.Esse Est Percipi.

בני-אדם ברובם וככלל הם בעל-חיים עצלן.

לרוב מקור העצלות הזאת היא שאריות מתהליך אבולוציה איטי שנועד למקסם את הנצילות הקלורית שלנו ולחסוך בכמה שיותר אנרגיה מבלי להקריב יותר מדי במהירות ו/או דיוק של ביצוע משימות שונות.
הבעיה היא שמאז שירדנו מהעצים העולם השתנה (לא העולם במובן של כדור-הארץ הפיזי אלא העולם האנושי שלנו, זה הבנוי מרשתות אינטראקציות תוך-חברתיות ובין-חברתיות) וסוגים מסויימים של אינטראקציות והתנהגויות שלא היו נפוצות בעברנו הקופי הפכו לפתע להיות הנורמה דבר שלעיתים יוצר חיכוך מובהק עם העצלות המובנית שלנו.

בלא מעט פוסטים אני מזכיר את המילה "היוריסטיקה" ומרחיב בקצרה על השימוש הנרחב שהמוח האנושי עושה בהיוריסטיקות על בסיס קבוע במטרה להקריב דיוק כאשר הוא מהווה פחות הכרח על פני מהירות וחיסכון באנרגיה. אולי הדוגמא הבולטת ביותר (וזו שעיקר הדיון הנוכחי יתרחש סביבה) היא "היגיון פשוט" ביום-יום המהווה ברובו שילוב היוריסטיקות שונות ו"זיכרונות מטמון" (בהשאלה ממדעי-המחשב) שמבוססים על מידע סטטיסטי בו נתקלנו במהלך החיים או לכל הפחות זה שאנו מאמינים כי נתקלנו בו.
"ההיגיון הפשוט" של מרבית האנשים (כאשר לא נעשה מאמץ מודע לשפר ולחדד אותו) אינו מספק בהיקפו בשביל שאסטרטגיות פשוטות הנמצאות ב"שלוף" יכסו את כלל המידע אליו אנו חשופים ולרוב נאיבי מדי בשביל לחשוף איזושהי אמת הנובעת מראיות ו/או טיעונים.

מטאפורות קונספטואליות
מעבר לשימוש הנרחב בספרות, שירה ואמנות באופן כללי- אחד הכלים הבולטים של התקשורות שלנו האחד עם השני (כמו גם אחד הכלים המנמוניים בלימוד והבנה של מידע חדש) הוא השימוש באנאלוגיות ומטאפורות.
"מטאפורה קונספטואלית" או לעיתים  "מטאפורה קוגניטיבית" היא מטאפורה המתארת קבוצת רעיונות אחת במונחים של קבוצה אחרת למשל:

*)"כל האמצעים כשרים באהבה"- כאילו שאהבה היא מלחמה
*)"מחירי הדיור עלו"- כאילו שגודל כמותי כמו מחיר יכול להיות בעל כיוון (עליה)
*)"אל תבזבז זמן"- כאילו שזמן הוא משאב שניתן לפריטה ובזבוז

מטאפורות קוגניטיביות כמו הנ"ל מושרשות בשפה היומיומית שלנו וברובן השפעתן ניטרלית עד חיובית אך ישנן נקודות (ואדון באחת חשובה מתוכן) בהן אנשים-

א) עושים במטאפורות כאלו שימוש לרעה במטרה לשכנע באמצעיים רטוריים בצדקת רעיון שאינו בהכרח נכון אך נשמע "קוסם יותר" כאשר עטוף בניסוח פואטי
ב) נסמכים על ניסוחים מטאפוריים של רעיונות כהצדקה לקיצורי-דרך בהיגיון (היוריסטיקה) כאשר התמונה האמיתית מורכבת יותר ואינה פשוטה דיה כדי להיות ניתנת לניתוח ע"י שיטות נאיביות כמו היגיון פשוט בלבד (אחזור לנקודה זו מאוחר יותר תחת "עצלות מחשבתית")

נסתכל על מטאפורה אחת כזאת שממחישה את שני הסעיפים הנ"ל ושאנו משלמים עליה פעמים רבות מחיר כבד ממה שאנו כלל מבינים מאחר והיא מעצבת את הצורה בה אנו מגבשים דעות.

טיעונים כחיילים
על בסיס שבועי (או אף באופן תדיר יותר) אנו מוצאים עצמנו לוקחים חלק בדיון מול עמדות שאנחנו לאו דווקא מסכימים איתן. לא מעט הדיון עובר לפסים המערבים את הרגשות האישיים שלנו ולא בהכרח את האמת או התייחסות לתוכן הטיעון ואז אנו נוטים לומר כי ה-"דיון" הוא למעשה "וויכוח".
אנו נוטים לשמוע בחדשות, פוליטיקה ובשיחות בין-אישיות התייחסות לטיעונים ודיונים לא ככלים למציאת אמת ואימות מכוון של עובדות/השקפות עולם אלא כחלק ממלחמה. ביטויים כמו- "הזירה הפוליטית" , "ניצחתי בדיון", "תקפתי את נקודות התורפה של הטיעונים" וכדומה. ההמשלה הזאת של שיח לשדה קרב אינה בעייתית בפני עצמה שכן שוב, מטאפורות ואנאלוגיות הן כלי לימודי ומנמוני חזק (המוח לומד ומבין באמצעות אסוציאציות) אך הבעיה נוצרת כאשר העמדה מתגבשת כחלק מהרגשת שייכות למחנה אקסקלוסיבי ולא משקילה מחושבת של עמדות. לצורכי הפוסט, נקרא לנטייה הזאת "כשל השבט" או "הטיית השבט" ונגדיר אותה בצורה הבאה;

פורמלית:
אדם א' תומך בתת-עמדה S1
אנשים ב',ג',ד' וכן הלאה תומכים בתת-עמדה S1 וגם בתת-עמדות S2,S3,S4 וכן הלאה
לכן מצופה מאדם א' לתמוך גם הוא בתת-עמדות S2,S3,S4 וכן הלאה

הסבר:
כל עוד אינה קיימת סתירה (למשל- אינך יכול גם לתמוך בנישואים לזוגות חד-מיניים וגם להתנגד לנישואים בין זוגות חד-מיניים) בין העמדות בהן אדם כלשהו תומך (נגיד תת-עמדה S1 ותת-עמדה D8) וההיגיון הפנימי מחזיק ומעודכן ע"י מידע חדש בנוגע לאותן עמדות (דהיינו האדם רציונלי), אין שום הכרח ושום בעיה להסכים עם תת-נקודות שמזוהות בדרך כלל עם מושג רחב יותר ולשלול את כל השאר. לא קיים קריטריון אובייקטיבי שמכריח אותך להיות מזוהה עם קבוצה ספציפית של אנשים או "מחנה" מסוים.

מיד אתן דוגמא בעלת קצת יותר בשר אך לצורך המחשה זריזה בלבד אתן דוגמא על עצמי-
מי שקורא כאן בקביעות או בקוואזי-קביעות יודע שאני תומך בלב שלם בהארכת-חיים,ריפוי זקנה,סייבורגיזציה והתנועה הטרנסהומניסטית אך הפלא ופלא, אנשים רבים המגדירים עצמם כטרנסהומניסטים תומכים ברעיון של "העלאת תודעה" שהקדשתי בעבר פוסטים (ואני עובד על אחד מקיף במיוחד) שלמים נגד הרעיון הזה ולמה מהגדרה הוא לא הדרך הנכונה להשגת אלמוות ביולוגי. האם זה הופך אותי לפחות טרנסהומניסט? האם זה אומר שאני פחות בעד הארכת-חיים? כלל וכלל לא, אני תומך בלב שלם במטרה אני פשוט לא רואה כיצד הניסיון הזה יוביל אותנו אליה (וכפי שדנתי בעבר, הוא לא).

כעת בשביל להיכנס לעומק הנקודה העיקרית שקטע זה מתיימר להעביר אעשה הפשטה קלה (או לא כל כך קלה במחשבה שנייה) שתעזור לי להימנע מלדבר באופן ישיר על פוליטיקה ולהימנע מהתעסקות בפרטים טכניים-פרקטיים שלא רלוונטיים לתמונה הגדולה ולפואנטה המרכזית-

נניח שאנו חיים במדינה בעלת שתי קבוצות עיקריות שלרוב נתפסות כמנוגדות (למרות שבפועל אין זה בהכרח המצב כפי שנראה בקרוב) כאשר אלו המזוהים עם אחוז שרירותי מסוים של האידיאולוגיה של אחת (כמות מסויימת של תת-עמדות) קוראים לעצמם "הכתומים" ואלו המזוהים עם אחוז שרירותי מסוים של האידיאולוגיה של השנייה קוראים לעצמם "התכלת". במדינה שלנו קיימת קבוצה בעלת מוצא גנטי " בז' " ושורש המחלוקת ההיסטורי בין הכתומים לתכלת הוא האם לסחור עם בז' בסמורים מאולפים או לא (אתה לא יכול גם לסחור עם מישהו וגם לא-לסחור איתו באותו זמן). בחלוף הזמן, עוד ועוד אנשים שהזדהו עם סחר בסמורים מאולפים עם הבז' רקחו היפותזות על האפשרויות ועתיד הסחר בסמורים מאולפים וביססו את מצע הבחירות ונקודת ההשקפה המדינית-אסטרטגית שלהם על סמך אותן היפותזות בעוד שאנשים שהתנגדו לסחר בסמורים עם הבז' עשו בדיוק את אותו הדבר.

גם הכתומים וגם התכלת עשו בשכל ושכרו יועצים חיצוניים כיצד לקדם את עצמם ולגרום לכמה שיותר אנשים לבחור בהם. מאחר ולא מעט אנשים למדו רטוריקה במדינה ההיפותטית שלנו (אם תרצו נקרא לה "רטוריקלנדיה"), היועצים הנבונים ידעו על היוריסטיקות ועל הנטייה של המוח ללמוד אסוציאטיבית ממטאפורות (ועל זה שכל אחד אוהב להרגיש מיוחד ושייך) והחליטו להמציא כרזות שמנצלות את "הטיית השבט" לטובתם-

"מי שלא תכלת, יעבור במהרה מכתום לאדום-דם"

"כתום שלוקח משהו מתכלת הוא כלום"

"רטוריקלנדי אמיתי הוא כתום כמו תפוז"

"תומך בשוויון סמורים לכולם? רק תכלת אוהבי אדם"

ניתוח קפדני של האמרות הללו מבליט את הבעייתיות בהן-
הסכמה או דחייה של אחד או יותר מהקמפיינים הללו לא קשור בשום צורה לשורש המחלוקת. כיצד שאלת הסחר בסמורים מאולפים קשורה לשוויון סמורים? סחר אומר שוויון? מה זה אומר להיות רטוריקלנדי "אמיתי"? אתה לא "אמיתי" רק מעצם זה שאתה נולד וקיים במדינה? מה זה קשור ללסחור בסמור מאולף? הרטוריקנים הנבונים של רטוריקלנדיה עשו שימוש בהטיות מובנית של המוח אך בדרך הם עודדו קבלת החלטות פגומה מאחר והם גרמו לעצלות מחשבתית.

עצלות מחשבתית
בהמשך ההיסטוריה הפיקטיבית שלנו של רטוריקלנדיה, אזרחי המדינה חיו בינתיים את חייהם ללא קשר בין ההחלטות היומיומיות שלהם כמו אם לאכול גרגרים או עלים לבין ההחלטות הרחבות אסטרטגיות של סחירה במשאב הטבעי שלהם, סמורים מאולפים, עם אנשי הבז'. אבל אזרחים רבים (למרות שלא התעסקו בזה בפועל ביומיום) הושפעו מאותן הצהרות של הכתומים והתכלת והחליטו בפני עצמם עם מי הם מזדהים ופעמים רבות צצו שיחות בין רטוריקלנדיים על הנושא:

ירוקלה: "איכס, בז' מגעילים"
ארגמנוך: "מה? למה בז' מגעילים?"
ירוקלה: "מה, אתה תכלת?"

לא לחשוב שבז' מגעילים אומר אוטומטית שאתה תומך במפלגת תכלת? הרי שורש המחלוקת כלל לא קשור למבנה הגנטי של בז', זה לא שהשיקול האסטרטגי של סחר/לא-סחר במשאב טבעי של סמורים מאולפים קם או נופל על זה שההרכב הגנטי של הדנ"א של בז' הופך אותם לבז'. הטיעון של ירוקלה הוא כזה:

אדם א' לא נגעל מההרכב הגנטי של בז'
לכן אדם א' מזדהה עם כל או מרבית האידיאולוגיה של מפלגת תכלת

אבל זה כמובן כשל לוגי של חוסר רלוונטיות, ההרגשה הסובייקטיבית כלפיי מוצא גנטי לא קשורה בשום צורה להחלטות מדיניות-אסטרטגיות רחבות שאמורות לעצב את הכלכלה ורווחת האוכלוסייה.

====

ירוקלה מדברת מתוך אמונה כי קיימת חלוקה ברורה בין דעות כתומות לדעות תכלת.

====

חשיבה כמו של ירוקלה היא הסקת מסקנות פגומה של חשיבה דיכוטומית- "אתה או כתום או תכלת".
ארגמנוך יכול בלי בעיה להתנגד בלב שלם לסחר בסמורים מאולפים כי הוא מכיר מודל סטטיסטי שמראה שזה יפגע משמעותית בכלכלה וביחסים הבינלאומיים של רטוריקלנדיה אך הוא בשום צורה לא נגד השושלת המכובדת של הבז' גם אם רצה יד הגורל ורבים מהכתומים כן. מרחב הדעות לא מחולק באיזשהו אופן אובייקטיבי לדעות כתומות ודעות תכלת ואין שום בעיה שארגמנוך או אזרח רטוריקלנדי אחר יחזיקו בתת-עמדות שמזוהות עם שני הצדדים.

====

בפועל, דעות רבות לא נמצאות ב"גוש" ועמדה יכולה להיות מורכבת מנקודות שונות במרחב גם אם אינן סמוכות מה גם שהחלוקה ממש אינה בהכרח "יפה, חלקה ואלגנטית" לשני חצאים שווים ו/או בהכרח מנוגדים.

====

ירוקלה למעשה אשמה ב"עצלות מחשבתית", היא מעדיפה לחשוב שקיימים שני מחנות אקסקלוסיביים ומוגדרים היטב (כשלילה האחד של השני) כי יותר קל לסווג ככה דעות,עמדות,טיעונים ובני-אדם. היא מתעלמת לחלוטין מהדקויות והעמדות שמתאימות לשני ה"מחנות" או לאף אחד מהם.

====

בעיניי ירוקלה, היותך "כתום" או "תכלת" מזוהה לחלוטין עם היותך חלק מתת-קבוצה ספציפית של דעות סמוכות במרחב הדעות.

====

האם התשובה היא להוסיף "מחנה" אמצעי, "הירוקים"? לא כי אז אנו אשמים בטריכוטומיה שקרית- בדיוק כפי שמרחב הדעות לא מתחלק לשניים בצורה "אלגנטית" כך הוא גם לא יתחלק בהכרח לשלוש או לכל מספר אחר. גם אם היו לנו חמש מפלגות עיקריות בעלות נטייה להתגבש בסמיכות האחד ליד השני במרחב הדעות עדיין לא בהכרח היינו מקבלים סתירות ברורות בין החזקת רעיון אחד לעומת החזקת רעיונות אחרים. האם השקעה כלכלית ברובוטים היא דעה כתומה או תכלת? אולי זו דעה ירוקה? אם אני מזוהה עם דת כלשהי האם אני בהכרח תומך בסחר סמורים? המציאות לא יפה וחלקה כמו שהיינו רוצים שהיא תהיה וסיווג משקף ומתקף של המידע והאמת לרוב רחוק מלהיות מקובץ בצד אחד כאשר חלל האפשרויות שלנו כל כך גדול.

====

לרוב הוספת עוד "מחנות" וקיטלוגים לא יפתור לנו את הבעיה מאחר והייצוג הדו-ממדי של מרחב הדעות לא מספק בשביל להציג תמונה שלמה לגבי כל דעה ודעה אפשרית כאשר חלקן בכלל לא-רלוונטי לשאלות העיקריות סביבן המחלוקת יושבת.

====

סיכום
זו זכותכם המלאה להאמין ולתמוך במה שתרצו אבל כשאתם מקבלים החלטה תפעלו מתוך שקילה אובייקטיבית של כל טיעון בנפרד. לאנשים בעמדות מפתח קל יותר שתקבלו החלטות כ"עסקאות חבילה" כי זה עולה להם פחות כסף (כי אז אין צורך להתאים כל אספקט לצרכים האישיים של כל אחד ואחד) וחוסך להם בזמן, אנרגיה ומחשבה אך יש דברים גדולים מזה.
תבונה אמיתית טמונה הרבה פעמים איפה שאנחנו נוטים להאמין שהנכונות/אי-הנכונות של טענה מסויימת היא טריוויאלית.
אל תקבלו דברים כמובן מאליהם ואל תיפלו בפח של לקבל דעות כעסקאות חבילה.