-

-
הרעיון כי המציאות קבועה תמידית אינו חדש.
הפילוסוף היווני הקדום בן המאה החמישית לפני הספירה פרמנידס טען כי כל שקיים, קיים תמידית וכך הוא גם נשאר שהרי כל מה שלא-קיים פשוט לא-קיים (עמדה זו מובעת באמרה הטאוטולוגית "היש, ישנו והאין, איננו"). דבר מה שאינו-קיים, לא יכול לחולל שינוי (להשפיע באיזושהי צורה) או ליצור דבר מה (דהיינו, אין יצירה אקס ניהילו) כי הוא פשוט לא-קיים בכדי לעשות זאת אזי אם ישנו שינוי הוא חייב להיות אקס מאטריה אבל ,טוען עוד פרמנידס, ל-מה יכול דבר מה קיים להשתנות? בוודאי שלא ללהיות קיים כי הרי מה שקיים כבר קיים כלומר שאם מתחולל שינוי אקס מאטריה בו דבר מה קיים משפיע על דבר מה קיים, הוא יכול רק לשנותו ל-מה שאינו-קיים אבל מאחר שמה שאינו-קיים פשוט לא קיים, אין לקיים ל-מה להשתנות. מכאן, מסיק פרמנידס, שינוי הוא בלתי-אפשרי, המציאות היא קבועה, מאוחדת ונצחית והחוויה שלנו של שינוי היא לא יותר מאשליה.
ננסה לסכם בצורה קצת יותר פורמלית את הטיעון של פרמנידס נגד האפשרות של שינוי כך:
1. כל מה שקיים, קיים וכל מה שלא-קיים, לא-קיים (טאוטולוגיה)
|1א. אם דברים משתנים, אז שינוי קיים (מהגדרה ומקרה פרטי של 1)
2. בכדי לחולל שינוי (/להשתנות), בהכרח צריך להיות קיים (מ-1א)
3. מה שלא-קיים, לא יכול לחולל שינוי (/להשתנות) (קאונטרפוזיטיב של 2)
|3א. מה שלא-קיים, לא יכול לחולל שינוי במה שקיים (מקרה פרטי של 3)
|3ב. אם משהו יכול לחולל שינוי במה שקיים, אז המשהו הזה קיים (קאונטרפוזיטיב של 3ב, קצת שיניתי את הניסוח לצורך נוחות קריאה אבל קל לאמת שההצרנה תהיה זהה)
|3ג. אם יש שינוי אז הוא ממה שקיים ל-מה שקיים (מ-3ב)
||3גא. מה שקיים כבר קיים (מ-1)
||3גב. שינוי הוא ממשהו למשהו אחר (מהגדרה)
|||3גבא. אם יש שינוי אז הוא ממה שקיים למשהו אחר שקיים (מ-3ג ומ-3גב)
||3גג. מה שקיים הוא לא משהו אחר ממה שקיים (מהגדרת זהות ומ-3גא)
4. אין שינוי (מודוס טולנס מ-3גבא ו-3גג)
קל לראות כי הטיעון הנ"ל אינו-תקף.
מרבית הכשלים בו קשורים לאקוויווקציה בהגדרות ולדיכוטומיה שקרית (בעיני הקפיצה ל-4 היא לא מודוס טולנס אמיתי כי יש עמימות בשימוש של המונח קיים) ובאופן כללי, אין בעיה להציע נקודות רבות היכן לתקוף את הטיעון של פרמנידס ולכן בוודאי שאיני מתכוון לנסות ולהגן עליו אך אני רוצה להציע (ולנסות להגן על) עמדה צנועה יותר, כזאת שאינה מערבת עמדה חותכת בנוגע לאפשרות של שינוי או האם המציאות משתנה בפועל אלא לאפשר פתח ללהטיל ספק בביטחון של החוויות שלנו ככאלו המעידות על זה שישנו שינוי אמיתי ביקום.
אני אציג שלושה טיעונים מודרניים יותר בעד להיות סקפטי כלפיי האפשרות שהמציאות משתנה, אחד כמקרה פרטי של אסטרטגיית הטלת הספק של רנה דקארט, האחר כטיעון אמפירי העושה פנייה לממצאים מתחומים כמו נוירולוגיה ופסיכולוגיה על כשלים והטיות סיסטמטיות של הקוגניציה האנושית, לבסוף הטיעון האישי שלי שאכנה "הטיעון מאינדקסיקליות" (שאני מוצא כחזק ביותר), הגורס כי בהסתמך על החוויה שלנו בלבד אין לנו כלל דרך להגדיר שינוי באופן שאנו מתיימרים להבין אותו- אנחנו לא באמת חווים את מה שאנחנו טוענים שאנחנו חווים. בפוסט הבא, אני אציע שלושה טיעוני נגד (כאלו המתנגדים לעמדה הסקפטית) שלכל אחד מהם נקודות חזקות יותר מול אחד מהטיעונים הסקפטיים ונקודות חלשות יותר מול האחרים אז עד אז תהיו במתח ו/או תנסו לבנות טיעוני נגד משלכם ונוכל להשוות אותם לאלו שלי.
הטיעון הקרטזי
ב-"הגיונות על הפילוסופיה הראשונית", דקארט מציע לנו ניסוי מחשבתי בכדי להטיל ספק בכל אספקט אפשרי של העולם. הוא מתאר מצב בו דמון (שד) רשע מהתל בנו ומשפיע על החושים והחשיבה שלנו בצורה כזאת שאינם עולים עוד בקנה אחד עם המציאות והאמת, כיצד אנו יכולים להיות בטוחים שאין דמון שכזה ממש עכשיו המשפיע עלינו? הרי אנו לא שונים מהמקביל לנו (שכן מהותל) ביכולת שלנו לגשת למידע על העולם, בדיוק כפי שאין הגירסא שלנו בניסוי המחשבתי יכולה להצדיק לעצמה את מקור האמונות שהיא מחזיקה בהן כך גם אין אנו יכולים להצדיק את האמונות הממשיות שלנו. הטיעון של דקארט אינו מתנגד ספציפית לרעיון שיש שינוי בעולם אך נוכל לקחת זאת כמקרה פרטי:
1. נדמה לנו שהעולם משתנה (הנחה מאינטואיציה)
1א. אנחנו מאמינים שהעולם משתנה (מ-1, ניסוח מחדש עם אותה משמעות)
2. אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהסיבות שלנו להאמין במשהו מוצדקות (כי למשל, אפשרי לוגית שדמון רשע מרמה אותנו)
3. אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהסיבות שלנו להאמין בכך שהעולם משתנה מוצדקות (מ-1א ו-2, מקרה פרטי)
שוב, אנחנו לא מנסים לטעון כמו פרמנידס שהעולם בפירוש אינו משתנה אלא להציע את הטיעון החלש יותר שאנו לפחות לא יכולים להיות בטוחים בכך ששינוי הוא אמיתי ושיש מקום להטיל ספק בביטחון שדברים אינם קבועים.
-
-
הטיעון מנוירופסיכולוגיה
המוח לא מושלם, אנחנו נוטים לבצע שלל שגיאות באופן שיטתי מלהיות חשופים להשפעתן של
אשליות מסוגים שונים ועד ל
לשנות את העמדה שלנו ואת תפיסת האמת בהשפעת לחץ-חברתי. ממצאים מתועדים של אותן
הטיות קוגניטיביות, נותנים לנו את הרושם כי הרבה פעמים מה שנדמה לנו להיות תיאור נכון ולגיטימי של המציאת הוא למעשה לא יותר מטעות ומכאן
המעבר ללהיות סקפטי בנוגע ל - האם מה שאנחנו חושבים שקרה באמת קרה או לפחות, האם הוא קרה
כמו שאנחנו חושבים שהוא קרה - הוא כמעט בלתי נמנע.
לצורכי המקרה הספציפי שלנו והטיעון שאנחנו מנסים לבנות, אני אתמקד בלהביס את הרעיון כי אנו יודעים שדבר מה השתנה ממצב א' למצב ב' כי אנחנו
זוכרים מה היה קודם. טיעון מאד טבעי
נגד המקרה הסקפטי ובעד קיומו של שינוי יכול להיות בערך כך:
1. דבר כלשהו נמצא במצב ב'
2. אני זוכר שאותו דבר ספציפי היה במצב א'
3. לכן, אותו דבר ספציפי השתנה ממצב א' למצב ב'
4. לכן, יש שינוי
אני מאמין שזה פחות או יותר מסכם את האינטואיציות של רוב האנשים (וכמובן שביומיום, גם את זו שלי) בנוגע לשינוי ולכל הצרכים וההתנהלות של חיי היומיום אכן נראה כי זה מספיק אבל נדמה כי יש לא מעט ראיות שמעידות כי הטיעון הזה חזק הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים במבט ראשון, אותן ראיות הן
רשימה ארוכה של הטיות, קפיצות ועיוותים שהזיכרון שלנו עושה כל הזמן ללא אימונים מיוחדים להתנגד במיוחד לדחפים האלו. אנחנו חושבים על הזיכרון שלנו כעל סוג של מקלט קבוע הרושם את מה שהחושים חווים לצורך שימוש באותו מידע בשעת הצורך בעתיד אך בפועל הוא דינמי בהרבה ממה שנדמה לנו ולמעשה שליפה של
זכרונות אפיזודיים (של אירועים) ולספר אותם מחדש בדרכים שונות
גורמת בהם לשינויים מקלים עד קיצוניים כל פעם ולמעשה, המצב כה חמור עד ש
קשה לסמוך על עדי ראייה. אם כן, טיעון בעד המקרה הסקפטי שלנו הוא זה:
1. דבר כלשהו נמצא במצב ב' (נתון מהחושים שלי)
2. אני זוכר שאותו דבר ספציפי היה במצב א' (נתון מהקוגניציה שלי)
|2א. זיכרון הוא אינו-מהימן (אמפירית מנוירופסיכולוגיה)
|2ב. הזיכרון שלי שאותו דבר ספציפי היה במצב א' אינו-מהימן (מ-2 ו-2א, מקרה פרטי)
3. אני לא יכול להיות בטוח במה שאינו-מהימן (מהמשמעות של ביטחון בידע שלי)
|3א. אני לא יכול להיות בטוח שאותו דבר ספציפי היה במצב א' (מ-2ב ו-3, מקרה פרטי)
4. אם אני לא יכול להיות בטוח שאותו דבר ספציפי היה במצב א', אז אני לא יכול להיות בטוח שאותו דבר ספציפי השתנה ממצב א' למצב ב' (מ-1 ומהגדרה של שינוי)
5. אני לא יכול להיות בטוח שאותו דבר ספציפי השתנה ממצב א' למצב ב' (מודוס פוננס, מ-3א ו-4)
6. אני לא יכול להיות בטוח שיש שינוי (מ-5, הכללה אוניברסלית כי לקחנו "דבר כלשהו" ו-"מצבים א' ו-ב' " שרירותיים)במילים פשוטות, אני לא באמת יכול להבדיל בין המצב שבו משהו משתנה לבין המצב שבו אני סתם לא זוכר כמו שצריך ואולי דברים היו בדיוק כמו שהם עכשיו. כלל לא היינו חייבים להתמקד בהטיות זיכרון, המוח פגיע לאשליות רלוונטיות רבות אחרות כמו
אשליות בתפיסת זמן ו
בסדר של רצף האירועים ו
הטיות בחוויה של שינוי עצמה אך הטיעון הנ"ל מספק טווח רחב דיו לסקפטיות לגבי שינוי גם בכוחות עצמו.
-

-
הטיעון מאינדקסיקליות
המקרה הבא הוא עמדה שאני אישית הסקתי נגד האפשרות של שינוי, אני מכנה אותה "הטיעון מאינדקסיקליות" או "הטיעון מ
אוסטנסיביות".
"
אינדקסיקל", זו מילה או ביטוי שהפירוש להם אינו קבוע אלא תלוי בקונטקסט בו משתמשים בהם כמו למשל "אתה", "אני", "פה", "מחר", "עכשיו"- הפירוש של "אתה" תלויה במי האדם אליו אני משתמש במילה, הפירוש של "אני" תלויה במי אומר את המילה והפירוש של "פה ועכשיו" תלויה במקום ובזמן בו נמצאים הדובר. לצורכי הטיעון, נתמקד באינדקסיקל "זה" (שמקבל את הפירוש שלו מהדבר הספציפי אליו אנחנו מתייחסים) ובאופן בו אנו נותנים לו משמעות כשאנחנו מתאימים את השימוש שלנו בו לדבר הספציפי בעולם עליו אנחנו מדברים.
ראשית אני רוצה להעלות מונח שהזכרתי בעבר (ראו מספר 9
פה) והוא
חוק לייבניץ- עיקרון לוגי שפילוסופים (בעיקר ב
מטאפיסיקה) אוהבים להשתמש בו האומר מה שאולי נשמע כמובן מאליו:
אם שני אובייקטים הם זהים, אז כל התכונות שלהם זהות. זו בסה"כ דרך קצת מסורבלת להגיד משהו מאד פשוט, למשל אם אני ו
סימולקרה אותו בן-אדם ולסימולקרה יש
זקן צרפתי אז בוודאי שהווה אומר כי לי יש זקן צרפתי.
עכשיו כשיש לנו את שני הרעיונות האלו בראש, נסתכל על איזושהי דוגמא וממנה ננסה לנסח טיעון כללי יותר על שינוי:
יש לנו תרנגולת עם מספר כלשהו של נוצות, נגיד N.
אם אני תולש לה נוצה אחת יהיו לה N-1 נוצות, אחת נוספת ויהיו לה N-2 וכן הלאה עד שלבסוף אני נשאר עם תרנגולת מרוטה לחלוטין.
כשאני מדבר על "התרנגולת
הזאת" (ובכך מתאר את החוויה שלי) אני מאפיין אותה לפי תכונות מסויימות, ביניהן העובדה שיש לה בדיוק N נוצות אך המאפיינים שמרכיבים את השיפוט שלי בנוגע ל-מה הופך את "התרנגולת
הזאת" ללהתייחס לאותו אובייקט הם אחרים כשאני מבין את פירוש המילה "
הזאת" במקרה של בדיוק N נוצות ובמקרה של תרנגולת מרוטה לחלוטין. יכול להיות שהתרנגולת
הזאת במקרה בו הפרשנות שלי נובעת מבדיוק N נוצות חולקת המון תכונות (אולי אפילו את כולן פרט למספר הנוצות) עם התרנגולת
הזאת במקרה בו הפרשנות שלי נובעת מלהיות מרוטה אך בהכרח לא יכול להיות שאני מדבר על אותו אובייקט כי הסתמכתי על מאפיינים (או תכונות) שונים להבין על מה אני מדבר (קל לוודא זאת אם ניקח את ה
קאונטרפוזיטיב של
חוק לייבניץ), תיארתי
שתי חוויות נבדלות (אחת של תרנגולת בעלת בדיוק N נוצות ואחת של תרנגולת מרוטה לגמרי)
בעזרת אותו ביטוי (התרנגולת הזאת).
מי מכם שכבר הספיק להבין לאן אני הולך עם זה עשוי להתנגד:
"באמת? זה הטיעון הכי חזק שלך? אבל הרי כל כך קל להפריך את מה שאתה אומר! מה שחשוב לנו בשינוי הוא שהיה תהליך, מספיק שאני רואה שבשלב ה-K של התלישה שלך היו לתרנגולת N-K נוצות ואני יכול להסיק שזו אותה תרנגולת שעברה תהליך כלשהו לו אנחנו קוראים שינוי!"
וזו בדיוק הנקודה החשובה: אנחנו יכולים להסיק שהיה שינוי, לא חווינו את השינוי בשום שלב. ה-"שינוי" הוא דבר מה נוסף, הסבר או נרטיב שאנחנו מצמידים מנטלית כדי לנמק את החוויה שלנו, הוא לא חלק מהחוויה הוא סוג של אקסטרה שהמוח מדביק לדברים שהוא קולט בחושים כדי לעשות היגיון, אין בתיאור אובייקטיבי של האובייקטים הפיזיים המרכיבים את רשימת החוויות - תרנגולת עם N נוצות, תרנגולת עם N-1 נוצות, תרנגולות עם N-K נוצות, אני תולש נוצה אחת ותרנגולת מרוטה - שום דבר שבכלל דומה לתהליך/שינוי כחלק מהעולם הפיזי, הסיפור של ה-"למה" וה-"איך" הוא תוספת שלנו שהרי הדברים הפיזיים שגורמים לנו לומר "הזאת" כלל אינם זהים!
אותו "שינוי" הוא השם שאנחנו נותנים לנימוק שלנו לעצמנו למה השתמשנו באותו אינדקסיקל ("הזאת") לתאר שתי חוויות נבדלות של סידורים פיזיים שאינם זהים זה לזה. אנחנו יצרנו את הקשר בין האובייקטים, הוא לא נתון לנו מהעולם.
כעת נוכל לנסח את הטיעון מאינדקסיקליות באופן כללי:
1. אנחנו יכולים להיות בטוחים* במשהו רק אם חווינו אותו (נתון מהחושים ונובע ישירות מהטאטולוגיה "אני לא יודע את מה שאני לא יודע" ומההנחה שיש קשר אינטימי בין ידע וחוויה)
|1א. אם לא חווינו משהו אז אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בו (קאונטרפוזיטיב של 1 והצרנה של "רק אם", החלפתי נוסח לצורך נוחות קריאה)
2. אנחנו לא חווים שינוי (ראה הקדמה לטיעון: מקאונטרפוזיטיב של חוק לייבניץ ואופן השימוש באינדקסיקל "זה")
3. אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בשינוי (מודוס פוננס, מ-1א ו-2)
*- השימוש ב-"בטוח" כאן הוא במובן האינטואיטיבי והיומיומי, אנחנו לא צריכים לדבר על וודאות אלא רק להראות שיש מספיק מקום לסקפטיות גם מעבר לחוסר הוודאות המוחלטת שיש תמיד.
-

-
סיכום
עברנו על מספר טיעונים הנבדלים מאד באופי שלהם זה מזה בשביל להדגים כיצד דבר כה טריוויאלי כמו שינוי ,שנדמה והוא תפור באופן אינטימי וחזק עם עצם הקיום שלנו ספציפית כבני-אדם ועם המציאות של היקום באופן כללי, אינו כה מובן מאליו. בשונה מהפילוסופים העתיקים (כגון פרמנידס וזנון) לא ניסינו להצהיר כי שינוי בוודאות לא אפשרי או לא לוגי אלא פשוט שגם אם הוא אכן אמיתי והעולם כן משתנה, אין לנו דרך לדעת זאת או לפחות לא באותו הביטחון שאנחנו חושבים עליו במבט ראשוני. בפוסט הבא נעבור על טיעוני נגד אפשריים ונראה אם בכל זאת יש לנו דרך להצדיק את האינטואיציה שלנו שהיקום אינו קבוע אבל בכל מקרה גם אם שינוי הוא כן סוג של אשליה וכל זה הווה נצחי אחיד שנמשך תמידית, אני מקווה שאני עושה אותו אחד שטוב לחיות בו ממש עכשיו גם אם אותו עכשיו לעולם לא מתחלף.