העמדות כלפיי תודעה (הן במובן של חווית-עולם והן במובן של ידע על הידע
שיש לך) הן שונות ומגוונות, חלקן בעלות איזשהו פיתוי אינטואיטיבי וחלקן נדמות
משונות ביותר. ה-"מחנות" העיקריים שיוצא לשמוע עליהם כאשר קוראים בנושא (ואלו
שהרחבתי עליהם בצורה כזאת או אחרת עד היום) הם:
א.מטריאליזם/אלימנטביזם- העולם המנטלי ניתן לרדוקציה לחלוטין למונחים
וחוקים פיזיים סטנדרטיים וקיימת זהות מוחלטת בין מה שנדמה לנו כתוכן של מצב מנטלי
כלשהו (המחשבה שיש לנו ברגע כלשהו) לבין המצב המוחי באותו רגע, דהיינו ההתנהגות של
הנוירונים המהווים את הקבוצה הקטגורית הרלוונטית (למשל אלו המרכיבים את האונה
העורפית כאשר אנו חושבים על מידע ויזואלי כלשהו).
ב.פאנפסייכיזם- החוויות החושיות שלנו אכן פיזיות, אך הן לא
ניתנות לרדוקציה. חווית-עולם היא סוג של גודל פונדמנטלי ביקום (בדומה למאסה,
מטען-חשמלי וספין) וכל מידע פיזי מכיל שני אספקטים, זה הכמותי (שפיסיקה נותנת לנו
להבין ולנתח) וזה האיכותי (מה שכיניתי בעבר "קוואליות").
ג.דואליזם- העולם המנטלי אינו פיזי והוא נפרד ממנו בצורה
מהותית. בעיניי הדואליסט יש (לפחות) שני סוגים של אובייקטים בעולם, חומר
"רגיל" וזה המרכיב את חווית-העולם. דואליסטים אינם בהכרח מניחים קיום של
נשמות או של העולם הבא וישנם דואליסטים אתיאיסטיים.
החלוקה הנ"ל היא באופן גס זו שבדיונים כלליים בנושא יוצא לשמוע
חילופי דברים ו/או תמיכה בהם אבל ישנו "מחנה" אחד נוסף ששווה לדבר עליו
בעיניי ואדון על כמה מהאספקטים שלו כעת ואלו מהם כדאי לנו לאמץ בעוד שאצביע על
בעייתיות שעולה אם ניקח עמדה זו ללא הגבלה.
הכירו את המסתוריינים
הפילוסוף הבריטי בן-זמננו קולין מקגין תבע את המונח "מסתוריניזם
חדש" (מהמילה "מסתורין") או פשוט "מסתוריניזם" (התיאור
"חדש" או לעיתים "אפיסטמולוגי" משמש להבדיל מהמסתוריניזם
הישן, האונטולוגי שטען כי "תודעה"* היא על-טבעית ומשונה במהותה. מסתוריינים
"חדשים" הם אינם בהכרח דואליסטים!) המתאר את העמדה כי המוח האנושי
אינו בנוי לפתור בעיות מסויימות בכלל ואת "הבעיה הקשה של התודעה" (כפי שתבע צ'אלמרס) בפרט. מקגין
טוען כי ישנם תחומים מסויימים שהם "סגורים מנטלית" בפנינו ולכן גם אם
ניתן באופן עקרוני לפתור את הבעיה, הפיתרון אינו נגיש לחתך שלנו בחלל הקוגניטיבי
(מקגין משוכנע למעשה שצורה כלשהי של מטריאליזם נכונה אך שאין ביכולתנו, לפחות
בצורה האנושית הנוכחית, להבין איך). מקגין ממשיך ומנמק כי ההיסטוריה של המוח
האנושי עיצבה אותו לפי לחצים הישרדותיים ולפי צרכים כמו עיצבו ובנייה של כלים
וטוען כי הסיכוי שמכונה כמו "מוח-בונה-כלים" תפענח שאלות פילוסופיות
מורכבות על מהות היקום והקיום הוא נמוך במיוחד בדומה לכך שהכלב שלי אינו מסוגל
להבין חשבון דיפרנציאלי ושאחרי כל כך הרבה שנים של דיון סביב שאלת התודעה* האנושית
אולי הגיע הזמן להרים דגל לבן.
ניתן לחלק את המסתוריניזם לעמדות "חזקות" (או
"פסימיות") ועמדות "חלשות" (או "אופטימיות");
1. מסתוריניזם חזק- לעולם לא נצליח לפתור את "הבעיה הקשה" ו/או
בעיות פילוסופיות אחרות (כמו למשל זהות). ההיסטוריה של המוח שלנו עיצבה אותו ככה
שלעד הוא יתכוונן בצורה כזאת שמשאירה נתיבים מסויימים של חקירה אינטלקטואלית
חסומים בפניו גם אם הבעיות כן ניתנות לפיתרון באופן עקרוני.
2. מסתוריניזם חלש- אנו לא מצוידים כרגע בכלים קוגניטיביים וידע על היקום
שהוא מספק בשביל לפתור בעיות מסויימות אך ייתכן ובהמשך דרכנו בקיום כן נפתח ו/או
נבנה כלים שיאפשרו לנו לשפוך אור על בעיות שנדמות כרגע כי בלתי ניתנות לגישור כמו "הבעיה
הקשה".
*- לא כולם נוטים להשתמש במילה "תודעה" באותה זהירות בה אני
נוקט.
בעיות עם העמדה המסתוריאניסטית
מידה של סקפטיות היא מבורכת והכרחית, יש מן היוהרה לחשוב ללא ספקות שמפעלי
האדם המודרני בהווה הם ללא גבול ביכולת לספק מענה ופיתרון לבעיות כאלו או אחרות (לאו
דווקא מתחום הפילוסופיה או המדע) ורצוי שנבחן עצמנו ונבקר את גבולות היכולות שלנו
כחברה וככלל המין האנושי באופן תדיר אך הנימוקים שמקגין מציע בעד מסתוריניזם (ובקרוב
אראה שעבור העמדה החזקה ספציפית אנו נתקלים בבעיות מיוחדות) הם חלשים וניתן בקלות
להציג אותם ככה שאם הם נימוק מספק ומשכנע בעד מסתוריניזם, אנלוגית הם נימוק משכנע
למצבים אבסורדיים וכלל הם מתארים עמדה של דפטיזם ולא של "סקפטיות בריאה"
כפי שמקגין היה רוצה שנחשוב;
1. טיעון מאבולוציה- הטיעון הפונה להיסטוריה ההתפתחותית של
המוח האנושי הוא בעייתי. המוח, למרות שהתפתח "לצורך בניית כלים" (טענה
שבפני עצמה מעלה ספקות מסויימות) יכול לפתור בעיות מורכבות ומופשטות הרבה מעבר לשימוש
המקורי שנעשה בו כשהיינו קרובים יותר לקופי-אדם מאשר לצורתנו הנוכחית. הסיבה לכך
היא שבני אדם לא מעוצבים בלעדית ע"י כוחות אבולוציוניים ביולוגיים אלא
גם ע"י כוחות אבולוציוניים חברתיים, אנו חולקים את הידע שלנו ויכולים
לפתח אותו באופן הדרגתי וברבדים העולים בהיררכיות ללא צורך להמציא מחדש את הגלגל
בכל פעם- כאשר אני מעוניין לפתח דגם של מטוס חדיש המסוגל לחמוק מטילים המתבייתים
על חתימת חום אני לא צריך להמציא מחדש מטוס, טיל ואת כל תורת התרמודינמיקה אלא אני
ניגש למאגר הידע האנושי הרלוונטי וממשיך מהנקודה שאבותיי ואבות-אבותיי הפסיקו. כך
למעשה, אם סיימתי 12 שנות לימוד בהצלחה ברמה העקרונית הידע שלי עולה על זה של כל
אלו שסיפקו את הידע הזה שהרי אני מחזיק בכל הידע שהיה להם אך לא החזיקו בכל הידע
שיש לי כעת. אדם במאה ה-21 הוא משמעותית נבון ומסוגל יותר מאדם במאה ה-17 גם אם
הוא היה מדען ואיש רוח בזמנו ואין כאן כל קשר להבדל ביולוגי שהרי זה אינו קיים כלל
או קיים באופן זניח בהפרש שנים כה קטן במונחים של התפתחות ביולוגית. הטיעון הזה
נראה מוזר במיוחד כשמסתכלים על כל מה שבני אדם כן השיגו עם מוח שהוא
"רק" מעוצב ל"בניית כלים"; הקיבולת של הקוגניציה האנושית מספיקה להוכיח משפטים במתמטיקה ולתכנן
מיזמים אקולוגיים עשרות ואף מאות שנים לעתיד אך נופלת דווקא בבעיה לפענח מה בעיבוד
המידע של המוח נותן לנו תודעה במובן אחד או יותר של המילה? ההצהרה הזו נשמעת די
שרירותית וחוץ מזה, אולי היכולת לבנות כלים היא כל מה שצריך בשביל לפתור את כל
הבעיות הגדולות של היקום או במינימום את "הבעיה הקשה" (ושוב, אף אחד לא
אמר שמקגין כלל צודק בזה שזו המהות היחידה או אף העיקרית של המוח גם אם בניית כלים
היא חלק חשוב מההיסטוריה שלו. האבות הקדמונים של הציפורים פתחו בהדרגה כנפיים
למרות ששום דבר בזרועות שלהם לא התחיל כ"מכוון תעופה"). ניתן לבחון את
הטיעון על התפתחות המוח שמקגין מציג בזה שנסתכל על המבנה הכללי שלו ונבדוק איך הוא
עובד במקרים אחרים, הטיעון של מקגין הוא מהצורה:
היסטוריית ההתפתחות של X לא תומכת ב-Y
לכן X לא מסוגל לבצע את הפעולות להפקת Y
בואו נראה מה קורה עבור Y-ים שהם לא "הבעיה הקשה" או בעיה קיומית אחרת:
היסטוריית ההתפתחות של המוח-האנושי לא תומכת ביצירת האינטרנט ושימוש בו
לכן המוח-האנושי לא מסוגל ליצור אינטרנט ולהשתמש בו
אבסורד בהתחשב בזה שעצם הקריאה שלכם את שורות אלו סותרת את המסקנה שמקרים
פרטיים של הטיעון הזה מולידים. טיעון נגד אפשרי לביקורת שלי יכול להיות כזה שיצירת
אינטרנט כן נתמכת בדיעבד ע"י ההיסטוריה של ההתפתחות האנושית והיא מקרה
קיצון של יצירת כלים מאד משוכללת אבל זה בדיוק העניין, מניין לכם שפיתרון
ל"בעיה הקשה" או כל בעיה פילוסופית אחרת לא? אי-היכולת לדמיין פיתרון
לא אומר שהוא אינו בנמצא בדיוק כפי שאדם במאה ה-14 לא היה יכול לדמיין את
יצירת האינטרנט כהכללה ומקרה קיצון של יצירות כרכרה או חרב. הגישה של נכונות
לזנוח את האפשרות להכליל את פתרונות ההווה לפתרונות עתידיים מובילה אותנו לנקודה
הבעייתית הבאה בטיעונו של מקגין.
2. דפטיזם- בדיוק מאחר וההתפתחות שלנו כזן של בעלי-חיים היא כל
כך יוצאת דופן ותלויה גם בגורמים חברתיים-תרבותיים ולא רק בביולוגיה שלנו, הנגישות
לטכנולוגיות כגון fMRI ומכשירי הדמיה וחקר המוח אחרים נכנסו לתוקף רק בשנים האחרונות
ועדיין נמצאות בשלבים המוקדמים של הפיתוח שלהן ככה שכל הכלים המעניינים (הן הכלים
הפיזיים והן הכלים הרעיוניים) רק החלו במלאכת עיצוב הידע האנושי ואנו כלל לא
קרובים להגיע למיצוי של היכולת המחקרית והמסקנות שניתן לגזור מהמידע שמצאנו שהרי
אנו כלל לא קרובים לגלות היכן אנו עומדים!
מקגין ומסתוריינים אחרים (כמו תומאס נייגל) ממהרים להרים ידיים כשהמערכה האמיתית
עוד לא החלה, הניסיונות שנעשו "שנים רבות" למעשה לא היוו הרבה מעבר
לאקספוזיציה למחקר העמוק שיכול להיעשות בנושא.
מסתוריניזם חלש יכול להיראות בקלות כצורה כלשהי של אגנוסטיות כלפיי
תודעה וזה נכון במידה מסויימת, הכלים הנוכחיים שלנו אכן לא מספיקים בהיקף
שלהם בכדי להגיע לרזולוציות בהן המידע הסנסורי (שממנו אנו מקבלים את הרושם על
קיומן של קוואליות גם אם הרושם מוטעה) מתרגם לתבניות המהוות את ההבנה שלנו את
העולם ורק לאחר שנוכל למפות את המערכת העצבית שלנו במלואה נוכל להסיק האם מערכת עיבוד
מידע שכזאת יכולה לתמוך בקבלת רושם על תבניות איכותיות למידע פיזי (ואז מטריאליזם
בצורה כלשהי נכון) או לא ובהכרח התיאוריה שלנו לא-שלמה (ואז פאנפסייכיזם בצורה
כלשהי נכון). העניין הוא שבמסתוריניזם מתקיימת קביעה בנוגע למצב הידע
הנוכחי שלנו, מצב הידע העתידי שלנו והיכולות הקוגניטיביות שלנו הן בהווה והן בעתיד
ולא השלמה כלשהי עם פער נוכחי ביכולות הביצועית שלנו עקב מצב הטכנולוגיה
בהווה (והידע שהסקנו משימוש בה) שייסגר במוקדם או במאוחר. הגישה המסתוריאניסטית
עושה קפיצה למסקנות שאינן בהכרח משתמעות מהמעמד שלנו כרגע כזן תבוני המנסה לפתור
בעיות. נוכל לנסח עמדה "רכה" כלשהי של מסתוריניזם חלש כך שתהיה צורה
כלשהי של "אגנוסטיות טנטטיבית" בנוגע לתודעה וזה יהיה סיכום לא רע לשנים
הקרובות בעודנו מנסים להביא את הקדמה הטכנולוגית לחקר המוח אבל מסתוריינים כמו
מקגין מחויבים לעמדה של מסתוריניזם חזק ומטיפים בעד פער שבמהותו אינו ניתן
לסגירה אבל למסתוריניזם שכזה ישנן מסקנות מוזרות.
מסתורין המסתוריניזם
א. טענה P כלשהי תקרא "מסתורית" אם לעולם לא נוכל לדעת אם היא
נכונה
ב. על מנת לקבל נכונות או אי-נכונות של טענה נצטרך לרצות לפחות אחד
מהתנאים:
בא. הוכחה/הפרכה לוגית פורמלית
בב. בדיקת כל אופציה בחלל ההוכחות האפשריות (לנסות משהו עד שאחד עובד
אם בכלל)
ב1. (בא) היא דרישה תקינה אך לא-סבירה עבור טענות מסויימות
ב2. (בב) היא דרישה תקינה אך לא-אפשרית עבור טענות מסויימות (החלל
ההוכחות אינסופי או גדול בצורה לא-ריאלית)
ג. מסתוריניזם (חזק) כלפי טענה P טוען כי "P טענה מסתורית"
ג1. (מ-(ב)) מסתוריניזם כלפי P טוען כי לא ניתן לרצות את (בא) ו/או (בב) עבור P
ג21. אם לא נוכל לרצות את (בא) ו/או (בב) לא נוכל לדעת אם מסתוריניזם
נכון (לא נוכל לדעת אם אי פעם לא נוכל לדעת שהרי מעולם לא הפרכנו או הוכחנו אחרת(
ג2. (מ-(א) ו-(ג21)) נוכל לבנות עמדה בשם "מסתוריניזם-2"
שגורסת כי "מסתוריניזם היא טענה מסתורית"
ד. בהיגיון דומה נוכל לבנות לכל טענה "מסתוריניזם-K" טענה "מסתוריניזם-(K+1)" מהצורה: "מסתוריניזם-K היא טענה
מסתורית"
אם נפעל כמקגין,נייגל ואחרים ונתמוך בקיום עקבי של פער מהותי בידע
שלנו וביכולת שלנו ליישב טענה כזו אחרת שהמסתוריינים מטיפים כי היא בלתי ניתנת
לפתרון ע"י מוח אנושי (חלקם תומכים במסתוריניזם כלפיי בעיות מגוונות כמו תחושת
עצמיות, זהות ובחירה חופשית), אנו חשופים למסקנה המוזרה שנובעת מהטיעון הנ"ל-
עלינו להיות מסתוריינים כלפי מסתוריניזם ומסתוריינים כלפי מסתוריניזם כלפי
מסתוריניזם וכן הלאה אד אינפיניטום. הנקודות החשובות בטיעון הן (ב1) ו-(ב2); אני טוען כי לפחות כאשר P שלנו הוא "הבעיה הקשה", כן
ניתן לרצות את (בב) כפי שתיארתי קודם לכן (ואז המסקנה תהיה מטריאליזם או
פאנפסייכיזם בוואריאציה כלשהי) ואני משוכנע שמסתוריינים היפותטיים ינסו לתקוף את
הטיעון שלי על (ב1) בטענה שכן ניתן לרצות את (בא) אבל אז חובת ההוכחה למתן
הפרכה לוגית פורמלית שכזו מונחת עליהם.
סיכום
חשוב לנו לשמור על ראש פתוח, להיות סקפטיים בנוגע לידע של עצמנו ולא להיות שאננים
כלפי העתיד. מידת אגנוסטיות כלפי שאלות גדולות היא מבורכת ויכולה לעזור לנו לא
לפספס טיעונים, רעיונות ומידע חשוב אך קביעות חזקות דורשות הוכחות וראיות חזקות
בהתאם והרי אם תודעה היא דבר כל כך מוזר ונשגב למה (לפחות חלקנו) אנחנו לא מפסיקים
לדבר עליה ולהציע גישורים אפשריים למה שנדמה לנו אינטואיטיבית ולמה שהמדידות
והתיאוריות שלנו מעלות? מקגין מתאר את הפער כ-"מוזר" מאחר ושלטענתו ככל
שהידע שלנו על המוח גדל כך נדמה שאנחנו "רק מכונה בלי רוח-רפאים" (בפאראפרזה
על הביטוי "רוח-רפאים במכונה" שתבע הפילוסוף גילברט רייל כתיאור על
הדואליזם של רנה דקארט) אבל מדוע זה כה מוזר? המציאות היא תמיד הנורמה גם
אם אינטואיטיבית זה מרגיש לנו כ-"קשה לדמיין" בהינתן הידע שלנו בהווה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simulacra