כשמדברים עם אנשים על פיזיקליזם/מטריאליזם הם לרוב מגיבים ברתיעה.
כאילו שעצם הרעיון שהיקום הוא לא מעבר לחלקיקים בוואקום באיזשהו מקום שולל מהם את מי שהם ואת כל מה שיקר לליבם.
גם אם בסופו של יום כל דבר ניתן לרדוקציה לאבני בניין של מאסה, מטען חשמלי וספין (ואולי עוד כמה תכונות פונדמנטליות),
עדיין כל זה אמיתי באותה המידה-
הדברים שמעניינים אותנו לא חדלים מלהתקיים ברגע שאנחנו מבינים ממה הם בנויים וזה לא מניח אותם במעמד של "אשליה". כסא הוא עדיין אמיתי ובעל הטלאולוגיה שאנחנו ייחסנו לו גם אם הוא "רק" עשוי מאטומים בדיוק כפי ששוטר הוא עדיין אמיתי למרות שהסמכות שלו היא "רק" מוסכמה חברתית.
בין אם החוויה האנושית היא חלק אינהרנטי מהקיום ובין אם לא; הרגשות, האנשים שיקרים לנו, המשמעות שאנחנו מעניקים לדברים והתכנונים שלנו לעתיד הם אמיתיים ואינטגרליים ביקום ואני שמח ורגוע לדעת שכל שרשרת אינטראקציות פיזיות לחלוטין עשירה מספיק בהכרח תוליד אותי ואת בת-הזוג ואת החברים הקרובים ואת החברים הרחוקים ואת הכלבים שלי ומוזיקה אלקטרונית ואספרסו ונסיעות ליליות באוטו וגוונים של כתום ומשחקי קופסא ותכנות ב-#C ופוינטליזם ואת דרזדן ואת כל שאר המציאות.
-
-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simulacra