אנחנו חיים בעולם שרחוק מלהיות ניטרלי.
בני אדם מתנהגים אחרת בסיטואציות שונות, לעיתים בדרכים שהזולת מחשיב כראויות
ולעיתים לא אבל האם יש דרך "נכונה"? לצורכי הנקודה העיקרית בפוסט זה
אמנע מהתעסקות ישירה במה זה "טוב" לעומת מה זה "רע" ואדבר
מנקודת מבט יותר תועלתנית;
מעשים שנאמר עליהם כי הם "טובים" הם כאלו הממקסמים רווח
(מביאים הכי הרבה תועלת) לכמה שיותר פר הסביבה הקרובה שלך (האנשים המרכיבים את מה
שאכנה "מרחב האינטראקציות שלך", לרוב הוא יורכב מחברים ו/או משפחה אך
בעולם האמיתי פעמים רבות גם זר מוחלט כמו מוכר בחנות מהווה חלק ממנו) בעוד שמעשים
שיוכרזו כ"רעים" יהיו אלו הגורעים מרווחם של הזולת (זו הנמצאת בתחומי
מרחב האינטראקציות של האדם).
הפרדוקס של מוראווק
נבחן מקרה שלכאורה אינו קשור לנושא בו אנו דנים.
זה אינו פרדוקס במובן הסטנדרטי של המילה, אלא מציין כי הסיטואציה סותרת את
האינטואיציה.
כיצד זה שמרבית הפעולות שהן גולת הכותרת של החשיבה האנושית (לוגיקה, אלגברה)
צורכות כל כך מעט משאבים חישוביים (זמן,זיכרון) והן לרוב פשוטות יחסית מבחינה
אלגוריתמית ולכן ניתן בקלות לחקות פעולה זו על ידי מחשבים בעוד שפעולות
מוטוריות,סנסוריות והתנהגויות גולמיות-פרימיטיביות אחרות דורשות כמויות עצומות של
משאבים וסיבוכיותן האלגוריתמית גבוהה?
לצורך המחשה: בקלות רבה ניתן לתכנת מחשב כך שימצא שורשים של פולינום ממעלה חמישית
אך להצליח להרים פחית משקה ולפתוח אותה בהינתן יד-רובוטית זה סיפור אחר לגמרי.
לתוצאה הכביכול מוזרה הזו יש הסבר הגיוני מאד אם חושבים על העניין
לעומק;
בני-אדם (ואורגניזמים בכלל) התפתחו בעשרות ואף מאות מיליוני שנים של ברירה טבעית.
פעולות בסיסיות להישרדות האורגניזם כמו לחוש את העולם והתמצאות במרחב ביחס לגוף
היו נתונות לפידבאק על יעילותן מהסביבה במשך מיליונים על מיליונים של שנים, זמן רב
מאד לשכלול כל ה"טריקים" וקיצורי-הדרך האלגוריתמיים וההנדסיים (ז"א
המבנה של המוח, מערכת העצבים ההיקפית והגוף) הנחוצים לתפעול הגוף ותגובתו המהירה
והיעילה לקלטי הסביבה, אורגניזם שלא הגיע למיצוי של אסטרטגיה אופטימאלית (גם אם רק
ביחס ל-מה שהיה מצוי באותה העת) כזו או אחרת פשוט לא שרד אחרי מספר מספיק גדול של
דורות. לוגיקה, מתמטיקה ומעקב מתודי אחר הוראות אלו "תכסיסים" חדשים
יחסית וקיומם הקצר לא נתן להם זמן רב להפוך ליעילים יותר ולבוא לידי מיקסום
הפוטנציאל הקוגניטיבי האפשרי שלהם.
מה לתוצאה הנ"ל הלקוחה מעולם הרובוטיקה והבינה המלאכותית ולנושא עליו אני
מתיימר לדון בפוסט הנוכחי? אני טוען כי "מוסר"- קבלת החלטות בצורה כזו
שממקסמת רווח לאחוז המירבי מסביבתו הקרובה של האדם (ולפחות כרגע אשאיר את הביטוי
"סביבה קרובה" במובנו האינטואיטיבי) ואמפתיה הם דוגמא בדיוק לעוד
פונקציה קוגניטיבית שכזאת שאינה זכתה להיות נתונה זמן רב תחת לחציה של ברירה טבעית
ואגדיר את מה שבעיניי הוא שורש הבעיה או לפחות אחת מן הבעיות המרכזיות של יחסי
האמפתיה וקבלת ההחלטות הזולתניות (יחסית) בין בני אדם בחברה המודרנית.
הבעיה המרכזית של המוסר
"רוע", במובן
האינטואיטיבי של המילה, הוא נדיר.
תכנון זדוני של כיצד לפגוע באנשים במכוון ולשאוב הנאה ו/או סיפוק מהסבל שהאדם גורם
לאחר דורש חשיבה, אסטרטגיה, משאבים קוגניטיביים ומיומנות בהוצאה לפועל.
בני אדם הם עצלנים- הנטייה הטבעית שלנו היא לחסוך באנרגיה, התפתחנו בצורה הזו כי בעבר
היה קשה למצוא מזונות עתירי קלוריות אז נאלצנו להשתמש באלו שכן צרכנו בחוכמה כמו
למשל לברוח מנמר במקרה הצורך (ולא הייתה לנו כמובן דרך לדעת שעד שנגיע לעת שלנו
מזונות עתירי קלוריות יהיו בשפע ונוכל להפיק אותם על בסיס קבוע), לכן אין זה סביר
שיהיה זה נפוץ אדם שעיקר האנרגיה שלו מושקעת בניתוח חולשות אחרים ותכנון ארוך-טווח
או בינוני-טווח כיצד להזיק ולגרוע מזולתו.
אז כיצד בכל זאת נסביר את המצב ואת חוסר האכפתיות?
מוסר הוא מערכת של חוקים וכללים מנחים.
ניתן לומר כי הוא מערכת כפולה;
1. חוקים של המקום בו אתה חי- חוקי המדינה
2. כללים "טבעיים" בין בני אדם- התנהגות שהתפתחנו להחזיק כאינטראקציות
בין פרטי החברה שמעבר עליהם אינו מעבר על חוק מדיני אך על מוסכמות לא-כתובות בין
אנשים כמו טאקט ואמפתיה.
(נוכל לקחת בהשאלה את מודל ה"שיוך" ממשחקי תפקידים כמו "מבוכים
ודרקונים" כדי להפריד בין השניים; אדם יכול לציית לחוקי מדינתו במדויק ובקפידה אך לא להיות נאמן
לבן/בת-זוגו/זוגתו).
הוצאה לפועל של הנ"ל (מעקב אחרי חוקים כתובים ואינם-כתובים, כאלו
הנלמדים מעצם קיום אינטראקציות) מצריכה בין-היתר:
א. ידיעת חוקי המדינה (משאבי זיכרון)
ב. תשומת לב למתרחש (ולכן חדות ומהירות מחשבה)
ג. זיהוי תבניות (מה מקובל חברתית אינו מוגדר באופן חד וחלק ומשתנה מתת-תרבות
לתת-תרבות, הומור הוא דוגמא טובה)
ד. רפלקסיביות (חברה משתנה ומדינות משתנות, נדרשת התאמה בזמן-אמת של "מותר
ואסור" )
ה. מאחר ויש סטנדרטים מסויימים לאינטראקציה (פחות סביר להשיג חברים אם מדברים בקצב
של מילה ב-10 שניות), נדרשות היוריסטיקות המנחות כיצד להגיב באופנים שונים בהתאם
לנושאי שיחה שונים.
ועוד כלים רבים אחרים.
אז מדוע זה שאנו מצפים או מניחים כי כולם מסוגלים לתפקד באותה הרמה ובאותה
היעילות?
חשיבת-מטא (מה האחר חושב שאני חושב, מה הוא חושב שאני חושב שהוא חושב וכן הלאה)
היא מורכבת ודורשת זמן, זיכרון, יצירתיות, גמישות ואנרגיה והיא אינו כלי שמלמדים
באופן מכוון בבית ספר ואינו מהווה חלק אינטגרלי מהמין האנושי באותה הצורה שלמשל
אגרסיות מהוות חלק אינטגרלי ממנו אז אין לנו סיבה אחת לחשוב שהפוטנציאל השכלי של
אדם אינו מגביל את כמות ה"טוב" (התועלת והאמפתיה שהוא מסוגל או מעוניין
לתת לסביבה באמצעות השקעת זמן ואנרגיה).
הטיעון כי חוקים מדיניים וכללי התנהגות בין בני אדם הם נסיבתיים ולכן להשקיע
במערכת על פני אחרת הוא שרירותי אינו תקף כאן; חשבון ושפה הן מערכות חוקים נסיבתיות והשקעה או ציפיות מצורה אחת
על פני אחרת הן שרירותיות לחלוטין (שפת-אם תלויה במדינה בה נולדת, אנגלית כשפה
שנייה זה צירוף מקרים ואף קיימות מדינות שאינן בוחרות ללמד אותה כשפה שנייה, מערכת
מספרים דצימלית- שימוש בספרות 0 עד 9 מבוססת על זה שבמקרה התפתחנו עם עשר אצבעות
אז ספירה עד עשר היא אינטואיטיבית ומהווה מנמוניקה קלה אך זה לא כאילו שילד לא
ילמד באותה קלות כל מערכת מספרים אחרת ולמשל חודשי השנה/שעון מהווים מנמוניקה קלה
לבסיס דוזנלי בעוד שימות השבוע מהווים מנמוניקה קלה לבסיס ספטנארי,באותה מידה אין
סיבה להעדיף לימודי אריתמטיקה ביסודי על פני חדו"א). מצופה מאיתנו להשקיע
מאמץ מנטלי בתחומים אלו ואנו מביעים הערכה כאשר מישהו נותן ביצועים ברמה גבוהה
באחד או יותר מהם אך אנו מורידים את הלחץ והציפיות מאחד הדברים שאנו מתיימרים כי
הוא מהווה את גולת הכותרת שלנו כבני אדם ואף מכנים אותו פעמים רבות בשם
"אנושיות".
סיכום
הבעיה המרכזית של המוסר בעיניי היא שאמפתיה,זולתנות, רפלקסיביות
ומעקב+ציות אחר הוראות בזמן-אמת נופלים תחת הפרדוקס של מוראווק, אלו פונקציות
חדשות יחסית של הקוגניציה ולכן לא היו נתונות זמן רב לעדכון וחידוד באמצעות תנודות
של ברירה טבעית לעומת מוטיביים התנהגותיים אחרים כגון סיפוק-רעב, עצלות וחיזור.
אנו מזינים את הבעיה כחברה בכך שאנו לא שמים מספיק דגש על פיתוח ושיפור הכישורים
המוסריים והיכולות הנלוות המרכיבות התנהגות שאנו מגדירים כמוסרית ויוצאים מתוך
הנחה שגויה כי האופי של האדם אינו תלוי ביכולת שלו לנתח מידע ולהגיב ביעילות
לסביבה ונותנים לתירוצים על "כוונות טובות" להקסים אותנו אך זה אבסורד-
אנו מודדים ומגדירים טיב של התנהגות לפי ביצועיה ותוצאותיה, הערכה של אדם על פי
טיעונים של מה "רצה" אינם יעילים עבורנו ואינם עוזרים לנו להפוך להיות
בני אדם טובים יותר כלפיי עצמנו וכלפיי הזולת.
לפני שאתם מקבלים החלטה עצרו וחישבו; מי מעורב בסיטואציה?
מה האחריות האישית שלי מקיפה? מה האחר ירגיש? זו משימה מורכבת בהרבה ממה שאנחנו
נותנים לה קרדיט וכתוצאה אנו משלמים על זה באירועים שאינם נובעים מהתמונה המסורתית של
תכנון זדוני אלא נהפוך הוא, מהיעדר-תכנון כמעט מוחלט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simulacra