.Esse Est Percipi.

כשהייתי קטן, החיים עשו היגיון.
כל אירוע היה מנומק על-ידי סיבה מוצדקת:
הילדים צוחקים עליך? זה כי אתה שמן
הצלחת במבחן? זה כי למדת

אבל ככל שגדלתי העולם הלך ונראה יותר ויותר כאוטי; אשליית היחס הליניארי בין סיבה לתוצאה התמוגגה ודמותם של אירועים הפכה להיות במקרה הטוב צירוף מקרים ובמקרה הרע מנותקים זה מזה באופן לא-פרופורציונאלי (ולעיתים רבות מדי, לא הוגן).
תקפתי כאן ובנסיבות רבות אחרות שוב ושוב את עיקרי הטיעונים של דטרמיניזם חזק ואינקומפטיבליזם כנגד בחירה חופשית אך למרות הדחייה שלי את הטיעונים המקובלים (אלו יותר ואלו פחות) מצאתי את עצמי ניצב בפני שאלה פתוחה; "אז מה כן העמדה שלי?".
אי-הסכמה עם טיעון אינה אומרת כי אתה דוחה את המסקנה.

איזה מן בוחר אתה?
בניסיון להבין מה אני חושב הבחנתי בדרך חשובה (ויעילה) למיין סוכנים ("agent" היא מילה לתאר אובייקט מופשט כלשהו המסוגל לשקול דרכי-פעולה ולפעול לפי המסקנה של אותו חישוב דהיינו אובייקט בעל "agency") ובחירות לשני סוגים:

1. בחירה אונטולוגית- עצם הבחירה של סוכן כלשהו (שיקול+החלטה+יישום) קובעת או "מכתיבה" באיזשהו מובן את העתיד. ישנו משוב היזון חוזר בין הבחירות למיקרו-חוקים (בין אם העובדות המוחלטות על התנהלות היקום הן מכאניקה קוואנטית או כל דבר אחר) ונסיבתיות עולה בהיררכיות. הרעיון הזה דומה לפיסיקה אמרגנטית ונסיבתיות "מעלה-מטה".

2. בחירה אפיסטמית- הבחירה (שיקול+החלטה) היא ניסיון להבין איך נראה העתיד של היקום (שמוכתב ע"י המיקרו-חוקים) והיישום הוא עדות לכך שהבחירה מהווה חיזוי תקף, "נכון" של היסטוריית-העל (רצף האירועים הכולל עבור כל רגע נתון) של היקום הממשי. בבחירה אפיסטמית אין משוב עם המיקרו-חוקים אלא ניסיון לוודא באיזה יקום מהיקומים האפשריים (הקאונטרפקטואלים) אתה חי.

אני מוצא את החלוקה הנ"ל חשובה כי היא מייצגת בכמה רמות את היכן שבעיניי שורש המחלוקת בין אינקומפטיבליסטים בעד בחירה חופשית (מה שמכונה לעיתים ליברטריאנים מטאפיזיים. לא לטעות עם משמעויות אחרות של המונח "ליברטריאניזם") ואינקומפטיבליסטים נגד (בפרט דטרמיניסטים חזקים כגון סם האריס). כפי שאני רואה את המחלוקת, ליברטריאנים מטאפיזיים מוצאים עצמם (בקירוב) בעד צמד העמדות:
א. משוב היזון בין אינטראקציות מאקרוסקופיות של מאקרו-סוכן למיקרו-חוקים הוא תנאי הכרחי (האם הוא גם תנאי מספיק תלוי מאד בוואריאציה הספציפית של העמדה) להיות תחת הגדרה כדאית ורלוונטית של "חופש" במובן המטאפיזי.
ב. בני-אדם הם "בוחר-אונטולוגי" (הסוג של מאקרו-סוכן שרלוונטי ב-א').

בעוד שדטרמיניסטים חזקים מחזיקים (בקירוב) בשתי העמדות:
א. מאקרו-סוכן שיכול לכרות מידע בנוגע לנתיב האירועים האפשרי ו/או לסמלץ (מהמילה סימולציה) חיזוי בדרגות אמינות משתנות ללא משוב ישיר עם המיקרו-חוקים, אינו נכנס תחת הגדרה כדאית ורלוונטית של חופש במובן המטאפיזי.
ב. בני-אדם הם "בוחר-אפיסטמי" (הסוג של מאקרו-סוכן שרלוונטי ב-א').

לפני שבכלל אגש לשאלה "האם בני-אדם הם בוחרים אונטולוגיים או אפיסטמיים?" ישנו עניין חשוב לא פחות שראוי לגעת בו; למה הכוונה ב-"חופש"?

מה זה חופש
ניתן באופן גס לחלק כל אנליזה באשר היא (ללא תלות בתוכן ונושא הטיעונים שהיא מכילה) לשני חלקים, אקספליקציה והסבר. ה-"הסבר" הוא כמובן החלק המוכר והיומיומי; הוא ה-"בשר" של האנליזה, איפה שנמצאות כל התשובות אבל חלק חשוב בהרבה שבשיח מודרני יומיומי נשחק ונכחד בקרב מרבית האנשים (פרט אולי לפילוסופים) הוא זה שמבהיר לי מה אני בכלל שואל. דוגמא שעלתה בבלוג הזה פעמים רבות היא השימוש הלא-זהיר שמדענים, פילוסופים ואחרים נוטים לעשות במילה "תודעה"- האם הכוונה היא ליכולת שלי לדווח על המצבים הפנימיים שלי או עצם חווית-העולם? אולי הכוונה היא לתשומת לב? אין כלל טעם בלנסות להבין את התשובות כשאין אחדות דעים על מה השאלה שאנו מנסים לנתח. בהנחה ואופן ההבדלה שלי משקף קירוב מספק של השלד המרכזי במרבית העמדות של כל אחד מן הצדדים, קל להבחין כי לא רק אופי הבוחר (המעמד של בחירות מאקרו-סוכן כלשהו, דהיינו בני אדם) הוא ציר להתבדרות בין טיב הטיעונים והמסקנות של כל צד אלא עצם ההגדרה של מה הוא "חופש". אישית, קל לי יותר באופן אינטואיטיבי (ואני נוטה להאמין שגם עבור מרבית האנשים) לראות מדוע "בוחר-אונטולוגי" נתפס כ-"יותר חופשי" (במובן מאד ספציפי שאגע בו מיד) מאשר "בוחר-אפיסטמי" (אך כפי שנראה בניתוח של השאלה איזה מן סוג של בוחר בני-אדם, המצב פחות נהיר בהרבה בנוגע ללראות למה שבני-אדם יתפסו יותר בקלות כאחד לעומת השני); לבוחר-אונטולוגי ישנו כביכול מעמד מיוחד, כזה שמהווה שותף אקטיבי בעיצוב פני היקום מרגע אחד לרגע הבא בדיוק באותה הלגיטימציה שיש לכל חוק פיזיקלי אחר. אולי ניתן אף לטעון כי הבוחר-האונטולוגי הוא סוג של תופעה אמרגנטית בלתי-ניתנת לרדוקציה שאינה סותרת את טיבם של חוקי הטבע אך מהווה חלק מהם הראוי לציון מיוחד משל עצמו. העתיד הוא מה שהוא בפועל כי הבוחר-האונטולוגי כך קבע. הוא הסיבה (אני אקדיש פוסט נפרד לעמדה שלי בנוגע לרעיון של "סיבות" ומעמדם האונטולוגי) שהעתיד התגלה כ-מה שהוא.
לעומתו, אנו מוצאים את מה שכיניתי "בוחר-אפיסטמי". הבוחר-האפיסטמי ניתן לרדוקציה מוחלטת וסיכום במונחים של יחסים בסיסיים יותר המרכיבים אותו (למשל חוק שימור תנע, עקרון האיסור של פאולי וכדומה) והוא למעשה מערכת סימלוץ-פיזיקלי כללי שכורה מידע (data mining) בנוגע לאיזה מן סוג של יקום מתוך היקומים האפשריים בהתאם למידע שכבר יש לו הוא נמצא. העתיד הוא מה שהוא בפועל ללא-תלות בעצם כריית המידע של הבוחר-האפיסטמי.
לפחות לחלקכם בעלי נטייה נטורליסטית-רדוקציוניסטית עשויה לעלות המחשבה (שאני מאמין כי היא בדיוק זו המניעה אימוץ עמדות דטרמיניסטיות ו/או שלילת הרעיון של בחירה חופשית) כי יקום המכיל בוחרים-אונטולוגיים הוא "מוזר": למה דווקא ואיך ייתכן שמאקרו-סוכנים (או יותר ספציפית, אנחנו) יכולים לעצב ולשחק תפקיד מרכזי באינטראקציות הפיסיקליות של היקום? הדרישה נראית ספציפית ונוחה מדי ואף בסתירה לעיקרון הממוצעות אך אני טוען כי יקום המכיל בוחרים-אפיסטמיים מוזר לא פחות, חישבו על זה כך:
נניח ואכן כולנו בוחרים-אפיסטמיים, המעשים שלנו אינם קובעים/משנים/יוצרים הליכים פיסיקליים כאלו או אחרים בשום מובן חזק של המילה וקבלת ההחלטות שלנו היא למעשה מכאניזם מתוחכם לכריית מידע בנוגע לטיב היקום והרגולציות שאנו צפויים לראות בעתיד המיידי ו/או בעתיד הרחוק הודות לתהליכי סימלוץ מנטליים (למשל: "האם לקחת מטריה או לא?" הוא ניסיון להכריע האם אני חי ביקום שבו ירד גשם בפרק הזמן שאני צפוי להיות חשוף לגשם פוטנציאלי שכזה או לא). קל מאד להיווכח כי ככל שתהליך כריית המידע שלי מוצלח יותר (ככל שהצלחתי לאסוף יותר נתונים על טיב היקום) כך קל לי יותר למצוא אסטרטגיה שאילו הייתי חי ביקום בו ההתנהגות (הפיסיקלית הרדוקציונית לחלוטין) שלי הייתה זהה לה, פני היקום היו מותאמים יותר לדירוג-ההעדפות שלי. נסתכל שוב על הדוגמא של "האם לקחת מטריה או לא?": ככל שיכולות כריית הנתונים שלי בנוגע למזג האוויר מוצלחות יותר כך ההתנהגות שלי כאוסף אובייקטים פיסיקליים בסיסיים (דהיינו האם לקחת מטריה אם אני מעדיף להיות יבש או לא-לקחת מטריה אם אני מעדיף להיות רטוב) תהיה דומה יותר להתנהגות של האוסף הנ"ל אילו הוא היה נמצא ביקום אופטימלי ספציפית עבורו.
במילים אחרות, ביקום המאפשר רק בוחרים-אפיסטמיים ישנו ערך חיובי אינהרנטי למידע וככל שאתה יותר מותאם להשיג כזה (לחלוטין הודות למיקרו-חוקים קונטינגנטיים) ככה במקרה נולדת לתוך יקום שנועד להטיב עמך. ביקום שכזה המזל באמת הולך עם הטובים ואם מוזרות (בהתאם לציפיות של מי?) מהווה איזשהו מדד שמניע אותנו מלקבל את הרעיון של סוכן כאובייקט פיסיקלי-אמרגנטי כמו במקרה של בוחר-אונטולוגי אזי לפי אותו היגיון, מוזרות בהחלט צריכה להוות מדד גם במקרה של יקום שבאופן אינהרנטי הוא תמיד האופטימלי עבור מערכות כריית-מידע חזקות לעומת מערכות כריית-מידע חלשות.
אבל מתוך כל זה מה הוא החלק שמעניין אותנו ב-"חופש"? האם אנו רוצים להיות מסוגלים באמת להיות חלק בעל מעמד מיוחד ביקום הפיסיקלי או שמא מה שחשוב לנו זה להיות אותם "טובים" שהמזל הולך איתם? שבמקרה נהיה אותן מערכות כריית-מידע חזקות שבאופן אינהרנטי היקום מותאם לדירוג ההעדפות שלהם? אילו הייתם השני, האם הייתם מתלוננים?
גם אם אתם תומכים בעמדה כי בני-אדם הם מאקרו-סוכנים הנופלים לקטגוריה של בוחרים-אפיסטמיים,הנה הרווחתם! במקרה לחלוטין ע"י עובדות היקום בפועל והמיקרו-חוקים הקונטינגנטיים המעצבים אותו הגעתם לידי קריאת שורות אלו שהביאו לידיעתכם כי יכולות כריית-מידע גבוהות יותר הן עדות להימצאות ביקום אופטימלי יותר לרצונות שלכם וכעת כל שעליכם לעשות הוא להשקיע בפיתוח יכולות החיזוי, זיהוי התבניות, הסקת המסקנות שלכם וכיוצ"ב (אולי ע"י פאזלים קומבינטוריים כגון חידות שחמט) והפלא ופלא! מסתבר שהיקום במקרה לחלוטין מותאם ומיטיב עם אוסף אובייקטים פיסיקליים פונדמנטליים שמתנהג בדיוק כמוכם! מה הסיכויים?
הניסיון לתת איזושהי הגדרה מטאפיזית של מה זה אומר להיות "חופשי" עבור אובייקט הכפוף לחוקי הפיסיקה רגיש במיוחד לאספקטים המעניינים אותנו, אנו לא רוצים (לפחות עבור מי מאיתנו שטובתו האישית חשובה לו יותר מאמונה במנגנון טרנסצנדנטלי מסתורי היפותטי כלשהו) להיות "חופשיים" במובן של יותר "ראויים" להתייחסות חסד בעיניי אנתרופומורפיזציה של חוקי הטבע אלא אנו רוצים שהעתיד שלנו יטיב עמנו, שהמעשים שלנו ישקפו השתלשלות אירועים (פיסיקליים לחלוטין) שתעיד כי אנחנו בנתיב להגשמה עצמית וברגע שאנו מסוגלים לשכנע עצמנו כי זה אשר חשוב לנו בכל הגדרה עתידית אפשרית של "חופש" שנבחר לאמץ אין זה כלל משנה אם הבחירות שלנו הם חוקי-טבע אמרגנטיים אותנטיים שפיזית מעצבים מחדש את נתיב היקום בצורה לא-טריוויאלית או שאנו מערכות כורות-מידע ברות מזל במיוחד. ניצחון ב-"נוירושימה הקס!" או במשחק הקלפים "מג'יק" הוא עדיין ניצחון גם אם אני חייב אותו לשליפה ברת-מזל.

מה ההבדל?
עכשיו לאחר שראינו שההגדרה של המונח "חופש" תלויה באספקטים שאנו רוצים להבליט כחשובים ובחנו מה הנתיבים האינטואיטיביים והלוגיים שאנו יכולים לקחת משקילת סוג הבוחרים האפשריים שאנחנו עשויים להיות במובן המטאפיזי נוכל לגעת בנקודה החשובה השנייה, האם יש הבדל פיזי-ממשי בין בוחר-אונטולוגי ובוחר-אפיסטמי? התשובה הקצרה היא לא.
איך אתה יכול לדעת איזה מן בוחר אתה מתוך היקום שבו אתה חי? הקונפליקטים שלך ושל כפיל פיסיקלי המשלים לך במובן המטאפיזי (אם אתה בוחר-אונטולוגי המשלים שלך זהה לך בכל מובן פיזי אך הוא בוחר-אפיסטמי ולהיפך, אם אתה בוחר-אפיסטמי המשלים שלך הוא בוחר-אונטולוגי) זהים לחלוטין. כל אירוע (בהנחה שאלו פיזיים לחלוטין כמובן) הקורה לאחד מכם יקרה במדויק גם לשני, החישוב לשקילת הקאונטרפקטואלים יהיה זהה כמו גם המסקנה ואופן ההתנהגות שלכם כאובייקט פיסיקלי לאחר החלטה על המסקנה האופטימלית. אבל מי משניהם הוא אתה? ממבט חיצוני על אותה סיטואציה לא הייתה שום דרך להכריע האם אנחנו מסתכלים על מערכת של היקום המשלים או על אותו רגע איזומורפי מתוך זה שלנו שהרי כל המדידות הפיזיקליות והמתמטיות (תנע, זווית, מהירות, אורך, מאסה, נפח, ספין וכו') היו זהות. אין שום אינדיקציה שאנו יכולים למדוד שתרמז האם רגע נתון הוא מתוך היקום שלנו או של זה המשלים ואם לא ניתן לשקף את ההבדל בתיאוריות שלנו על כיצד פועל היקום או בהסברים שלנו על טיב האינטראקציה בין הבחירות שלנו לנסיבתיות אזי הוא לא משנה.

סיכום
תיארתי היכן אני חושב שנמצא שורש המחלוקת בין העמדות השונות סביב הרעיון של בחירה חופשית והגדרתי סיווג שאני מוצא כיעיל עבור ניתוח של טיב ישויות פיסיקליות הבאות באינטראקציה עם אובייקטים פיסיקליים אחרים במטרה (ותקווה?) למקסם את האירועים שהם צפויים להיתקל בהם על מנת שאלו יהיו מותאמים ככל הניתן לדירוג-ההעדפות והרצונות שלהם. נגענו במה צריך לעמוד מאחורי ההגדרה של "חופש" מטאפיזי וראינו למה יותר חשוב לנו שהדברים יהיו "לטובתנו" מאשר להצליח להתעלות באיזשהו מובן או לקבל מעמד מיוחד בתוך חוקי הטבע ולבסוף ראינו שלא רק שאין לנו כלל דרך להסיק מתוך היקום שאנו נמצאים בו (או כל יקום הזהה לשלנו עד כדי איזומורפיזם במיקרו-חוקים ובעובדות הקונטינגנטיות שלו) איך אנו צריכים לסווג עצמנו אלא שהתשובה כלל לא רלוונטית לצורה שבה אנו מקבלים החלטות.
אז האם אנחנו "באמת" משנים את העתיד? לא רק שה-"באמת" הזה זקוק לאקספליקציה ושאין לנו דרך לדעת אלא שגם בכל מובן ממשי זה גם לחלוטין לא משנה.       

הזמן דוחק בי לאחרונה במיוחד ואינו נדיב בשעות שינה, גם יחסית לעצמי.

ביום שישי הקרוב (31 ביולי) ב-10 בבוקר באוניברסיטת בר-אילן, בניין 43 בחלק הצפוני של הקמפוס (גם ידוע כ-"בית הסטודנט של המחלקה למדע, טכנולוגיה וחברה") תתקיים פגישה של העמותה הישראלית להארכת חיים שכל ייעודה הוא תכנון ציר הזמן של אירועים עיקריים ופעילות חברי העמותה בשנה הקרובה ובתור אחד מראשי הועד תעריכו נכונה כי אהיה נוכח.

ישנם הרבה דברים ששמתי לעצמי כמטרה בחיים האלו והרבה ייעדים שקרובים לליבי אך אף לא אחד מהם שווה את ההפיכה ל-"צלבן" או אוחז בחובו ערך אינהרנטי עמוק ויקר ערך כמו המטרה לרפא זקנה (וכך, בתקווה, לסלול את הדרך לאלמוות ביולוגי).

זו רחוקה מלהיות הפעם הראשונה בה אני מפרט במתכונת הנוכחית סיבות בעד ריפוי זקנה (או מפריך טיעוני נגד שאינם מבוססים) אבל הנה רשימה מקוצרת:

1. מתן קדימות לטיפול ומימון מחקר של בעיות הרווחות בגילאים מוקדמים יותר על פני גילאים מתקדמים זו גילנות

2. אם אכפת לנו מאנשים אחרים ומהעתיד האישי שלנו, המשפחה והחברים אל לנו להתעלם מהסבל שנזק-תאי מצטבר גורם למיליארדים של בני-אדם

3. 100,000 איש מתים מדי יום ברחבי העולם כתוצאה מפתולוגיות המזוהות עם זקנה ואם לא נעשה משהו בנידון אנו עלולים להגיע למצב של אוכלוסיה עולמית מבוגרת וצניחה מהירה לתת-אוכלוסין

4. גריאטריה זה עסק יקר

5. אמונה בעולם הבא היא הימור בלתי-מבוסס, החיים הנוכחיים הם מה שיש לנו. חיים רק פעם אחת, מה שאומר שצריך לשמור על הפעם האחת הזאת (ולא להשתמש בסמים/אלכוהול/סיגריות/לעשות בנג'י מגורדי-שחקים/לצנוח מצוק ו/או כל דבר אחר שמקצר את תוחלת-החיים ו/או פוגם באיכות החיים [מעבר לסוגיות המוסריות שבנושא] כפי שמנסים לשכנע אותנו פעמים רבות באמצעות לחץ חברתי ותמונות מנטליות של מה "מגניב", "מקובל" ו/או "סקסי") מכל פגע ולמקסם את הסיכויים שלנו לשרוד ולהעשיר את עצמנו.

6. הארכת תוחלת החיים היא מטרת-על; יותר זמן=יותר אפשרויות והסיכוי שלנו להגשים, להעשיר ולפתח את עצמנו בדרכים חדשות ומעניינות יגדל משמעותית גם הוא.

"אבל איך אני יכול לעזור?"

ריפרוף זריז לפוסטים ישנים יותר יחשוף שנשאלתי כאן בעבר את השאלה "מה אתה מציע לאנשים הפשוטים לעשות" ואני מוצא זאת בהחלט מוזר שהרי לפעול למען מטרה אינו-מוגבל אקסקלוסיבית לתת-קבוצה ספציפית ואזוטרית (כגון אוטודידקטים העוסקים בפילוסופיה). יצירתיות היא נחלת כל מי שניחן במוח גם ה-"פשוטים" (האם זו פניה לסמכות באופן סמוי?) שבינינו. אז בכל זאת, הנה רשימה קצרה וחלקית בלבד של כמה רעיונות ודרכי פעולה אפשריים (גם אם אינכם מעוניינים להירשם כחברים רשמיים של העמותה):

1. לתרום כסף לאירגונים כמו;

SENS

ALCOR

גם תרומה צנועה היא עדיין תרומה (אישית 0.5% מכל רכישה שאני עושה דרך "Amazon smile" הולך ל-SENS) 

Wireless Philosophy

TL;DR

Introduction to Higher Mathematics

TED-ED

כחלק מהמסע שלי לפצח את שאלת התודעה (הן לשם האספקט האינטלקטואלי שבדבר והן כדי להבין מה הן אסטרטגיות יעילות והכרחיות להשגת חיי נצח) אני מוצא את עצמי פעמים רבות בוחן עמדות המנוגדות לציפיות שלי כי היי, משהו צריך לשנות את דעתי לכיוון הנכון כשאני טועה.

בהמשך להכנה לפוסטים עתידיים בנושא החלטתי להציג כאן אחת מהעמדות האלו, היכן הוגים אחרים ואני אישית רואים את הבעיתיות בעמדה זו ומה כן ניתן ללמוד ממנה הן על היגיון באופן כללי, הן על האינטואיציה שלנו בפרט והן על הקיום.

ליל החיים הלא-חווים

השפה היומיומית מקשה עלינו פעמים רבות לעשות הפרדות חשובות, מה שמשחק מכשול קריטי כאשר מנסים לפתור בעיות בעלות ליבה סמנטית.

באחרונה חוויתי אכזבה שכזאת מהשקפה שנראתה לנטייה הרדוקציוניסטית שלי מבטיחה במיוחד- מטריאליזם אלימינטיביסטי.

מטריאליזם אלימינטיביסטי (או פשוט "אלימינטיביזם") היא עמדה בפילוסופיה של התודעה הגורסת כי תופעות מנטליות מסויימות (כמו "אמונה","רצון" ולעיתים תמונות מנטליות או כאב) אינן מוגדרות טוב ולמעשה אינן קיימות למרות שההיגיון הפשוט (ה-"Common-sense") שלנו אומר אחרת.

במבט ראשון אלימינטיביזם עשוי להיראות מהצד כסקפטיות קיצונית ואף טירוף שהרי זה ברור כשמש שאני רוצה לכתוב פוסט בנושא שאלת הקוהרנטיות של "זומבים פילוסופיים", נקודות בהגותו של דייוויד צ'אלמרס ורעיונות מקוריים שלי אז אני פשוט עושה זאת, לא? אך אלימינטיביזם מתגלה כיעיל במיוחד כאשר אנו מנסים להסביר לעצמנו לעומק חלקים מתוך החוויה שלנו- באיזו נקודה בדיוק *רציתי* לכתוב את הפוסט? האם במהלך הכתיבה אני עדיין "רוצה" או שמרגע שהתחלתי הרצון נגמר? כשאני אומר את המשפט "אני מאמין שלא ירד גשם מחר" למה בדיוק אני מתכוון; שהפסוק "לא ירד גשם מחר" הוא בעל ערך אמת מבחינתי? לא אדון כאן על הטיעונים בעד ונגד אלימנטיביזם ואגע בקצרה על מקור האכזבה שלי- אנשי קש.

אני מאשים טיעונים אלימנטיביסטיים רבים בתקיפה של עמדות סמוכות בלבד והתחמקות (מכוונת או לא מכוונת) מלב הסוגיות אותן אנו מנסים להסביר כאשר אקח את עמדתו של גרי דרשר כמקרה בוחן;

דרשר תוקף את הרעיון של תודעה כאובייקט הקיים בפני עצמו וטוען שייחוס הקיום הזה הוא כזב פתטי ומשווה אותו לבדיחת הילדים-

"מה זה גדול, אדום ואוכל סלעים?"

"אוכל-הסלעים האדום הגדול"

דרשר מתאר כי בדיוק כפי שאתה מבחין בפרח, כך בדיוק אתה מבחין בעצם ההבחנה שלך אך שכאן זה נגמר. ההבחנה שלך כי אתה מבחין היא מילולית זה, הבחנה-בהבחנה! ולא אובייקט חדש שלא הכרנו קודם לכן (ודרשר כמובן ממשיך לתאר מודל אפשרי של המערכת הנוירולוגית החכמה שמאפשרת הקלטה ובחינה רקורסיבית שכזאת של זכרונות ומידע סנסורי).

הבעיה היא כזאת; דרשר תוקף את הטענה הלא-נכונה. פעמים רבות בשיח היומיומי אנו אומרים "אני מודע/ת" ומתכוונים ל-"תודעה" במובן של ההבחנה שלנו בפרט זה או אחר אך לא רק שאין זה הפירוש היחיד, זה גם אינו הפירוש המעניין או הבעייתי או זה שמרבית השיח על תודעה לוקח חלק סביבו.

בעברית החיים אולי קצת יותר קלים שכן אנו יכולים לעשות שימוש בביטוי "חווית-עולם"; אותו מכלול גולמי בזמן-אמת של תחושות, מחשבות וכפי שנגדיר בהמשך- "קוואליות".

כאן צ'אלמרס נכנס לתמונה בהדגשו שוב ושוב "מה היא חוויה?" ו-למה שבכלל דבר כלשהו 'ירגיש' לנו כמו משהו? למה אנחנו לא פשוט מוציאים לפועל את כל הפעולות המכאניות שלנו ללא עולם-פנימי שנלווה אליהן (ונדמה כחסר-תועלת במונחים פונקציונליים לפחות בחלקו)? בכדי לנסות לענות על השאלה הזו ולהבהיר היכן אנו עומדים ביחס לתמונה פיזיקליסטית של המציאות צ'אלמרס קידם את הרעיון (למרות שהוא לא הגה אותו) של "זומבים פילוסופיים" (או "פ'-זומבים" או פשוט "זומים" כשההקשר ידוע)- ישויות היפותטיות הזהות לבני אדם לחלוטין במונחים פיזיים והתנהגותיים אך אינם חווים את המציאות, כלומר שפ'-זומבים אינם חווים קוואליות.

קוואליה הוא מונח בעל שימוש שונים אך קרובים ולעיתים תכופות נאמר בעל פירושים כמעט זהים אך בעלי הבדלים ודקויות חשובות. בצורה הכללית ביותר קוואליה זה מאפיין גולמי בסיסי כלשהו של חוויה;

כאשר אתם קוראים את המשפט הנוכחי, אתם חווים את ה-"אדומיות" שלו
והיא שונה מאשר החוויה של ה-"כחוליות" של המשפט הזה.

יש משמעות לאיך זה להיחשף (סובייקטיבית) לכל אחת מן החוויות הללו.

כאשר תשאלו פ'-זומבי באיזה צבע כל אחד מן המשפט הנ"ל הוא יענה נכונה, "אדום" ו-"כחול" בהתאמה.

אבל אין עבורו מה זה אומר לחוות יד-ראשונה אדום או כחול, אלו הייתם יכולים "לראות" דרך העיניים של הכפיל-הזומבי שלכם לא הייתם רואים דבר.

צ'אלמרס אומר את הדבר הבא; אני יודע יד-ראשונה שאני לא זומבי ואני מקווה שאתה לא זומבי, אז למה זה בעצם ואיך זה שנעשתה ה-"אקסטרה עבודה" כדי שפרט לתגובות האלקטרוכימיות בין הרשתית לקורטקס הויזואלי תהיה לנו גם קוואליה (כמו למשל, החוויה של לראות צבעים)? לפי צ'אלמרס חווית-עולם (קוואליות) היא עובדה נוספת על היקום לצד כל העובדות הפיזיות ולכן הוא מגדיר עצמו כדואליסט נטורליסטי.

על פניו הרעיון של כפיל-זומבי הזהה לי בכל מובן אך נטול חווית-עולם ("האורות דולקים אבל אין אף אחד בבית") קוסם במיוחד לאינטואיציה שלנו אך האם יש בסיס לרעיון הזה מבלי להניח מראש כי צורה מסויימת של דואליזם נכונה? נבחן צורה מסויימת של הטיעון הצ'אלמרסיאני בנוגע להיתכנות זומבים באופן פרמלי יותר;

Z0. חוויה קיימת ביקום שלנו

Z1. אנו יכולים לחשוב על "יקום-זומבי" הזהה לחלוטין לזה שלנו במבנה הפיזי אך בני-האדם בו הם זומבים (זהים לחלוטין במבנה הפיזי וההתנהגותי שלהם אך נטולי קוואליות מכל סוג).

Z2. היכולת לחשוב על "יקום-זומבי" מעידה כי יקום תאום שכזה אפשרי

Z3. "יקום-זומבי" אפשרי (מ-Z1 ו-Z2)

Z4. חוויה היא מרכיב נוסף ביקום שאינו-זומבי (מ-Z0 ו-Z3)

-

C. פיזיקליזם/מטריאליזם שקרי (כי ישנה לפחות עובדה אחת נוספת על היקום שלנו שאינה פיזית)

כאשר אנו מסתכלים על הווריאציה הנ"ל של הטיעון הצ'אלמרסיאני הנחה אחת בולטת כבעייתית במיוחד (אך היא לא היחידה), Z2.

האם היכולת לחשוב על משהו מעידה כי הוא אכן אפשרי? זה תלוי למה מתכוונים ב-"אפשרי"; כאשר אנו מדברים בפילוסופיה על הבלתי-אפשרי לרוב אנו עושים הפרדה בין בלתי-אפשרי פיזית לבלתי-אפשרי לוגית למשל לאכול 40,000 טון סוכריות או להגיע מחר בבוקר לגלקסיית אנדרומדה זה בלתי-אפשרי פיזית, אין סתירה עקרונית בעצם הרעיון אלא ברמה הטכנית לא ניתן לבצע זאת בעוד שלמשל ריבוע שהוא גם עיגול, רווק נשוי או מקביל מאונך הם בלתי-אפשריים לוגית, לעצם המונחים אין שום משמעות מאחר והם עומדים בסתירה לעצם ההגדרה של עצמם (רווק הוא מהגדרה אינו נשוי וריבוע הוא מהגדרה בעל ארבעה קודקודים ולכן לא עיגול).

אני יכול לדמיין בעיני רוחי כיצד אני בולס במהירות שיא (והודות לקיבה גמישה במיוחד) הר עצום של סוכריות או כיצד אני טס לי בחללית עתידנית דרך חור-תולעת לעבר אנדרומדה אבל בשום דרך אני לא יכול לדמיין רווק נשוי,מקביל מאונך או ריבוע שהוא עיגול. לא קיימת התאמה בין התיאור לקונספט כלשהו בחלל הקונספטים שקיימים במוח שלי וזה הוא אינו יותר משירשור מילים ריק מתוכן.

אם כך, האם זה שאני יכול לדמיין "קליפה" שמהווה את הכפיל-הזומבי הזהה לי בכל מובן פרט לחוויה אומר כי הרעיון של זומבים אינו-בלתי-אפשרי לוגית? גם הוא יושב ממש ברגעים אילו ביקום-הזומבי ומקליד על הרעיון של כפיל זומבי הזהה לו לחלוטין פיזית אך נטול חוויה למרות שלו כלל אין חוויה בעצמו. על פניו נראה כי האפשרות מונחת לחלוטין על האם כפיל שכזה יכול להתקיים פיזית (דבר שמהווה צרות צרורות לפיזיקליזם לפי Z0,Z1 ו-Z3) אך פה האינסטינקט האלימינטיביסטי שלנו צריך לזעוק שמשהו אינו כשורה; האם אני באמת מדמיין את מה שאני טוען שאני מדמיין?

כשאני מקליד שורות אילו וחושב מה הכפיל-הזומבי שלי עושה, אני רואה אותו מקליד גם הוא ולובש את אותו הסווטשירט ואותם המכנסיים, יש לו אותו הזקן כמו שלי וגם הוא לא מזמן התגלח והשאיר פאות אבל כשאני מנסה לדמיין מה עובר לו בראש אני רואה חושך. הוא לא רואה את הצורה של האותיות על המסך או את האצבעות שלו זזות בראיה ההיקפית ולמרות שגם לו כרגע מסתובב אותו החיידק בדיוק במערכת הוא לא מרגיש את כאב הגרון או את חום הגוף שלו עצמו (למרות שהוא טוען שכן). אבל הנה העניין;

אין לי שום דרך להבדיל אם אכן דמיינתי את הכפיל-הזומבי שלי או אם דמיינתי את עצמי ומיד לאחר מכאן דמיינתי חושך!

בסה"כ דמיינתי את עצמי מהצד וחושך כשניסיתי לעבור לגוף-ראשון!

מרגיש מוכר? מה אתם מדמיינים כשאתם מנסים לחשוב על ריבוע שהוא עיגול; ריבוע שמתחלף עם עיגול במהירות? חצי-חצי? אולי ארבעה קודקודים שמחוברים בקווים מעוגלים? אף לא אחד מהדברים האלו הוא באמת תמונה של ריבוע שהוא עיגול כי הרכבת תמונה כזאת היא בלתי-אפשרית!

צ'אלמרס ואחרים ממשיכים לטעון כי הרעיון כן קוהרנטי וכי יש טעם לדבר על האפשרות הלוגית של זומבים אבל גם אם במינימום נטען שהאפשרות-הלוגית של פ'-זומבים נתונה לדיון עדיין קשה לקבל את נכונות Z2 מאחר וגם אם זומבים אפשריים-לוגית, היכולת שלנו לדמיין דבר מה לא מבטיחה את אפשרות קיומו (לא מבלי להניח מראש שדואליזם נכון); אין לי כל בעיה לדמיין ארנב סגול עם פסים ירוקים וכנפיים אך אין זה אומר שארנב מיתולוגי שכזה אכן קיים בפועל או שהוא יכול להתקיים פיזית.

בינתיים נדמה כי אנו יכולים לישון בשקט, הזומבים לא באים. האמנם?

פאנץ' צ'אלמרסיאני

צ'אלמרס תומך (אמנם הוא יותר אגנוסטי כלפי העמדה הזו) בפאנפסייכיזם, עמדה שהזכרתי מספר פעמים בעבר.

העמדה הפאנפסייכיסטית באופן כללי גורסת כי חוויה (גם אם בצורה מאד מנוונת שלה) או לפחות המרכיבים לחוויה נמצאים בכל דבר. הניאו-דואליזם של צ'אלמרס (שלהבדיל מדואליזם קלאסי שתומך בקיומם של שני סוגים של דברים- פיזי ומנטלי, ניאו-דואליזם אינו עושה את ההפרדה ואומר כי קיים רק סוג אחד של דברים אך בעלי שני סוגים של תכונות- תכונות פיזיות ותכונות מנטליות) למעשה מציע חוויה כחלק אטומי מהמציאות והיקום. המדע באיזשהו שלב יצטרך לעצור בגלל מגבלות אינהרנטיות באמפיריות ולא יוכל לספק הסבר על למה ישנן אבני בנייה פונדמנטליות כאלו ולא אחרות כמו מסה ומטען-חשמלי, האם זה בלתי-אפשרי שחוויה היא גם אבן בנייה פונדמנטלית שכזאת? הקוהרנטיות של טיעון הזומבים של צ'אלמרס אולי מעלה ספקות אבל אני רוצה להציע כאן ניסוי מחשבתי אחר פרי מוחי שלמיטב ידיעתי צ'אלמרס לא ציין אותו במפורש שמסכם את הפואנטה, הפאנץ', במה שצ'אלמרס מנסה לומר ומה המחשבה על זומבים אמורה לגרום לנו לשים לב;

דמיינו לעצמכם מכונה גדולת מידות (זה יכול באותה המידה להיות חייזר שאינו חולק אף סנטימנט אנושי או מלאך ללא טלפתיה אבל הרעיון של מכונה קרוב יותר למציאות) שאט אט עושה את דרכה ביקום ומנתחת את ההתנהגות של אטומים בודדים ושל מבנים מורכבים יותר מאטומים כמו מים, מטאור או בניין משרדים. בסופו של דבר, המכונה מגיעה לכדור-ארץ ומתחילה לנתח התנהגות נמלים. היא מקרינה עליהן אור באורכי-גל שונים ומקליטה את התגובה שלהן, שופכת עליהם נוזלים שונים ומקליטה את התגובה שלהם ואף פוצעת ומלטפת אותן בצורות ודרכים שונות ומקליטה את התגובה שלהן. עם הזמן לאחר שבחנה מספיק נמלים בשביל מכסה סטטיסטית לעשות אקסטרפולציה וכך להסיק להבא מה היא כל התנהגות אפשרית של כל נמלה בכל סיטואציה. אחרי זמן רב המכונה עוברת ללטאת, דגים, כלבים, קופים ובסוף היא נתקלת גם בבני-אדם. בדיוק כפי שעשתה עם כל אטום ומבנה של אטומים- המכונה מקרינה על האדם אור באורכי-גל שונים ומקליטה את תגובותיו, משמיעה לו צלילים שונים (ביניהם גם משפטים בשפות שונות שהקליטה) ומקליטה את תגובותיו, שופכת עליו נוזלים ואף פוצעות אותו. השאלה היא אם כך זאת-

האם לאחר ניתוח כל התנהגות אנושית אפשרית בכל תרחיש אפשרי יש למכונה דרך לדעת איך אדום נראה לנו,איך רטיבות של מים מרגישה או מה הוא כאב לעומת איך אדם מגיב לאדום,רטיבות וכאב או מה הוא אומר על אדום,רטיבות וכאב?

וזו הנקודה האמיתית של צ'אלמרס, מה שהוא מכנה "הבעיה הקשה של התודעה", איך עוברים מהמידע היבש שמתאר מה קורה מבחוץ "לתוך" העולם הפנימי של איך דברים נראים ומרגישים? שתי גישות נפוצות (ושתיהן נוסו על ידי האלימינטיביסט דניאל דנט בשלב זה או אחר) בניסיון לסתור טיעונים הדומים לניסוי המחשבתי שהצעתי הן כדלקמן-

א. ניהיליזם של קוואליה- אם אנו יודעים את כל הדרכים בהן האדם מגיב לכל קלט אפשרי מהמכונה, מה נשאר להסביר? אנחנו נראה את התגובה שלו לאור באורך -גל של 701 ננומטר או כשמרסקים לו את הברך בפטיש, מה חסר? אם יהיה לנו את הידע על השיפוט של האדם על כל קלט אפשרי מהמכונה איזה מקום יש לקוואליה להתקיים? כל אי-המדידות ואי-הרלוונטיות של קוואליה לצורכי חיזוי (וההתאמה המוחלטת עם מה האדם מעיד וורבאלית) גורמים לניהיליסט להסיק שלמעשה קוואליה לא קיימת, כולנו זומבים. עמדה שאחזור אליה בקרוב ונדמה כי היא מחזקת רעיון זה (אך אדגים כיצד ניתן להפוך את הצלחת על פיה) היא כפי שציינתי קודם לכן- אין זה מוזר שאני עצמי לא יכול להבדיל ביני לבין הכפיל-הזומבי שלי? הרי גם הוא יושב וכותב על קוואליות וחוויות עולם אך הוא מעולם לא ראה או הרגיש אותן, מה עשוי לגרום לו לעשות צעד מוזר שכזה?

ב. קוואליה היא פיזית- הגישה השניה אינה שוללת את הקיום של קוואליה אך גורסת כי אם היה לנו מילולית את כל המידע הפיזי-ההתנהגותי של האדם אז כן היינו יכולים להסיק את עולמו הפנימי. בעיניי השקפה זו הבעיה היא באינטואיציה שלנו ונובעת מכך שכמות המידע הפיזי היא עצומה מכדי שנוכל להכיל אותה במכונה בודדת או בכלל אך אילו באורח פלא כן הייתה לנו גישה אליו היינו למעשה בעלי יכולות ידיעה שנדמים כקסם. דנט עשה שימוש בטיעון דומה לזה בתגובה לניסוי מחשבתי אחר בשם "החדר של מרי" שאדון בו בפוסט נפרד.

נדמה כי לפיזיקליסטים יש תשובה להכל וגם אם אתם מתנגדים למסקנות שלהם, הטיעונים שלהם הם לפחות משהו ששווה לדון בו והם מערימים קושי ניכר לרעיון של חוויה כמאפיין פרטי הנפרד מהעולם הפיזי. אז האם סופית הכחדנו זומבים (או שהשלמנו עם זה שכולנו כאלו)? אני רוצה להקדיש את החלק האחרון בפוסט לכמה מהרעיונות האישיים שלי שנותנים מאבק אחרון לצורות מסויימות של שלילת-קיומם של זומבים ושל הפרדה בין העולם הפנימי לחיצוני אך שלא כמו צ'אלמרס, ה"זומבים" שלי אינם מנסים לסתור תפיסה פיזיקליסטית (ולמעשה ההיפך הוא הנכון, הם נשענים עליה בניסיון להפריך רעיון אחר) ומערימים קושי לשני רעיונות אחרים בנוגע לתודעה, חוויה, אינטליגנציה ויצירתיות אנושיים- פונקציונליזם ומבחן טיורינג.

ליל כל הקודשים; זומבים, שדים, כפילי-זיכרון ומכונות

פונקציונליזם בפילוסופיה של הנפש היא גישה הטוענת כי מצבים מנטליים מוגדרים לפי הפונקציה אותה הם משרתים ביחס למצבים מנטליים אחרים והמערכת הגדולה יותר בה הם נמצאים. נוכל להמחיש זאת בעזרת דוגמא לא מהעולם המנטלי אלא מעולם האנטומיה- הכבד מסנן דם מרעלנים, אזי גם אם אבנה מסנן דם שעשוי ממכוניות או גבינה צהובה המסנן שלי יהיה כבד. באופן דומה ע"פ פונקציונליזם מאחר וגירוי של קבוצת עצב-C גורם לכאב אזי בהכרח גירוי קבוצת עצבים C הוא כאב. הרעין מאחורי פונקציונליזם (והסיבה שהוא זכה לפופולריות רבה) הוא לא להיות מוגבלים להרכב הספציפי של מערכת (ואז נוכל אולי לטעון כי החומר הוא מה שמיוחד) וכי מרבית הסיכויים (לטענת פיזיקליסטיים) שמבנים פיזיים יהיו בעלי התפקיד הפונקציונלי המתאים (למרות שתיאורטית אין סתירה בין פונקציונליזם לדואליזם). רעיון פופולרי שהולך יד ביד עם גישה זו הוא "מבחן טיורינג"- אם שופט אנושי חיצוני אינו מסוגל להבדיל בין אדם למכונה באינטרקציה עם השניים אזי המכונה שקולה לאדם (טכנית טיורינג מעולם לא טען שהמכונה תהיה "מודעת" או שהיא תחווה קוואליות אבל פעמים רבות נעשה שימוש על ידי אנשים בכוונה כזו). את ההתנגדות האישית שלי לצורות מסוימות של פונקציונליזם אסכם כעת בשלושה חלקים:

(*)כפילי-זיכרון

נדרש מאדם לענות על שאלות באריתמטיקה; חיבור, חיסור, כפל וחילוק.

לצידו מובא כפיל הזהה לו בכל מובן פרט לההבדל הבא- המוח שלו מחווט בצורה שונה במקצת (כלומר קיים הבדל פיזי אך סמוי מן העין) הנותנת לו זיכרון יוצא דופן לעובדות חשבוניות. "כפיל-הזיכרון" הזה זוכר את לוח החיבור, החיסור,הכפל והחילוק עד 1000X1000 כלומר שכל פעולה שלא-גדולה משני מספרים ארבע-ספרתיים הוא שולף ישירות מהזיכרון וללא-חישוב אך הזמן שלוקח לו לשלוף את העובדה מהזיכרון הוא הזמן שלוקח לאדם המקורי לחשב את התשובה.

מאחר והם זהים בכל פרט לאסטרטגיה שלהם והחיווט המוחי, שופט חיצוני לא יוכל בשום צורה להבדיל מי הוא מי (הגינונים שלהם בעת החישוב/שליפה זהים) והם אינם יכולים להיות באותו מצב מנטלי מאחר והאחד מחשב והשני נזכר למרות שהמבנה המוחי הכולל שנעשה בשימוש בחשבון-מנטלי של השניים משחק את אותו תפקיד פונקציונלי. נמחיש נקודה זו בצורה פורמאלית יותר מחוץ לניסוי המחשבתי הנ"ל שיכול להוות מלכודת אינטואיטיבית;

(*)מכונות

נדבר על שתי סוגי מכונות שלצורך העניין נקרא להן מכונה-A ומכונה-*A ונגדיר אותן בצורה הבאה:

מכונה A- בהינתן שאלות חישוב Q1,Q2,Q3,...,Qk המכונה מבצעת חישוב C1,C2,C3,...,Ck בהתאמה ומחזירה פתרונות נכונים S1,S2,S3,...,Sk בהתאמה.

מכונה *A- בהינתן שאלות חישוב Q1,Q2,Q3,...,Qk המכונה שולפת מטבלת-זיכרון M1,M2,M3,...,Mk בהתאמה ומחזירה פתרונות נכונים S1,S2,S3,...,Sk בהתאמה.

העניין הוא אם כן כזה- בכל מערכת שארכיב, מכונה-A ומכונה-*A ישחקו את אותו תפקיד פונקציונלי.

שופט חיצוני ייכשל לזהות ע"פ יחסי קלט-פלט בלבד (ללא הסתכלות על הרכיבים עצמם) האם המכונה שלפניו היא מסוג-A או מסוג-*A.

מדוע זה רלוונטי לנו כאשר אנו חושבים על בני-אדם? ניגש לעוד ניסוי מחשבתי הלוקח את הרעיון של כפילי-מוחות צעד אחד קדימה ואז נדבר על המסקנות ממנו.

(*)שד גוריאני

כעת נסתכל על הכללה של כפיל-המוחות, נוכל לחשוב על שד (או רובוט או מכונה אם תרצו) הזהה לאדם כלשהו לחלוטין פרט לסידור הנוירולוגי שלו-

לשד זיכרון מופלא והוא שינן מבעוד מועד את כל התגובות והתשובות האפשריות שהאדם יכול לתת בכל סיטואציה אפשרית (קחו בחשבון שכפי שראינו קודם לכן יצירת טבלת-זיכרון שכזאת סביר להניח אינה ברת-ביצוע במציאות ומספר הכניסות שלה גדול בהרבה ממספר האטומים ביקום הנראה אבל אין סתירה לוגית לעשות זאת). שופט שואל את האדם והשד שאלות שונות ומשונות ובודק כיצד כל אחד מהם מגיב כאשר השד כמובן מתמהמהה במתן התשובה ועושה את אותם הגינונים בדיוק כפי שהיו עושה האדם. עבור השד, לעשות כאילו הוא חושב על התשובה זו חלק מהתשובה מאחר והוא שינן זאת מראש.

האם התרחיש הזה נשמע לכם מוכר? ניתן להשוות אותו לניסוי המחשבתי של "החדר הסיני" רק שהמוקצנות של הגדרת המצב (השד אינו יודע רק "מניפולציות על סמלים" כפי שניסח זאת ג'ון סרל אלא כל תגובה אפשרית לכל סיטואציה אפשרית) מאפשרת לשד לחמוק מטיעונים דנטיאניים על כך שהיחס בינו לבין המידע פגום מאחר ולשד אין מידע חדש ללמוד על הסיטואציה במונחים של התנהגות מהסביבה (בפרט כאשר אתה מנסה להתכחש לקיומו של עולם-פנימי וקוואליות). האדם והשד (או הרובוט) זהים לחלוטין פונקציונלית אך שונים במצב המנטליים שלהם, דבר שמהווה בעיה לצורות נאיביות של פונקציונליזם.

סיכום

אחרי שדנו בקוהרנטיות (או ליתר דיוק, חוסר-הקוהרנטיות) של הרעיון של "זומבים פילוסופיים", ראינו את הרעיון מאחורי הניסיון להגדיר אותם וכי למרות שאינטואיטיבית הוא נראה ברור עדיין נערמים לנו קשיים. הקושי לגשר בין הממלכה הפיזית לעולם הקוואליות (שנדמות כרוחות רפאים) הוא בהחלט קושי מורגש ושווה לדבר עליו (צ'אלמרס ואחרים קוראים לזה "הפער ההסברי"). דיברתי על הרעיונות האישיים שלי (למרות שרבים מהם אני עוד נמנה מלהעלות על הכתב כאן) בנוגע לבעיות בגישה הפונקציונליסטית ולמבחנים דמויי מבחן-טיורינג המנסים להגדיר אדם לפי יחסי הקלט-פלט שלו. אנו יכולים להעביר את הדיון את הרדוקציה הבאה:

M1. אין מגבלה לוגית בבניית טבלת-זיכרון גוריאנית (כמו השד)

M2. אין דרך להבדיל על סמך יחסי קלט-פלט בלבד בין אדם לטבלת-זיכרון הגוריאנית שלו

M3.1. פונקציונליזם נאיבי אינו מספק תמונה מלאה של מה הם מצבים מנטליים (מ-M1 ו-M2, שכן היזכרות היא אינה מצב מנטלי זהה לחישוב הן מילולית כמו פתירת תרגיל אלגברי והן פיגורטיבית כמו לחשוב על תגובה שנונה בזמן-אמת)

M3.2. מבחן-טיורינג נאיבי אינו כלי מספק בכדי לברור ולהכריע בנוגע לחוויה (מ-M2 ו-M3.1)

-

האם טבלת-זיכרון/שד גוריאני/ת שכזה מספיק בשביל שתהיה חוויה? "הבעיה הקשה" עודנה עומדת וגם אם חיסלנו את כל הזומבים נדמה שישנם עוד שדים המחכים בדרך שלנו לפיתרון.

~

לפני שבועיים העברתי הרצאה לכיתות ז' על טרנסהומניזם בכלל וריפוי זקנה בפרט.
אחד היה עשוי לצפות שלילדים בגילאי 12-13 יהיה קשה יותר להתמודד הן עם הסיבוכיות האינטלקטואלית והן עם הבגרות הרגשית שנושא כמו מלחמה במוות עשוי להצריך אבל הפלא ופלא תמיד אותו האבסורד; לדבר עם ילד טרום-גיל-ההתבגרות מרגיש כמו שהיית מצפה לדבר עם מבוגר (קשוב, מתעניין, חושב, רציני) בעוד שלדבר עם מבוגר מרגיש כמו שהיית מצפה מאדם שנטרפה עליו דעתו במקרה הטוב ומחיית-יער במקרה הרע (ילדותי, ניהיליסטי, עצלן, מתנשא, עצבני, מאמין ב"קסמים").

אז למה זה בעצם? הפער כפי שאני רואה אותו נובע משני גורמים עיקריים:

א. חשיבה פשוטה; הראש של ילד ממוצע פחות "מלא" מזה של מבוגר. תריסר שנים של שינון עובדות, תאריכים ונוסחאות השאירו את מרבית האנשים שרויים לא בחשיבה על ההשלכות והקשרים בין פיסות המידה ששיננו אלא במצב תמידי של "היכון" לשליפה מהזיכרון. ידע עבור מרבית המבוגרים שאישית באתי איתם באינטראקציה (לפחות בחברה הישראלית) מהווה סוג של משחק זמן-תגובה ולא תגמול על חשיבה רציונלית וניתוח סיטואציות ובעיות. קחו מספר רגעים לחשוב ובחנו את עצמכם:

כל אחד מקבוצה בת שלושה אנשים לוחץ ידיים בדיוק פעם אחת עם אדם אחר מתוך הקבוצה.
כמו לחיצות ידיים התבצעו סך הכל?

מה הייתה האסטרטגיה שלכם? ניסיתם להיזכר בנוסחא שלמדתם בבית-ספר או שראיתם את הסיטואציה בראש ובחנתם אותה?

ב. טרום-קונצנזוס; הציבור הרחב ככלל מחזיק בהרבה מיתוסים, חצאי-אמיתות ואמונות תפלות.
גיל ההתבגרות מהווה סוג של כור מצרף לדעות והשפעות חברתיות, קצת כמו תהליך ברירה טבעית מואץ להישרדות סטטוס חברתי ועיצוב מוטיבים אישיותיים וכתוצאה מכך אנשים רבים מתכווננים לעבר רעיונות, תפיסות,גישות ואמונות אליהם התכווננו מרבית (אם לא כל) האנשים המרכיבים את קבוצת החברים שלהם. ילדים טרום-גיל-ההתבגרות עוד לא חוו את הלחץ העצום של להשתלב ולכן אין להם עמודי תווך ברורים (בין אם נכונים או לא) להשוות אליהם רעיונות חדשים.

אבל אל לנו לקבל את הנ"ל כעובדה עגומה של המציאות האנושית בכלל והישראלית בפרט, יש לנו מה לעשות בנידון ובראשית לדעת לזהות בדיוק מה הם אותם הכשלים, המלכודות וה"מריחות" שאנשים מפעילים במהלך האינטראקציות איתנו על בסיס יומי ולדעת לתקן את עצמנו ואת האינטואיציה שלנו כאשר אנו מועדים ביישום כשל שכזה. התמקדתי בעבר כבר מספר פעמים בכשלים הנפוצים בגישה הדת'יסטית (זו המצדיקה מוות של בני אדם מסיבה כזו או אחרת) אך הפעם אתן סוג של סיכום (עם דוגמאות) לכשלים הלוגים הנפוצים בכללי משיחות שנכחתי בהן עם ובין אנשים מגילאי 17 עד 60.

$. המילה "אפילו"- 
פורמלית:
"X אפילו ש-Y"

הסבר:
לא באמת כשל אלא יותר אזהרה (ולכן השימוש בסימן "$" ולא במספור), אנשים משתמשים פעמים רבות במילה "אפילו" אך לרוב עם מעט מאד חשיבה מאחורי המשמעות שלה. לומר "יוסי יכול לעשות שכיבות שמיכה אפילו שהוא נכה" מבליע את ההנחה שקיימת מגמה כי נכים בדרך כלל לא-יכולים לעשות שכיבות שמיכה או את ההנחה שכחלק מההגדרה של "נכה" יש מניעה לבצע שכיבות שמיכה. "נכות" היא מונח מאד רחב וסוגים שונים של נכות מולידים מגבלות מסוגים מאד שונים זה מזה, אם יוסי נכה במובן האינטואיטיבי של "נכה ברגליו" אזי מדוע קיימת מניעה ליכולת לבצע שכיבות שמיכה? שכיבות שמיכה מצריכות נקודת מגע כלשהי עם מישור ומעבר לזה הפעולה היא בעיקר של הידיים, לא בעיה מיוחדת עבור יוסי שלנו. שימוש לא זהיר ב"אפילו" (כנ"ל לגביי "למרות") הוא למעשה כשל שנראה בהמשך במסווה אך אין זה אומר שיש בעיה להשתמש ב"אפילו" באופן כללי, רק לשים לב שלא משתמשים בה כדי לבלבל אותנו/להבליע הנחות שדורשות הוכחה ובירור ושאנו לא עושים זאת בעצמנו.

1. אד הומינם-
פורמלית:
אדם א' טוען ש-X
אדם א' הוא P (למשל "מטומטם","מוזר","משוגע")
לכן X לא נכון

הסבר:
אנו בחיפוש אחר אמת.
משמע כי אין זה משנה מי האדם העומד לפנינו אלא תוכן המילים שלו- נכונות טיעונים של אדם אינה תלויה בשום צורה באופי שלו, במראה שלו, בתחביבים שלו או באף גורם חיצוני אחר מלבד תוכן ומשמעות מילותיו והקשרים ביניהן.
אד הומינם תופס בדרך כלל עוד שתי צורות נפוצות בשם
א. "טו קווקווי"- שניתן לסכמו כביטול הטענות של אדם בגלל צביעות למשל:

טלי טוענת שעישון מזיק לבריאות
טלי מעשנת
לכן טלי טועה (והעישון אינו מזיק לבריאות)

זה שניתן לומר על טלי כי היא "צבועה" או כי אין לה לגיטימציה להטיף לאחרים על נזקי עישון לא קשור לעובדה שעישון מזיק לבריאות, נכונות הטענה לא קשורה לרציונליות האישית של טלי.

ב."בולווריזם"- פסילת טיעון של אדם בגלל מצב מסוים שחל עליו ונימוק ה"מקום ממנו אתה בא" באותו המצב שחל על האדם למשל:

דרור טוען שגדי העליב אותו
לדרור יש הפרעת אישיות גבולית
בעלי הפרעת אישיות גבולית נוטים להיות רגשניים
לכן גדי לא העליב את דרור (ודרור מרגיש ככה בגלל ההפרעה שלו)

השאלה האם גדי העליב את דרור כלל אינה קשורה לזה שייתכן ודרור רגשן ושהוא מאובחן בהפרעת אישיות גבולית.

2. Hedging-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך את או מעלה קושי לטענה X
אדם א' בתגובה טוען שהוא התכוון למעשה לטענה Y

הסבר:
זה אחד נפוץ במיוחד ורואים אותו פעמים רבות בפוליטיקה כאשר פוליטיקאי (לאחר שהעבירו ביקורת על דברים שאמר) טוען שהמילים הוצאו מהקשרן ולמעשה התכוון למשהו אחר. בדרך כלל הצורה שהכשל הזה בא לידי ביטוי היא על ידי שימוש במילים מעורפלות או שהקשר בין המילים מעורפל למשל:

אוריין טוען שעובדתית שום דבר לא מסוגל לבצע טלפורט
דנה טוענת בתגובה כי פוטונים ממנהרים ולכן במובן מסוים הם מבצעים טלפורט
אוריין טוען כי התכוון לגופים מאקרוסקופיים

בהנחה שפוטונים אכן ממנהרים ושנוכל להחשיב את ההגדרה של מינהור כמקרה פרטי של טלפורטציה, הדוגמא של דנה סותרת את הטענה של אוריין (היא נותנת דוגמא לצורה אמיתית של טלפורטציה) אך בתגובה אוריין מנסח מחדש את הטענה המקורית שלו.

3. פניה לסמכות-
פורמלית:
אדם א' טוען ש-X
אדם א' הוא בעל תעודת הסמכה ל-A
לכן X נכון

הסבר:
הטיעון הזה כל כך נפוץ שאני בספק שאין לקוראי שורות אלו לפחות דוגמא אחת לשבוע שלו.
בדומה לתחילת ההסבר על "אד הומינם", אנו בחיפוש אחר אמת ונכונות של טענה אינה תלויה באדם הטוען אותה אלא בתוכן שלה. מבלי להוריד משנות לימוד ומחקר רבות של אדם כלשהו, אין זה אומר כי בהכרח מילותיו (אפילו בתחום ההתמחות שלו) אוטומטית מביעות איזושהי אמת. ישנה הפרדה שחשוב לי לעשות מאחר ואם תחפשו קצת ברחבי הרשת ישנם שתי צורות של ניסוח "פנייה לסמכות" כאשר אחד הוא זה שתיארתי כרגע (והמשמעותית נפוץ יותר) והאחר נדיר יותר ופחות מעניין לטעמי. אחלק אותם כך:

א. פניה חלשה לסמכות-
למשל:

סיגי טוענת שתורת האבולוציה שגויה
סיגי בעלת דוקטורט במדעי המחשב
לכן סיגי צודקת (ותורת האבולוציה שגויה)

עם כל הכבוד לסיגי שייתכן כי היא בעלת ידע רחב ויכולת יוצאת דופן במדעי המחשב, הבנה בתורת האבולוציה דורשת התמחות בביולוגיה וגם אם היא מומחית בתחום מדעי המחשב אין זה בהכרח מתרגם למומחיות בתחומים אחרים כמו למשל ביולוגיה אבולוציונית.

ב. פניה חזקה לסמכות-
למשל:

סטיבן הוקינג טוען שיש חורים שחורים
סטיבן הוקינג הוא פרופסור לפיסיקה
לכן סטיבן הוקינג צודק (ויש חורים שחורים)

זה הסוג הנפוץ, המעניין והמעצבן יותר (לטעמי) בין השניים.
קיומם של חורים שחורים אינו תלוי בשום צורה ברמת המומחיות של פרופסור הוקינג באף תחום, גם לא בזה שלו (דהיינו פיסיקה).
משוואות, השערות ומתן פרשנות לתצפיות לווין יכולות אמנם לתת תמונה בעלת סבירות מסויימת בנוגע לקיומם של גופים שמימיים אבל ללא ראייה מוצקה אנחנו עדיין לא יוצאים מן האור אל החושך.
ניתן לראות זאת בקלות על ידי מאות הדוגמאות האחרות במהלך ההיסטוריה האנושית לתופעות שהוצדקו על ידי משוואות, השערות ומתן פרשנות בדיעבד לתצפיות אך התגלו כשגויות ולמעשה יוחסו שלא בצדק לתופעה-בדיונית במקום לאחת קיימת. היפותזה (גם אחת מנומקת היטב) היא לא עובדה ושום רמת מומחיות (דהיינו תעודות, פרסים, מענקים וכו') לא יכולה לפצות על מחסור בראיות אך כמובן שפרופ' הוקינג יכול להיות צודק משלל סיבות שאינן קשורות למעמד האקדמי שלו.
מידע אינו בהכרח מייצג אמת (אחרת כלל לא היינו צריכים להגדיר ולמיין כשלים לוגיים) ודוגמא בולטת לכך היא ראשי תנועות דתיות- האפיפיור הוא סמכות על הברית החדשה אך אין זה אומר שהברית החדשה ו/או טיעונים של האפיפיור על הברית החדשה בהכרח מייצגים איזושהי אמת.

חשוב לשים לב כי פעמים רבות נעשה סוג של היפוך פניה לסמכות כ"אד הומינם" מהצורה:
אדם א' טוען ש-X
אדם א' הוא ללא תעודת הסמכה ל-A
לכן X  לא נכון

למשל:

גור טוען ש-95 בחזקת 6 זה 735,091,890,625
לגור אין תואר במתמטיקה
לכן גור טועה (ו95 בחזקת 6 זה לא 735,091,890,625)

היעדר התעודה של גור המציינת כי הוא עבר מכסת קורסים מסויימת בציון מסוים לא מעיד בשום צורה על נכונות הטענה שלו. גור היה יכול ללמוד אלגוריתמיקה באופן אוטודידקטי ולאמן את היכולות האריתמטיות שלו בעזרת האלגוריתמים שהרכיב או פשוט לשנן את הערך של 95 בחזקת 6 במקרה אך הטענה נכונה גם בהיעדר תעודה פורמלית.

4. "תאמין לי"-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך את או מעלה קושי לטענה X
אדם א' אומר "תאמין לי"
לכן X נכון

הסבר:
מכונה גם "סמוך על סמוך" או Ipse Dixit וזה הוא למעשה כשל פניה לסמכות כאשר האדם המבצע את הכשל מתייחס לעצמו כאל סמכות בנושא. למשל:

עדי טוענת כי אוברי מעדיף לגייס כספים מאנשים עשירים
יוסף אומר בתגובה כי אוברי פונה ליעדים מגוונים ולאו דווקא לאוכלוסיה עשירה
עדי אומרת בתגובה שיאמין לה שהיא יודעת מה אוברי מעדיף
לכן עדי צודקת (ואוברי מעדיף לגייס כספים מאנשים עשירים)

הידע של עדי על העדפותיו האישיות של אוברי (עד כמה שניתן כלל לאמוד אותו בצורה אובייקטיבית) אינו רלוונטי לנכונות הטענה, עדי למעשה מינתה את עצמה לסמכות על העדפותיו של אוברי ולכן מצפה כי מילתה תהיה המילה האחרונה וכי "סמכותה" לא ניתנת לעירעור.

5. משתי עוולות יוצא צדק-
פורמלית:
א.
אדם א' עשהX  לאדם ב'
לכן זה בסדר שאדם ב' יעשה X לאדם א'

ב.
פעולה א' גרועה יותר מפעולה ב'
לכן לבצע את פעולה ב' זה בסדר

הסבר:
בעברית למיטב ידיעתי אין מקבילה לפתגם "two wrongs don't make a right" וזה חבל כי אז אולי לא היו עושים את הכשל הלוגי הזה כל כך הרבה. מעבר לזה שהמונחים "בסדר" ו"גרוע" הם בעיתיים; קשה לומר כי ישנו קונצנזוס על ההגדרה של מה "בסדר" ומה לא ודברים שונים הם "גרועים" יותר או פחות בצורה שונה לפי ההקשר בו נעשה שימוש במונח (זה דומה במקצת לשימוש לא זהיר ב-"אפילו" שכיסינו בנקודה ($), ישנה הבלעה של הנחות המוצא מה נחשב "בסדר" ומה לא ואלו דברים יותר "גרועים" ממה), עדיין גם אם נסכים על הנחות מוצא מסויימות אין אסוציאציה שלילית עם צד אחד יוצרת אסוציאציה חיובית עם הצד השני. למשל:

א.
יובל הרביץ לעדן
לכן זה בסדר שעדן ירביץ ליובל

ב.
רותם שיחררה תרנגולות מהלול
רותם טוענת שלהחזיק תרנגולות בשבי יותר גרוע מ-ונדליזם ופגיעה בפרנסה של אדם
לכן לשחרר תרנגולות מהלול זה בסדר

בשני המקרים נעשה מתן לגיטימציה שיקרי למעשה שאינו נתפס כתקין בפני עצמו, גם אם רותם צודקת והחזקת תרנגולות בשבי באמת יותר "גרוע" מ-ונדליזם ופגיעה בכושר עבודה של בן אנוש עדיין אין זה הופך את המעשה ל"בסדר" (ובטח שלא לחוקי).

6. אד פופולום-
פורמלית:
כמות גדולה של אנשים (בדרך כלל "רוב" או "כולם") תומכים ב-X
לכן X  נכון

הסבר:
נקרא גם "פניה לרוב" או "פניה לפופולריות".
נכונות של טענות אינה מושפעת מכמות האנשים התומכים בטענה.
כמות לא מבוטלת של אנשים מאמינים בביגפוט, אין זה אומר שביגפוט קיים או באיזושהי צורה תורם לסיכוי קיומו של ביגפוט. זה שרעיון מסוים נתמך על ידי אנשים רבים לא הופך את הרעיון לנכון ולא יוצר סוג של "טווח נכונות" או הופך את הנכונות לסובייקטיבית באיזושהי צורה, למשל:

הרבה אנשים מעשנים
לכן לעשן זה בסדר

עישון הורג למעלה מ-5 מיליון איש כל שנה (לא כולל כמות האנשים שמתים מחשיפה לעישון כפוי) וגורם לסוגים רבים של סרטן, מחלות וסיבוכים אחרים ללא תלות בפופולריות שלו.

7. אנקדוטה כעדות-
פורמלית:
א.
אדם א' טוען X ומספר אנקדוטה S
לכן X נכון

ב.
נלקח מדגם לא-מייצג S  מקבוצה G
מסיקים מסקנה C לגביי G בהתחשב ב-S

הסבר:
נקרא גם "כשל אנקדוטה" או "כשל מדגם מוטה" כאשר הוא מהצורה של ב'.
זה עוד כשל נפוץ במיוחד שאני משוכנע שמרבית קוראי שורות אלו יוכלו לחשוב על דוגמאות אישיות רבות בהן הם נתקלו בדוגמא לכשל. אנקדוטות, סיפורים (גם אם אמיתיים לחלוטין) וחוויות אישיות הם אינם ראייה לנכונות של טיעון (כאשר האנקדוטה או החוויה האישית הם לא נושא הדיון) והרבה פעמים בשיחות בזמן-אמת אינם ניתנים לאימות באיזושהי צורה אובייקטיבית, למשל:

א.
יעל טוענת שאנחנו חיים ב"תרבות אונס" ומספרת שהיא שמעה מחברים שההורים שלהם חושבים שזה בסדר לאנוס
לכן יעל צודקת (ואנחנו חיים ב"תרבות אונס")

ב.
נעם טוען שהרבה אנשים לא אוהבים את הסדרה "מראה שחורה"
לכן נעם צודק (והרבה אנשים לא אוהבים את הסדרה "מראה שחורה")

בשני המקרים הסיפור האישי של הטוענים לא מהווה הוכחה ולא רלוונטי לנכונות של תוכן הטיעונים.
במקרה הראשון לא רק שאין לנו דרך להעריך מה יעל שמעה ממי ומה בדיוק אמרו לה גם אם היא אכן שמעה איזושהי דוגמא ספציפית אין זה אומר שהכללה שלה נכונה בעוד שבמקרה השני נעם עושה שימוש ב"הרבה אנשים" כאשר אין לנו הערכה לכמה אנשים נעם מתכוון- לא סביר שנעם מכיר למעלה מ-100 איש ולא סביר שעם כולם נעם דיבר על סדרת הטלוויזיה "מראה שחורה" אבל גם אם באיזשהו אורח פלא נעם היה בעל יכולות סוציאליות על-אנושיות והוא ניהל שיחה עם 4000 איש שונים על הסדרה וכל ה-4000 אמרו שהם לא אהבו אותה עדיין במציאות ל-"מראה שחורה" רייטינג של מיליוני צופים מה שמגמד גם כמה אלפים ולכן התפיסה האישית של נעם ל"הרבה" אינה מהווה הוכחה או תורמת משהו לנכונות הטענה.

8. איש קש-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך או תוקף טענה X*
לכן X לא נכון (ואדם א' טועה)

הסבר:
עוד כשל שצץ הרבה בדיונים פוליטיים והוא גם תדיר בדיונים על דת, אדם ב' מציג גירסא מעוותת או שקרית (וקלה יותר להפרכה/לתקיפה) של טענתו של אדם א' וכביכול בכך מפריך את הטענה המקורית. למשל:

א.
מורן טוענת שמדינה דו-לאומית היא פיתרון ופשרה שיש לשקול בכובד ראש
עדינה אומרת בתגובה שזה אבסורד שמורן רוצה להיות שפחה ולקיים את מנהגי האסלאם
לכן מורן טועה (ומדינה דו-לאומית היא לא פיתרון ופשרה שיש לשקול בכובד ראש)

ב.
אייל אומר שהוא הולך לקנות מים
צילה אומרת בתגובה שזה מובן מאליו כי זה לא הגיוני שנמות מצמא

בשני המקרים האדם המגיב מתנהג כאילו הוא הפריך או תוקף איזושהי טענה שטען האדם הטוען המקורי כאשר בפועל התקיפה היא כלפיי טיעון או רעיון שונים לגמרי, קשורים חלקית או שנעשה "כיפוף" של משמעויות בטיעון המקורי. במקרה הראשון מורן מביעה את עמדתה כלפיי הרעיון של מדינה דו-לאומית, בשום שלב היא לא אמרה שהיא מעוניינת להיות שפחה או לקיים מנהגים מהאסלאם ואין קשר בין העמדה שעדינה תוקפת לבין הטענה המקורית של מורן. במקרה השני אייל בסך הכל הכריז שהוא יוצא לקנות מים, בשום שלב לא הוזכרה מצוקה או סיטואציה שתגרום לנוכחים למות בצמא.

9. כשל מכאניקת הקוונטים-
פורמלית:
אדם א' טוען שלפי מכאניקת הקוונטים X זה Y
לכן X זה Y (ואדם א' צודק)

הסבר:
מכאניקת הקוונטים היא תורה פיסיקלית שמנתחת התנהגות אספקטים שונים של חומר בסדרי גודל קטנים (אטומיים, תת-אטומיים). היא כלי חזק מאד וחוד החנית של המדע המודרני אבל אולי תופתעו לשמוע כמה פעמים אנשים עושים עיוות קונספטואלי של עקרונות המתייחסים להתנהגות חלקיקים ומשתמשים בהם כנימוק לסוגיות בהן הטענה (גם אם נכונה בפני עצמה בתחומי מכאניקה קוונטית) אינה רלוונטית לנושא, למשל:

עידן טוען שהעתק-ממוחשב שלך לוגית לא יכול להיות זהה לך
ירדן בתגובה אומר שלפי עיקרון אי-הוודאות של הייזנברג הלקוח ממכאניקת הקוונטים לא ניתן לדעת בוודאות מי הוא מי כי התערבות במדידה משנה את התוצאות
לכן ירדן צודק (ועידן טועה)

עיקרון אי-הוודאות של הייזנברג הוא משפט יסודי וחשוב מאד במכאניקת הקוונטים שאומר כי עבור חלקיק נצפה אין לנו דרך לדעת במדויק את ערכם של שני משתנים צמודים של אותו חלקיק המתוארים על ידי שני אופרטורים (פונקציות) שלא מקיימים קומוטטיביות כמו למשל העתק ותנע; אין אנו יכולים לדעת עד דיוק שרירותי גם את המיקום של חלקיק נתון וגם את התנע שלו. בשום צורה עיקרון אי-הוודאות לא חל על ולא רלוונטי לשאלות כמו "מה מגדיר זהות של אובייקט?" ולא סותר או משפיע על כללים לוגיים סטנדרטיים כמו "חוק לייבניץ"- שני אובייקטים הנבדלים לפחות בתכונה אחת אינם יכולים להיות זהים במובן הנומרי, העתק-ממוחשב של אדם (או סימלוץ) בהכרח נבדל ממנו לפחות בתכונה אחת הלא היא מיקומו בחלל ובזמן (ובחומרים המרכיבים אותו ובצורה בה ההתנהגות שלו מיושמת...) ולכן אינם יכולים מילולית להיות אותו האובייקט (גם אם הם זהים במובן האיכותי למשל- שניהם יתנו את אותן התשובות בדיוק במבחן הבודק אהבה לעגבניות).

10. דעה כטיעון-
פורמלית:
א.
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך או תוקף את X
אדם א' אומר "זכותי להביע דעה"
לכן אדם א' צודק/הדיון נפסק

ב.
אדם א' טוען X
אדם ב' אומר "אני לא מסכים"
לכן אדם ב' צודק/הדיון נפסק

הסבר:
מבלי לגלוש לדיון על מטאפיזיקה/אונטולוגיה/אפיסטמולוגיה/ריאליזם, נכונות או אי-נכונות של טענה היא אובייקטיבית. העולם בנוי מעובדות, חלקן מקריות (כמו המרחק בין תל-אביב ללונדון) וחלקן הכרחיות (משולש הוא לא ריבוע) ולנו בתור בני-אדם אין יד באם עובדה נכונה בפועל בזמן נתון או לא; המקשים שאני לוחץ עליהם בעודי מקליד שורות אלו עשויים פלסטיק בין אם זה מוצא חן בעיניי ובין אם לא, גם אם "לדעתי" הם היו עשויים צמר לא הייתה לזה שום משמעות בעולם האמיתי. זה שאנו מאמינים כי מידע מסוים נכון לא מגדיל בשום צורה את הסיכוי שכך אכן הדבר, למשל:

עידן טוען שלומר שמשהו כנראה נכון בגלל שהרבה אנשים מאמינים בו זה כשל לוגי "אד פופולום"
שמואלה אומרת בתגובה שלדעתה זה לא נכון
לכן שמואלה צודקת (ועידן טועה)/הדיון נפסק

לומר שמשהו כנראה נכון בגלל שהרבה אנשים מאמינים בו זה כשל לוגי בשם "אד פופולום" שכיסינו בנקודה 6. דעתה של שמואלה לא רלוונטית ולא יוצרת שום השפעה על נכונות (או אי-נכונות) הטענה.

11. Blackholing-
פורמלית:
א.
אדם א' טוען X
אדם ב' מבקש מ-א' להגדיר מונח a מתוך הטיעון X
אדם א' מפרט על מונח a
אדם ב' מבקש מ-א' להגדיר מונח b מתוך הפירוט של a
אדם א' מפרט על מונח b
אדם ב' מבקש מ-א' להגדיר מונח c מתוך הפירוט של b
וכן הלאה רקורסיבית..

ב.
אדם א' טוען X
אדם ב' אומר בתגובה "אתה לא יכול לדעת"
אדם א' טוען בתגובה Y
אדם ב' אומר בתגובה "אתה לא יכול לדעת"
וכן הלאה רקורסיבית..

הסבר:
ידוע גם בשם "סקפטיות אפיסטמית".
הנוקט בגישה זאת לרוב מנסה לסבך את הדיון בכוונה תחילה, להסיט את הדיון לתפל או ליצור רושם של עומק פילוסופי גם כשזה לא הכרחי. למשל:

שלמה טוען שאטלנטיס זה מיתוס ואגדה שמעולם לא הייתה קיימת במציאות
עמרי בתגובה אומר "אתה לא יכול לדעת"
והדיון נפסק

אטלנטיס הייתה אי-בדיוני שהופיע במשל מתוך כתבי אפלטון. אנחנו יכולים לדעת שהיא לא הייתה קיימת כי יש לנו דרכים מדודות ואובייקטיביות לבדוק האם אכן היה מקום שכזה. אחת היוריסטיקות המנחות אותנו בהגיית היפותזות היא "תערו של אוקהם" לפיו ניתן עדיפות להסברים אפשריים המצריכים את המספר המינימלי של הנחות מוצא (למרות האמונה הרווחת כי זה הוא רק כלל אצבע ללא הצדקה לוגית פורמלית, דווקא קיימת הצדקה לוגית-מתמטית כזו לתערו של אוקהם בשם "אינדוקציית סולומונוף") בעוד ששימוש רקורסיבי בסקפטיות אפיסטמית ("Blackholing") למעשה "מקהה" את התער. לא, אני לא יכול "לדעת" במובן של וודאות אבסולוטית ומטאפיזית שלא מופיעים שדים דו-ראשיים על הירח כל פעם שאני עוצם את העיניים אבל אני גם לא צריך כי אין לי סיבה אחת להניח את קיומם של שדים, להניח שיש להם שני-ראשים,להניח שיש קשר נסיבתי בין עצימת העיניים שלי להופעה שלהם ולהניח שמכל הקואורדינאטות ביקום הם מופיעים דווקא על הירח וכאן תערו של אוקהם "מגלח" אותם. לרוב העושה שימוש בתגובה זו יכריז באופן כללי כי "אי אפשר לדעת כלום"; דיון על גבולות הידע הוא דיון חשוב ומרתק ויש לו זמן ומקום אבל ההצהרה הזו היא בלתי אפשרית כי אם אי אפשר לדעת כלום הדבר חל גם על ההגדרות והטיעונים שהמצהיר עושה בעצמו ולכן בפרט על ההצהרה "אי אפשר לדעת כלום", כלומר שהמצהיר (אם צודק) לא יכול לדעת שאי-אפשר לדעת כלום ולכן ההצהרה מביסה את עצמה. אנחנו עושים מאות הנחות כל יום (חלקן מבוססות יותר וחלקן פחות) כי רק ככה אנחנו יכולים לתפקד בצורה יעילה מבלי לבזבז זמן על חיפוש תמידי אחר ידע שאנחנו כלל לא בטוחים שאין לנו.

12. אד טמפרנטיאם-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' טוען Y המנוגד ל-X
לכן האמת היא בין X ל-Y

הסבר:
נקרא גם "שביל הזהב","דרך הביניים" ומונצח על ידי המשפט "האמת כנראה איפשהו באמצע".
תפיסה נפוצה מאד שאני משוכנע כי רבים מכם נתקלים בה מספר פעמים ביום, שוב אנו נמצאים במצב בו מתייחסים לאמיתות טענה כאל דבר הניתן לפשרה או המושפע מהאמונות האישיות שלנו למשל:

רופאים רבים טוענים כי עישון קנאביס מזיק לבריאות
אנשים רבים המשתמשים בקנאביס כדרך קבע מתארים כי השימוש משפיע עליהם לטובה
לכן זה בסדר (לא מזיק,מזיק "קצת") לעשן קנאביס במידה/"האמת כנראה איפשהו באמצע"

מעבר לזה ש"במידה" זה אינו גודל מוגדר היטב, צריכה של קנאביס פוגמת בקוגניציה בכלל ובסוג של זיכרון טווח-קצר המכונה "working memory" בפרט שהכרחי לקבלת החלטות, למידה, פיתרון בעיות ויצירת זיכרונות ארוכי-טווח כמו גם שצריכה של קנאביס על ידי עישון מביאה איתה את נזקי הבריאות האחרים כמו סרטן. גם אם ההשפעה הסובייקטיבית הטובה שמתארים משתמשי קנאביס קבועים אמיתית, אין זה כלל רלוונטי להשפעה האובייקטיבית השלילית על בריאות המשתמשים בקנאביס ובפרט אלו המעשנים אותו ולכן צריכה בכמות אינטואיטיבית שמרגישה לנו "קצת" או "במידה" היא לא המסקנה הלוגית המתבקשת מהצגה של שתי העמדות- אמיתות טענה לא מתאימה את עצמה לאמונות האישיות שלנו.

13. פניה לרגש-
פורמלית:
אדם א' טוען X ואנקדוטה S שגורמת להרגיש F
לכן X נכון

הסבר:
בשפה היומיומית פניה לרגש מכונה "לעשות ריגשי" או "פולניה" וניתן לחלק אותו לתת-דוגמאות לפי הרגשות השונים שהאנקדוטה הנלווה לטיעון מתיימרת לעורר למשל:

א. אד מיסריקורדיאם (נקרא גם "פניה למסכנות" או "פניה לרחמים")-
למשל:

רומי איחרה לבית-ספר וביקשה שלא ירשמו לה איחור כי היא הייתה חולה וחלשה ולכן נאבקה להגיע לכיתה
לכן רומי צודקת (ולא צריך לרשום לה איחור)

איחור רושמים למי שאיחר, אם רומי הייתה כה חולה שהיא הייתה צריכה להיאבק על מנת להגיע לכיתה אולי היה עדיף שהייתה לוקחת יום מחלה (שהרי לשם כך ימי מחלה מיועדים).

ב. אד מטום (נקרא גם "פניה לפחד")-
למשל:

אמא לילד: אם לא תאכל יבוא שוטר/תידבק לך הבטן לגב
לכן הילד צריך לאכול

אזהרה מפני תוצאה עתידית שלילית שעלולה להיגרם לא רלוונטית לזה שהילד צריך או לא-צריך לאכול (משלל סיבות אחרות). חשוב לציין כשל נוסף בשם "אד בקולום" (נקרא גם "פניה לכוח") שבו אין אזהרה כמו ב-אד מטום ("אם אדם ממוצא ערבי יהיה ראש ממשלה כולנו נאלץ להמיר דתנו לאסלאם") אלא איום אישי של ממש ("אם לא תאכל, אני אדביק לך את הבטן לגב עם דבק מגע", איומים לא מהווים הצדקה לוגית לנכונות או אמיתות טענה).

ג. אד אודיום (נקרא גם "פניה לכעס")-
למשל:

להצביע ליאיר לפיד זה רעיון רע, זוכר איך הוא צחק עליך במסיבת הסיום?
לכן לא צריך להצביע ליאיר לפיד

השאלה האם כדאי או לא כדאי להצביע ליאיר לפיד כלל לא קשורה לאירועים האישיים שאולי קרו ביניכם וטינה אישית כלפיו לא מהווה הצדקה ל-למה לא להצביע לו בבחירות (אך אולי קיימות סיבות אחרות שאינן מבוססות על הרגשות הסובייקטיביים של הבוחר המופנים אישית לאופיו של מר לפיד).

14. דילמה כוזבת-
פורמלית:
א.
או ש-X נכון או ש-Y נכון

ב.
רק אחת מתוך האפשרויות A,B,C,... נכונה

הסבר:
נקרא גם "ברירה כוזבת" או "דיכוטומיה שקרית".
מתן פירוט של אופציות כאילו אלו הן האופציות היחידות למרות שבמציאות זה אינו המצב.
למשל:

אתה או דתי או אתאיסט

 עמדה תיאולוגית היא ספקטרום רחב ואינה נדחקת רק לשתי הקטגוריות של "דתי" או "אתאיסט".
מעבר לזה שישנן דתות רבות וזרמים בתוך כל דת (ולכן המילה "דתי" לא נותנת לנו הרבה מידע על איזו דת ואיזו וריאציה של דת מדובר) אדם יכול להיות אגנוסטי, אגנוסטי-תאיסטי, אגנוסטי-אתאיסטי, אפאתי, דאיסט-לא-תאיסטי, תאיסט-לא-דאיסטי ועוד אופציות רבות אחרות שלא נופלות בהכרח לצורה בה אחד היה אינטואיטיבית מגדיר "דתי" או "אתאיסט".

15. מדרון חלקלק-
פורמלית:
אדם א' טוען שאם יקרה A אז סביר שיקרה B ואם יקרה B אז סביר שיקרה C ואם יקרה C..אז יקרה Z
לכן Z יקרה/סביר ש-Z יקרה

הסבר:
נקרא גם "כשל הדומינו" או "כשל אקסטרפולציה".
גם אם באמת קיים איזשהו קשר סיבתי בין שני מאורעות, אל לנו לחשוב כי ישנה איזושהי סיבה ששרשרת ארוכה של מאורעות שאולי נקודתית אפשרי כי הם נובעים אחד מהשני יתפתחו דווקא בתרחיש המתואר ולא לכל כיוון אפשרי אחר. למשל:

אם נממן מחקרים בגנטיקה סביר שיחקרו שיבוטים,
אבל אם יחקרו שיבוטים סביר שינסו לשבט בני אדם,
אם ינסו לשבט בני אדם סביר שמתישהו המדענים יעשו טעות,
אם המדענים יעשו טעות יש סיכוי שהתוצאה תהיה מוטציה מסוכנת.
לכן לא צריך לממן מחקרים בגנטיקה.

ניתן לראות איזשהו קשר סיבתי מנקודה אחת לשנייה בפירוט הנ"ל, אבל אין סיבה לחשוב כי דווקא התפתחות האירועים הספציפית הזאת תבוא לידי ביטוי. גם אם נתעלם לחלוטין מזה שייתכן והפוטנציאל הגלום בתוצאות האפשריות החיוביות של מחקר גנטי עולות על הסיכונים האפשריים, עדיין התרחשות שכזאת לא סבירה גם בפני עצמה.

16. דיקטו סימפליקיטר-
פורמלית:
X זו היוריסטיקה
לכן ל-X אין יוצאים מן הכלל

הסבר:
נקרא גם "כשל תאונה".
הכשל נעשה כאשר משתמשים ב"כלל אצבע" או אמונה רווחת מאד כללית בסיטואציה שאינה רלוונטית לתחומי כלל האצבע (ה-"היוריסטיקה") למשל:

א.
לחתוך אנשים זה לא מוסרי
מנתח כירורגי חותך אנשים
לכן זה לא מוסרי להיות מנתח כירורגי

ב.
כל בני האדם מזדקנים
מדענים מנסים לרפא זקנה
לכן מדענים לא יצליחו לרפא זקנה

בשתי הדוגמאות נעשה עיוות של איזושהי מגמה התופסת במרבית המקרים תוך התעלמות מאותם המקרים יוצאי-הדופן בהם האמרה הכללית לא חלה כתמיד, ההגדרה של מה מוסרי ומה לא משתנה בהקשרים שונים בעוד שההצלחה או הכישלון של מדענים בניסיון לרפא זקנה לא קשור שום צורה לזה שכרגע אין לזקנה תרופה מוכחת.

17. Moving the goalposts-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' טוען ש-X  לא עונה על סוגיה a
אדם א' עונה על סוגיה a
אדם ב' טוען ש-a לא עונה על סוגיה b
אדם א' עונה על סוגיה b
אדם ב' טוען שב-b לא עונה על סוגיה c
וכן הלאה רקורסיבית..

הסבר:
אדם ב' משנה את הסטנדרטים לקבלת תשובה נאותה מאדם א' ככל שהדיון ממשיך ודוחה כל מענה של אדם א' בהוספה של עוד ועוד תנאים שרירותיים. למשל:

מריה: כולם אוהבים לאכול ג'אנק פוד
דורין: אני לא אוהבת לאכול ג'אנק פוד
מריה: אבל כולם לפחות פעם אחת קנו ג'אנק פוד
דורין: אני אף פעם לא קניתי ג'אנק פוד, גם לא פעם אחת
מריה: לא בהכרח לעצמם, למישהו אחר
דורין: לא קניתי מעולם לא לעצמי ולא לאף אחד אחר
מריה: את כנראה לא זוכרת

למרות שדורין מדגימה בצורה עקבית שהיא יוצא מן הכלל לטענה הכללית של מריה, מריה מסרבת לקבל את התשובות של דורין וכל פעם שזו עונה לה היא מוסיפה עוד תנאי בניסיון "להפיל" את דורין.

18. אין סקוטי אמיתי-
פורמלית:
אדם א' טוען שכל X זה Y
אדם ב' מפריך או מאתגר את הטענה של אדם א'
אדם א' טוען שכל X-"אמיתי" זה Y

הסבר:
נעשית הפרכה בנוגע לטיעון המכליל אוכלוסיה מסויימת ובתגובה הטוען המקורי משנה את הנוסח ככה שהאובייקט שעליו מבצעים את הכללה מקבל את התואר "אמיתי" במטרה להבדיל בינו לבין האובייקט בטענה המקורית למרות שאין הגדרה ברורה להבדלה בין השניים, למשל:

דפנה: אף פמיניסטית לא תאמר שהיא רוצה לראות אלימות כלפיי גברים
יוהן: אנדריאה דבורקין הייתה פעילה פמיניסטית ואמרה שהיא רוצה לראות שמכים גבר עד זוב דם
דפנה: אבל היא לא פמיניסטית אמיתית

דפנה טוענת טענה כללית בנוגע לאוכלוסיית הפמיניסטיות אך כשיוהן נותן לה דוגמא נגדית דפנה עושה הפרדה שרירותית על ידי שימוש בתיאור "אמיתית" לא הבהרה ברורה מה פירוש "פמיניסטית אמיתית" לבין פמיניסטית לא-אמיתית.

19. Special pleading-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' טוען כי הוא תומך ב-X אבל ש-E מהווה מקרה פרטי יוצא דופן
לכן X לא חל על E

הסבר:
נעשה ניסיון מצד אדם ב' "לכופף" טענה מסויימת כך שדוגמא פרטית כלשהי שאחרת הטענה הייתה חלה עליה, לא תחול עליה. למשל:

אהרון אומר כי רינת מקללת אותו וצוחקת עליו ולכן היא מרושעת
רועי אומר בתגובה כי הוא מסכים שלקלל אנשים ולצחוק עליהם זה לא בסדר ומה שאדם מרושע יעשה אבל שלרינת יש לב-טוב ואנשים בעלי לב-טוב אינם מרושעים
לכן רינת אינה מרושעת

רועי מסכים עם אהרון שאדם המקלל וצוחק על אנשים אחרים הוא מרושע אך נכשל לנמק מה הוא בדיוק "לב-טוב" ולמה זה שרינת בעלת "לב-טוב" הופך אותה ללא מרשעת למרות שהיא מקללת וצוחקת על אנשים אחרים.

20. לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה-
פורמלית:
אדם א' טוען ש-X הוא טיעון חזק/"בעל נקודות טובות"
אדם א' בו בעת טוען ש-Y הוא טיעון חזק/"בעל נקודות טובות"
(גם אם X ו-Y טיעונים המציגים השקפות מנוגדות)

הסבר:
נקרא גם "Having your cake".
כאשר אדם אינו בוחר צד או אינו מביע במפורש עמדה חזקה כלפיי אף אחת מהטענות אך בוחר לציין זאת. למשל:

גת טוענת שלא צריך לפחד מאנטישמיות בגרמניה כי היא נדירה ומשדרי החדשות גורמים לחיוניות מטעה
רונן אומר בתגובה שגת לא יכולה לדעת כי היא לא גרה בגרמניה מספיק זמן
שלומי אומר כי העמדה של גת מנומקת במידע סטטיסטי חיצוני אבל עדיין לרונן יש נקודה טובה

מתוך כ-80 מיליון האנשים שחיים בגרמניה, 6000 איש היו מזוהים כנאו-נאצים ב-2012 ז"א 0.0075% . הסיכוי להיתקל במקרה באחד מהם (ושיזהו אותך כישראלי) הוא נמוך במיוחד אך גת עוד הגדילה ראש לציין את ההטיה הקוגניטיבית הנגרמת כתוצאה מההתמקדות של החדשות במקרים הנקודתיים בהם כן נעשה מפגש כזה ובהם מפגש כזה נעשה אלים. רונן בתגובה מתכחש לידע שיש לגת ומתנה את נכונות הטיעון והסקת המסקנות שלה בגורם שרירותי (זמן). שלומי, ששומע את הטיעונים של שניהם, נכשל בלתפוס עמדה ברורה לכאן או לכאן על אף שלטענתו הוא מזהה את איכויות שני הטיעונים.

21. פניה לטבע-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם א' טוען ש-X "טבעי"
לכן X נכון

הסבר:
פירוש המילה "טבעי" הוא איזשהו תהליך/אובייקט שקורה/קיים גם ללא התערבות יד אדם או ללא התערבות הליכים המצריכים שימוש במעבדה או כלים טכנולוגיים מתקדמים אחרים. רק מאחר ומשהו מופיע גם ללא התערבות אנושית, אין זה אומר בשום צורה שהדבר "טוב"/הכרחי/כדאי/נחוץ/יעיל. ארס של נחש קוברה הוא טבעי (הנחש מייצר אותו בכוחות עצמו ללא התערבות כלים טכנולוגיים מתקדמים של המין האנושי), אין זה אומר שזה טוב עבורך או שכדאי לך לאכול או להתקרב לארס של נחש. דוגמא שאני משתמש בה רבות היא למשל:

אנשים מתים
מוות זה דבר טבעי
לכן זה בסדר/טוב שאנשים מתים

מוות (הפסקת הפונקציות של האורגניזם המגדירות חיים כמו הומאוסטאזיס) מופיע גם אצל אורגניזמים שאינם בני אדם אך אין זה אומר בשום צורה שלמות זה בסדר,טוב,נחוץ או שכדאי לנו למות ולא להיאבק על לחיות.

22. fallacy fallacy-
 פורמלית:
אדם א' טוען X
טיעון X  מכיל כשל לוגי L
לכן X לא נכון (ואדם א' טועה)

הסבר:
באופן אירוני, כמה מהחברים הקרובים שלי עושים את הכשל הזה מעל הממוצע בדיוק בגלל הידע שלהם בכשלים לוגיים והטיות קוגניטיביות. אנחנו מחפשים אמת ולפעמים אדם יכול להיות צודק לחלוטין פשוט לא מהסיבות הנכונות- מרבית הכשלים הלוגיים אינם מבטאים דבר בנוגע לנכונות או אי-נכונות הטענה עצמה (לכן אנו יכולים להחליפה ב-X כל פעם) אלא אי-נכונות של תהליך הסקת המסקנות. למשל:

אורין טוענת שאמא שלה מורה לאנגלית ושהיא אמרה לה שכותבים את המילה "פיש" עם האות f
שלמה אומר בתגובה שאורין ביצעה פניה לסמכות (#3) ואנקדוטה כעדות (#7)
לכן אורין טועה (ולא כותבים את המילה "פיש" עם האות f)

העובדה שאורין ביססה את הטיעון שלה על שני כשלים לוגיים (פניה לסמכות- היות אמא שלה מורה לאנגלית לא אומר שהיא בהכרח צודקת וכשל אנקדוטה- אין לנו שום דרך לאמוד מה אמא שלה אמרה לה ובאיזה הקשר) לא אומר שהיא בהכרח טועה, המילה האנגלית ל-"דג" באנגלית היא "פיש" והיא באמת נכתבת עם האות f. זה שאורין לא צדקה מהסיבות הנכונות לא אומר שהיא לא צדקה.

23. אשמת אלופים-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' בתגובה טוען שאדם א' הוא מעל הממוצע בתחום P (ריצה,שירה,ציור וכו')
לכן X  לא נכון

הסבר:
נקרא גם "כשל אנטי-קופרניקאי" או "Champions guilt fallacy".
אזכור לכשל הזה לא תמצאו בשום מקום חוץ מכאן מאחר ואני הגדרתי אותו, הוא אחד המטריד אותי הרבה זמן ויצא לי להיתקל בו פעמים רבות בשיח הישראלי. השם "אשמת אלופים" נבחר כי נעשה שימוש ביתרון/מעלה/כישרון של אדם נגדו במטרה להפריך טיעון של אותו אדם וזה למעשה צורה "מנומסת" של אד הומינם (#1) למשל:

גור טוען כי לשנן את הספרות של הקבוע המתמטי π ("פאי") זה קל
יהלי אומרת בתגובה כי לגור יש יכולות זיכרון מעל הממוצע
לכן גור טועה (ולשנן את הספרות של פאי זה קשה)

השאלה האם זה קל או קשה לשנן את הספרות של המספר פאי כלל לא רלוונטית ליכולות הזיכרון של גור, יהלי מנצלת את הידע שלה על הצטיינות של הטוען המקורי בתחום מסוים כדי ליצור סוג של בולווריזם (#1) ולהביא את הצטיינות זו כנימוק ל-למה גור חושב שהטיעון המקורי נכון.

24.Logic chopping-
פורמלית:
M זו סיטואציה יום-יומית
אדם א' מגיב ל-M בניתוח עמוק של טיעונים

הסבר:
נקרא גם בסלנג "קונטרול פריק".
כשל שאני אישית עושה פעמים רבות יותר מכל מי שאני מכיר.
החיים לרוב אינם בנויים בצורה מוגדרת היטב וזה בסדר, אנשים לרוב לא חושבים עד הסוף על משמעות המילים שלהם והסקת המסקנות שלהם שגויה אבל זה לא אומר שצריך לעצור מלחיות ולהשקיע זמן ומשאבים על כל שטות לא מנוסחת היטב שמישהו אמר סתם, למשל:

ג'ון: אם תעזור לי להחליף גלגל אני אתגמל אותך
סאם: הניסיון שלך לבנות טיעון על סמך פניה לרגש (#13) לא רלוונטי אבל רק מאחר ועשית כשל לוגי אין זה אומר שלא אעזור לך אחרת אני עצמי הייתי אשם ב- fallacy fallacy
ג'ון: מה לעזא....

ג'ון בסך הכל ניסה להיות נחמד וביקש עזרה בלהחליף גלגל אבל במקום לקבל תשובה קלילה כפי שהיה מצפה לקבל, סאם מגיב במונולוג המתאר את ניתוח מילותיו של ג'ון ומטא-ניתוח על עצם הניתוח של סאם עצמו.

סיכום
דיברנו קצת על ההבדלים בין חשיבה של ילד לזו של מבוגר וניסינו להסביר תופעה מפתיעה ששמנו אליה לב וראינו 24 כשלים שלטעמי נפוצים ביותר (לטעמי) בשיח יומיומי עם אנשים בכלל וישראלים בפרט. אל לנו לשבת כל העת ולהעסיק עצמנו בלחפש שגיאות של אחרים אבל בדיוק כפי שלא נמכור תוכנה שלא עברה דיבוג ככה לא נרצה לצאת לעולם ללא כלים ללמוד ולברור את הזהב האמיתי מזהב השוטים.
אני מקווה שמעתה ואילך כשאחר מדבר אליכם  או כאשר אתם מדברים אליו תעצרו ותחשבו על הקשרים האפשריים בין הנאמר לבין מה שהדובר מתיימר להראות ושככה לאט לאט נהפוך את העולם למקום שיותר נעים לחיות בו גם אם רק בקצת.