.Esse Est Percipi.

אני משתדל לשמור על אופטימיות בנוגע לעתיד.
לא בהכרח כלפי העתיד האישי שלי אלא כלפי העתיד של המין האנושי כולו.
עקב הטרנדים האחרונים בהוליווד, הועלו חששות כלפי עתידיים אפשריים של העולם (כגון השתלטות בינה-מלאכותית על בני האדם והכחדתם או חורבן הציוויליזציה על ידי מלחמה גרעינית) אך אף לא אחד מהם מבוסס או סביר במיוחד ונדמה שיותר ויותר מדענים שוכחים שאקסטרפולציה בהיעדר ראיות מספקות מניבה מגמות שאולי תואמות את האינטואיציה שלנו אך לא את העולם בפרט והמציאות בכלל כפי שהם באמת.

אבל בתוך כל האופטימיות הזאת והאמונה כי בני אדם יכולים לפתור כל בעיה אם ישקיעו את המשאבים הקוגניטיביים (והכלכליים) שלהם ב-נ"ל עדיין ישנן מהמורות לא פשוטות בכלל המטרידות אותי ואם לא נזהר כעת הן עלולות לעצב את החברה שלנו לכיוונים שאינם-פרודוקטיביים על אף שהם עשויים להדמות לכאלו למראית עין. מה הם?

כמה מילים על "טוב","רע" והונוריפיקציה
בהינתן הסבר כלשהו חלה חובת שכנוע מיוחדת על נותן ההסבר לנמק מדוע דווקא לרעיון ספציפי מגיעה התווית "טוב" או "רע". הבעיה היא שהתוויות האלו הן תוצר של הליך של הונוריפיקציה בו אנו מעניקים לרעיון מסוים ערך אך כפי שכולנו יודעים מההתנסות היומיומית עם אנשים שלא מסכימים איתנו על זה שלמשל עגבניות טעימות (דהיינו, בעלות ערך חיובי בהתייחסות לפוטנציאל/תדירות אכילתן), אותו "ערך הונוריפיקטיבי" הוא אינדקסיקלי ותלוי במצב המדובר (בדוגמא שלנו, ההעדפות של הדובר) כלומר- עבור דובר מסוים המשפט "עגבניות טעימות" הוא נכון (אמיתי) ועבור אחר הוא אינו-נכון (שקרי). למעשה, בדרך כלל כאשר אנו אומרים ביום-יום על אובייקט כלשהו "זה טוב" אנו מתכוונים ל-"כך הייתי מעדיף שדברים יהיו".
אם ערך הוא סובייקטיבי ותלוי העדפות (למשל), איזה מן הסבר משכנע נוכל לתת שלא מסתכם בהונוריפיקציה (שלילית או חיובית) של מושגים מסויימים? התשובה היא כדאיות. ההסבר שנרצה לשאוף אליו (וכזה שנוכל לומר כי הוא משכנע או לא מבלי להתחשב ב-האם ההעדפות האישיות שלנו ומנגנוני הענקת הערך שלנו תואמים את אלו של המסביר/המשכנע) הוא כזה הנותן לנו את הכדאיות הרבה ביותר, זה שאילו נתייחס למסקנותיו כאל אמיתיות התנהגותנו תניב עבורנו ערך עתידי רב יותר מאשר אם נתייחס למסקנותיו כאל לא-אמיתיות למשל ציות לחוק; החוק מנוסח בצורה קזואיסטית, הוא מכתיב תגובות למעשים בצורה של "אם X אז Y" (כאשר Y בעל כדאיות מאד נמוכה כמו זמן שהייה בכלא או קנס כספי) ולא בצורה אבסולוטית כמו "לא תרצח" המניח כי למעשה ערך שלילי (ולכן אסור) באופן אינהרנטי במנותק מהמבצע. היתרון של הניסוח הקזואיסטי הוא בכך שהוא אינו כופה (בדר"כ) נקודות מוצא המשוחדות קונספטואלית לצד זה או אחר, האדם חופשי לבחור לבצע את הפשע אם זה מה שהוא רוצה ומעדיף אך החברה, החוק ורשות האכיפה יגיבו בהתאם ולכן אם האדם רציונלי ימנע מביצוע הפשע לא כי הוא "רע" אלא כי הוא בעל כדאיות נמוכה מאד עבורו (גזילת זכויות וגזילת אובייקטים שהוא אישית כן מזהה בהם ערך ובכך האינטראקציות הכוללות שלו עם ערכים סובייקטיביים
עבורו קטנות משמעותית דבר שמהגדרה אינו מעדיף אחרת מראש לא היה מזהה בהם ערך אלא בדברים אחרים).

מה לכל זה ולענייננו? איני מתכוון לנסות לשכנע אתכם כי התרחישים האפשריים שאמנה כעת הם "רעים" אלא אתמקד (כפי שאני משתדל לעשות תמיד
בהסברים ובטיעונים שלי) בלהראות שהכדאיות שלהם נמוכה מאשר העתידים שאינם מכילים את אותם תרחישים ולכן רצוי שנעשה כל שביכולתנו כדי להימנע מהם.

טרנדים ועתידים לא-רצויים
1. שחמטיזציה- כחלק מהשימוש ההולך וגובר שלנו באינטרנט בכלל וברשתות חברתיות בפרט, צורת החשיבה שלנו מתעצבת בהתאם לממשק בו אנו עושים שימוש. ההתעסקות היומיומית באפליקציות כמו "וואטסאפ" או התדיינות בפורומים, "פייסבוק" וכדומה מחייבת אותנו באינטראקציה דרך הצורה בה יוצרי האתר או האפליקציה המדוברים תכנתו ועצבו את הממשק אך לרוב המוחץ של שירשורי התגובות מבנה אינהרנטי משותף- כולם סריאליים. הדיונים שלנו דרך הרשת הם סדרתיים וליניאריים בניגוד לשיחות ודיונים בזמן-אמת באופן של פנים-מול-פנים (ואף טלפוני) החשופות ל-"רעש" רב יותר, סדר ורצף השיחה מוגדרים בצורה פחות חד-משמעית ולא קיימת חלוקה בין "דובר" ל-"מקשיב". בחרתי בשם "שחמטיזציה" לתיאור הטרנד מאחר ובשיחות רבות שלי על העניין תיארתי את התופעה כחשיבת "תורך-תורי"; אדם אחד הוא *ה*-מגיב בכל רגע נתון והאחר הוא המחכה לתגובה, דבר שאינו קרוב ל-להיות כל-כך מובנה בשיחות בזמן-אמת בהן הניתוח של כיצד להגיב נעשה בו-זמנית לקליטת התגובה (ההאזנה) והדינמיקה פעמים רבות חופפת ומקבילית מה שלא אפשרי כאשר עיבוד המלל של המשתתף האחר בשיחה הוא על בסיס תגובה-תגובה (רק לאחר שהתגובה כבר נכתבה ונמצאת "out there" ולא רק במוחו של המתדיין יכול המתדיין השני לנתח אותה ולחשוב על תגובה הולמת. ישנו עיכוב בין הקלט לפלט). עתיד בו בני-אדם הם "שחמטואידים" והאינטראקציות ביניהם מתבצעות דרך מבני שיחה מהצורה "תורך-תורי" הוא אינו "רע", אין
משהו פסול באופן מהותי בהתנהלות סדרתית לעומת התנהלות מקבילית אך אני טוען שאם נבחן את הסיבה שהמוח מראש התפתח לפעול בצורה מקבילית נראה למה נתיב שייעדו הוא "אדם שחמטואידי" הוא בעייתי; המוח מתפקד כפי שהוא כי אלו הדרישות והלחצים שהופעלו עלינו במהלך האבולוציה שלנו כדי לשרוד. הסיבה שהייתה העדפה ברורה למוח-מקבילי לעומת מוח-סדרתי ("שחמטואידי") היא בדיוק הסיבה למה עדיין לא הצלחנו להפיק רובוט המסוגל ללכת על שתיים מבלי שמשב רוח יפיל אותו, כי המציאות כאוטית. אירועים מחוץ לתנאי-מעבדה הם מבולגנים, לא-צפויים וכאוטיים. דמיינו אדם קדמון המגיב למדורה בהתאם (נהנה מחום האש, צוחק מבדיחה של חבר) כשלפתע נמר קופץ משיח קרוב ובמקום לעבד את ההשלכות האסוציאטיביות של מפגש עם נמר (שיובילו אותו למסקנה המתבקשת של לברוח) אותו קדמוני יחכה לראות אם הנמר אכן יאכל אותו. ברוב המוחץ של המקרים התרחיש הבדיוני הזה היה נגמר רע מאד עבור הקדמוני ההיפותטי שלנו. מוח-מקבילי (כזה החושב על ההשלכות בזמן שהאירועים עוד מתרחשים, כזה השקוע בחלומות בהקיץ על אירועים היפותטיים בו"ז שהוא חי את הסיטואציות הקונקרטיות וכזה שלעיתים נתקף פרנויה ספונטנית) מותאם יותר באופן משמעותי להתמודד עם יקום עוין לצורות-חיים כמו זה שאנו חיים בו מאשר מוח-סדרתי המגיב רק לאחר מעשה. החשש
שלי משחמטיזציה הוא אותו חשש שניתן לסכם בו את כל התרחישים האחרים שאציג כאן והוא שנקלע למצב של מקסימום לוקאלי; הטרנדים יובילו אותנו לסגל התנהגות ומערכות אמונות שמהוות את הפתרון הטוב ביותר עבור נסיבות מאד צרות אך המחיר יהיה שנהיה פחות מוכנים לסיטואציות אפשריות בהקשר הרחב יותר. אם נדבר ספציפית על עתיד שחמטואידי, חשיבה סדרתית יכולה להיות מותאמת ביותר עבור ציוויליזציה ללא טורפים טבעיים המתקשרת באמצעות רשת מידע אך מאחר וטורפים טבעיים אינם הגורם העוין היחיד בהקשר רחב יותר (כל שאר היקום כמו אסטרואידים או סופר-נובות ואף תופעות טבע מסוכנות שאינן ביולוגיות כגון התפרצות הר-געש או רעידות-אדמה). ישנם סיכונים אפשריים שהתמודדות איתם אינה אפשרית ממקסימום לוקאלי (התפרצות מגיפה פתאומית) גם אם הוא כן אופטימלי עבור סיטואציות אחרות (לתקשר דרך "וואטסאפ" או "פייסבוק"). במקום לבנות רובוטים שיותר ויותר דומים לנו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו הופכים ליותר ויותר רובוטיים.

2. רובוטים סוג-ב' יקבלו התייחסות של רובוטים סוג-א' - שפה היא אחד הכלים החזקים ביותר שיש לנו. מילים נותנות לנו אפשרות להכליל ולדבר באופן סימבולי על תבניות, יחסים ורעיונות. הבעיה היא שכחלק מהנטייה שלנו להונוריפיקציה, אנחנו משליכים על אובייקטים שאנחנו מזהים בהם ערך מסוים ערכים אחרים הנתפסים
עבורנו בעלי טעם דומה וככל שהרעיון של ממשק "ידידותי למשתמש" הולך וצובר חשיבות, כך התדירות בה אנו עושים אנתרופומורפיזציה לאותם ממשקים עולה. כאשר תוכנה נטענת אנחנו אומרים על המחשב כי הוא "חושב" וגורמים בכירים מדברים על "סירי" במונחים של "הבנה". מבלי לשים לב, רעיונות של ביהביוריזם ו-פונקציונליזם חודרים יותר ויותר לתודעה החברתית שלנו דרך סרטים, ספרים, סדרות, אמרות של בעלי שם וכתרות בומבסטיות בעיתון. כששני אנשים (למשל) אוהבים הם מתנהגים בצורה מסויימת אז אולי אם מכשיר כלשהו יתנהג בצורה מספיק דומה (שבאופן אסוציאטיבי האנאלוגיה והקונטקסט "יקפצו" לכל אדם המכיר את
ההתנהגות המזוהה עם אהבה לראש) נוכל לומר כי אותו מכשיר אוהב גם הוא? הרי הקביעה של התווית "אהבה" על התנהגות ספציפית היא שרירותית ובאותה מידה יכולנו לייחס "אהבה" להתנהגות אחרת, לא? אז אולי אין זה מוצדק מצידנו לומר שאם המכשיר מתנהג בצורה שהיינו יכולים להחשיב אדם המתנהג כך כ-"אוהב" (גם אם היינו מרגישים שהוא מגושם במקצת ביישום ההתנהגות ביחס אלינו) הוא אינו אוהב "באמת"? אני רחוק מלחשוב או לטעון שבני-אדם אינם מכונות או אינם ניתנים
לשחזור, אך הבעיה בטיעון הכמו-ביהביוריסטי הזה נהיית ברורה כאשר בוחנים אותו מקרוב. נסתכל על המקרה של "סירי" ונכליל ממנו:

התוכנה "סירי" מתנהגת בצורה מספיק דומה ל-הבנה אנושית של שפה
-
לכן "סירי" מבינה שפה בצורה אנושית

או באופן כללי-

X* מתנהג בצורה מספיק דומה ל-X
-
לכן; X=*X            

(לא אגע כעת בשאלה "מה מסמיך תופעה להיות 'מספיק דומה' למודל כלשהו בכדי להיחשב כתופעה עצמה שהמודל מתאר?" כי ניתן להתייחס לביטוי כרגע באופן אינטואיטיבי כפי שכבר הודגם קודם, בתור זיהוי אסוציאטיבי של האחד עם השני והדקויות אינן רלוונטיות לנקודה המרכזית שברצוני להעביר). נבחן את הטיעון עבור דוגמא שהיא אינה צורה מודרנית של בינה מלאכותית (כמו "סירי");

קורקינט מבצע פונקציה של נסיעה בצורה מספיק דומה ל-פורשה
-
לכן קורקינט זה פורשה

האבסורד נובע מכך שהרעיון שלנו של מה "מספיק דומה" משקף טיעון אפיסטמולוגי, הוא משקף את הידע שלנו בנוגע ל-מה התכונות ההכרחיות של איזשהו אובייקט אבל לא בהכרח מבטא אמת אונטולוגית של מה קיים בפועל. קורקינט ופורשה מבצעים בקירוב את אותה הפונקציה; תחבורה והובלה מנקודה A לנקודה B, אך אין זה אומר שהם זהים באופן איכותי או שהם זהים עבור כל קונטקסט. כך בדיוק שפה מאנישה כלפי מערכות מומחה כמו "כחול עמוק" או "ווטסון" היא לא מבוססת,
ישנן דרכים רבות לבצע את אותה פונקציה/פעולה או לתת לה קירוב (כמו למשל טבלת-זיכרון. דוגמא מעניינת מעולם המתמטיקה לשתי פונקציות בעלות תכונה זהה
שאינטואיטיבית נדמה כי היא ייחודית למרות שהפונקציות שונות היא זו של לוגריתם ו-"הלוגריתם השקרי") אך מתוך כל אותם יחסים בין קלט ל-פלט אולי יש בדיוק
דרך אחת לבנות בן-אדם או לבצע פונקציה/פעולה שהיא אנושית ולא כמו-אנושית (בדומה ללוגריתם-השקרי) וגם אם היפותטית קיימת יותר מאחת, מניין לנו כי דווקא הדרך בה אנו משתמשים בהווה היא אחת מהדרכים הנכונות? זו טענה חזקה במיוחד וניסיון להצדיק אותה ללא ראיות חזקות בהתאם יעלה בתוהו. אבל מדוע כדאי לנו להימנע מהאנשה של מכשירים ש-"רק" מחקים אנושיות? למה עתיד בו נתייחס למכונית אוטומטית ו-"סופר-ידידותית-למשתמש" כבעלת אישיות ואוטונומיה אך אם זאת נטולת עולם-פנימי הוא פחות כדאי מאשר עתיד בו החפצים ה-"חכמים" שלנו לא יקבלו יחס שכזה? התשובה טמונה באחת מהנחות היסוד שלנו בציוויליזציה נאורה (לא ישראל) והיא הומאניות; אם אדם זכאי לזכויות,יחס ותנאים מסויימים רק מעצם היותו אדם ומכשיר בעל פעולה מספיק דומה לפעולה אנושית הוא אדם אזי אותו מכשיר זכאי גם הוא לאותם תנאים, זכויות ויחס. חישבו כמה משאבים, זמן וכסף נוסף צריכים להיות מושקעים בלממש ולהגן על זכויות של חפצים "מספיק דומים". הדבר ישנה בצורה דרסטית את הגישות והשיקולים המוסריים שלנו- אם לכל אדם הזכות לחיים וחפץ כלשהו הוא "מספיק-אדם" אזי לאותו חפץ הזכות לחיים. נעשה כרגע הפרדה לפי הכותרת של נקודה זו;

רובוט סוג-א': מכשיר שאופן פעולתו מעניק לו אוטונומיה, אחריות ואינטראקציה אותנטית ומקורית באופן זהה או דומה (ב-"דומה" הכוונה זהה מבחינת סוג מאחר וככל הנראה לחוות את העולם ולשקול אופציות כמו טוסטר שונה איכותית מחוויה-אנושית גם אם חוויה זו אינה נחותה יותר בשום מובן. באנאלוגיה, ההבדל צריך במקסימום להיות כמו ההבדל בין כחול ל-ירוק ולא כמו בין 5 ל-3) לזה של בן-אדם.
רובוט סוג-ב': מכשיר שאופן פעולתו יכול תחת הקשרים ספציפיים להתלכד עם ו/או להיות בעל נקודות השקה לפעולות שכאשר תבוצענה ע"י בן-אדם הדבר יעיד על אוטונומיה/אחריות/אינטראקציה אותנטית/מקריות או שילוב של כמה מהנ"ל.

לרגע אחד אני לא טוען (למרות שאחרים בהחלט כן טענו זאת) כי רובוטים סוג-א' אינם אפשריים, יום יבוא ובהחלט נבנה רובוטים סוג-א' וכשזה יקרה הם בהחלט יהיו זכאים לכל אותם הזכויות שאדם זכאי להם אך החשש הוא שאם מגמת ההאנשה תמשך, נגיע (שוב) למקסימום לוקאלי ונכריז כי "מדע הרובוטיקה" הניב הצלחה מסחררת כשבפועל נקריב חיים ונשקיע זמן, משאבים ורוח בהגנה על דבר מה שלא יחזיר לנו את הטובה ולא ישרת אותנו בצורה שלא היה משרת אותנו בלאו הכי עקב טבעו הצר.

3. הכחדה אידיאולוגית - גנים הם לא הדבר היחיד החשוף לאבולוציה. אובייקטים שונים פועלים לפי תהליכים קוואזי-דרוויניסטים ומסתגלים בצורות שונות לסביבה שלהם וללחצים חיצוניים. למעשה, התהליך הוא כה מופשט שהאובייקטים הנתונים לתהליך דרוויניסטי יכולים להיות אבסטרקטיים לחלוטין ולא להיות קיימים
באופן גשמי. דוגמא בולטת היא ממים; בדיוק כפי שגן הוא יחידה דיסקרטית של מידע גנטי, כך באופן אנלוגי הממים מהווים יחידות דיסקרטיות של מידע תרבותי. דוגמאות לממים יציבים ומוכרים כמעט לכולם הם ה-א"ב, חודשי השנה ואופנה. אבולוציה ממטית היא מהירה בהרבה מזו הביולוגית, טבעם של ממים (רעיונות מופשטים) מאפשר להם להיות מופצים ולהיטמע בקלות ומהירות רבים יותר מגנים המצריכים הליכים של הבשלה מינית, חיזור, רביה ומלחמות הישרדות תמידיות כמו גם הקלות בה הם עוברים מוטציה ומניבים רעיונות הסוטים במקצת מזה המקורי. השילוב של התמצית המופשטת של ממים ושל רשת שיתוף מידע מהירה כמו האינטרנט יוצרים מצב בו יעילות רבייה ומוטציה ממטית מקבלים דחיפה עצומה הודות לחומרה המהירה והאמינה של הטכנולוגיה ומוביל ל-מה שאני רואה כאנלוגי לזה של "הפיצוץ הקמבריוני" בו צצו בבת-אחת צורות חיים רבות לפני כ-540 מיליון שנה. טבעם ה-"נוח" של ממים יחד עם יעילותה של החומרה הטכנולוגית בהפצתם וההתרחקות המגמתית מהדת מובילים לעוד ועוד רעיונות ותת-רעיונות וקליקות ותת-קליקות לצוץ בה אנשים מגבשים אידיאולוגיות יותר ויותר ספציפיות (בעבר, הדת שימשה את מוקד הענקת המשמעות הדומיננטי ונתנה את הטון המכריע בנוגע לאלו דברים הם "ראויים" ואלו לא. כעת משכוחה של הדת נחלש, המניע למצוא משמעות ולגלות אלו דברים הם "ראויים" גדול מתמיד כי ההרגשה של יקום אדיש,בודד ואקראי היא באופן מובן מדכאת). העניין הוא כזה, כל עוד אנו לא מיישמים שימוש בקדמה טכנולוגית רדיקלית כדי להרחיב את האופקים שלנו (ואף נהפוך הוא, אנחנו מפשטים את העולם ודוחסים אותו לתבניות בדידות כמו שדנתי בנושא של שחמטיזציה) כך החוויה האנושית הולכת ומתקבעת ללא הצלחה לסגור את הפער עם כמות המידע החדש שנוצר כל יום, כל דקה ואף כל שניה. הכישלון הזה לשנות את החוויה האנושית בקצב שתואם את השינוי בסטטוס המידע יחד עם רגיעה טבעית בכמות הקליקות והרעיונות החדשים שצצים כל רגע יוביל אותנו למצב שהחוויה תהיה "עבשה"; רעיונות מקוריים ויצירתיות הם תוצר של ג'וקסטפוזיציה ("סמיכות") בין יחידות-רעיון בסיסיות יותר והשוואה לצורך נתון, כזה המשקף את החוויה האנושית של ההוגה את הרעיון. אם חלל יחידות-הרעיון הבסיסיות ילך ויקטן כתוצאה מפחות ופחות רעיונות שאדם בודד יכול להספיק להיחשף אליהם (ו-משחמטיזציה) שכמובן וסטטיסטית הם יהיו אותם הרעיונות שבלאו הכי דומיננטיים (אלו בעלי ההעברה הטובה ביותר ושקל ביותר לשכנע את שומעיהם כי הרעיון הוא כזה שיש להאמין ולתמוך בו) אזי בהכרח ככל שיעבור הזמן כמות הפרמוטציות הייחודיות שניתן לעשות תגיע לגבול אך מאחר וחשיפה לרעיונות שונים מהרעיונות הנפוצים (הדומיננטיים) תהיה קשה ונדירה יותר, נעמוד בפני סיטואציה בה מאגר הרעיונות החדשים יאזל ונוכל לתאר זאת כ-"הכחדה אידיאולוגית". קבוצות
רחבות במיוחד של אנשים יתמכו באידיאולוגיות זהות (אלו שהיו הדומיננטיות ביותר) ויהיו "סגורים" בתוך קליקות אנשים בעלי אידיאולוגיות זהות שניתן לכנות
"סופר-כתות", תהליך שניתן לראות כבר עכשיו במה שמכונה "סייברבאלקיזציה". עתיד שכזה הוא כמובן אינו "רע", החברה האנושית חוותה מבני ציוויליזציה
שונים בהרבה מזו הקיימת היום אך היו תקינות לחלוטין בעיניי הסטנדרטים שהיו קיימים אז אך הוא אינו כדאי מאחר והוא מנוגד לרעיון של קדמה. יש לנו אינספור סיבות לפתח את הפוטנציאל האנושי, את היצירתיות שלנו ולהילחם על החיים שלנו (הדבר היחיד שנותן לנו אופציה להעניק ערך לאובייקטים) בסביבה עוינת. הכחדה אידיאולוגית וציוויליזציה הבנויה מסופר-כתות גם היא (כמו העתידיים האפשריים האחרים) מקסימום לוקאלי; לחיות בחברה שכזאת מותאם מאד כאשר ישנם רעיונות שהוכיחו עצמם להיות היעילים ביותר והקלים ביותר לתמיכה אך אין דבר המבטיח לנו כי הרעיון הקל ביותר להפצה הוא זה המכין אותנו להתמודדויות אפשריות העשויות לסכן אותנו ו/או להעניק לנו רווח ותועלת בהחלטות עתידיות.

סיכום
נגעתי בכמה תרחישים עתידיים המטרידים אותי.
הנבואות הפסימיות הספציפיות האלו מפחידות אותי בהרבה מאשר העלילה של סרטים כגון "המחסל" ו-"מקס הזועם" כי אנו רואה אותם קורמים עור וגידים כבר עכשיו ובמקום שבינה-מלאכותית או כוח פוליטי ישעבדו את כולנו, אנו משתעבדים מרצון לטכנולוגיה לא-תבונית ולרעיונות שמהותם היחידה היא להיות קלים להפצה. לא נגעתי ברעיונות כיצד להימנע מכל אחד מהעתידים הללו אך לא חסרים כאלו והם אינם מתחבאים בתובנות יוצאות דופן בנוגע לעולם, אני משוכנע כי כל אחד ואחת מכם ניחנו בתבונה ומקוריות שאינהרנטיים במוחות של כל בני-האדם בכדי לחפש בתוך עצמכם מה היא ההתנהגות הראויה שאנחנו צריכים לשקף לחברה ולהטיף לה בכדי שנגיע לעתיד הטוב ביותר שיכול להיות לנו; כזה שיהיה מקסימום גלובלי.                 

לפני שבועיים העברתי הרצאה לכיתות ז' על טרנסהומניזם בכלל וריפוי זקנה בפרט.
אחד היה עשוי לצפות שלילדים בגילאי 12-13 יהיה קשה יותר להתמודד הן עם הסיבוכיות האינטלקטואלית והן עם הבגרות הרגשית שנושא כמו מלחמה במוות עשוי להצריך אבל הפלא ופלא תמיד אותו האבסורד; לדבר עם ילד טרום-גיל-ההתבגרות מרגיש כמו שהיית מצפה לדבר עם מבוגר (קשוב, מתעניין, חושב, רציני) בעוד שלדבר עם מבוגר מרגיש כמו שהיית מצפה מאדם שנטרפה עליו דעתו במקרה הטוב ומחיית-יער במקרה הרע (ילדותי, ניהיליסטי, עצלן, מתנשא, עצבני, מאמין ב"קסמים").

אז למה זה בעצם? הפער כפי שאני רואה אותו נובע משני גורמים עיקריים:

א. חשיבה פשוטה; הראש של ילד ממוצע פחות "מלא" מזה של מבוגר. תריסר שנים של שינון עובדות, תאריכים ונוסחאות השאירו את מרבית האנשים שרויים לא בחשיבה על ההשלכות והקשרים בין פיסות המידה ששיננו אלא במצב תמידי של "היכון" לשליפה מהזיכרון. ידע עבור מרבית המבוגרים שאישית באתי איתם באינטראקציה (לפחות בחברה הישראלית) מהווה סוג של משחק זמן-תגובה ולא תגמול על חשיבה רציונלית וניתוח סיטואציות ובעיות. קחו מספר רגעים לחשוב ובחנו את עצמכם:

כל אחד מקבוצה בת שלושה אנשים לוחץ ידיים בדיוק פעם אחת עם אדם אחר מתוך הקבוצה.
כמו לחיצות ידיים התבצעו סך הכל?

מה הייתה האסטרטגיה שלכם? ניסיתם להיזכר בנוסחא שלמדתם בבית-ספר או שראיתם את הסיטואציה בראש ובחנתם אותה?

ב. טרום-קונצנזוס; הציבור הרחב ככלל מחזיק בהרבה מיתוסים, חצאי-אמיתות ואמונות תפלות.
גיל ההתבגרות מהווה סוג של כור מצרף לדעות והשפעות חברתיות, קצת כמו תהליך ברירה טבעית מואץ להישרדות סטטוס חברתי ועיצוב מוטיבים אישיותיים וכתוצאה מכך אנשים רבים מתכווננים לעבר רעיונות, תפיסות,גישות ואמונות אליהם התכווננו מרבית (אם לא כל) האנשים המרכיבים את קבוצת החברים שלהם. ילדים טרום-גיל-ההתבגרות עוד לא חוו את הלחץ העצום של להשתלב ולכן אין להם עמודי תווך ברורים (בין אם נכונים או לא) להשוות אליהם רעיונות חדשים.

אבל אל לנו לקבל את הנ"ל כעובדה עגומה של המציאות האנושית בכלל והישראלית בפרט, יש לנו מה לעשות בנידון ובראשית לדעת לזהות בדיוק מה הם אותם הכשלים, המלכודות וה"מריחות" שאנשים מפעילים במהלך האינטראקציות איתנו על בסיס יומי ולדעת לתקן את עצמנו ואת האינטואיציה שלנו כאשר אנו מועדים ביישום כשל שכזה. התמקדתי בעבר כבר מספר פעמים בכשלים הנפוצים בגישה הדת'יסטית (זו המצדיקה מוות של בני אדם מסיבה כזו או אחרת) אך הפעם אתן סוג של סיכום (עם דוגמאות) לכשלים הלוגים הנפוצים בכללי משיחות שנכחתי בהן עם ובין אנשים מגילאי 17 עד 60.

$. המילה "אפילו"- 
פורמלית:
"X אפילו ש-Y"

הסבר:
לא באמת כשל אלא יותר אזהרה (ולכן השימוש בסימן "$" ולא במספור), אנשים משתמשים פעמים רבות במילה "אפילו" אך לרוב עם מעט מאד חשיבה מאחורי המשמעות שלה. לומר "יוסי יכול לעשות שכיבות שמיכה אפילו שהוא נכה" מבליע את ההנחה שקיימת מגמה כי נכים בדרך כלל לא-יכולים לעשות שכיבות שמיכה או את ההנחה שכחלק מההגדרה של "נכה" יש מניעה לבצע שכיבות שמיכה. "נכות" היא מונח מאד רחב וסוגים שונים של נכות מולידים מגבלות מסוגים מאד שונים זה מזה, אם יוסי נכה במובן האינטואיטיבי של "נכה ברגליו" אזי מדוע קיימת מניעה ליכולת לבצע שכיבות שמיכה? שכיבות שמיכה מצריכות נקודת מגע כלשהי עם מישור ומעבר לזה הפעולה היא בעיקר של הידיים, לא בעיה מיוחדת עבור יוסי שלנו. שימוש לא זהיר ב"אפילו" (כנ"ל לגביי "למרות") הוא למעשה כשל שנראה בהמשך במסווה אך אין זה אומר שיש בעיה להשתמש ב"אפילו" באופן כללי, רק לשים לב שלא משתמשים בה כדי לבלבל אותנו/להבליע הנחות שדורשות הוכחה ובירור ושאנו לא עושים זאת בעצמנו.

1. אד הומינם-
פורמלית:
אדם א' טוען ש-X
אדם א' הוא P (למשל "מטומטם","מוזר","משוגע")
לכן X לא נכון

הסבר:
אנו בחיפוש אחר אמת.
משמע כי אין זה משנה מי האדם העומד לפנינו אלא תוכן המילים שלו- נכונות טיעונים של אדם אינה תלויה בשום צורה באופי שלו, במראה שלו, בתחביבים שלו או באף גורם חיצוני אחר מלבד תוכן ומשמעות מילותיו והקשרים ביניהן.
אד הומינם תופס בדרך כלל עוד שתי צורות נפוצות בשם
א. "טו קווקווי"- שניתן לסכמו כביטול הטענות של אדם בגלל צביעות למשל:

טלי טוענת שעישון מזיק לבריאות
טלי מעשנת
לכן טלי טועה (והעישון אינו מזיק לבריאות)

זה שניתן לומר על טלי כי היא "צבועה" או כי אין לה לגיטימציה להטיף לאחרים על נזקי עישון לא קשור לעובדה שעישון מזיק לבריאות, נכונות הטענה לא קשורה לרציונליות האישית של טלי.

ב."בולווריזם"- פסילת טיעון של אדם בגלל מצב מסוים שחל עליו ונימוק ה"מקום ממנו אתה בא" באותו המצב שחל על האדם למשל:

דרור טוען שגדי העליב אותו
לדרור יש הפרעת אישיות גבולית
בעלי הפרעת אישיות גבולית נוטים להיות רגשניים
לכן גדי לא העליב את דרור (ודרור מרגיש ככה בגלל ההפרעה שלו)

השאלה האם גדי העליב את דרור כלל אינה קשורה לזה שייתכן ודרור רגשן ושהוא מאובחן בהפרעת אישיות גבולית.

2. Hedging-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך את או מעלה קושי לטענה X
אדם א' בתגובה טוען שהוא התכוון למעשה לטענה Y

הסבר:
זה אחד נפוץ במיוחד ורואים אותו פעמים רבות בפוליטיקה כאשר פוליטיקאי (לאחר שהעבירו ביקורת על דברים שאמר) טוען שהמילים הוצאו מהקשרן ולמעשה התכוון למשהו אחר. בדרך כלל הצורה שהכשל הזה בא לידי ביטוי היא על ידי שימוש במילים מעורפלות או שהקשר בין המילים מעורפל למשל:

אוריין טוען שעובדתית שום דבר לא מסוגל לבצע טלפורט
דנה טוענת בתגובה כי פוטונים ממנהרים ולכן במובן מסוים הם מבצעים טלפורט
אוריין טוען כי התכוון לגופים מאקרוסקופיים

בהנחה שפוטונים אכן ממנהרים ושנוכל להחשיב את ההגדרה של מינהור כמקרה פרטי של טלפורטציה, הדוגמא של דנה סותרת את הטענה של אוריין (היא נותנת דוגמא לצורה אמיתית של טלפורטציה) אך בתגובה אוריין מנסח מחדש את הטענה המקורית שלו.

3. פניה לסמכות-
פורמלית:
אדם א' טוען ש-X
אדם א' הוא בעל תעודת הסמכה ל-A
לכן X נכון

הסבר:
הטיעון הזה כל כך נפוץ שאני בספק שאין לקוראי שורות אלו לפחות דוגמא אחת לשבוע שלו.
בדומה לתחילת ההסבר על "אד הומינם", אנו בחיפוש אחר אמת ונכונות של טענה אינה תלויה באדם הטוען אותה אלא בתוכן שלה. מבלי להוריד משנות לימוד ומחקר רבות של אדם כלשהו, אין זה אומר כי בהכרח מילותיו (אפילו בתחום ההתמחות שלו) אוטומטית מביעות איזושהי אמת. ישנה הפרדה שחשוב לי לעשות מאחר ואם תחפשו קצת ברחבי הרשת ישנם שתי צורות של ניסוח "פנייה לסמכות" כאשר אחד הוא זה שתיארתי כרגע (והמשמעותית נפוץ יותר) והאחר נדיר יותר ופחות מעניין לטעמי. אחלק אותם כך:

א. פניה חלשה לסמכות-
למשל:

סיגי טוענת שתורת האבולוציה שגויה
סיגי בעלת דוקטורט במדעי המחשב
לכן סיגי צודקת (ותורת האבולוציה שגויה)

עם כל הכבוד לסיגי שייתכן כי היא בעלת ידע רחב ויכולת יוצאת דופן במדעי המחשב, הבנה בתורת האבולוציה דורשת התמחות בביולוגיה וגם אם היא מומחית בתחום מדעי המחשב אין זה בהכרח מתרגם למומחיות בתחומים אחרים כמו למשל ביולוגיה אבולוציונית.

ב. פניה חזקה לסמכות-
למשל:

סטיבן הוקינג טוען שיש חורים שחורים
סטיבן הוקינג הוא פרופסור לפיסיקה
לכן סטיבן הוקינג צודק (ויש חורים שחורים)

זה הסוג הנפוץ, המעניין והמעצבן יותר (לטעמי) בין השניים.
קיומם של חורים שחורים אינו תלוי בשום צורה ברמת המומחיות של פרופסור הוקינג באף תחום, גם לא בזה שלו (דהיינו פיסיקה).
משוואות, השערות ומתן פרשנות לתצפיות לווין יכולות אמנם לתת תמונה בעלת סבירות מסויימת בנוגע לקיומם של גופים שמימיים אבל ללא ראייה מוצקה אנחנו עדיין לא יוצאים מן האור אל החושך.
ניתן לראות זאת בקלות על ידי מאות הדוגמאות האחרות במהלך ההיסטוריה האנושית לתופעות שהוצדקו על ידי משוואות, השערות ומתן פרשנות בדיעבד לתצפיות אך התגלו כשגויות ולמעשה יוחסו שלא בצדק לתופעה-בדיונית במקום לאחת קיימת. היפותזה (גם אחת מנומקת היטב) היא לא עובדה ושום רמת מומחיות (דהיינו תעודות, פרסים, מענקים וכו') לא יכולה לפצות על מחסור בראיות אך כמובן שפרופ' הוקינג יכול להיות צודק משלל סיבות שאינן קשורות למעמד האקדמי שלו.
מידע אינו בהכרח מייצג אמת (אחרת כלל לא היינו צריכים להגדיר ולמיין כשלים לוגיים) ודוגמא בולטת לכך היא ראשי תנועות דתיות- האפיפיור הוא סמכות על הברית החדשה אך אין זה אומר שהברית החדשה ו/או טיעונים של האפיפיור על הברית החדשה בהכרח מייצגים איזושהי אמת.

חשוב לשים לב כי פעמים רבות נעשה סוג של היפוך פניה לסמכות כ"אד הומינם" מהצורה:
אדם א' טוען ש-X
אדם א' הוא ללא תעודת הסמכה ל-A
לכן X  לא נכון

למשל:

גור טוען ש-95 בחזקת 6 זה 735,091,890,625
לגור אין תואר במתמטיקה
לכן גור טועה (ו95 בחזקת 6 זה לא 735,091,890,625)

היעדר התעודה של גור המציינת כי הוא עבר מכסת קורסים מסויימת בציון מסוים לא מעיד בשום צורה על נכונות הטענה שלו. גור היה יכול ללמוד אלגוריתמיקה באופן אוטודידקטי ולאמן את היכולות האריתמטיות שלו בעזרת האלגוריתמים שהרכיב או פשוט לשנן את הערך של 95 בחזקת 6 במקרה אך הטענה נכונה גם בהיעדר תעודה פורמלית.

4. "תאמין לי"-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך את או מעלה קושי לטענה X
אדם א' אומר "תאמין לי"
לכן X נכון

הסבר:
מכונה גם "סמוך על סמוך" או Ipse Dixit וזה הוא למעשה כשל פניה לסמכות כאשר האדם המבצע את הכשל מתייחס לעצמו כאל סמכות בנושא. למשל:

עדי טוענת כי אוברי מעדיף לגייס כספים מאנשים עשירים
יוסף אומר בתגובה כי אוברי פונה ליעדים מגוונים ולאו דווקא לאוכלוסיה עשירה
עדי אומרת בתגובה שיאמין לה שהיא יודעת מה אוברי מעדיף
לכן עדי צודקת (ואוברי מעדיף לגייס כספים מאנשים עשירים)

הידע של עדי על העדפותיו האישיות של אוברי (עד כמה שניתן כלל לאמוד אותו בצורה אובייקטיבית) אינו רלוונטי לנכונות הטענה, עדי למעשה מינתה את עצמה לסמכות על העדפותיו של אוברי ולכן מצפה כי מילתה תהיה המילה האחרונה וכי "סמכותה" לא ניתנת לעירעור.

5. משתי עוולות יוצא צדק-
פורמלית:
א.
אדם א' עשהX  לאדם ב'
לכן זה בסדר שאדם ב' יעשה X לאדם א'

ב.
פעולה א' גרועה יותר מפעולה ב'
לכן לבצע את פעולה ב' זה בסדר

הסבר:
בעברית למיטב ידיעתי אין מקבילה לפתגם "two wrongs don't make a right" וזה חבל כי אז אולי לא היו עושים את הכשל הלוגי הזה כל כך הרבה. מעבר לזה שהמונחים "בסדר" ו"גרוע" הם בעיתיים; קשה לומר כי ישנו קונצנזוס על ההגדרה של מה "בסדר" ומה לא ודברים שונים הם "גרועים" יותר או פחות בצורה שונה לפי ההקשר בו נעשה שימוש במונח (זה דומה במקצת לשימוש לא זהיר ב-"אפילו" שכיסינו בנקודה ($), ישנה הבלעה של הנחות המוצא מה נחשב "בסדר" ומה לא ואלו דברים יותר "גרועים" ממה), עדיין גם אם נסכים על הנחות מוצא מסויימות אין אסוציאציה שלילית עם צד אחד יוצרת אסוציאציה חיובית עם הצד השני. למשל:

א.
יובל הרביץ לעדן
לכן זה בסדר שעדן ירביץ ליובל

ב.
רותם שיחררה תרנגולות מהלול
רותם טוענת שלהחזיק תרנגולות בשבי יותר גרוע מ-ונדליזם ופגיעה בפרנסה של אדם
לכן לשחרר תרנגולות מהלול זה בסדר

בשני המקרים נעשה מתן לגיטימציה שיקרי למעשה שאינו נתפס כתקין בפני עצמו, גם אם רותם צודקת והחזקת תרנגולות בשבי באמת יותר "גרוע" מ-ונדליזם ופגיעה בכושר עבודה של בן אנוש עדיין אין זה הופך את המעשה ל"בסדר" (ובטח שלא לחוקי).

6. אד פופולום-
פורמלית:
כמות גדולה של אנשים (בדרך כלל "רוב" או "כולם") תומכים ב-X
לכן X  נכון

הסבר:
נקרא גם "פניה לרוב" או "פניה לפופולריות".
נכונות של טענות אינה מושפעת מכמות האנשים התומכים בטענה.
כמות לא מבוטלת של אנשים מאמינים בביגפוט, אין זה אומר שביגפוט קיים או באיזושהי צורה תורם לסיכוי קיומו של ביגפוט. זה שרעיון מסוים נתמך על ידי אנשים רבים לא הופך את הרעיון לנכון ולא יוצר סוג של "טווח נכונות" או הופך את הנכונות לסובייקטיבית באיזושהי צורה, למשל:

הרבה אנשים מעשנים
לכן לעשן זה בסדר

עישון הורג למעלה מ-5 מיליון איש כל שנה (לא כולל כמות האנשים שמתים מחשיפה לעישון כפוי) וגורם לסוגים רבים של סרטן, מחלות וסיבוכים אחרים ללא תלות בפופולריות שלו.

7. אנקדוטה כעדות-
פורמלית:
א.
אדם א' טוען X ומספר אנקדוטה S
לכן X נכון

ב.
נלקח מדגם לא-מייצג S  מקבוצה G
מסיקים מסקנה C לגביי G בהתחשב ב-S

הסבר:
נקרא גם "כשל אנקדוטה" או "כשל מדגם מוטה" כאשר הוא מהצורה של ב'.
זה עוד כשל נפוץ במיוחד שאני משוכנע שמרבית קוראי שורות אלו יוכלו לחשוב על דוגמאות אישיות רבות בהן הם נתקלו בדוגמא לכשל. אנקדוטות, סיפורים (גם אם אמיתיים לחלוטין) וחוויות אישיות הם אינם ראייה לנכונות של טיעון (כאשר האנקדוטה או החוויה האישית הם לא נושא הדיון) והרבה פעמים בשיחות בזמן-אמת אינם ניתנים לאימות באיזושהי צורה אובייקטיבית, למשל:

א.
יעל טוענת שאנחנו חיים ב"תרבות אונס" ומספרת שהיא שמעה מחברים שההורים שלהם חושבים שזה בסדר לאנוס
לכן יעל צודקת (ואנחנו חיים ב"תרבות אונס")

ב.
נעם טוען שהרבה אנשים לא אוהבים את הסדרה "מראה שחורה"
לכן נעם צודק (והרבה אנשים לא אוהבים את הסדרה "מראה שחורה")

בשני המקרים הסיפור האישי של הטוענים לא מהווה הוכחה ולא רלוונטי לנכונות של תוכן הטיעונים.
במקרה הראשון לא רק שאין לנו דרך להעריך מה יעל שמעה ממי ומה בדיוק אמרו לה גם אם היא אכן שמעה איזושהי דוגמא ספציפית אין זה אומר שהכללה שלה נכונה בעוד שבמקרה השני נעם עושה שימוש ב"הרבה אנשים" כאשר אין לנו הערכה לכמה אנשים נעם מתכוון- לא סביר שנעם מכיר למעלה מ-100 איש ולא סביר שעם כולם נעם דיבר על סדרת הטלוויזיה "מראה שחורה" אבל גם אם באיזשהו אורח פלא נעם היה בעל יכולות סוציאליות על-אנושיות והוא ניהל שיחה עם 4000 איש שונים על הסדרה וכל ה-4000 אמרו שהם לא אהבו אותה עדיין במציאות ל-"מראה שחורה" רייטינג של מיליוני צופים מה שמגמד גם כמה אלפים ולכן התפיסה האישית של נעם ל"הרבה" אינה מהווה הוכחה או תורמת משהו לנכונות הטענה.

8. איש קש-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך או תוקף טענה X*
לכן X לא נכון (ואדם א' טועה)

הסבר:
עוד כשל שצץ הרבה בדיונים פוליטיים והוא גם תדיר בדיונים על דת, אדם ב' מציג גירסא מעוותת או שקרית (וקלה יותר להפרכה/לתקיפה) של טענתו של אדם א' וכביכול בכך מפריך את הטענה המקורית. למשל:

א.
מורן טוענת שמדינה דו-לאומית היא פיתרון ופשרה שיש לשקול בכובד ראש
עדינה אומרת בתגובה שזה אבסורד שמורן רוצה להיות שפחה ולקיים את מנהגי האסלאם
לכן מורן טועה (ומדינה דו-לאומית היא לא פיתרון ופשרה שיש לשקול בכובד ראש)

ב.
אייל אומר שהוא הולך לקנות מים
צילה אומרת בתגובה שזה מובן מאליו כי זה לא הגיוני שנמות מצמא

בשני המקרים האדם המגיב מתנהג כאילו הוא הפריך או תוקף איזושהי טענה שטען האדם הטוען המקורי כאשר בפועל התקיפה היא כלפיי טיעון או רעיון שונים לגמרי, קשורים חלקית או שנעשה "כיפוף" של משמעויות בטיעון המקורי. במקרה הראשון מורן מביעה את עמדתה כלפיי הרעיון של מדינה דו-לאומית, בשום שלב היא לא אמרה שהיא מעוניינת להיות שפחה או לקיים מנהגים מהאסלאם ואין קשר בין העמדה שעדינה תוקפת לבין הטענה המקורית של מורן. במקרה השני אייל בסך הכל הכריז שהוא יוצא לקנות מים, בשום שלב לא הוזכרה מצוקה או סיטואציה שתגרום לנוכחים למות בצמא.

9. כשל מכאניקת הקוונטים-
פורמלית:
אדם א' טוען שלפי מכאניקת הקוונטים X זה Y
לכן X זה Y (ואדם א' צודק)

הסבר:
מכאניקת הקוונטים היא תורה פיסיקלית שמנתחת התנהגות אספקטים שונים של חומר בסדרי גודל קטנים (אטומיים, תת-אטומיים). היא כלי חזק מאד וחוד החנית של המדע המודרני אבל אולי תופתעו לשמוע כמה פעמים אנשים עושים עיוות קונספטואלי של עקרונות המתייחסים להתנהגות חלקיקים ומשתמשים בהם כנימוק לסוגיות בהן הטענה (גם אם נכונה בפני עצמה בתחומי מכאניקה קוונטית) אינה רלוונטית לנושא, למשל:

עידן טוען שהעתק-ממוחשב שלך לוגית לא יכול להיות זהה לך
ירדן בתגובה אומר שלפי עיקרון אי-הוודאות של הייזנברג הלקוח ממכאניקת הקוונטים לא ניתן לדעת בוודאות מי הוא מי כי התערבות במדידה משנה את התוצאות
לכן ירדן צודק (ועידן טועה)

עיקרון אי-הוודאות של הייזנברג הוא משפט יסודי וחשוב מאד במכאניקת הקוונטים שאומר כי עבור חלקיק נצפה אין לנו דרך לדעת במדויק את ערכם של שני משתנים צמודים של אותו חלקיק המתוארים על ידי שני אופרטורים (פונקציות) שלא מקיימים קומוטטיביות כמו למשל העתק ותנע; אין אנו יכולים לדעת עד דיוק שרירותי גם את המיקום של חלקיק נתון וגם את התנע שלו. בשום צורה עיקרון אי-הוודאות לא חל על ולא רלוונטי לשאלות כמו "מה מגדיר זהות של אובייקט?" ולא סותר או משפיע על כללים לוגיים סטנדרטיים כמו "חוק לייבניץ"- שני אובייקטים הנבדלים לפחות בתכונה אחת אינם יכולים להיות זהים במובן הנומרי, העתק-ממוחשב של אדם (או סימלוץ) בהכרח נבדל ממנו לפחות בתכונה אחת הלא היא מיקומו בחלל ובזמן (ובחומרים המרכיבים אותו ובצורה בה ההתנהגות שלו מיושמת...) ולכן אינם יכולים מילולית להיות אותו האובייקט (גם אם הם זהים במובן האיכותי למשל- שניהם יתנו את אותן התשובות בדיוק במבחן הבודק אהבה לעגבניות).

10. דעה כטיעון-
פורמלית:
א.
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך או תוקף את X
אדם א' אומר "זכותי להביע דעה"
לכן אדם א' צודק/הדיון נפסק

ב.
אדם א' טוען X
אדם ב' אומר "אני לא מסכים"
לכן אדם ב' צודק/הדיון נפסק

הסבר:
מבלי לגלוש לדיון על מטאפיזיקה/אונטולוגיה/אפיסטמולוגיה/ריאליזם, נכונות או אי-נכונות של טענה היא אובייקטיבית. העולם בנוי מעובדות, חלקן מקריות (כמו המרחק בין תל-אביב ללונדון) וחלקן הכרחיות (משולש הוא לא ריבוע) ולנו בתור בני-אדם אין יד באם עובדה נכונה בפועל בזמן נתון או לא; המקשים שאני לוחץ עליהם בעודי מקליד שורות אלו עשויים פלסטיק בין אם זה מוצא חן בעיניי ובין אם לא, גם אם "לדעתי" הם היו עשויים צמר לא הייתה לזה שום משמעות בעולם האמיתי. זה שאנו מאמינים כי מידע מסוים נכון לא מגדיל בשום צורה את הסיכוי שכך אכן הדבר, למשל:

עידן טוען שלומר שמשהו כנראה נכון בגלל שהרבה אנשים מאמינים בו זה כשל לוגי "אד פופולום"
שמואלה אומרת בתגובה שלדעתה זה לא נכון
לכן שמואלה צודקת (ועידן טועה)/הדיון נפסק

לומר שמשהו כנראה נכון בגלל שהרבה אנשים מאמינים בו זה כשל לוגי בשם "אד פופולום" שכיסינו בנקודה 6. דעתה של שמואלה לא רלוונטית ולא יוצרת שום השפעה על נכונות (או אי-נכונות) הטענה.

11. Blackholing-
פורמלית:
א.
אדם א' טוען X
אדם ב' מבקש מ-א' להגדיר מונח a מתוך הטיעון X
אדם א' מפרט על מונח a
אדם ב' מבקש מ-א' להגדיר מונח b מתוך הפירוט של a
אדם א' מפרט על מונח b
אדם ב' מבקש מ-א' להגדיר מונח c מתוך הפירוט של b
וכן הלאה רקורסיבית..

ב.
אדם א' טוען X
אדם ב' אומר בתגובה "אתה לא יכול לדעת"
אדם א' טוען בתגובה Y
אדם ב' אומר בתגובה "אתה לא יכול לדעת"
וכן הלאה רקורסיבית..

הסבר:
ידוע גם בשם "סקפטיות אפיסטמית".
הנוקט בגישה זאת לרוב מנסה לסבך את הדיון בכוונה תחילה, להסיט את הדיון לתפל או ליצור רושם של עומק פילוסופי גם כשזה לא הכרחי. למשל:

שלמה טוען שאטלנטיס זה מיתוס ואגדה שמעולם לא הייתה קיימת במציאות
עמרי בתגובה אומר "אתה לא יכול לדעת"
והדיון נפסק

אטלנטיס הייתה אי-בדיוני שהופיע במשל מתוך כתבי אפלטון. אנחנו יכולים לדעת שהיא לא הייתה קיימת כי יש לנו דרכים מדודות ואובייקטיביות לבדוק האם אכן היה מקום שכזה. אחת היוריסטיקות המנחות אותנו בהגיית היפותזות היא "תערו של אוקהם" לפיו ניתן עדיפות להסברים אפשריים המצריכים את המספר המינימלי של הנחות מוצא (למרות האמונה הרווחת כי זה הוא רק כלל אצבע ללא הצדקה לוגית פורמלית, דווקא קיימת הצדקה לוגית-מתמטית כזו לתערו של אוקהם בשם "אינדוקציית סולומונוף") בעוד ששימוש רקורסיבי בסקפטיות אפיסטמית ("Blackholing") למעשה "מקהה" את התער. לא, אני לא יכול "לדעת" במובן של וודאות אבסולוטית ומטאפיזית שלא מופיעים שדים דו-ראשיים על הירח כל פעם שאני עוצם את העיניים אבל אני גם לא צריך כי אין לי סיבה אחת להניח את קיומם של שדים, להניח שיש להם שני-ראשים,להניח שיש קשר נסיבתי בין עצימת העיניים שלי להופעה שלהם ולהניח שמכל הקואורדינאטות ביקום הם מופיעים דווקא על הירח וכאן תערו של אוקהם "מגלח" אותם. לרוב העושה שימוש בתגובה זו יכריז באופן כללי כי "אי אפשר לדעת כלום"; דיון על גבולות הידע הוא דיון חשוב ומרתק ויש לו זמן ומקום אבל ההצהרה הזו היא בלתי אפשרית כי אם אי אפשר לדעת כלום הדבר חל גם על ההגדרות והטיעונים שהמצהיר עושה בעצמו ולכן בפרט על ההצהרה "אי אפשר לדעת כלום", כלומר שהמצהיר (אם צודק) לא יכול לדעת שאי-אפשר לדעת כלום ולכן ההצהרה מביסה את עצמה. אנחנו עושים מאות הנחות כל יום (חלקן מבוססות יותר וחלקן פחות) כי רק ככה אנחנו יכולים לתפקד בצורה יעילה מבלי לבזבז זמן על חיפוש תמידי אחר ידע שאנחנו כלל לא בטוחים שאין לנו.

12. אד טמפרנטיאם-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' טוען Y המנוגד ל-X
לכן האמת היא בין X ל-Y

הסבר:
נקרא גם "שביל הזהב","דרך הביניים" ומונצח על ידי המשפט "האמת כנראה איפשהו באמצע".
תפיסה נפוצה מאד שאני משוכנע כי רבים מכם נתקלים בה מספר פעמים ביום, שוב אנו נמצאים במצב בו מתייחסים לאמיתות טענה כאל דבר הניתן לפשרה או המושפע מהאמונות האישיות שלנו למשל:

רופאים רבים טוענים כי עישון קנאביס מזיק לבריאות
אנשים רבים המשתמשים בקנאביס כדרך קבע מתארים כי השימוש משפיע עליהם לטובה
לכן זה בסדר (לא מזיק,מזיק "קצת") לעשן קנאביס במידה/"האמת כנראה איפשהו באמצע"

מעבר לזה ש"במידה" זה אינו גודל מוגדר היטב, צריכה של קנאביס פוגמת בקוגניציה בכלל ובסוג של זיכרון טווח-קצר המכונה "working memory" בפרט שהכרחי לקבלת החלטות, למידה, פיתרון בעיות ויצירת זיכרונות ארוכי-טווח כמו גם שצריכה של קנאביס על ידי עישון מביאה איתה את נזקי הבריאות האחרים כמו סרטן. גם אם ההשפעה הסובייקטיבית הטובה שמתארים משתמשי קנאביס קבועים אמיתית, אין זה כלל רלוונטי להשפעה האובייקטיבית השלילית על בריאות המשתמשים בקנאביס ובפרט אלו המעשנים אותו ולכן צריכה בכמות אינטואיטיבית שמרגישה לנו "קצת" או "במידה" היא לא המסקנה הלוגית המתבקשת מהצגה של שתי העמדות- אמיתות טענה לא מתאימה את עצמה לאמונות האישיות שלנו.

13. פניה לרגש-
פורמלית:
אדם א' טוען X ואנקדוטה S שגורמת להרגיש F
לכן X נכון

הסבר:
בשפה היומיומית פניה לרגש מכונה "לעשות ריגשי" או "פולניה" וניתן לחלק אותו לתת-דוגמאות לפי הרגשות השונים שהאנקדוטה הנלווה לטיעון מתיימרת לעורר למשל:

א. אד מיסריקורדיאם (נקרא גם "פניה למסכנות" או "פניה לרחמים")-
למשל:

רומי איחרה לבית-ספר וביקשה שלא ירשמו לה איחור כי היא הייתה חולה וחלשה ולכן נאבקה להגיע לכיתה
לכן רומי צודקת (ולא צריך לרשום לה איחור)

איחור רושמים למי שאיחר, אם רומי הייתה כה חולה שהיא הייתה צריכה להיאבק על מנת להגיע לכיתה אולי היה עדיף שהייתה לוקחת יום מחלה (שהרי לשם כך ימי מחלה מיועדים).

ב. אד מטום (נקרא גם "פניה לפחד")-
למשל:

אמא לילד: אם לא תאכל יבוא שוטר/תידבק לך הבטן לגב
לכן הילד צריך לאכול

אזהרה מפני תוצאה עתידית שלילית שעלולה להיגרם לא רלוונטית לזה שהילד צריך או לא-צריך לאכול (משלל סיבות אחרות). חשוב לציין כשל נוסף בשם "אד בקולום" (נקרא גם "פניה לכוח") שבו אין אזהרה כמו ב-אד מטום ("אם אדם ממוצא ערבי יהיה ראש ממשלה כולנו נאלץ להמיר דתנו לאסלאם") אלא איום אישי של ממש ("אם לא תאכל, אני אדביק לך את הבטן לגב עם דבק מגע", איומים לא מהווים הצדקה לוגית לנכונות או אמיתות טענה).

ג. אד אודיום (נקרא גם "פניה לכעס")-
למשל:

להצביע ליאיר לפיד זה רעיון רע, זוכר איך הוא צחק עליך במסיבת הסיום?
לכן לא צריך להצביע ליאיר לפיד

השאלה האם כדאי או לא כדאי להצביע ליאיר לפיד כלל לא קשורה לאירועים האישיים שאולי קרו ביניכם וטינה אישית כלפיו לא מהווה הצדקה ל-למה לא להצביע לו בבחירות (אך אולי קיימות סיבות אחרות שאינן מבוססות על הרגשות הסובייקטיביים של הבוחר המופנים אישית לאופיו של מר לפיד).

14. דילמה כוזבת-
פורמלית:
א.
או ש-X נכון או ש-Y נכון

ב.
רק אחת מתוך האפשרויות A,B,C,... נכונה

הסבר:
נקרא גם "ברירה כוזבת" או "דיכוטומיה שקרית".
מתן פירוט של אופציות כאילו אלו הן האופציות היחידות למרות שבמציאות זה אינו המצב.
למשל:

אתה או דתי או אתאיסט

 עמדה תיאולוגית היא ספקטרום רחב ואינה נדחקת רק לשתי הקטגוריות של "דתי" או "אתאיסט".
מעבר לזה שישנן דתות רבות וזרמים בתוך כל דת (ולכן המילה "דתי" לא נותנת לנו הרבה מידע על איזו דת ואיזו וריאציה של דת מדובר) אדם יכול להיות אגנוסטי, אגנוסטי-תאיסטי, אגנוסטי-אתאיסטי, אפאתי, דאיסט-לא-תאיסטי, תאיסט-לא-דאיסטי ועוד אופציות רבות אחרות שלא נופלות בהכרח לצורה בה אחד היה אינטואיטיבית מגדיר "דתי" או "אתאיסט".

15. מדרון חלקלק-
פורמלית:
אדם א' טוען שאם יקרה A אז סביר שיקרה B ואם יקרה B אז סביר שיקרה C ואם יקרה C..אז יקרה Z
לכן Z יקרה/סביר ש-Z יקרה

הסבר:
נקרא גם "כשל הדומינו" או "כשל אקסטרפולציה".
גם אם באמת קיים איזשהו קשר סיבתי בין שני מאורעות, אל לנו לחשוב כי ישנה איזושהי סיבה ששרשרת ארוכה של מאורעות שאולי נקודתית אפשרי כי הם נובעים אחד מהשני יתפתחו דווקא בתרחיש המתואר ולא לכל כיוון אפשרי אחר. למשל:

אם נממן מחקרים בגנטיקה סביר שיחקרו שיבוטים,
אבל אם יחקרו שיבוטים סביר שינסו לשבט בני אדם,
אם ינסו לשבט בני אדם סביר שמתישהו המדענים יעשו טעות,
אם המדענים יעשו טעות יש סיכוי שהתוצאה תהיה מוטציה מסוכנת.
לכן לא צריך לממן מחקרים בגנטיקה.

ניתן לראות איזשהו קשר סיבתי מנקודה אחת לשנייה בפירוט הנ"ל, אבל אין סיבה לחשוב כי דווקא התפתחות האירועים הספציפית הזאת תבוא לידי ביטוי. גם אם נתעלם לחלוטין מזה שייתכן והפוטנציאל הגלום בתוצאות האפשריות החיוביות של מחקר גנטי עולות על הסיכונים האפשריים, עדיין התרחשות שכזאת לא סבירה גם בפני עצמה.

16. דיקטו סימפליקיטר-
פורמלית:
X זו היוריסטיקה
לכן ל-X אין יוצאים מן הכלל

הסבר:
נקרא גם "כשל תאונה".
הכשל נעשה כאשר משתמשים ב"כלל אצבע" או אמונה רווחת מאד כללית בסיטואציה שאינה רלוונטית לתחומי כלל האצבע (ה-"היוריסטיקה") למשל:

א.
לחתוך אנשים זה לא מוסרי
מנתח כירורגי חותך אנשים
לכן זה לא מוסרי להיות מנתח כירורגי

ב.
כל בני האדם מזדקנים
מדענים מנסים לרפא זקנה
לכן מדענים לא יצליחו לרפא זקנה

בשתי הדוגמאות נעשה עיוות של איזושהי מגמה התופסת במרבית המקרים תוך התעלמות מאותם המקרים יוצאי-הדופן בהם האמרה הכללית לא חלה כתמיד, ההגדרה של מה מוסרי ומה לא משתנה בהקשרים שונים בעוד שההצלחה או הכישלון של מדענים בניסיון לרפא זקנה לא קשור שום צורה לזה שכרגע אין לזקנה תרופה מוכחת.

17. Moving the goalposts-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' טוען ש-X  לא עונה על סוגיה a
אדם א' עונה על סוגיה a
אדם ב' טוען ש-a לא עונה על סוגיה b
אדם א' עונה על סוגיה b
אדם ב' טוען שב-b לא עונה על סוגיה c
וכן הלאה רקורסיבית..

הסבר:
אדם ב' משנה את הסטנדרטים לקבלת תשובה נאותה מאדם א' ככל שהדיון ממשיך ודוחה כל מענה של אדם א' בהוספה של עוד ועוד תנאים שרירותיים. למשל:

מריה: כולם אוהבים לאכול ג'אנק פוד
דורין: אני לא אוהבת לאכול ג'אנק פוד
מריה: אבל כולם לפחות פעם אחת קנו ג'אנק פוד
דורין: אני אף פעם לא קניתי ג'אנק פוד, גם לא פעם אחת
מריה: לא בהכרח לעצמם, למישהו אחר
דורין: לא קניתי מעולם לא לעצמי ולא לאף אחד אחר
מריה: את כנראה לא זוכרת

למרות שדורין מדגימה בצורה עקבית שהיא יוצא מן הכלל לטענה הכללית של מריה, מריה מסרבת לקבל את התשובות של דורין וכל פעם שזו עונה לה היא מוסיפה עוד תנאי בניסיון "להפיל" את דורין.

18. אין סקוטי אמיתי-
פורמלית:
אדם א' טוען שכל X זה Y
אדם ב' מפריך או מאתגר את הטענה של אדם א'
אדם א' טוען שכל X-"אמיתי" זה Y

הסבר:
נעשית הפרכה בנוגע לטיעון המכליל אוכלוסיה מסויימת ובתגובה הטוען המקורי משנה את הנוסח ככה שהאובייקט שעליו מבצעים את הכללה מקבל את התואר "אמיתי" במטרה להבדיל בינו לבין האובייקט בטענה המקורית למרות שאין הגדרה ברורה להבדלה בין השניים, למשל:

דפנה: אף פמיניסטית לא תאמר שהיא רוצה לראות אלימות כלפיי גברים
יוהן: אנדריאה דבורקין הייתה פעילה פמיניסטית ואמרה שהיא רוצה לראות שמכים גבר עד זוב דם
דפנה: אבל היא לא פמיניסטית אמיתית

דפנה טוענת טענה כללית בנוגע לאוכלוסיית הפמיניסטיות אך כשיוהן נותן לה דוגמא נגדית דפנה עושה הפרדה שרירותית על ידי שימוש בתיאור "אמיתית" לא הבהרה ברורה מה פירוש "פמיניסטית אמיתית" לבין פמיניסטית לא-אמיתית.

19. Special pleading-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' טוען כי הוא תומך ב-X אבל ש-E מהווה מקרה פרטי יוצא דופן
לכן X לא חל על E

הסבר:
נעשה ניסיון מצד אדם ב' "לכופף" טענה מסויימת כך שדוגמא פרטית כלשהי שאחרת הטענה הייתה חלה עליה, לא תחול עליה. למשל:

אהרון אומר כי רינת מקללת אותו וצוחקת עליו ולכן היא מרושעת
רועי אומר בתגובה כי הוא מסכים שלקלל אנשים ולצחוק עליהם זה לא בסדר ומה שאדם מרושע יעשה אבל שלרינת יש לב-טוב ואנשים בעלי לב-טוב אינם מרושעים
לכן רינת אינה מרושעת

רועי מסכים עם אהרון שאדם המקלל וצוחק על אנשים אחרים הוא מרושע אך נכשל לנמק מה הוא בדיוק "לב-טוב" ולמה זה שרינת בעלת "לב-טוב" הופך אותה ללא מרשעת למרות שהיא מקללת וצוחקת על אנשים אחרים.

20. לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה-
פורמלית:
אדם א' טוען ש-X הוא טיעון חזק/"בעל נקודות טובות"
אדם א' בו בעת טוען ש-Y הוא טיעון חזק/"בעל נקודות טובות"
(גם אם X ו-Y טיעונים המציגים השקפות מנוגדות)

הסבר:
נקרא גם "Having your cake".
כאשר אדם אינו בוחר צד או אינו מביע במפורש עמדה חזקה כלפיי אף אחת מהטענות אך בוחר לציין זאת. למשל:

גת טוענת שלא צריך לפחד מאנטישמיות בגרמניה כי היא נדירה ומשדרי החדשות גורמים לחיוניות מטעה
רונן אומר בתגובה שגת לא יכולה לדעת כי היא לא גרה בגרמניה מספיק זמן
שלומי אומר כי העמדה של גת מנומקת במידע סטטיסטי חיצוני אבל עדיין לרונן יש נקודה טובה

מתוך כ-80 מיליון האנשים שחיים בגרמניה, 6000 איש היו מזוהים כנאו-נאצים ב-2012 ז"א 0.0075% . הסיכוי להיתקל במקרה באחד מהם (ושיזהו אותך כישראלי) הוא נמוך במיוחד אך גת עוד הגדילה ראש לציין את ההטיה הקוגניטיבית הנגרמת כתוצאה מההתמקדות של החדשות במקרים הנקודתיים בהם כן נעשה מפגש כזה ובהם מפגש כזה נעשה אלים. רונן בתגובה מתכחש לידע שיש לגת ומתנה את נכונות הטיעון והסקת המסקנות שלה בגורם שרירותי (זמן). שלומי, ששומע את הטיעונים של שניהם, נכשל בלתפוס עמדה ברורה לכאן או לכאן על אף שלטענתו הוא מזהה את איכויות שני הטיעונים.

21. פניה לטבע-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם א' טוען ש-X "טבעי"
לכן X נכון

הסבר:
פירוש המילה "טבעי" הוא איזשהו תהליך/אובייקט שקורה/קיים גם ללא התערבות יד אדם או ללא התערבות הליכים המצריכים שימוש במעבדה או כלים טכנולוגיים מתקדמים אחרים. רק מאחר ומשהו מופיע גם ללא התערבות אנושית, אין זה אומר בשום צורה שהדבר "טוב"/הכרחי/כדאי/נחוץ/יעיל. ארס של נחש קוברה הוא טבעי (הנחש מייצר אותו בכוחות עצמו ללא התערבות כלים טכנולוגיים מתקדמים של המין האנושי), אין זה אומר שזה טוב עבורך או שכדאי לך לאכול או להתקרב לארס של נחש. דוגמא שאני משתמש בה רבות היא למשל:

אנשים מתים
מוות זה דבר טבעי
לכן זה בסדר/טוב שאנשים מתים

מוות (הפסקת הפונקציות של האורגניזם המגדירות חיים כמו הומאוסטאזיס) מופיע גם אצל אורגניזמים שאינם בני אדם אך אין זה אומר בשום צורה שלמות זה בסדר,טוב,נחוץ או שכדאי לנו למות ולא להיאבק על לחיות.

22. fallacy fallacy-
 פורמלית:
אדם א' טוען X
טיעון X  מכיל כשל לוגי L
לכן X לא נכון (ואדם א' טועה)

הסבר:
באופן אירוני, כמה מהחברים הקרובים שלי עושים את הכשל הזה מעל הממוצע בדיוק בגלל הידע שלהם בכשלים לוגיים והטיות קוגניטיביות. אנחנו מחפשים אמת ולפעמים אדם יכול להיות צודק לחלוטין פשוט לא מהסיבות הנכונות- מרבית הכשלים הלוגיים אינם מבטאים דבר בנוגע לנכונות או אי-נכונות הטענה עצמה (לכן אנו יכולים להחליפה ב-X כל פעם) אלא אי-נכונות של תהליך הסקת המסקנות. למשל:

אורין טוענת שאמא שלה מורה לאנגלית ושהיא אמרה לה שכותבים את המילה "פיש" עם האות f
שלמה אומר בתגובה שאורין ביצעה פניה לסמכות (#3) ואנקדוטה כעדות (#7)
לכן אורין טועה (ולא כותבים את המילה "פיש" עם האות f)

העובדה שאורין ביססה את הטיעון שלה על שני כשלים לוגיים (פניה לסמכות- היות אמא שלה מורה לאנגלית לא אומר שהיא בהכרח צודקת וכשל אנקדוטה- אין לנו שום דרך לאמוד מה אמא שלה אמרה לה ובאיזה הקשר) לא אומר שהיא בהכרח טועה, המילה האנגלית ל-"דג" באנגלית היא "פיש" והיא באמת נכתבת עם האות f. זה שאורין לא צדקה מהסיבות הנכונות לא אומר שהיא לא צדקה.

23. אשמת אלופים-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' בתגובה טוען שאדם א' הוא מעל הממוצע בתחום P (ריצה,שירה,ציור וכו')
לכן X  לא נכון

הסבר:
נקרא גם "כשל אנטי-קופרניקאי" או "Champions guilt fallacy".
אזכור לכשל הזה לא תמצאו בשום מקום חוץ מכאן מאחר ואני הגדרתי אותו, הוא אחד המטריד אותי הרבה זמן ויצא לי להיתקל בו פעמים רבות בשיח הישראלי. השם "אשמת אלופים" נבחר כי נעשה שימוש ביתרון/מעלה/כישרון של אדם נגדו במטרה להפריך טיעון של אותו אדם וזה למעשה צורה "מנומסת" של אד הומינם (#1) למשל:

גור טוען כי לשנן את הספרות של הקבוע המתמטי π ("פאי") זה קל
יהלי אומרת בתגובה כי לגור יש יכולות זיכרון מעל הממוצע
לכן גור טועה (ולשנן את הספרות של פאי זה קשה)

השאלה האם זה קל או קשה לשנן את הספרות של המספר פאי כלל לא רלוונטית ליכולות הזיכרון של גור, יהלי מנצלת את הידע שלה על הצטיינות של הטוען המקורי בתחום מסוים כדי ליצור סוג של בולווריזם (#1) ולהביא את הצטיינות זו כנימוק ל-למה גור חושב שהטיעון המקורי נכון.

24.Logic chopping-
פורמלית:
M זו סיטואציה יום-יומית
אדם א' מגיב ל-M בניתוח עמוק של טיעונים

הסבר:
נקרא גם בסלנג "קונטרול פריק".
כשל שאני אישית עושה פעמים רבות יותר מכל מי שאני מכיר.
החיים לרוב אינם בנויים בצורה מוגדרת היטב וזה בסדר, אנשים לרוב לא חושבים עד הסוף על משמעות המילים שלהם והסקת המסקנות שלהם שגויה אבל זה לא אומר שצריך לעצור מלחיות ולהשקיע זמן ומשאבים על כל שטות לא מנוסחת היטב שמישהו אמר סתם, למשל:

ג'ון: אם תעזור לי להחליף גלגל אני אתגמל אותך
סאם: הניסיון שלך לבנות טיעון על סמך פניה לרגש (#13) לא רלוונטי אבל רק מאחר ועשית כשל לוגי אין זה אומר שלא אעזור לך אחרת אני עצמי הייתי אשם ב- fallacy fallacy
ג'ון: מה לעזא....

ג'ון בסך הכל ניסה להיות נחמד וביקש עזרה בלהחליף גלגל אבל במקום לקבל תשובה קלילה כפי שהיה מצפה לקבל, סאם מגיב במונולוג המתאר את ניתוח מילותיו של ג'ון ומטא-ניתוח על עצם הניתוח של סאם עצמו.

סיכום
דיברנו קצת על ההבדלים בין חשיבה של ילד לזו של מבוגר וניסינו להסביר תופעה מפתיעה ששמנו אליה לב וראינו 24 כשלים שלטעמי נפוצים ביותר (לטעמי) בשיח יומיומי עם אנשים בכלל וישראלים בפרט. אל לנו לשבת כל העת ולהעסיק עצמנו בלחפש שגיאות של אחרים אבל בדיוק כפי שלא נמכור תוכנה שלא עברה דיבוג ככה לא נרצה לצאת לעולם ללא כלים ללמוד ולברור את הזהב האמיתי מזהב השוטים.
אני מקווה שמעתה ואילך כשאחר מדבר אליכם  או כאשר אתם מדברים אליו תעצרו ותחשבו על הקשרים האפשריים בין הנאמר לבין מה שהדובר מתיימר להראות ושככה לאט לאט נהפוך את העולם למקום שיותר נעים לחיות בו גם אם רק בקצת.

משל ההתרסקות האיטית

ביום שהיה נדמה ככל הימים, עשתה את דרכה טיסה מעל לאוקינוס.

על הטיסה היו אנשים מכל סוג ומכל צבע, גברים ונשים בשלל גוונים וגדלים ישבו זה לצד זה ללא תבנית מוגדרת.

כאשר חלפו מעל רכס הרים קרה לפתע דבר מה בלתי צפוי לטיסה סטנדרטית שכזאת שעשרות אלפי זהות לה טסות מדי שבוע.

"נוסעים נכבדים" נשמע ממערכת הכריזה, "כאן הטייס שלכם" המשיך ולקח נשימה כבדה.

"נדמה כי אנו עומדים להתרסק" הצליח לסיים לבסוף, מהסס לומר דבר מה נוסף.

נשמעה זעקת בהלה והחלו הנוסעים לדרוש הסברים, המטוס הרגיש יציב לגמרי ולא היה ניתן לומר בוודאות מהתבוננות מהצד כי אכן עתידם להתמזג בפתאומיות עם הקרקע.

טייס המשנה יצא מחדר ההגאים ופנה לקהל הנוסעים בנימה לא-רשמית ככל שהצליח;

"אני יודע שזה יוצא דופן.." ניסה לדבר ללא גימגום, "דיברנו עם מרכז הבקרה הקרוב ואין להם הסבר לזה, נדמה כי אנחנו מתרסקים אבל...טוב..לאט במיוחד" הצליח לסיים מקווה שאיכשהו הפך את האבסורד לאמין.

רחש רב נשמע במטוס, הנוסעים דיברו ביניהם על שהטייסים טענו שעומד לקרות.

"זה בלתי-אפשרי" אמר אחד, "אין לכם הוכחה!" צעקה אחרת.

ילד התחיל לבכות.

"אנחנו באמת נתרסק?" שואל את אמו, דמעה זולגת על פני לחיו הורדרדה ועד הסנטר.

האם התחבטה במקצת, ליטפה את ראשו וענתה "זה בסדר" מחייכת ומנשקת את ראשו "זה בסדר כי נהיה ביחד" הוסיפה וחיבקה את בנה חזק ככל שיכלה.

"אני חושב שכדאי שננצל את הזמן שיש לנו לטובה" התרומם איש עסקים ממקומו שליד דלת המטוס, מנסה להביט לכל עבר.

צוות הטיסה הצטרף אל נוסעיו ושתי קבוצות שבכל טיסה אחרת היו זרות זו לזו לפתע חשו קירבה עקב גורלם המשותף.

דיילת הוציאה גיטרה מחפציה האישיים והחלו לשיר כולם, מנסים להשכיח מעצמם את גורלם הקרב.

"טיסה 73120A האם שומעים אותי??" צרח מרכז הבקרה דרך הקשר למשמע הנגינה והצחוק.

"מרכז בקרה שומעים היטב, כאן הטייס" השיב הטייס, שיכור במקצת מיין שפתחו כדי לשמח את ליבם.

רעש סטטי נשמע דרך הקשר ולבסוף המשיך "יצרנו קשר עם מספר מדענים ומומחים בתחום, יכול להיות שיש לנו דרך לעזור לכם" אמר הנציג של מרכז הבקרה.

"אנחנו לא סובלים" ענה הטייס, מגהק קלות בין מילה למילה. "האירוע דווקא בסהכ קירב פה את כולם, אין פאניקה" הוסיף וחייך גדול עלה על פניו.

הנציג, חרד לחיי הנוסעים והצוות, היה מבולבל.

"טיסה 73120A אתם תמותו!" זעק לבסוף , "אתם חייבים לשתף פעולה!" הוסיף במהירות.

אך מאמציו היו לשווא.

חלפו השנים והטיסה כבר החלה לקבל צורה של מטוס הנוסק כלפי מטה.

נוסעי המטוס והצוות דאגו לעצמם ע"י צייד ציפורים, פיתחו כלים לבישול וכשמאסו בסרטים המוקרנים ייצרו חדשים משל עצמם.

כל אחד מאותו מגוון האנשים שעל טיסה 73120A מצא דרך משלו להעסיק עצמו ולהסיח דעתו מההתרסקות העתידה לבוא, חלקם ציירו ואחרים כתבו וכל פעם שמרכז הבקרה ניסה לשכנע אותם לפעול ושעוד יש להם סיכוי להינצל אלו השיבו כי הם מרוצים;

"הידיעה שנתרסק קירבה אותי למשפחה שלי" אמרה נוסעת אחת,

"מאחר שטבע הדברים הוא ליפול אל הקרקע, הייעוד שלנו הוא להתרסק" אמר איש דת שהיה בין הנוסעים,

"רק כאשר גילינו שנתרסק יכולנו למצות את הפוטנציאל שלנו" אמרה פרופסור שעשתה את דרכה במקור לקבל פרס על מפעל-חייה,

"עדיף שנתרסק, אחרת אנו תופסים מקום לטיסות חדשות שרוצות לצאת לדרך" אמר עורך-דין שהיה אמור לראות את משפחתו.

הזמן עבר והמטוס כבר היה קרוב במיוחד אל הקרקע, שנים של שהות באוויר הפכו את מרבית הנוסעים לחלשים וחולים אך אלו המשיכו לטעון כי בלאו הכי עתידים להתרסק אז מה הטעם בלנסות לרפא עצמם מצבירי מחלות שצברו בחלוף עשורי ההתרסקות האיטית.

הזמן אזל והמטוס פגע בקרקע.

כל הצוות וכל הנוסעים- החכמים, הטיפשים, השמנים, הרזים, הגבוהים, הנמוכים ניספו כלא היו.

****

אז מה מוסר ההשכל? שעוד לא מאוחר לרפא (את כל המחלות שאנחנו קולקטיבית מגדירים כ) זקנה ועוד לא מאוחר לעצור מוות מיותר. האנשים על טיסה 73120A עשו רציונליזציה (כל אחד מהם בדרכו שלו) על מנת להסיח את דעתם ולהשלים עם ההתרסקות הצפויה אבל בניסיון שלהם לא להרגיש חרדה הם נמנעו מלשנות את העתיד.

כל הפעולות שלהם- מרשימות, מתוחכמות ויצירתיות ככל שהיו- לא תרמו לדבר פרט להרגשתם האישית, הם יכלו להקשיב לאזהרות וההנחיות של מרכז הבקרה והם יכלו לנסות להפעיל את אותו האינטילקט בדיוק שהתשמשו בו לצוד, להמציא וליצור על מנת להציל את עצמם מהתרסקות וודאית אך בחרו שלא לעשות זאת כי העדיפו להעסיק עצמם במחשבות שנדמו חיוביות כשחיו אותן אך היו חסרות תועלת ברגע האמת (הפגיעה בקרקע).

אנשים חושבים שמוות וזקנה רחוקים מהם (במרחק עשורים רבים, כמו ההתרסקות האיטית) אז הם מעדיפים לא לחשוב על זה ולהתרכז בהווה אבל שוכחים שהעתיד מעוצב על ידי ההחלטות שלנו והוא הופך להיות ההווה שניה אחר שניה ושנה אחר שנה.

*****

כמה מילים ל-2015 בפרט ולשנה חדשה בכלל

עוד לא מאוחר להיכנס לכושר.

עוד לא מאוחר להפסיק לעשן.

עוד לא מאוחר ללמוד את מה שאתם רוצים.

עוד לא מאוחר ללכת אחרי החלום שלכם.

עוד לא מאוחר להחליף חברים אם אלו לא חברי-אמת.

עוד לא מאוחר למנוע זיהום-אוויר ולעבור לרכב חשמלי.

עוד לא מאוחר למנוע התחממות גלובלית.

עוד לא מאוחר להירשם לקריוניקה ועוד לא מאוחר לעשות שינוי.

העתיד תלוי בנו ובהחלטות שלנו ואיזה משוב שניתן לסביבה ייעצב את העתיד שנחייה בו.

עוד לא מאוחר לעשות את העולם מקום שנעים להיות בו.

זו הייתה שנה מעולה עבורי ברמה האישית ואני מתכוון להמשיך לעבוד ולעשות כל שנה פוריה ועשירה בדיוק כמוהה ואני מאחל לכם את אותו הדבר.

לפני כחודשיים, ראיתי שמישהי כתבה באחת מקבוצות הטרנסהומניזם בפייסבוק שאנשים רבים המגדירים את עצמם כטרנסהומניסטים "מאשימים" לא-טרנסהומניסטים באי-רציונליות ושאלה במה העולם היה שונה אילו הוא היה מונחה ע"י אג'נדה טרנסהומניסטית.

זה בדיוק מה שאני אנסה לעשות כאן, סוג של סיכום הפילוסופיה (בעיניי) של הישרדות ארוכת-טווח של המין האנושי ואת עיקריי הצעדים שאני רואה כהכרחיים ואופטימליים מבחינת סיכויי הצלחה.

חלקם יצטרכו להכיל מידה מסויימת של מולטיטסקינג בין מספר נושאים ולמרות שאין בכך פסול, אשתדל לשמור זאת למינימום.

בנוגע לדברים אחדים (בפרט ככל שמתקדמים על ציר הזמן) עדיין חסר לנו מידע בשביל לראות את התמונה הגדולה וחלקם ייתכן ויתגלו כבעייתיים יותר משנדמה לנו כיום אבל מוטב לנו שנתחיל ונתקן את פעולתנו ככל שנתקדם מאשר שנתקע ו"נשרוף" זמן יקר.

אין תרחיש סביר שלא שווה לחיות בגללו

 לא קשה לראות שכשאתה משחק בכל משחק שהוא, המהלכים שעשית (מרשימים ככל שיהיו)/המהירות בה צברת נקודות (רבות ככל שתהיינה)/האובייקטים שהיו לך(טובים ככל שיהיו) הם חסרי משמעות אם הפסדת. המשחק נגמר. אין למשחק איזשהו אופי אינהרנטי ש"יודע" עד כמה טוב שיחקת, זה לא נשמר בשום מקום חוץ מבהרגשה האישית שלך. הרבה אנשים מנסים להתמקד ב"הווה" אבל כשאתה מת ל"הווה" הזה אין משמעות שהרי אתה לא שם כדי לחוות את הזכרונות ממנו. המשחק נגמר לנצח. ל"לבזבז" את החיים שלך אין משמעות, חיים מרגשים ומלאי הרפתקאות זהים לחלוטין לחיים של בטלה מרגע המוות שהרי כל מודעות לכל חוויה שאי פעם הייתה חדלה מלהתקיים.

בתפיסה של רוב האנשים ישנם דברים גרועים ממוות- שיתוק, עוני, מחלה כלשהי וכדומה אך כל עוד אתה חיי הדברים האילו פתירים.

בפתיר אני לא מתכוון כי בהכרח לכל המחלות יש תרופה כיום וכי כל המצבים הפיכיים אלא שהסיכוי שימצא להם פיתרון בעודך חי הוא גדול מ-0.

זו הנקודה העיקרית בתפיסה שלי של הישרדות טווח-ארוך, לא סביר (אגדיר למה אני מתכוון פה בסביר מיד) שיקרה תרחיש כלשהו שלא שווה לחיות בגללו (זה לא אומר שלא קרו לי אירועים בחיים שגרמו לי להצטער שנולדתי אבל מאחר ואני כבר כאן אני לא מתכוון לעזוב, לא בלי מאבק).

ב"לא-סביר" אני מתכוון למעשה ללא ריאלי; תרחיש היפותטי כלשהו שיגרום לי לסבל מתגבר ומאיץ ללא שליטה במעשים שלי ועם וודאות מטאפיזית שאף אחד לעולם לא יהיה מודע ולא יוכל לעזור לי (נשמע קצת כמו הגיהנום לא?).

אמרתי זאת פעמים רבות; מוות הוא הדבר שאנחנו בתור יצורים חיים מנסים להמנע ממנו.

זו הסיבה שאבולוציונית התפתחנו לעבור מטאבוליזם (להוריד את האנטרופיה של הגוף ע"י העלאת האנטרופיה של הסביבה כמו למשל לאכול- אני מפרק את התפוח כדי את להשאיר את הגוף שלי בחתיכה אחת), להתרבות (הישרדות של גנים והגדלת הסיכויים לשרוד הודות לפעולה קואופרטיבית בקבוצה) ולהימנע מסכנות כמו טורפים או תאונות. אם אנו לא מנסים באופן אקטיבי להמנע מלמות אין סיבה שניזהר בכביש או שלא נשתה נוזל קירור למנוע רק כי הטעם מסקרן אותנו.

כשזו הנקודה העיקרית ("קדושת החיים") שעומדת בראש סדר העדיפויות שלנו, אנחנו יכולים להתחיל לחשוב מה עלינו לעשות בכדי למקסם את תוחלת החיים שלנו ואת הסיכויים שלנו לשרוד ביקום עויין כמו זה שאנחנו חיים בו.

עלינו להכריז על זקנה כעל מצב חירום בין-לאומי

דמיינו שמחר בבוקר הייתם פותחים עיתון או את אתר וואלה חדשות והייתם רואים את הכותרת הבאה:"מגיפה פוקדת את העולם- 100,000 איש מתים כל יום. יותר מכל המחלות יחדיו" 

הייתם דורשים מהממשלה למצוא תרופה מיידית ולרכז את כל המשאבים הזמינים למחקר נכון?

אבל זה בדיוק המצב הנוכחי בכל הנוגע לזקנה.

מאה אלף איש מתים ממחלות קשורות זקנה כל יום, יותר מכל המחלות יחדיו ולרוב יש ירידה משמעותית באיכות החיים לפני קריסת המערכות הסופית.

היות המין האנושי בני-תמותה כל כך הרבה שנים גרם לזה שמוות יהיה מזוהה עם ההגדרה שלנו למה זה אומר להיות בן אדם. זה לא חייב להיות המצב, ישנם בעלי חיים אחרים בטבע כמו לובסטר, צדפות וסוג מסויים של מדוזה שאינם מזדקנים או לכל הפחות הזקנה שלהם זניחה משמעותית יחסית ליכולת הרגנרטיבית שלהם.

זה השלב הראשון בדרך, לפתור זקנה ביולוגית. צעדים כבר נעשים הן בתחום הזה והן בנושא של סייבורגיזציה (החלפת חלקי גוף פגומים בחלקים מכאניים ו/או דיגיטליים)*. אין בעיה עם חלוקת המשאבים בין שתי אילו שכן התחום הראשון מביניהם שיפיק אלמוות ביולוגי יהיה מבורך אך הנושא של "חומרה רטובה" דהיינו התעסקות עם הרקמות האנושיות הביולוגיות מקבל תמיכה ומימון מועטים במיוחד, יחס לא מוצדק בהתחשב בזה שישנה מגיפה שגוזלת את חייהם של מאה אלף איש ביום.

אחרי שנצליח לפתור את ההתכלות הטבעית שלנו עקב נזקים מצטברים נוכל להרוויח שקט יחסי להתעסקות ביסודות אחרים שיבטיחו (או ישפרו את הסיכויים משמעותית) את הישרדותנו. תוך כ-50 שנה נראה רוב משמעותי של אוכלוסיה זקנה (מרבית אוכלוסיית העולם תהיה מעל גיל 60/65) וללא פתרונות (רוב זקנים=אין מי שיספק סיעוד) ארוכי טווח לזקנה אנחנו מסתכנים משמעותית בהתכווצות של האוכלוסיה הכלל עולמית עד למצב שנצנח במהירות לרמה מסוכנת של תת-אוכלוסין, דרך קצרה מאד להכחדה. זה חייב להיות השלב הראשון, ריכוז כלל המשאבים לאפשר אלמוות ביולוגי.

נקודה קצרה נוספת היא הגדלת משאבים לתוכניות חירום כגון קריוניקה ושיחזור והרחבה של ניסויים שכבר צלחו בתחום כמו הפשרה של איברים נוספים כגון כבד, קיבה, ריאות ולב לפני מעבר למוח של בעל חיים ובסוף למוח אנושי.

*-נושא נוסף שכבר מקבל תמיכה גדולה יחסית הוא ננוטכנולוגיה. עלינו להגיע למצב של ננובוטים רב-תכליתיים בעלי יכולות הכרעה בסיסיות המסוגלים לפרק אובייקטים ולהחזירם במדוייק לצורתם המקורית.

"אלמוות דיגיטלי" הוא זהב שוטים

גופים כמו "יוזמה 2045" ואנשים כמו ריי קורצוויל (מהנדס בכיר בגוגל) שמים את הלב שלהם במקום הנכון, הם עושים מאמצים לקדם אלמוות. הבעיה היא שמטרת העל שלהם נידונה לכישלון. הם תומכים נלהבים של "אלמוות דיגיטלי" או "העלאת" התודעה למחשב- תהליך תיאורטי שיאפשר לחווית העולם שלך להיות מסומלצת (מהמילה סימולציה) על-ידי מחשב ובכך למעשה לתת לך את האפשרות לחיות לנצח בתור תוכנה עם תלות מועטה בעולם החיצון. זה נשמע כמו פיתרון מעולה- אין צורך בצרכי גוף ביולוגיים יותר, אין חשש ממוות בתאונת דרכים וניתן ליצור מעצמך כמה עותקים שתרצה אבל יש בעיה אחת, זה כנראה מהגדרה לא אפשרי. תפיסת העולם של קורצוויל ודומיו בנויה על כשל מאד בסיסי או לפחות מסקנה מאד לא מבוססת (שדווקא אם קראתם את הקטע שלי "בשר קסום" פירטתי שם ראיות רבות נגד התפיסה הזאת), קורצוויל יוצא מנוקדת הנחה שהמוח הוא מחשב לא-מושלם ועושה הפרדה בין חומרה (המבנה הפיזי- נוירונים ותאיי גליה) לבין תוכנה (תודעה ושאר יכולות קוגניטיביות). הבעיה היא שזה פשוט לא נכון. במוח אין הפרדה בין תוכנה לחומרה- החומרה היא התוכנה , שינוי במבנה הפיזי גורר שינוי באופי החוויה והיכולות וזה כלל לא ברור כי מחשב ומוח הם מערכות עיבוד מידע מאותו הטיפוס (זו אחת הסיבות למה כלל לא ברור כי יכולה להיות בינה מלאכותית חזקה, כזו בעלת מודעת עצמית וחוויית עולם סובייקטיבית). גם אילו יסמלצו את האישיות שלך אחד לאחד וגם אם הסימלוץ עצמו יהיה מודע אין זה כלל ברור שתהיה אחדות של התודעה וחווית העולם שלכם (כתבתי על זה בהרחבה ב"בשר קסום" ואמנע מלעשות זו כאן) ואם אני צריך לשים על זה את הכסף שלי אני אהמר שכמעט בוודאות אין כזאת, סימלוץ הוא בדיוק רק זה- סימולציה. אם המוח הפיזי שלך מת זה סוף המשחק והסימלוץ זוכה לחיות כאדם עצמאי עם הזכרונות והאישיות שלך. המשאבים שלנו צריכים להתרכז בלהציל ולשדרג את המוח הפיזי שלך. אנחנו צריכים להיות פרגמטיים ולראות מה עובד ולא לבזבז זמן וכסף על ניסויים פילוסופיים בתודעה.

מרגע שנאפשר למוח הפיזי שלנו (לפחות לחלקים ההכרחיים לחווית עולם כמו למשל האונה המצחית) אפילו השמיים הם לא הגבול.

אנחנו צריכים לשים את הגז על טרה-פורמציה וקולוניזציה של כוכבי-לכת אחרים

כדור הארץ הוא מקום נהדר, הוא הבית שלנו. כדור הארץ זה איפה שכל מה שאנחנו יודעים ומכירים נמצא, זה העולם. הבעיה היא שהשעון מתקתק וכדור הארץ לא יהיה כאן לנצח (לפחות אם לא נזיז אותו).

מעבר להרחבת הידע והמשאבים שלנו, כוכבי לכת אחרים יהוו תחנות עגינה למין האנושי בנדידה מכדור הארץ כשהשמש המזדקנת תתחיל להתרחב. זו צריכה להיות הנקודה החשובה הבאה שלנו, אחרי שריכזנו את מרבית הזמן והמשאבים לפיתרון אלמוות ביולוגי והארכנו את חיי האדם הביולוגיים (להוציא מחלות נדירות, תאונות והתאבדויות) ללא גבול זה יתן לנו מרווח נשימה להתחיל לעבוד על תוכנית חלל מקיפה יותר וארוכת טווח עד קבועה שתציע פתרונות לניוד בסדר גודל מסחרי או יותר (של מאות או יותר בני אדם במקביל) אל מחוץ לכדור הארץ, פתרונות לשהות ארוכה יחסית בחלל (דהיינו במיקרוכבידה כפי שחווים אותה אסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית) ופתרונות להתישבויות על אדמה חוצנית (מבנים המאפשרים מחייה ארצית) או טרה-פורמציה (הפיכת פני הפלנטה הזרה לראויים למחייה אנושי). הודות לתוחלת חיים לא מוגבלת בבריאות מקסימלית בממוצע, מדענים יוכלו לתרום ידע, רעיונות וכח אדם למספר רב מאד של שנים מה שישאיר את התפוקה המקצועית לפחות קבועה אם לא בעלייה מתמדת. אחרי שנבסס את עצמנו כצורת חיים בין-פלנטרית ולא רק ככזו החיה בקביעות על כדור הארץ, נוכל להתרכז בבעיות הקשות באמת.

אנחנו צריכים להתחיל לבחון תיאוריות על מוצא היקום ולמצוא תיאוריה הניתנת לאימות שמאחדת את מכאניקת הקוונטים עם תורת היחסות ובמקביל לאמת אחת ולתמיד אם גופים כמו חורים שחורים או אובייקטים יחסותיים יוצאי דופן אחרים אכן קיימים ואם כן, למצוא ולתעד כמה שיותר כאלו ולנסות לשחזר באופן סינתטי יצירה שלהם

אחרי שאנו לא צריכים לחשוש עוד מהשפעות האנטרופיה בטווח הקצר (זקנה) ואחרי שביססנו עצמנו לפחות בכל מערכת השמש או ברובה ובכך הכנו לעצמנו הרבה תוכניות ב' אנחנו צריכים להתחיל להכין את עצמנו למערכה השניה בקרב נגד האנטרופיה כשהפעם היא לא מתכוונת לרחם עלינו ובהינתן מספיק זמן היא תהרוס את כל היקום (לפחות את היכולת שלו להכיל חיים כמו שאנחנו מבינים אותם).

על שיטות אפשריות לשרוד את סוף היקום דנתי כאן ואמנע מלחזור עליהן גם פה אך אפרט מה אנחנו צריכים לדעת ואיך להשיג את המידע הזה.

החשש הריאלי ביותר שעולה מהידע שלנו על גורל היקום היום הוא שלא נוכל יותר לעבד אנרגיה (ולהזכירכם נכון לכרגע וכנראה לתמיד, אין אנרגיה משמע אין חיים). החוק השני של התרמודינמיקה הוא התנהגות שמפגינות מערכות פיסיקליות בהן לאורך זמן במערכת סגורה האנטרופיה לא יכולה לקטון או במילים פשוטות- דברים מתאזנים עם הסביבה שלהם כמו למשל כוס מים קרה שבהדרגה עוברת לטמפרטורת החדר. אותה תופעה פיסיקלית בדיוק היא זו שמעמידה אותנו בבעיה בהינתן מספיק זמן; היקום (לפחות החלק הלוקאלי שמקיף אותנו ברגע נתון) מהווה מערכת סגורה (נכון להבנה שלנו היום) ואחרי מספר מגוחך של שנים לא יהיו יותר הפרשי אנרגיה, כל כוסות המים ביקום תהיינה באותה טמפרטורה. אין איך לעבד אנרגיה. אבל יש פירצה בחוק הזה וזו בדיוק הפירצה שהבנה מעמיקה יותר של איזושהי "תיאוריה מאוחדת" תוכל להביא לנו יתרון בקרב על לחיות- החוק השני של התרמודינמיקה מאד עקבי ברמת המאקרו, במערכת היומיומיות שאנחנו רואים אבל העקביות שלו נפגמת ברמת המיקרו. במערכות של חלקיקים בודדים לעיתים מתרחשת שבירה של החוק הזה ונגרמת ירידה ספונטנית באנטרופיה (הסביבה לוקחת חום מהכוס במקום להיפך). אנחנו צריכים להבין איך מתי ולמה זה קורה ואיך אפשר ליצור אפקט דומה באופן סינתטי ובצורה גלובלית יותר על מערכות גדולות יותר. במקביל אנחנו צריכים להבין מה הוא חלל ומה האובייקטים שחלל מסוגל להכיל- אנחנו יודעים שוואקום אינו ריק ומורכב מזוגות של "חלקיקים וירטואליים" שצצים ומתאיידים פנימה והחוצה מהקיום באופן ספונטני, הבנה של המכאניזם הזה יכולה לאפשר לנו להפיק אנרגיה מהחלל עצמו, משאב בלתי מוגבל וניצחון מוחץ בהנחה שאכן אפשרי.

במקביל לפיתוח ושיפור של מיחשוב קוואנטי (שיתן לנו האצה משמעותית במהירות של פיתרון בעיות וסימלוץ יעיל של מערכות פיסיקליות כגון היקום עצמו) אנחנו צריכים אחת ולתמיד למצוא אם קיים ולבחון מקרוב חור שחור שכן מציאת כזה ואישוש או פסילה של תכונותיו בהתאם לתיאוריות הקיימות או כאלו שתתפתחנה בעתיד (מעבר להבין מה ניתן לבצע בחלל וכיצד לנצל זאת) תאפשר לנו (באם אכן ניתן) לבנות מחשב יחסותי; כזה המנצל את ההבדלים במעבר הזמן הודות לעיוות של הכבידה וכאן כמה תרחישיים אפשריים התלויים במה נגלה:

א. אין קרינת הוקינג או שנוכל לנצל באיזושהי דרך את הטבע הסינגולרי של חור שחור-

הדבר יאפשר לנו לבצע "היפר-חישוב" ולפתור בעיות שמחשב תיאורטי "רגיל" לא יכול כמו למשל בעיית העצירה. אם חור שחור אינו מתנוון לקרינת הוקינג או שישנה דרך לנצל את האפקט היחסותי האינסופי אחרי אופק האירועים של חור שחור, מחשב שנע במסלול לוויני סביב חור שחור יוכל לשמש כ"מכונת אורקל". נשתמש בדוגמה של בעיית העצירה;

המחשב המקיף את החור שחור מריץ תוכנה עבור קלט כלשהו ובודק אם היא עוצרת ואם היא אכן עוצרת הוא שולח אות.

עבורנו כצופה חיצוני לא עבר זמן מרגע כניסת המחשב למסלול לוויני אך בעקבות אפקטים יחסותיים עבור המחשב עבר נצח (תזכרו שבתרחיש הזה חורים שחורים לא מתנוונים) מה שאומר שמרגע כניסתו למסלול לוויני או שנקבל אות (כלומר התוכנה עצרה בנקודה כלשהי בעתיד גם אם מבחינת המחשב זה לקח טריליונים של שנים) או שלא נקבל אות כלל (מה שאומר שבכל הנצח מנקודת המבט של המחשב התוכנה מעולם לא עצרה) והפלא ופלא פתרנו את בעיית העצירה, דבר שאינו אפשרי על ידי אף מחשב "סטנדרטי". הדבר יאפשר לנו לבצע מספר לא מוגבל של חישובים ב-0 זמן ונוכל לפתור כל בעיה פרקטית של כל מערכת פיסקלית (פשוט נסמלץ אותה אינסוף פעמים עד להשגת התוצאה הרצויה). התרחיש הזה אופטימי ביותר ונכון לכרגע זה כנראה אינו המצב וחורים שחורים אכן מתנוונים אך אין זה אומר שאי אפשר להפוך אותם לאורקל בצורה אחרת או שאי אפשר לנצל אותם כפי שאפרט בתרחיש הבא.

ב. המודל של הוקינג נכון או שאין דרך לנצל את הטבע הסינגולרי של חור שחור-

המשמעות של התרחיש הזה היא שאין אינסופים בטבע (לפחות לא בחורים שחורים) או שאם ישנם המידע עליהם אינו נגיש לנו בשום צורה. העיוות הכבידתי סביב חור שחור עדיין יצור הבדלי זמן משמעותיים אך סופיים ואולי לא נוכל לפתור איתם את בעיית העצירה או לבצע  היפר-חישוב מסוג אחר אבל בפירוש נקבל האצה משמעותית במהירות החישוב. עבורנו זה יראה כאילו וכלל לא חלף זמן מרגע כניסת המחשב למסלול לווייני סביב החור השחור אך עבור המחשב עברו מיליארדים או אף טריליונים של שנים מה שיתן לנו להשיג כמעט מיידית תשובות לבעיות שזמן החישוב שלהן נטו עלול לקחת כמויות זמן אסטרונומיות. הדבר יאפשר לנו ליצור סימולציות מדוייקות להפליא של מערכות פיסיקליות בזמן קצר ביותר ובפרט של היקום (המחשבה שמיד עולה היא כי המחשב יצטרך להתחשב בעצם החישוב של עצמו אך לדבר אין משמעות כאן מאחר והוא יכול להחשיב את עצמו כחור השחור אותו הוא מקיף) מה שיעזור לנו קודם כל להבין מה עלינו לעשות כדי לשרוד (לאיזה מצב עלינו להביא את היקום), לתכנן כלים ולבחון אותם בזמן אמת לביצוע המשימה הזו ולבסוף לחשב איך לשפר את עצם יכולת החישוב שלנו.

אנחנו צריכים להבין, למצוא וליצור אובייקטים אחרים המפגינים תכונות יחסותיות מיוחדות ואף לנצל מחשבים יחסותיים אחרים באם מצאנו כבר אובייקטים כגון חורים שחורים או כוכבי ניוטרונים וניצלנו אותם (או מחשבים קוואנטים באם לא צלחנו) בכדי לחשב אילו אובייקטים מיוחדים שכאלו יכולים להתקיים וכיצד הם נוצרים. אנחנו צריכים לעקוב אחרי חורי-תולעת מיקרוסקופיים הנוצרים באופן טבעי כמו בשדה המגנטי של כדוה"א ולהבין כיצד ניתן להפיק אותם סינתטית ומה המגבלות הקיימות על גודלם וזמן החיים שלהם.

רק לאחר שצלחנו בחלק הארי של הנ"ל נוכל להתחמש להישרדות קיצונית וארוכת טווח (ובתקווה שנצחית) ביקום. זה יקח זמן,משאבים והרבה מחשבה אבל הודות לחשיפה של חוקי הטבע ולניצול "פירצות" אפשריות אנחנו נוכל להפוך את מה שהיום נחשב למד"ב למציאות.

סיכום

אילו לטעמי עיקרי הדברים. ההנחה שסביבה אנו עובדים ותוכנית עבודה כללית שתכין אותנו גם לתרחישים הקיצוניים ביותר שמחכים לנו. 

מרבית בני האדם השלימו עם המוות כי הם מניחים שהוא בלתי נמנע אך כאן ובמקומות אחרים אני ואנשים נוספים מראים שזה בפירוש לא בהכרח המצב. הגאולה יכולה לבוא מכיוונים שונים במקביל וטוב שכך אבל במוקדם או במאוחר נצטרך להתמודד עם המציאות הקרה ולפתור את הבעיות הקשות. יתכן מאד וניתן לשפר (וכנראה עוד אשפר) את תוכנית העבודה הנ"ל וייתכן כי דווקא צדעים מאוחרים יותר יקבלו מענה לפני אחרים שרשומים בשלב מוקדם יותר כאן וזה בסדר כל עוד נזכור מה המטרה- לחיות.

אני מאמין בלב שלם שאם נרכז את מרבית המשאבים, הזמן ותשומת הלב שלנו בצורה הירראכית בתוכנית שפירטתי כאן או תוכניות דומות נוכל לבסס את עצמנו כצורת חיים בין-פלנטרית שחוקרת את היקום לצורכי מיקסום תוך פחות מ-400 שנה. תישארו אופטימיים וקחו יוזמה, אם לא נפעל זה לא יקרה.