביל (למרות שאילו ישנם כאלו ומעבר אליהם אפשרי זה יהיה פיתרון נהדר אך בעיניי הרעיון הוא אבסורדי וקיימים בתיאוריה חורים רבים וסוגיות שמוסיפות יותר בעיות מאשר שהן מוסיפות מידע חדש כדי לפתור בעיות ישנות). רובן מתייחסות לאפשרויות של יצירת עוד יקום (מה שמכונה "יקום מרתף") שיתאים לתנאים שלנו, מסע מהיר-מן-האור שנמצא במחשבה של נאסא כבר בימינו וחורי-תולעת. אני אתמקד באסטרטגיה האהובה עלי אך היא לא היחידה, ניצול של חורי-תולעת טבעיים.
חור-תולעת הוא סוג של קיצור דרך טופולוגי בחלל ובזמן מנקודה אחת ביקום לנקודה אחרת. הקיום של חורי-תולעת בסדרי גודל של חללית למשל הוא כרגע תיאורטי בלבד ולא נראה כי נוכל לשפוך אור על הנושא בזמן הקרוב אך למה זה משנה לנו, בני אדם (או סייבורגים עד שזה יהיה רלוונטי) הרוצים להמשיך לשרוד ביקום מאד מאד זקן ומאד מאד עויין? כי חור-תולעת המאפשר מעבר מנקודה אחת בחלל לנקודה מאד מרוחקת אחרת למעשה מאפשר מסע בזמן. ביקום שעתיד לא לאפשר לחיים (כמו שאנו מבינים אותם היום) להתקיים, אפשרות של לחזור לזמנים טובים יותר (עבורנו) בהם היקום היה צעיר יחסית (גם אם זה יהיה בחלק מאד מרוחק מהנקודה שבה התחלנו) לא רק מעודדת אלא גם כנראה היחידה כדי לשרוד. נכון לכרגע אין זה ברור אם כלל אפשרי ליצור חורי-תולעת (ועוד להשאירם יציבים) שיתאימו לגדלים הרלוונטיים לנו (לפחות זה המתאים לחללית) או להגדיל חורי-תולעת מיניאטוריים הנוצרים ונעלמים באופן טבעי בשדה המגנטי של כדור-הארץ או במאיצי חלקיקים. אך יש לנו עוד תקווה; גם אם לא נצליח ליצור חור-תולעת מלאכותי או להגדיל חור-תולעת מיקרוסקופי עדיין נוכל לנצל אותם בכדי להציל את עצמנו; הודות להתפתחויות בננורובוטיקה נוכל תיאורטית לפרק את עצמנו (אל תשכחו שאנו מדברים על זמן כה רחוק בעתיד שסייבורגיזציה ופירוק/הרכבה של איברים יהיו טבעיים לפחות כמו שימוש בסמארטפון וכנראה שהרבה יותר) בעזרת ננובוטים ולתת להם לעבור דרך חור-תולעת מיקרוסקופי ולאחר מכן להרכיב אותנו בצד השני. אפילו אם אילו שנמצא/נייצר לא יהיו מספיק גדולים למעבר של ננובוט, עדיין נוכל להעביר רכיבים ליצירת ננובוט בצידו השני ולהעביר את החלקים שלנו בין ננובוטים בצידו האחד לננובוטים בצידו השני.
כעת אתן כמה מילים על כמה תרחישים אפשריים לגורל היקום ואציע כמה רעיונות לאסטרטגיות ספציפיות;
שלושת התמונות העיקריות של עתיד היקום מוכתבות ע"י הצורה שלו, צפיפות החומר שנמצא בו וההתנהגות של כוחות הגרוויטציה והחתיכות המסתוריות בפאזל הקוסמולוגי (אם כלל קיימות) שהן "חומר אפל, ו-"אנרגיה אפלה" (ואולי בפקטורים נוספים שאנו לא מודעים להם כרגע).
התרחיש הסביר ביותר מבין השלושה בהם אדון (והסביר ביותר נכון לכרגע באופן כללי) הוא מה שמכונה "מות החום של היקום" או "heat death" באנגלית.
כל פעולה שמתרחשת ביקום בין אם היא יצור חי המקליד את שורות אילו ממש או אסטרואיד המתחמם כאשר הוא נכנס לאטמוספירה, דורשת אנרגיה. אחד מהגדלים הפיסיקליים החשובים ביותר לתיאורה של מערכת הוא אנטרופיה. אנטרופיה בהגדרה המקובלת הפשוטה שנהוג לתת לה היא "מדד לאי-סדר של מערכת" לדוגמא אם נסתכל על מולקולות של חומר מוצק נראה כי הן מסודרות ובעלות תנודה נמוכה בעוד שאילו של גז מבולגנות וזזות במהירות. קל להבין כי מושג האנטרופיה של מערכת קשור לטמפרטורה שלה (כמו למשל בדוגמא הנ"ל על מוצק וגז ואכן צריך לחמם חומר מוצק בכדי להביא אותו למצב גזי). "החוק השני של התרמודינמיקה" אומר לנו כי במערכת סגורה (לפחות מערכת מאקרוסקופית*) האנטרופיה תמיד יכולה רק לגדול, כלומר לעבור ממצב "מסודר" למצב של אי-סדר. אם ההתרחבות של היקום תמשיך להאיץ בקצב שאנו מאמינים שהיא מאיצה בו היום, אנרגיה תושקע בכדי לייצר כוכבים חדשים אך רובה הגדול יאבד לריק ההולך וגדל של החלל עד שבסופו של דבר האנטרופיה תגיע למקסימום- שיווי משקל תרמודינמי או במילים פשוטות; לא יהיה יותר פוטנציאל הפרשי אנרגיה ולכן לא נוכל לבצע עבודה, כלומר לא יהיה כיצד להפיק אנרגיה בשביל פעולות והיקום יהיה חלל קר ומת. הנה כמה הצעות להתמודד עם התרחיש הנ"ל:
א.*- החוק השני של התרמודינמיקה לעיתים מופר בסדרי גודל קוואנטיים (סדרי גודל של חלקיקים), המשמעות היא שלעיתים חום זורם (מתרחש מעבר אנרגיה) ממערכת "קרה" למערכת "חמה" יותר. אולי בעתיד נוכל להשתמש בפירצה הזאת לטובתנו בכדי להפיק אנרגיה או להוריד את האנטרופיה חזרה לרמות שיותר מתאימות לנו.
ב. ים דירק ווריאציות- בהבנה שלנו את היקום היום אנו יודעים כי החלל עצמו מכיל אנרגיה בצורה של חלקיקים המופיעים ונעלמים ספונטנית . אילו אכן נגיע לכדי התרחיש הזה ייתכן כי האפשרות של "לפרום" את החלל על מנת להפיק אנרגיה יהיה האופציה האופטימלית (ואולי היחידה) עבורנו להמשיך להתקיים, משאב שכדאי לנו להשקיע בו בלאו הכי מאחר והוא אינו מוגבל.
ג.היברנציה- הודות לתהליכים קוואנטיים כגון מינהור ותנודות אקראיות של חלקיקים בוואקום, לאחר זמן ארוך במיוחד (סדר גודל של 10 בחזקת 10 בחזקת 56, זה מספר עם 1 ו-100000000000000000000000000000000000000000000000000000000 אפסים אחריו!), היקום יוכל לחזור למצב הדומה למצב בו הוא נמצא היום, תוצאה שקשורה בין היתר לשיקולים מתמטיים שהוכיח הנרי פואנקרה . נוכל תיאורטית לשים את עצמנו במצב של חיות-מושהת, היברנציה, ושמנגנון מכני כלשהו יעיר אותנו כאשר תקלט מספיק אנרגיה בעולם החיצון. זה נכון שהחיים שלנו יקטעו למספר מגוחך של שנים אבל לא נרגיש את הזמן שעבר ונמשיך בדיוק מהנקודה בה עצרנו ואילו זו הדרך היחידה לשרוד מדוע שלא נבחר בה בפרט כשלא נשים לב להבדל?
תרחיש נוסף הוא "הקרע הגדול" או "big rip" באנגלית. בתרחיש זה ההאצה של היקום עוד לא התחילה להראות למה היא מסוגלת והיא תעבור נקודה קריטית שתגרום לה להאיץ אסימפטוטית לאינסוף מה שאומר שיגיע רגע בו כוחות הגרוויטציה, הכוח האלקטרומגנטי והכוחות הגרעיניים המחזיקים את האטומים יחדיו לא יוכלו יותר להתנגד וחומר עצמו ברמה האטומית יקרע לגזרים, מפזר את כל החלקיקים למרחק הולך וגדל עד אשר החלל עצמו יקרע. זה תרחיש פחות סביר משמעותית ממות החום אבל הידע שלנו עוד לא מספיק גדול בכדי לשלול אותו לחלוטין. מעבר לאסטרטגיות הכלליות לשרוד קיום בעתיד רחוק של יקום שכזה, התיאוריה על גורל של קרע גדול ליקום מבוססת על הנחת אנרגיה נוספת שסמויה מאיתנו פרט לאותה אנרגיה אפלה מיסתורית והיא מכונה "אנרגית פאנטום". אסטרטגיית הישרדות ספציפית מבוססת על כך שביקום בעל סוף פאסימי ודרמטי שכזה אותה "אנרגיית פאנטום" תיאורטית תאפשר להפר את מה שידוע כ"תנאי האנרגיה החלש" , מה שיאפשר לבנות מכונת זמן אפקטיבית שבדומה לרעיון שפירטתי קודם לכן בנוגע לחורי-תולעת, יאפשר לנו לחזור לשלב מוקדם יותר של היקום.
התרחיש האחרון שאדון בו מכונה "ההתכווצות הגדולה" או "big crunch". הרעיון הוא שההאצה שאנו רואים כתוצאה מאותו חומר אפל ואנרגיה אפלה היא לא יותר מ"יתרון זמני" שיש להם על כוחות הגרוויטציה ושתגיע נקודה קריטית בה החלל יתחיל להתכווץ חזרה במקום להתפשט בעקבות השפעת הגרוויטציה. שוב, לא סביר על פי המודלים שלנו כיום אבל עדיין אין בידינו מספיק ידע בכדי לפסול אפשרות זו.
אולי הודות לניצול של תופעות פיסיקאליות כמו מינהור של חלקיקים (סוג של טלפורטציה) נוכל בעתיד לשנות את צפיפות החומר ביקום ובכך להשפיע על תנודות ההתרחבות והכיווץ של החלל ובכך "לקנות עוד זמן" לחומר אפליה ואנרגיה אפלה להמשיך להרחיב את החלל עד אחרי זמן קריטי כלשהו שממנו כוחות הגרוויטציה כבר לא יוכלו למנוע ולהפוך את התפשטות היקום (מצב שיוביל אותנו חזרה למות החום שאת ההתמודדות התיאורטית איתו כיסיתי כבר).
ישנם עוד תרחישים אפשריים כמו "big bounce" שאומר שההתרחבות וההתכווצות של היקום הם מחזוריים או כאלו המתארים שלב בו הזמן יעצור מלכת אך כל אילו ספקולטיביים ביותר, מאד לא סבירים ובעלי מעט מאד ראיות עד בכלל לא. יש לנו הרבה מאד זמן להתכונן ואנחנו כרגע בכיוון הנכון אבל בואו נתחיל מלרפא זקנה כי מעבר לכל ההצעות הנ"ל כיצד לשרוד ביקום מבוגר ועויין אין כלל קשר בין הדברים והקיום שלהם הוא ברובד מאד שונה האחד מהשני.
סיכום-
הלגיטמציה שאנחנו כחברה מרגישים לתת לאנשים מבוגרים יותר למות ממחלות קשורות זקנה היא תוצר של כשל לוגי מסוג Appeal to nature ושל בורות שרוב האנשים אינם מודעים לצורות חיים החוות Negligible senescence ולכן אינן מזדקנות. בסופו של יום זה הופך אותנו לחברה גילנית וזה חבל (האמת שהחברה שלנו חוטא בגילנות גם כלפיי ילדים אבל זו נקודה בפני עצמה. כולם מתיימרים להטיף נגד גזענות אבל להפלות על רקע גיל נראה לאנשים עניין של מה בכך).
כמה מילים על המלחמה הנוכחית-
למוות הרבה צורות ומוות ואלימות הן דוגמא לשתיים מהן.
עלינו לקחת אחריות ולמגר מוות על כל צורותיו. ככל שנקדים להבין וליישם זאת כך יוטב לנו כחברה, כאנושות וכאנשים פרטיים.
שימרו על עצמכם ואני מקווה שכולכם זוכרים להיות אופטימיים- העולם גדול והיקום עוד יותר, יש לנו שכל להמציא וידיים ליצור ומחר יום חדש.
לקריאה נוספת-
על עוד אסטרטגיות לשרוד את סוף היקום
עוד הצעה של מודל קוסמולוגי
הרחבה על עוד אסטרטגיות
גילויי אופטימי שפוסל סוף אפשרי של היקום
פוסט קודם שלי על עוד טיעונים (ואיפה הם טועים) נגד ריפוי זקנה
הרחבה על טיעון מספר 3- חישובים (והפרכה) של פיצוץ אוכלוסין
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simulacra