לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.Esse Est Percipi.


מציאות,דימיון,קיום,יקום,הגיגים,פילוסופיה,מתמטיקה,מוח ותודעה.

Avatarכינוי:  Simulacra

בן: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

1/2015

ביקורות על האובססיה לאפשרויות.


אנחנו חיים בתרבות שאוהבת לבחור.

לאו דווקא התרבות הישראלית, התרבות המערבית ככלל שמה דגש על למקסם את כמות האופציות הזמינות מתוך האמונה כי בחירה זהה לחלוטין עם חופש ואדם המסוגל לבצע בחירות בעצמו הוא אדם חופשי. לפי ההיגיון הזה יותר מה לבחור=יותר חופש, לא?

אחרת למה שנרצה מבחר כה גדול של טעמי גלידה או חלל כה גדול לאחסון בגדים?

 

אני קומפאטיביליסט, כלומר שאיני תומך ברעיון כי קיימת סתירה בין בחירה חופשית ודטרמיניזם (התפיסה כי כל מאורעות היקום נגרמו על ידי ונובעים בהכרח מאורעות קודמים. שימו לב כי ככל הנראה היקום אינו-דטרמיניסטי אך שימו לב כפליים שיקום אי-דטרמינסטי אינו בהכרח עדיף ל- או מאפשר בחירה חופשית ; בלעקוב באופן עיוור אחרי הטלות קובייה אינך בוחר דבר). 

התפיסה האינטואיטיבית של מה הוא חופש בחירה בה מחזיקים מרבית האנשים לא רק שאינה אפשרית אלא גם אינה-יעילה (ולטעמי, גם פחות מעניינת).

אנו מגדירים (ביעילות) בחירה כעצם שקילת האופציות השונות ופעולה בהתאם לאופציה שמצאנו כעדיפה ביותר.  

אבל בשום שלב ריבוי אופציות אינו מוצג כדבר "טוב",רצוי או נחשק וכפי שאראה בהמשך לעיתים הוא אף הרסני.

אז למה בכל זאת מצפים מאיתנו כל העת להכריע בין כל כך הרבה גורמים שונים ולהעדיף סיטואציות בהן הבחירה שלנו גדולה יותר למרות שאין זה בהכרח רציונלי?

 

הרודן טוב-הלב

דמיינו את הסיטואציה ההיפותטית הבאה;

בינת-על כלשהי, אל/רובוט-מהעתיד-הרחוק/חוצן/ישות מופיעה בפני העולם.

עבור כל בן-אדם, בינת-העל מחשבת מתוך המשאבים הזמינים לו בכל רגע נתון את תוכנית הפעולה הטובה ביותר עבורו המכילה את איך עליו לפעול בכל רגע ורגע כדי למקסם את האושר והרצונות של אותו אדם. הקאטצ' הוא, אם לא תציית להוראות במדיוק בינת-העל תהרוג אותך.

היא אינה מרשעת, היא תציג בפניך את השיקולים שלה מתי שתבקש ותוכיח לך חד-משמעית שזו אכן דרך הפעולה הטובה ביותר עבורך להיות מאושר ולהשיג את מה שאתה רוצה בחיים בזמן הקצר ביותר.

קחו לעצמכם רגע וחישבו כיצד הייתם מרגישים אילו הייתם ניצבים בפני אולטימטום שכזה, הייתם מרגישים רע? לחוצים? מבולבלים?

אבל למה בעצם?

זה נכון שהישות כופה עליכם את הרצונות שלה, אין כלל ספק בזה, אבל איזו משמעות יש לזה אם בסופו של יום הכפייה שלה מעניקה לכם את החיים האופטימליים שיכלו להיות לכם?

הצורה שבה אנו מציגים את ההיסטוריה והשימוש שאנו עושים בשפה ביום-יום גרם לנו לזהות בצורה שלילית דברים שאינם בהכרח כאלו.

יש לנו קונוטציות שליליות להגבלה של אופציות ולכפייה כי היא מזוהה אצלנו עם דמויות שכפו והגבילו אוכלוסיות לצרכים האישיים שלהם אבל זה לא אומר שהגישה ככלל פסולה או שגישות הפוכות "נכונות",כדאיות ו/או יעילות. 

(סיטואציה דומה לניסוי המחשבתי שהגדרתי הופיעה באחד הפרקים של סידרת הטלוויזיה "איאון פלקס"; בפרק החמישי של העונה השלישית "הדמיאורג'", אחת משתי הדמויות הראשיות- טרוור גודצ'יילד מוצא ישות מיסטית בשם הדמיאורג' שיכולה להתעלות על חוקי-הטבע ולהעניק לאנשים אושר בלתי מוגבל כמו גם להעניש אותם. טרוור מתכנן להטיס את הדמיאורג' על טיל מסביב לעולם ובכך לכפות את היכולת שלו להביא אושר על כל חברי המין-האנושי, אבל האם זו זכותו של אדם אחד להכריח את כולם להיות מאושרים?). 

 

טובעים באופציות

לא כל התרבויות זהות ביחס שלהן לאופציות ולבחירה.

בניסוי שערכו על קבוצות ילדים לקחו קבוצה אמריקאית וקבוצה אסייתית, על הילדים הוטלה משימה ליצור אנגראמות מקטגוריות של תמונות. חילקו כל קבוצה ל3 תת-קבוצה:

תת-קבוצה I- יכלה לבחור מאיזו קטגוריה ליצור אנגראמות ובאיזה צבע טוש להשתמש.

תת-קבוצה II- הוצגו בפני אותו מבחר קטגוריות וטושים בדיוק אבל עורך הניסוי הורה להם מה לבחור.

תת-קבוצה III- הוצגו בפני אותו מבחר קטגוריות וטושים בדיוק אבל נאמר כי אמא שלהם בחרה עבורם.

 

הילדים בקבוצה האמריקאית היו הפרודוקטיביים ביותר בתת-קבוצה I (יצרו הכי הרבה אנגראמות), אחרי זה ב-II ולבסוף ב-III אך הקבוצה האסייתית הניבה תוצאות הפוכות בדיוק; תת-קבוצה III שהייתה מורכבת מילדים ממוצא אסייתי הניבה את מירב התוצאות.

 

זו רחוקה מלהיות הדוגמא היחידה.

 אנו רואים שוב ושוב שיותר מדי אופציות דווקא מקטינות ומשתקות את היכולת שלנו לבחור אז למה אנו ממשיכים לפעול ולהגדיר את החופש,האושר והעצמאות שלנו עם עצם זה שאנו יכולים לשקול?

 

סיכום

אנחנו פועלים ונלחמים כאשר ממישהו נשללת אפשרות מסויימת על פני אנשים אחרים אבל אין סיבה שנחשוב לרגע שזה צריך להיות בכל מחיר.

בני אדם הם אינם יצורים רציונליים וזה בסדר אבל כשהחלטות של אחד מעצבות את התנהלות הכלל עלינו לפעול לטובתנו גם אם זה אומר להגביל גורמים מסויימים.

אני אפתי לפוליטיקה, אך מאחר והבחירות קרבות אשאיר אתכם עם חומר למחשבה;

כיצד יתכן שאדם המחוייב בחוק לאפוטרופוס ואינו יכול לנהל את כספיו או לעיתים אף את שגרת היומיום כמו אכילה ולבוש זכאי להצביע?

אם מצבו ההתנהלותי/מנטלי/קוגניטיבי כזה שאינו מאפשר קבלת החלטות עבור רכושו האישי וחייו איך יתכן שהוא מספק בכדי להשפיע על הנהגתה של מדינה?

לפי ההיגיון הזה ההגבלה של להצביע רק מגיל 18 היא שרירותית לחלוטין שהרי אדם המצביע כשמצבו המנטלי נקבע בחוק כשקול לזה של בן 8 אינו שונה מלתת לבן 8 להצביע אך מעטים האנשים שירגישו שנשללת מבני ה-8 זכות ההצבעה (למרות שזו אכן טכנית גילנות).

האם אנו כה אובססיביים לאפשר לכולם לבחור כמה שיותר גם על מחיר של טובת הכלל ולנמק זאת במילה הריקה "שיוויון"?

נכתב על ידי Simulacra , 29/1/2015 17:02   בקטגוריות אבסטרקטיזציה, אגנוסטיות, אוכלוסיה, אומניפוטנט, אלגוריתם, אלן טיורינג, אנשים, אפקט הפרפר, בני אדם, גאונות, היגיון, הכללה, חוקיות, חיזוי, חשיבה, טוב, טכנולוגיה, טעויות, טעות, כאוס, לוגיקה, למידה, מדע, מוח, מוסר, מוסריות, מחשבות, סדרה, מתמטיקה, נוירון, סידרה, עולם, פילוסופיה, פיסיקה, קוונטים, קוונטי, קוואנטי, קיום, קופים, רזולוציה, רע, שכל, תבניות, ביקורת, שחרור קיטור, בחירות, החלטות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , מדעי הרוח
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSimulacra אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Simulacra ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)