שני מאמרים שלי התפרסמו.
הראשון מביניהם בנושא הארכת-חיים והוא למעשה גירסא משופרת,פורמלית ואסתטית יותר של הפוסט הזה (על המאמר השני אפרט בקצרה ואתן לינק בסוף).
מחשבות על המאמר ועל החלטות של אנשים (לטוב ולרע) הובילו אותי לראות תבניות-
כל טיעון דת'יסטי (כזה המנסה להצדיק, בדרך זו או אחרת, מוות על פני חיים) ניתן לסיווג תחת קטגוריה של אי-רציונליות.
ולא די בזה, אני יכול להכליל ולקבץ את הקטגוריות האילו.
כל טיעון שניתן להעלות על הדעת (וריאציה כלשהי של הטיעונים שמניתי במאמר או כאן) נופל לפחות בתוך אחד מהארכטיפים שהגיתי (וכפי שאדגים, טיעונים מסויימים יכולים ליפול תחת ארכטיפים שונים לפי ההקשר וכוונת האדם האומר אותם או שילוב של שניים או יותר ארכטיפים).
החלוקה שלי היא לארבעה ארכטיפים (עם כוכבית קטנה להערה שאפרט בהמשך) כאשר אכתוב את הסיווג של כל אחד (השם שלו), פירוט קצר ודוגמא לטיעון הנמצא שם.
1. גחמתי-סובייקטיבי/אידיוסינקרטי
טיעונים המסתמכים על העדפות אישיות ו/או השקפת העולם האישית של הטוען.
למשל:
"אם נחיה לנצח, נשתעמם"
זה שהדובר חושב שהוא אישית ישתעמם (ומשליך את זה על הכלל, דבר הרחוק מאד מלהיות האמת) לא מהווה טיעון לגיטימי ללא-לרפא זקנה.
זקנה הורגת 100,000 איש כל יום ולרוב גורמת לירידה משמעותית באיכות החיים שנים לפני המוות עצמו.
השיעמום הפוטנציאלי האישי שלך אינו מהווה סיבה לגיטימית לא לרפא פרקינסון,אלצהיימר,אוסטאופורוזיס ו/או מחלות-לב (מה שקולקטיבית אנחנו מכנים "זקנה") ולפי ההיגיון הזה אין סיבה לרפא אף מחלה שכן גם לקחת תרופה לשפעת פוטנציאלית מאריך לך את תוחלת-החיים (שיעמום הוא שרירותי וההנחה כי דווקא אחרי 70,80,90,100 או 200 שנה תשתעמם אבל אחרי 30,20,10 שנים לא, אינה מבוססת).
2. תיאולוגי*
טיעונים המנסים למצוא נימוקי-נגד בחוקי הדת ו/או לדבר ישירות בשם ישות-אלוהית כלשהי ו/או להעמיד המנעות מהגעה לעולם הבא כהפסד.
למשל:
"אלוהים רוצה שנזדקן"
גם אם נניח שאלוהים אכן קיים או לפחות לא נפסול את אפשרות קיומו;
א. מהגדרה, אין אף אדם היכול לאחוז בידע אלוהי ולכן אין אף אדם יכול לדבר בשם האל.
ב. ישנן בטבע צורות חיים המפגינות אלמוות ביולוגי ואינן מזדקנות, אם האל אינו היה רוצה בכך אין סיבה שהאפשרות כלל הייתה פתוחה בפנינו.
3. פסאודו-אינטלקטואלי
טיעונים שבפני עצמם אינם מכילים כשל אך לאחר בדיקה קפדנית יותר מתגלים פשוט כלא-נכונים ו/או טיעונים המנסים לתת לגיטימציה למוות בעזרת עיקרון מורכב/כללי/מופשט יותר אך נכשלים בלראות את התמונה הגדולה ואז נעשית רדוקציה לארכטיפ אחר.
למשל:
"אם אנשים לא ימותו, יהיה פיצוץ אוכלוסין"
על פניו לעין לא-מיומנת הטיעון נראה כלגיטימי, כדור-הארץ סופי בנפחו ולכן יש גבול לכמות האנשים שהוא יכול להכיל אבל אם נסתכל מקרוב ונעשה חשבון נראה כי;
א. נפחו של כדוה"א אמנם סופי אך הוא עדיין עצום במידה שלא-ניתנת לתיאור, זה שמשהו מהגדרה סופי (בעל גבולות) אין זה אומר שבפועל ניתן להגיע למיצוי שלו.
ב. אנשים תמיד ימותו מתאונות ומחלות ועם הזמן הרבייה תרד משמעותית (היא כבר בירידה). גם אם המין האנושי ישרוד לנצח לא עומדים להיות אינסוף אנשים.
ג. ללא התערבות חיצונית, ריפוי זקנה לא מאפשר איפסו פקטו ייצור חדש של ביציות כך שהרבייה עדיין תהיה מוגבלת.
ד. אם נעשה את החשבון- גם אם ברגע זה אף אדם לא ימות משום סיבה שהיא (גם לא תאונות או רצח), נקציב לכל אדם עיר משלו ונכפיל או נשלש את קצב הילודה הנוכחי עדיין יקח לנו מספר 4 או 5-ספרתי של שנים למלא את הפלנטה עד אפס מקום. די והותר זמן להצליח להביא לידי מימוש תוכניות ליישוב פלנטות אחרות.
4. לא-לוגי
טיעונים שפשוט אינם-נכונים וסותרים עובדות בשטח ו/או כשלים לוגיים ישירים המנסים לשמש כהצדקה.
*-ניתן לטעון כי הדת'יסט התיאולוגי הוא מקרה פרטי של הדת'יסט הלא-לוגי.
השתעשתי ברעיון של תת-משפחה בתוך הארכטיפ הנ"ל אך מכיוון שטיעונים תיאולוגיים מהווים משפחה גדולה ונובעים מסוג ספציפי של הנחות-מוצא (כמו לקיחת תוכנו של התנ"ך כאמת ועובדה) הייחודיות לחברי המשפחה החלטתי לעשות את ההפרדה.
למשל:
"בטהובן עדיין חי בזיכרון הקולקטיבי של החברה"
א. הטיעון הוא ישירות כשל לוגי של עמימות- המונח "חי" שהארכת-חיים מתייחסת אליו נאמר בהקשר האינטואיטיבי של חיים-ביולגיים = קיום הומוסטאזיס וכלל הפונקציות המגדירות יצור חי בעוד שבטיעון הנ"ל נעשה שימוש של המילה במובן פואטי ונעשה בילבול בין להיות פיזית וקיים במציאות לבין זה שלאנשים יש תמונה כללית של חלק מעבודתו של האדם בתחום ספציפי (במקרה הזה מוזיקה). הזיכרון של אנשים הוא לא קיום מוחשי ואינו רלוונטי לצרכים שלנו.
ב. היכולת לזכור גירסא מסויימת של איך אספקטים מסויימים מחייהם של אנשים היו כשחיו אינה קשורה ללרפא דמנטציה,בעיות פרקים ושאר המחלות שקולקטיבית אנחנו מגדירים כזקנה.
דוגמא לטיעון היכול לעשות רדוקציה לכל אחד מהארכטיפים הנ"ל או לשילוב שלהם
"בני אדם רעים ולכן עדיף שימותו"
הטיעון יכול להיות גחמתי,תיאולוגי,פסאודו-אינטלקטואולי,לא-לוגי או שילוב של כמה מהם.
למשל, גחמתי:
התפיסה האישית שלך של מה הוא רוע ו/או ההעדפה האישית שלך שאנשים רעים ימותו אין מהווה הצדקה לגיטימית ללא-לרפא את כל המחלות שקולקטיבית אנחנו מגדירים כזקנה (למשל פרקינסון,סכרת וסרטן).
למשל, לא-לוגי:
"רוע" הוא אינו מונח המוגדר היטב ומשמעויות שונות שלו נאמרות בהקשרים שונים.
לפי ההיגיון הזה אין סיבה שרופא כבר היום יתן תרופה לאדם החולה בכל מחלה שהיא (ההבדל בין תסמינים של מחלות הוא שרירותי בהקשר של אופיו של האדם ואין "מחלות של אנשים רעים" לעומת "מחלות של אנשים טובים") מאחר כי קיים הסיכוי שאותו אדם עונה על הגדרה אחת או יותר של "אדם רע".
כבר היום החברה המודרנית מאריכה את החיים ומשפרת את איכותם וכל עוד אינך עובר על החוק אין תנאי המסמיך אותך כאדם "רע" שאינו זכאי לאיכות חיים מינימלית או כאדם "טוב" שכן זכאי לכזאת.
זה למעשה כשל של חשיבת שחור-לבן (דיכוטומיה שקרית) בתחפושת.
הדבר המעניין הוא כי הארכטיפים הנ"ל מתאימים לעוד סוגים רבים (ואולי לכולם) של אי-רציונליות ולא רק לדת'יזם.
כפי שהבטחתי בהתחלה, המאמר השני שלי עוסק בקבלת החלטות כאשר קיימת אינטראקציה בינך לבין גירסאות אלטרנטיביות/עותקים/קיום מקבילי של עצמך וניתן לראות אותו כאן. השתדלתי שהוא יהיה כתוב בצורה קלילה יחסית ולהשאירו כמה שפחות טכני (למרות שמידול פורמלי של התוכן אינו קשה במיוחד ואני עדיין משתעשע בדיאגרמות של הרעיון המרכזי מפעם לפעם).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simulacra