.Esse Est Percipi.

זה יהיה פוסט שונה מבדר"כ ותכננתי לכתוב אותו בנסיבות קצת אחרות אך אחת מהקיבולות המרשימות של המוח היא היכולת למצוא קשרים בין דברים שנדמים בלתי-קשורים.

בסוף השבוע הקרוב ימלאו 170 לאיליה מצ'ניקוב , חתן פרס נובל לרפואה לשנת 1908 ואחד מהאבות של הגרונטולוגיה.

למי מכם הקורא כאן בקביעות או באופן קוואזי-קבוע, יודע את הקשר העמוק שלי עם מלחמה במחלות אותם אנו קולקטיבית מגדירים כזקנה , את ההצעות שלי לפתור מוות מסיבות שונות ,את התשובות שלי לטיעונים דת'יסטיים ואולי קצת על הפעילות האקטיבית שלי בנושא.

הפעם הייתי שמח לא להפנות אתכם לעצומה נידחת יחסית אלא לכנס של העמותה הישראלית להארכת חיים.

לציון חייו של מצ'ניקוב ולהגדלת המודעות להארכת-חיים בריאים יארך סמינר ביום שישי הקרוב ב-15 למאי בשעה 11 באוניברסיטת בר-אילן; בניין 605 ("בניין שטרן" באזור "מורשת ישראל" בחלק הצפוני של הקמפוס), חדר 012 וכמובן שהכניסה חופשית ומבורכת.

באופן שלא אופייני לי מאחר ואיני מרבה לצאת מהבית, גם אני אהיה שם. ההרצאה העיקרית היא של דר' איליה סטמבלר ורק אולי אם יתאפשר דר' סטמבלר יתן לי בטובו לומר מילה או שתיים (אחרי הכל, הוא כבר עזר לי לפרסם מאמר שלי בנושא ). פרטים נוספים ניתן לראות כאן או כאן ולמרות שאני יודע שלקום ולהגיע ב-11 בבוקר לבר-אילן זה לא בהכרח איך שרוב האנשים מעוניינים להעביר את שישי בבוקר אני חושב שהמטרה של לרפא אלצהיימר,פרקינסון,סרטן, מחלות-לב וכדומה חשובה מספיק.

תאונה

אתמול במיון היו לי המון מחשבות על גיבוי-המוח וננובוטים.

נכפה עלי ועל זוגתי להיות מעורבים כצד ג' בתאונה קשה במיוחד;

בעודנו עומדים באדום שלישיים בתור, בצד השני של הצומת בנתיב הנגדי מונית התנגשה במאונך ברכב אחר (אם תדמיינו את הצומת כמע' צירים, המיקום של הרכב שלי היה ברביע הרביעי עם הפנים לכיוון אחד והרכב שהתנגשו בו היה ברביע השני עם הפנים 180 מעלות כאשר שנינו במקביל לאותו ציר Y). הרכב שהתנגשו בו המשיך להאיץ, פגע באי-התנועה ועקב המתקף הרב קפץ באוויר כך שהחלק התחתון של צמיגו הקדמי משמאל היה בגובה של בערך 1.3 מטר (הרכב קיבל זווית קלה במרחב מאחר ולא הייתה האטה שווה בציר ה-X כפי שהייתה בציר ה-Y כתוצאה ממהתנגשות באי-התנועה) ונחת מכל השורה דווקא על קדמת הרכב שלי. למזלנו העצום, תנאיי-ההתחלה וזמן-התגובה היו בדיוק כאלו שיצאנו בזול (בהנחה שחבלות,שריטות,כוויות חיכוך,נקעים ושן שבורה זה זול כמובן) ואחרי שהזעקנו כוחות חירום פינינו את עצמנו (קצת צולעים אבל בחתיכה אחת) לבית-החולים תל-השומר.

הרופא ששובר לעצמו את היד

אני לא מרבה לדבר על פוליטיקה ועל מצב המדינה (וגם כשכן, זה כמעט תמיד בצורה מאד אבסטרקטית) כי אני מוצא זאת מיותר להאריך במילים על דברים שכל בר-דעת יכול לראות בקלות אם רק יפתח את עיניו וכי אני מוצא נושאים אחרים מעניינים וחשובים בהרבה אבל לצערי לעיתים נכפה עלינו להאריך במילים כי גם דברים מעניינים וחשובים פחות עדיין חשובים במידה.

מעבר לרשלנות בביצוע ההליכיים הלוגיסטיים בהרשמה, לפחים עמוסים במיוחד ולאשפה המפוזרת ברחבי המסדרונות והשירותים- זה לא מתקבל על הדעת שאנשי צוות רפואי יעשנו. 

אני לא מתכוון להרחיב במילים על עצם זה שהם עברו על החוק ועישנו במקום שאסור ועל הכשלים הלוגיים והחוצפה שבתשובות שלהם מאחר ובזה כבר טיפלתי עם הגורמים המתאימים אבל עצם הרעיון שמוסד שמקדיש עשרות מיליוני שקלים בשנה לטפל באלפי חולים ולמגר את מחלות הסרטן בו בעת נותן יד במנהג מגונה שמהווה את הגורם העיקרי לסוגים רבים של סרטן ומחלות רב-מערכתיות אחרות הוא אבסורדי.

מעבר לזה שבהגדרה אדם הפוגע בסביבתו (ומבהיר כי כלל לא אכפת לו כשמעירים לו) הוא סוציופת וכאלו יש למגר מהחברה ומעבר לזה שגם אם בעולם היפותטי וסגור הרמטית (שרחוק מאד מהמציאות) עדיין אין ולא יכולה להיות הצדקה לוגית לפגיעה עצמית, איך הייתם מגיבים בשומעכם על רופא השובר לעצמו את היד להנאתו האישית? אני בספק שבאופן אינטואיטיבי הייתם רואים זאת בעין יפה ו/או מרגישים בנוח לעבור אצלו טיפול. חובתו המוסרית של רופא גבוהה במיוחד ולקיחת חלק בפעולות המנוגדות לעבודתו והגדרת שליחותו יוצרת קונפליקט של ניגוד אינטרסים (בין אם סמוי ובין אם גלוי) ומעמידות את בית-החולים בפרט ואת מערכת הבריאות בישראל בכלל כבדיחה סאטירית.

סיכום

אנחנו רוצים לחיות. אם לא, מה זה משנה אם נמות בעוד 70/80/90 שנה או מחר בבוקר? מה הטעם לחכות לקץ אם לטענת האדם אין רווח בדרך אליו?

כל בר-דעת רוצה לשמור על ולהוקיר את עצמו ואת הקרובים לו (אני בספק כמה אנשים יאמרו שהם רוצים לחלות באלצהיימר,סרטן ומחלות אחרות או שחלילה האנשים שיקרים לו יחלו באחת מהנ"ל). החיים כל כך שווים שיחיו אותם כי הם כל-כך לא-טריוויאלים ובני אדם, גם הגרועים שבגרועים שבהם, הם כל-כך יוצאי דופן מכל דבר אחר ביקום הפיזיקליסטי שלנו. כ~20 שניות לפני התאונה אמרתי לזוגתי שאני אוהב את החיים שלי (גם אם הם לא היו תמיד ועדיין לא פשוטים) וכשעשינו את דרכנו למיון הוספתי "ואני עדיין אוהב אותם". אני שמח שזכיתי לשרוד עוד יום כי היי אחרי הכל אם חלילה יקרה לי משהו תצטרכו למצוא בלוגר אנליטי אחר שתוהה על השאלות הגדולות של היקום. אני מקווה שהפוסטים שלי מעשירים אתכם, מעוררים אתכם לחשוב ולהטיל ספק בנאמר לכם ובהנחות היסוד של האינטואיציה שלכם (גם אם זה קונצנזוס חברתי) ואני מקווה שנגעתי בכם גם אם רק בקצת.

סעו בזהירות.

-

-

לפני שבועיים העברתי הרצאה לכיתות ז' על טרנסהומניזם בכלל וריפוי זקנה בפרט.
אחד היה עשוי לצפות שלילדים בגילאי 12-13 יהיה קשה יותר להתמודד הן עם הסיבוכיות האינטלקטואלית והן עם הבגרות הרגשית שנושא כמו מלחמה במוות עשוי להצריך אבל הפלא ופלא תמיד אותו האבסורד; לדבר עם ילד טרום-גיל-ההתבגרות מרגיש כמו שהיית מצפה לדבר עם מבוגר (קשוב, מתעניין, חושב, רציני) בעוד שלדבר עם מבוגר מרגיש כמו שהיית מצפה מאדם שנטרפה עליו דעתו במקרה הטוב ומחיית-יער במקרה הרע (ילדותי, ניהיליסטי, עצלן, מתנשא, עצבני, מאמין ב"קסמים").

אז למה זה בעצם? הפער כפי שאני רואה אותו נובע משני גורמים עיקריים:

א. חשיבה פשוטה; הראש של ילד ממוצע פחות "מלא" מזה של מבוגר. תריסר שנים של שינון עובדות, תאריכים ונוסחאות השאירו את מרבית האנשים שרויים לא בחשיבה על ההשלכות והקשרים בין פיסות המידה ששיננו אלא במצב תמידי של "היכון" לשליפה מהזיכרון. ידע עבור מרבית המבוגרים שאישית באתי איתם באינטראקציה (לפחות בחברה הישראלית) מהווה סוג של משחק זמן-תגובה ולא תגמול על חשיבה רציונלית וניתוח סיטואציות ובעיות. קחו מספר רגעים לחשוב ובחנו את עצמכם:

כל אחד מקבוצה בת שלושה אנשים לוחץ ידיים בדיוק פעם אחת עם אדם אחר מתוך הקבוצה.
כמו לחיצות ידיים התבצעו סך הכל?

מה הייתה האסטרטגיה שלכם? ניסיתם להיזכר בנוסחא שלמדתם בבית-ספר או שראיתם את הסיטואציה בראש ובחנתם אותה?

ב. טרום-קונצנזוס; הציבור הרחב ככלל מחזיק בהרבה מיתוסים, חצאי-אמיתות ואמונות תפלות.
גיל ההתבגרות מהווה סוג של כור מצרף לדעות והשפעות חברתיות, קצת כמו תהליך ברירה טבעית מואץ להישרדות סטטוס חברתי ועיצוב מוטיבים אישיותיים וכתוצאה מכך אנשים רבים מתכווננים לעבר רעיונות, תפיסות,גישות ואמונות אליהם התכווננו מרבית (אם לא כל) האנשים המרכיבים את קבוצת החברים שלהם. ילדים טרום-גיל-ההתבגרות עוד לא חוו את הלחץ העצום של להשתלב ולכן אין להם עמודי תווך ברורים (בין אם נכונים או לא) להשוות אליהם רעיונות חדשים.

אבל אל לנו לקבל את הנ"ל כעובדה עגומה של המציאות האנושית בכלל והישראלית בפרט, יש לנו מה לעשות בנידון ובראשית לדעת לזהות בדיוק מה הם אותם הכשלים, המלכודות וה"מריחות" שאנשים מפעילים במהלך האינטראקציות איתנו על בסיס יומי ולדעת לתקן את עצמנו ואת האינטואיציה שלנו כאשר אנו מועדים ביישום כשל שכזה. התמקדתי בעבר כבר מספר פעמים בכשלים הנפוצים בגישה הדת'יסטית (זו המצדיקה מוות של בני אדם מסיבה כזו או אחרת) אך הפעם אתן סוג של סיכום (עם דוגמאות) לכשלים הלוגים הנפוצים בכללי משיחות שנכחתי בהן עם ובין אנשים מגילאי 17 עד 60.

$. המילה "אפילו"- 
פורמלית:
"X אפילו ש-Y"

הסבר:
לא באמת כשל אלא יותר אזהרה (ולכן השימוש בסימן "$" ולא במספור), אנשים משתמשים פעמים רבות במילה "אפילו" אך לרוב עם מעט מאד חשיבה מאחורי המשמעות שלה. לומר "יוסי יכול לעשות שכיבות שמיכה אפילו שהוא נכה" מבליע את ההנחה שקיימת מגמה כי נכים בדרך כלל לא-יכולים לעשות שכיבות שמיכה או את ההנחה שכחלק מההגדרה של "נכה" יש מניעה לבצע שכיבות שמיכה. "נכות" היא מונח מאד רחב וסוגים שונים של נכות מולידים מגבלות מסוגים מאד שונים זה מזה, אם יוסי נכה במובן האינטואיטיבי של "נכה ברגליו" אזי מדוע קיימת מניעה ליכולת לבצע שכיבות שמיכה? שכיבות שמיכה מצריכות נקודת מגע כלשהי עם מישור ומעבר לזה הפעולה היא בעיקר של הידיים, לא בעיה מיוחדת עבור יוסי שלנו. שימוש לא זהיר ב"אפילו" (כנ"ל לגביי "למרות") הוא למעשה כשל שנראה בהמשך במסווה אך אין זה אומר שיש בעיה להשתמש ב"אפילו" באופן כללי, רק לשים לב שלא משתמשים בה כדי לבלבל אותנו/להבליע הנחות שדורשות הוכחה ובירור ושאנו לא עושים זאת בעצמנו.

1. אד הומינם-
פורמלית:
אדם א' טוען ש-X
אדם א' הוא P (למשל "מטומטם","מוזר","משוגע")
לכן X לא נכון

הסבר:
אנו בחיפוש אחר אמת.
משמע כי אין זה משנה מי האדם העומד לפנינו אלא תוכן המילים שלו- נכונות טיעונים של אדם אינה תלויה בשום צורה באופי שלו, במראה שלו, בתחביבים שלו או באף גורם חיצוני אחר מלבד תוכן ומשמעות מילותיו והקשרים ביניהן.
אד הומינם תופס בדרך כלל עוד שתי צורות נפוצות בשם
א. "טו קווקווי"- שניתן לסכמו כביטול הטענות של אדם בגלל צביעות למשל:

טלי טוענת שעישון מזיק לבריאות
טלי מעשנת
לכן טלי טועה (והעישון אינו מזיק לבריאות)

זה שניתן לומר על טלי כי היא "צבועה" או כי אין לה לגיטימציה להטיף לאחרים על נזקי עישון לא קשור לעובדה שעישון מזיק לבריאות, נכונות הטענה לא קשורה לרציונליות האישית של טלי.

ב."בולווריזם"- פסילת טיעון של אדם בגלל מצב מסוים שחל עליו ונימוק ה"מקום ממנו אתה בא" באותו המצב שחל על האדם למשל:

דרור טוען שגדי העליב אותו
לדרור יש הפרעת אישיות גבולית
בעלי הפרעת אישיות גבולית נוטים להיות רגשניים
לכן גדי לא העליב את דרור (ודרור מרגיש ככה בגלל ההפרעה שלו)

השאלה האם גדי העליב את דרור כלל אינה קשורה לזה שייתכן ודרור רגשן ושהוא מאובחן בהפרעת אישיות גבולית.

2. Hedging-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך את או מעלה קושי לטענה X
אדם א' בתגובה טוען שהוא התכוון למעשה לטענה Y

הסבר:
זה אחד נפוץ במיוחד ורואים אותו פעמים רבות בפוליטיקה כאשר פוליטיקאי (לאחר שהעבירו ביקורת על דברים שאמר) טוען שהמילים הוצאו מהקשרן ולמעשה התכוון למשהו אחר. בדרך כלל הצורה שהכשל הזה בא לידי ביטוי היא על ידי שימוש במילים מעורפלות או שהקשר בין המילים מעורפל למשל:

אוריין טוען שעובדתית שום דבר לא מסוגל לבצע טלפורט
דנה טוענת בתגובה כי פוטונים ממנהרים ולכן במובן מסוים הם מבצעים טלפורט
אוריין טוען כי התכוון לגופים מאקרוסקופיים

בהנחה שפוטונים אכן ממנהרים ושנוכל להחשיב את ההגדרה של מינהור כמקרה פרטי של טלפורטציה, הדוגמא של דנה סותרת את הטענה של אוריין (היא נותנת דוגמא לצורה אמיתית של טלפורטציה) אך בתגובה אוריין מנסח מחדש את הטענה המקורית שלו.

3. פניה לסמכות-
פורמלית:
אדם א' טוען ש-X
אדם א' הוא בעל תעודת הסמכה ל-A
לכן X נכון

הסבר:
הטיעון הזה כל כך נפוץ שאני בספק שאין לקוראי שורות אלו לפחות דוגמא אחת לשבוע שלו.
בדומה לתחילת ההסבר על "אד הומינם", אנו בחיפוש אחר אמת ונכונות של טענה אינה תלויה באדם הטוען אותה אלא בתוכן שלה. מבלי להוריד משנות לימוד ומחקר רבות של אדם כלשהו, אין זה אומר כי בהכרח מילותיו (אפילו בתחום ההתמחות שלו) אוטומטית מביעות איזושהי אמת. ישנה הפרדה שחשוב לי לעשות מאחר ואם תחפשו קצת ברחבי הרשת ישנם שתי צורות של ניסוח "פנייה לסמכות" כאשר אחד הוא זה שתיארתי כרגע (והמשמעותית נפוץ יותר) והאחר נדיר יותר ופחות מעניין לטעמי. אחלק אותם כך:

א. פניה חלשה לסמכות-
למשל:

סיגי טוענת שתורת האבולוציה שגויה
סיגי בעלת דוקטורט במדעי המחשב
לכן סיגי צודקת (ותורת האבולוציה שגויה)

עם כל הכבוד לסיגי שייתכן כי היא בעלת ידע רחב ויכולת יוצאת דופן במדעי המחשב, הבנה בתורת האבולוציה דורשת התמחות בביולוגיה וגם אם היא מומחית בתחום מדעי המחשב אין זה בהכרח מתרגם למומחיות בתחומים אחרים כמו למשל ביולוגיה אבולוציונית.

ב. פניה חזקה לסמכות-
למשל:

סטיבן הוקינג טוען שיש חורים שחורים
סטיבן הוקינג הוא פרופסור לפיסיקה
לכן סטיבן הוקינג צודק (ויש חורים שחורים)

זה הסוג הנפוץ, המעניין והמעצבן יותר (לטעמי) בין השניים.
קיומם של חורים שחורים אינו תלוי בשום צורה ברמת המומחיות של פרופסור הוקינג באף תחום, גם לא בזה שלו (דהיינו פיסיקה).
משוואות, השערות ומתן פרשנות לתצפיות לווין יכולות אמנם לתת תמונה בעלת סבירות מסויימת בנוגע לקיומם של גופים שמימיים אבל ללא ראייה מוצקה אנחנו עדיין לא יוצאים מן האור אל החושך.
ניתן לראות זאת בקלות על ידי מאות הדוגמאות האחרות במהלך ההיסטוריה האנושית לתופעות שהוצדקו על ידי משוואות, השערות ומתן פרשנות בדיעבד לתצפיות אך התגלו כשגויות ולמעשה יוחסו שלא בצדק לתופעה-בדיונית במקום לאחת קיימת. היפותזה (גם אחת מנומקת היטב) היא לא עובדה ושום רמת מומחיות (דהיינו תעודות, פרסים, מענקים וכו') לא יכולה לפצות על מחסור בראיות אך כמובן שפרופ' הוקינג יכול להיות צודק משלל סיבות שאינן קשורות למעמד האקדמי שלו.
מידע אינו בהכרח מייצג אמת (אחרת כלל לא היינו צריכים להגדיר ולמיין כשלים לוגיים) ודוגמא בולטת לכך היא ראשי תנועות דתיות- האפיפיור הוא סמכות על הברית החדשה אך אין זה אומר שהברית החדשה ו/או טיעונים של האפיפיור על הברית החדשה בהכרח מייצגים איזושהי אמת.

חשוב לשים לב כי פעמים רבות נעשה סוג של היפוך פניה לסמכות כ"אד הומינם" מהצורה:
אדם א' טוען ש-X
אדם א' הוא ללא תעודת הסמכה ל-A
לכן X  לא נכון

למשל:

גור טוען ש-95 בחזקת 6 זה 735,091,890,625
לגור אין תואר במתמטיקה
לכן גור טועה (ו95 בחזקת 6 זה לא 735,091,890,625)

היעדר התעודה של גור המציינת כי הוא עבר מכסת קורסים מסויימת בציון מסוים לא מעיד בשום צורה על נכונות הטענה שלו. גור היה יכול ללמוד אלגוריתמיקה באופן אוטודידקטי ולאמן את היכולות האריתמטיות שלו בעזרת האלגוריתמים שהרכיב או פשוט לשנן את הערך של 95 בחזקת 6 במקרה אך הטענה נכונה גם בהיעדר תעודה פורמלית.

4. "תאמין לי"-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך את או מעלה קושי לטענה X
אדם א' אומר "תאמין לי"
לכן X נכון

הסבר:
מכונה גם "סמוך על סמוך" או Ipse Dixit וזה הוא למעשה כשל פניה לסמכות כאשר האדם המבצע את הכשל מתייחס לעצמו כאל סמכות בנושא. למשל:

עדי טוענת כי אוברי מעדיף לגייס כספים מאנשים עשירים
יוסף אומר בתגובה כי אוברי פונה ליעדים מגוונים ולאו דווקא לאוכלוסיה עשירה
עדי אומרת בתגובה שיאמין לה שהיא יודעת מה אוברי מעדיף
לכן עדי צודקת (ואוברי מעדיף לגייס כספים מאנשים עשירים)

הידע של עדי על העדפותיו האישיות של אוברי (עד כמה שניתן כלל לאמוד אותו בצורה אובייקטיבית) אינו רלוונטי לנכונות הטענה, עדי למעשה מינתה את עצמה לסמכות על העדפותיו של אוברי ולכן מצפה כי מילתה תהיה המילה האחרונה וכי "סמכותה" לא ניתנת לעירעור.

5. משתי עוולות יוצא צדק-
פורמלית:
א.
אדם א' עשהX  לאדם ב'
לכן זה בסדר שאדם ב' יעשה X לאדם א'

ב.
פעולה א' גרועה יותר מפעולה ב'
לכן לבצע את פעולה ב' זה בסדר

הסבר:
בעברית למיטב ידיעתי אין מקבילה לפתגם "two wrongs don't make a right" וזה חבל כי אז אולי לא היו עושים את הכשל הלוגי הזה כל כך הרבה. מעבר לזה שהמונחים "בסדר" ו"גרוע" הם בעיתיים; קשה לומר כי ישנו קונצנזוס על ההגדרה של מה "בסדר" ומה לא ודברים שונים הם "גרועים" יותר או פחות בצורה שונה לפי ההקשר בו נעשה שימוש במונח (זה דומה במקצת לשימוש לא זהיר ב-"אפילו" שכיסינו בנקודה ($), ישנה הבלעה של הנחות המוצא מה נחשב "בסדר" ומה לא ואלו דברים יותר "גרועים" ממה), עדיין גם אם נסכים על הנחות מוצא מסויימות אין אסוציאציה שלילית עם צד אחד יוצרת אסוציאציה חיובית עם הצד השני. למשל:

א.
יובל הרביץ לעדן
לכן זה בסדר שעדן ירביץ ליובל

ב.
רותם שיחררה תרנגולות מהלול
רותם טוענת שלהחזיק תרנגולות בשבי יותר גרוע מ-ונדליזם ופגיעה בפרנסה של אדם
לכן לשחרר תרנגולות מהלול זה בסדר

בשני המקרים נעשה מתן לגיטימציה שיקרי למעשה שאינו נתפס כתקין בפני עצמו, גם אם רותם צודקת והחזקת תרנגולות בשבי באמת יותר "גרוע" מ-ונדליזם ופגיעה בכושר עבודה של בן אנוש עדיין אין זה הופך את המעשה ל"בסדר" (ובטח שלא לחוקי).

6. אד פופולום-
פורמלית:
כמות גדולה של אנשים (בדרך כלל "רוב" או "כולם") תומכים ב-X
לכן X  נכון

הסבר:
נקרא גם "פניה לרוב" או "פניה לפופולריות".
נכונות של טענות אינה מושפעת מכמות האנשים התומכים בטענה.
כמות לא מבוטלת של אנשים מאמינים בביגפוט, אין זה אומר שביגפוט קיים או באיזושהי צורה תורם לסיכוי קיומו של ביגפוט. זה שרעיון מסוים נתמך על ידי אנשים רבים לא הופך את הרעיון לנכון ולא יוצר סוג של "טווח נכונות" או הופך את הנכונות לסובייקטיבית באיזושהי צורה, למשל:

הרבה אנשים מעשנים
לכן לעשן זה בסדר

עישון הורג למעלה מ-5 מיליון איש כל שנה (לא כולל כמות האנשים שמתים מחשיפה לעישון כפוי) וגורם לסוגים רבים של סרטן, מחלות וסיבוכים אחרים ללא תלות בפופולריות שלו.

7. אנקדוטה כעדות-
פורמלית:
א.
אדם א' טוען X ומספר אנקדוטה S
לכן X נכון

ב.
נלקח מדגם לא-מייצג S  מקבוצה G
מסיקים מסקנה C לגביי G בהתחשב ב-S

הסבר:
נקרא גם "כשל אנקדוטה" או "כשל מדגם מוטה" כאשר הוא מהצורה של ב'.
זה עוד כשל נפוץ במיוחד שאני משוכנע שמרבית קוראי שורות אלו יוכלו לחשוב על דוגמאות אישיות רבות בהן הם נתקלו בדוגמא לכשל. אנקדוטות, סיפורים (גם אם אמיתיים לחלוטין) וחוויות אישיות הם אינם ראייה לנכונות של טיעון (כאשר האנקדוטה או החוויה האישית הם לא נושא הדיון) והרבה פעמים בשיחות בזמן-אמת אינם ניתנים לאימות באיזושהי צורה אובייקטיבית, למשל:

א.
יעל טוענת שאנחנו חיים ב"תרבות אונס" ומספרת שהיא שמעה מחברים שההורים שלהם חושבים שזה בסדר לאנוס
לכן יעל צודקת (ואנחנו חיים ב"תרבות אונס")

ב.
נעם טוען שהרבה אנשים לא אוהבים את הסדרה "מראה שחורה"
לכן נעם צודק (והרבה אנשים לא אוהבים את הסדרה "מראה שחורה")

בשני המקרים הסיפור האישי של הטוענים לא מהווה הוכחה ולא רלוונטי לנכונות של תוכן הטיעונים.
במקרה הראשון לא רק שאין לנו דרך להעריך מה יעל שמעה ממי ומה בדיוק אמרו לה גם אם היא אכן שמעה איזושהי דוגמא ספציפית אין זה אומר שהכללה שלה נכונה בעוד שבמקרה השני נעם עושה שימוש ב"הרבה אנשים" כאשר אין לנו הערכה לכמה אנשים נעם מתכוון- לא סביר שנעם מכיר למעלה מ-100 איש ולא סביר שעם כולם נעם דיבר על סדרת הטלוויזיה "מראה שחורה" אבל גם אם באיזשהו אורח פלא נעם היה בעל יכולות סוציאליות על-אנושיות והוא ניהל שיחה עם 4000 איש שונים על הסדרה וכל ה-4000 אמרו שהם לא אהבו אותה עדיין במציאות ל-"מראה שחורה" רייטינג של מיליוני צופים מה שמגמד גם כמה אלפים ולכן התפיסה האישית של נעם ל"הרבה" אינה מהווה הוכחה או תורמת משהו לנכונות הטענה.

8. איש קש-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך או תוקף טענה X*
לכן X לא נכון (ואדם א' טועה)

הסבר:
עוד כשל שצץ הרבה בדיונים פוליטיים והוא גם תדיר בדיונים על דת, אדם ב' מציג גירסא מעוותת או שקרית (וקלה יותר להפרכה/לתקיפה) של טענתו של אדם א' וכביכול בכך מפריך את הטענה המקורית. למשל:

א.
מורן טוענת שמדינה דו-לאומית היא פיתרון ופשרה שיש לשקול בכובד ראש
עדינה אומרת בתגובה שזה אבסורד שמורן רוצה להיות שפחה ולקיים את מנהגי האסלאם
לכן מורן טועה (ומדינה דו-לאומית היא לא פיתרון ופשרה שיש לשקול בכובד ראש)

ב.
אייל אומר שהוא הולך לקנות מים
צילה אומרת בתגובה שזה מובן מאליו כי זה לא הגיוני שנמות מצמא

בשני המקרים האדם המגיב מתנהג כאילו הוא הפריך או תוקף איזושהי טענה שטען האדם הטוען המקורי כאשר בפועל התקיפה היא כלפיי טיעון או רעיון שונים לגמרי, קשורים חלקית או שנעשה "כיפוף" של משמעויות בטיעון המקורי. במקרה הראשון מורן מביעה את עמדתה כלפיי הרעיון של מדינה דו-לאומית, בשום שלב היא לא אמרה שהיא מעוניינת להיות שפחה או לקיים מנהגים מהאסלאם ואין קשר בין העמדה שעדינה תוקפת לבין הטענה המקורית של מורן. במקרה השני אייל בסך הכל הכריז שהוא יוצא לקנות מים, בשום שלב לא הוזכרה מצוקה או סיטואציה שתגרום לנוכחים למות בצמא.

9. כשל מכאניקת הקוונטים-
פורמלית:
אדם א' טוען שלפי מכאניקת הקוונטים X זה Y
לכן X זה Y (ואדם א' צודק)

הסבר:
מכאניקת הקוונטים היא תורה פיסיקלית שמנתחת התנהגות אספקטים שונים של חומר בסדרי גודל קטנים (אטומיים, תת-אטומיים). היא כלי חזק מאד וחוד החנית של המדע המודרני אבל אולי תופתעו לשמוע כמה פעמים אנשים עושים עיוות קונספטואלי של עקרונות המתייחסים להתנהגות חלקיקים ומשתמשים בהם כנימוק לסוגיות בהן הטענה (גם אם נכונה בפני עצמה בתחומי מכאניקה קוונטית) אינה רלוונטית לנושא, למשל:

עידן טוען שהעתק-ממוחשב שלך לוגית לא יכול להיות זהה לך
ירדן בתגובה אומר שלפי עיקרון אי-הוודאות של הייזנברג הלקוח ממכאניקת הקוונטים לא ניתן לדעת בוודאות מי הוא מי כי התערבות במדידה משנה את התוצאות
לכן ירדן צודק (ועידן טועה)

עיקרון אי-הוודאות של הייזנברג הוא משפט יסודי וחשוב מאד במכאניקת הקוונטים שאומר כי עבור חלקיק נצפה אין לנו דרך לדעת במדויק את ערכם של שני משתנים צמודים של אותו חלקיק המתוארים על ידי שני אופרטורים (פונקציות) שלא מקיימים קומוטטיביות כמו למשל העתק ותנע; אין אנו יכולים לדעת עד דיוק שרירותי גם את המיקום של חלקיק נתון וגם את התנע שלו. בשום צורה עיקרון אי-הוודאות לא חל על ולא רלוונטי לשאלות כמו "מה מגדיר זהות של אובייקט?" ולא סותר או משפיע על כללים לוגיים סטנדרטיים כמו "חוק לייבניץ"- שני אובייקטים הנבדלים לפחות בתכונה אחת אינם יכולים להיות זהים במובן הנומרי, העתק-ממוחשב של אדם (או סימלוץ) בהכרח נבדל ממנו לפחות בתכונה אחת הלא היא מיקומו בחלל ובזמן (ובחומרים המרכיבים אותו ובצורה בה ההתנהגות שלו מיושמת...) ולכן אינם יכולים מילולית להיות אותו האובייקט (גם אם הם זהים במובן האיכותי למשל- שניהם יתנו את אותן התשובות בדיוק במבחן הבודק אהבה לעגבניות).

10. דעה כטיעון-
פורמלית:
א.
אדם א' טוען X
אדם ב' מפריך או תוקף את X
אדם א' אומר "זכותי להביע דעה"
לכן אדם א' צודק/הדיון נפסק

ב.
אדם א' טוען X
אדם ב' אומר "אני לא מסכים"
לכן אדם ב' צודק/הדיון נפסק

הסבר:
מבלי לגלוש לדיון על מטאפיזיקה/אונטולוגיה/אפיסטמולוגיה/ריאליזם, נכונות או אי-נכונות של טענה היא אובייקטיבית. העולם בנוי מעובדות, חלקן מקריות (כמו המרחק בין תל-אביב ללונדון) וחלקן הכרחיות (משולש הוא לא ריבוע) ולנו בתור בני-אדם אין יד באם עובדה נכונה בפועל בזמן נתון או לא; המקשים שאני לוחץ עליהם בעודי מקליד שורות אלו עשויים פלסטיק בין אם זה מוצא חן בעיניי ובין אם לא, גם אם "לדעתי" הם היו עשויים צמר לא הייתה לזה שום משמעות בעולם האמיתי. זה שאנו מאמינים כי מידע מסוים נכון לא מגדיל בשום צורה את הסיכוי שכך אכן הדבר, למשל:

עידן טוען שלומר שמשהו כנראה נכון בגלל שהרבה אנשים מאמינים בו זה כשל לוגי "אד פופולום"
שמואלה אומרת בתגובה שלדעתה זה לא נכון
לכן שמואלה צודקת (ועידן טועה)/הדיון נפסק

לומר שמשהו כנראה נכון בגלל שהרבה אנשים מאמינים בו זה כשל לוגי בשם "אד פופולום" שכיסינו בנקודה 6. דעתה של שמואלה לא רלוונטית ולא יוצרת שום השפעה על נכונות (או אי-נכונות) הטענה.

11. Blackholing-
פורמלית:
א.
אדם א' טוען X
אדם ב' מבקש מ-א' להגדיר מונח a מתוך הטיעון X
אדם א' מפרט על מונח a
אדם ב' מבקש מ-א' להגדיר מונח b מתוך הפירוט של a
אדם א' מפרט על מונח b
אדם ב' מבקש מ-א' להגדיר מונח c מתוך הפירוט של b
וכן הלאה רקורסיבית..

ב.
אדם א' טוען X
אדם ב' אומר בתגובה "אתה לא יכול לדעת"
אדם א' טוען בתגובה Y
אדם ב' אומר בתגובה "אתה לא יכול לדעת"
וכן הלאה רקורסיבית..

הסבר:
ידוע גם בשם "סקפטיות אפיסטמית".
הנוקט בגישה זאת לרוב מנסה לסבך את הדיון בכוונה תחילה, להסיט את הדיון לתפל או ליצור רושם של עומק פילוסופי גם כשזה לא הכרחי. למשל:

שלמה טוען שאטלנטיס זה מיתוס ואגדה שמעולם לא הייתה קיימת במציאות
עמרי בתגובה אומר "אתה לא יכול לדעת"
והדיון נפסק

אטלנטיס הייתה אי-בדיוני שהופיע במשל מתוך כתבי אפלטון. אנחנו יכולים לדעת שהיא לא הייתה קיימת כי יש לנו דרכים מדודות ואובייקטיביות לבדוק האם אכן היה מקום שכזה. אחת היוריסטיקות המנחות אותנו בהגיית היפותזות היא "תערו של אוקהם" לפיו ניתן עדיפות להסברים אפשריים המצריכים את המספר המינימלי של הנחות מוצא (למרות האמונה הרווחת כי זה הוא רק כלל אצבע ללא הצדקה לוגית פורמלית, דווקא קיימת הצדקה לוגית-מתמטית כזו לתערו של אוקהם בשם "אינדוקציית סולומונוף") בעוד ששימוש רקורסיבי בסקפטיות אפיסטמית ("Blackholing") למעשה "מקהה" את התער. לא, אני לא יכול "לדעת" במובן של וודאות אבסולוטית ומטאפיזית שלא מופיעים שדים דו-ראשיים על הירח כל פעם שאני עוצם את העיניים אבל אני גם לא צריך כי אין לי סיבה אחת להניח את קיומם של שדים, להניח שיש להם שני-ראשים,להניח שיש קשר נסיבתי בין עצימת העיניים שלי להופעה שלהם ולהניח שמכל הקואורדינאטות ביקום הם מופיעים דווקא על הירח וכאן תערו של אוקהם "מגלח" אותם. לרוב העושה שימוש בתגובה זו יכריז באופן כללי כי "אי אפשר לדעת כלום"; דיון על גבולות הידע הוא דיון חשוב ומרתק ויש לו זמן ומקום אבל ההצהרה הזו היא בלתי אפשרית כי אם אי אפשר לדעת כלום הדבר חל גם על ההגדרות והטיעונים שהמצהיר עושה בעצמו ולכן בפרט על ההצהרה "אי אפשר לדעת כלום", כלומר שהמצהיר (אם צודק) לא יכול לדעת שאי-אפשר לדעת כלום ולכן ההצהרה מביסה את עצמה. אנחנו עושים מאות הנחות כל יום (חלקן מבוססות יותר וחלקן פחות) כי רק ככה אנחנו יכולים לתפקד בצורה יעילה מבלי לבזבז זמן על חיפוש תמידי אחר ידע שאנחנו כלל לא בטוחים שאין לנו.

12. אד טמפרנטיאם-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' טוען Y המנוגד ל-X
לכן האמת היא בין X ל-Y

הסבר:
נקרא גם "שביל הזהב","דרך הביניים" ומונצח על ידי המשפט "האמת כנראה איפשהו באמצע".
תפיסה נפוצה מאד שאני משוכנע כי רבים מכם נתקלים בה מספר פעמים ביום, שוב אנו נמצאים במצב בו מתייחסים לאמיתות טענה כאל דבר הניתן לפשרה או המושפע מהאמונות האישיות שלנו למשל:

רופאים רבים טוענים כי עישון קנאביס מזיק לבריאות
אנשים רבים המשתמשים בקנאביס כדרך קבע מתארים כי השימוש משפיע עליהם לטובה
לכן זה בסדר (לא מזיק,מזיק "קצת") לעשן קנאביס במידה/"האמת כנראה איפשהו באמצע"

מעבר לזה ש"במידה" זה אינו גודל מוגדר היטב, צריכה של קנאביס פוגמת בקוגניציה בכלל ובסוג של זיכרון טווח-קצר המכונה "working memory" בפרט שהכרחי לקבלת החלטות, למידה, פיתרון בעיות ויצירת זיכרונות ארוכי-טווח כמו גם שצריכה של קנאביס על ידי עישון מביאה איתה את נזקי הבריאות האחרים כמו סרטן. גם אם ההשפעה הסובייקטיבית הטובה שמתארים משתמשי קנאביס קבועים אמיתית, אין זה כלל רלוונטי להשפעה האובייקטיבית השלילית על בריאות המשתמשים בקנאביס ובפרט אלו המעשנים אותו ולכן צריכה בכמות אינטואיטיבית שמרגישה לנו "קצת" או "במידה" היא לא המסקנה הלוגית המתבקשת מהצגה של שתי העמדות- אמיתות טענה לא מתאימה את עצמה לאמונות האישיות שלנו.

13. פניה לרגש-
פורמלית:
אדם א' טוען X ואנקדוטה S שגורמת להרגיש F
לכן X נכון

הסבר:
בשפה היומיומית פניה לרגש מכונה "לעשות ריגשי" או "פולניה" וניתן לחלק אותו לתת-דוגמאות לפי הרגשות השונים שהאנקדוטה הנלווה לטיעון מתיימרת לעורר למשל:

א. אד מיסריקורדיאם (נקרא גם "פניה למסכנות" או "פניה לרחמים")-
למשל:

רומי איחרה לבית-ספר וביקשה שלא ירשמו לה איחור כי היא הייתה חולה וחלשה ולכן נאבקה להגיע לכיתה
לכן רומי צודקת (ולא צריך לרשום לה איחור)

איחור רושמים למי שאיחר, אם רומי הייתה כה חולה שהיא הייתה צריכה להיאבק על מנת להגיע לכיתה אולי היה עדיף שהייתה לוקחת יום מחלה (שהרי לשם כך ימי מחלה מיועדים).

ב. אד מטום (נקרא גם "פניה לפחד")-
למשל:

אמא לילד: אם לא תאכל יבוא שוטר/תידבק לך הבטן לגב
לכן הילד צריך לאכול

אזהרה מפני תוצאה עתידית שלילית שעלולה להיגרם לא רלוונטית לזה שהילד צריך או לא-צריך לאכול (משלל סיבות אחרות). חשוב לציין כשל נוסף בשם "אד בקולום" (נקרא גם "פניה לכוח") שבו אין אזהרה כמו ב-אד מטום ("אם אדם ממוצא ערבי יהיה ראש ממשלה כולנו נאלץ להמיר דתנו לאסלאם") אלא איום אישי של ממש ("אם לא תאכל, אני אדביק לך את הבטן לגב עם דבק מגע", איומים לא מהווים הצדקה לוגית לנכונות או אמיתות טענה).

ג. אד אודיום (נקרא גם "פניה לכעס")-
למשל:

להצביע ליאיר לפיד זה רעיון רע, זוכר איך הוא צחק עליך במסיבת הסיום?
לכן לא צריך להצביע ליאיר לפיד

השאלה האם כדאי או לא כדאי להצביע ליאיר לפיד כלל לא קשורה לאירועים האישיים שאולי קרו ביניכם וטינה אישית כלפיו לא מהווה הצדקה ל-למה לא להצביע לו בבחירות (אך אולי קיימות סיבות אחרות שאינן מבוססות על הרגשות הסובייקטיביים של הבוחר המופנים אישית לאופיו של מר לפיד).

14. דילמה כוזבת-
פורמלית:
א.
או ש-X נכון או ש-Y נכון

ב.
רק אחת מתוך האפשרויות A,B,C,... נכונה

הסבר:
נקרא גם "ברירה כוזבת" או "דיכוטומיה שקרית".
מתן פירוט של אופציות כאילו אלו הן האופציות היחידות למרות שבמציאות זה אינו המצב.
למשל:

אתה או דתי או אתאיסט

 עמדה תיאולוגית היא ספקטרום רחב ואינה נדחקת רק לשתי הקטגוריות של "דתי" או "אתאיסט".
מעבר לזה שישנן דתות רבות וזרמים בתוך כל דת (ולכן המילה "דתי" לא נותנת לנו הרבה מידע על איזו דת ואיזו וריאציה של דת מדובר) אדם יכול להיות אגנוסטי, אגנוסטי-תאיסטי, אגנוסטי-אתאיסטי, אפאתי, דאיסט-לא-תאיסטי, תאיסט-לא-דאיסטי ועוד אופציות רבות אחרות שלא נופלות בהכרח לצורה בה אחד היה אינטואיטיבית מגדיר "דתי" או "אתאיסט".

15. מדרון חלקלק-
פורמלית:
אדם א' טוען שאם יקרה A אז סביר שיקרה B ואם יקרה B אז סביר שיקרה C ואם יקרה C..אז יקרה Z
לכן Z יקרה/סביר ש-Z יקרה

הסבר:
נקרא גם "כשל הדומינו" או "כשל אקסטרפולציה".
גם אם באמת קיים איזשהו קשר סיבתי בין שני מאורעות, אל לנו לחשוב כי ישנה איזושהי סיבה ששרשרת ארוכה של מאורעות שאולי נקודתית אפשרי כי הם נובעים אחד מהשני יתפתחו דווקא בתרחיש המתואר ולא לכל כיוון אפשרי אחר. למשל:

אם נממן מחקרים בגנטיקה סביר שיחקרו שיבוטים,
אבל אם יחקרו שיבוטים סביר שינסו לשבט בני אדם,
אם ינסו לשבט בני אדם סביר שמתישהו המדענים יעשו טעות,
אם המדענים יעשו טעות יש סיכוי שהתוצאה תהיה מוטציה מסוכנת.
לכן לא צריך לממן מחקרים בגנטיקה.

ניתן לראות איזשהו קשר סיבתי מנקודה אחת לשנייה בפירוט הנ"ל, אבל אין סיבה לחשוב כי דווקא התפתחות האירועים הספציפית הזאת תבוא לידי ביטוי. גם אם נתעלם לחלוטין מזה שייתכן והפוטנציאל הגלום בתוצאות האפשריות החיוביות של מחקר גנטי עולות על הסיכונים האפשריים, עדיין התרחשות שכזאת לא סבירה גם בפני עצמה.

16. דיקטו סימפליקיטר-
פורמלית:
X זו היוריסטיקה
לכן ל-X אין יוצאים מן הכלל

הסבר:
נקרא גם "כשל תאונה".
הכשל נעשה כאשר משתמשים ב"כלל אצבע" או אמונה רווחת מאד כללית בסיטואציה שאינה רלוונטית לתחומי כלל האצבע (ה-"היוריסטיקה") למשל:

א.
לחתוך אנשים זה לא מוסרי
מנתח כירורגי חותך אנשים
לכן זה לא מוסרי להיות מנתח כירורגי

ב.
כל בני האדם מזדקנים
מדענים מנסים לרפא זקנה
לכן מדענים לא יצליחו לרפא זקנה

בשתי הדוגמאות נעשה עיוות של איזושהי מגמה התופסת במרבית המקרים תוך התעלמות מאותם המקרים יוצאי-הדופן בהם האמרה הכללית לא חלה כתמיד, ההגדרה של מה מוסרי ומה לא משתנה בהקשרים שונים בעוד שההצלחה או הכישלון של מדענים בניסיון לרפא זקנה לא קשור שום צורה לזה שכרגע אין לזקנה תרופה מוכחת.

17. Moving the goalposts-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' טוען ש-X  לא עונה על סוגיה a
אדם א' עונה על סוגיה a
אדם ב' טוען ש-a לא עונה על סוגיה b
אדם א' עונה על סוגיה b
אדם ב' טוען שב-b לא עונה על סוגיה c
וכן הלאה רקורסיבית..

הסבר:
אדם ב' משנה את הסטנדרטים לקבלת תשובה נאותה מאדם א' ככל שהדיון ממשיך ודוחה כל מענה של אדם א' בהוספה של עוד ועוד תנאים שרירותיים. למשל:

מריה: כולם אוהבים לאכול ג'אנק פוד
דורין: אני לא אוהבת לאכול ג'אנק פוד
מריה: אבל כולם לפחות פעם אחת קנו ג'אנק פוד
דורין: אני אף פעם לא קניתי ג'אנק פוד, גם לא פעם אחת
מריה: לא בהכרח לעצמם, למישהו אחר
דורין: לא קניתי מעולם לא לעצמי ולא לאף אחד אחר
מריה: את כנראה לא זוכרת

למרות שדורין מדגימה בצורה עקבית שהיא יוצא מן הכלל לטענה הכללית של מריה, מריה מסרבת לקבל את התשובות של דורין וכל פעם שזו עונה לה היא מוסיפה עוד תנאי בניסיון "להפיל" את דורין.

18. אין סקוטי אמיתי-
פורמלית:
אדם א' טוען שכל X זה Y
אדם ב' מפריך או מאתגר את הטענה של אדם א'
אדם א' טוען שכל X-"אמיתי" זה Y

הסבר:
נעשית הפרכה בנוגע לטיעון המכליל אוכלוסיה מסויימת ובתגובה הטוען המקורי משנה את הנוסח ככה שהאובייקט שעליו מבצעים את הכללה מקבל את התואר "אמיתי" במטרה להבדיל בינו לבין האובייקט בטענה המקורית למרות שאין הגדרה ברורה להבדלה בין השניים, למשל:

דפנה: אף פמיניסטית לא תאמר שהיא רוצה לראות אלימות כלפיי גברים
יוהן: אנדריאה דבורקין הייתה פעילה פמיניסטית ואמרה שהיא רוצה לראות שמכים גבר עד זוב דם
דפנה: אבל היא לא פמיניסטית אמיתית

דפנה טוענת טענה כללית בנוגע לאוכלוסיית הפמיניסטיות אך כשיוהן נותן לה דוגמא נגדית דפנה עושה הפרדה שרירותית על ידי שימוש בתיאור "אמיתית" לא הבהרה ברורה מה פירוש "פמיניסטית אמיתית" לבין פמיניסטית לא-אמיתית.

19. Special pleading-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' טוען כי הוא תומך ב-X אבל ש-E מהווה מקרה פרטי יוצא דופן
לכן X לא חל על E

הסבר:
נעשה ניסיון מצד אדם ב' "לכופף" טענה מסויימת כך שדוגמא פרטית כלשהי שאחרת הטענה הייתה חלה עליה, לא תחול עליה. למשל:

אהרון אומר כי רינת מקללת אותו וצוחקת עליו ולכן היא מרושעת
רועי אומר בתגובה כי הוא מסכים שלקלל אנשים ולצחוק עליהם זה לא בסדר ומה שאדם מרושע יעשה אבל שלרינת יש לב-טוב ואנשים בעלי לב-טוב אינם מרושעים
לכן רינת אינה מרושעת

רועי מסכים עם אהרון שאדם המקלל וצוחק על אנשים אחרים הוא מרושע אך נכשל לנמק מה הוא בדיוק "לב-טוב" ולמה זה שרינת בעלת "לב-טוב" הופך אותה ללא מרשעת למרות שהיא מקללת וצוחקת על אנשים אחרים.

20. לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה-
פורמלית:
אדם א' טוען ש-X הוא טיעון חזק/"בעל נקודות טובות"
אדם א' בו בעת טוען ש-Y הוא טיעון חזק/"בעל נקודות טובות"
(גם אם X ו-Y טיעונים המציגים השקפות מנוגדות)

הסבר:
נקרא גם "Having your cake".
כאשר אדם אינו בוחר צד או אינו מביע במפורש עמדה חזקה כלפיי אף אחת מהטענות אך בוחר לציין זאת. למשל:

גת טוענת שלא צריך לפחד מאנטישמיות בגרמניה כי היא נדירה ומשדרי החדשות גורמים לחיוניות מטעה
רונן אומר בתגובה שגת לא יכולה לדעת כי היא לא גרה בגרמניה מספיק זמן
שלומי אומר כי העמדה של גת מנומקת במידע סטטיסטי חיצוני אבל עדיין לרונן יש נקודה טובה

מתוך כ-80 מיליון האנשים שחיים בגרמניה, 6000 איש היו מזוהים כנאו-נאצים ב-2012 ז"א 0.0075% . הסיכוי להיתקל במקרה באחד מהם (ושיזהו אותך כישראלי) הוא נמוך במיוחד אך גת עוד הגדילה ראש לציין את ההטיה הקוגניטיבית הנגרמת כתוצאה מההתמקדות של החדשות במקרים הנקודתיים בהם כן נעשה מפגש כזה ובהם מפגש כזה נעשה אלים. רונן בתגובה מתכחש לידע שיש לגת ומתנה את נכונות הטיעון והסקת המסקנות שלה בגורם שרירותי (זמן). שלומי, ששומע את הטיעונים של שניהם, נכשל בלתפוס עמדה ברורה לכאן או לכאן על אף שלטענתו הוא מזהה את איכויות שני הטיעונים.

21. פניה לטבע-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם א' טוען ש-X "טבעי"
לכן X נכון

הסבר:
פירוש המילה "טבעי" הוא איזשהו תהליך/אובייקט שקורה/קיים גם ללא התערבות יד אדם או ללא התערבות הליכים המצריכים שימוש במעבדה או כלים טכנולוגיים מתקדמים אחרים. רק מאחר ומשהו מופיע גם ללא התערבות אנושית, אין זה אומר בשום צורה שהדבר "טוב"/הכרחי/כדאי/נחוץ/יעיל. ארס של נחש קוברה הוא טבעי (הנחש מייצר אותו בכוחות עצמו ללא התערבות כלים טכנולוגיים מתקדמים של המין האנושי), אין זה אומר שזה טוב עבורך או שכדאי לך לאכול או להתקרב לארס של נחש. דוגמא שאני משתמש בה רבות היא למשל:

אנשים מתים
מוות זה דבר טבעי
לכן זה בסדר/טוב שאנשים מתים

מוות (הפסקת הפונקציות של האורגניזם המגדירות חיים כמו הומאוסטאזיס) מופיע גם אצל אורגניזמים שאינם בני אדם אך אין זה אומר בשום צורה שלמות זה בסדר,טוב,נחוץ או שכדאי לנו למות ולא להיאבק על לחיות.

22. fallacy fallacy-
 פורמלית:
אדם א' טוען X
טיעון X  מכיל כשל לוגי L
לכן X לא נכון (ואדם א' טועה)

הסבר:
באופן אירוני, כמה מהחברים הקרובים שלי עושים את הכשל הזה מעל הממוצע בדיוק בגלל הידע שלהם בכשלים לוגיים והטיות קוגניטיביות. אנחנו מחפשים אמת ולפעמים אדם יכול להיות צודק לחלוטין פשוט לא מהסיבות הנכונות- מרבית הכשלים הלוגיים אינם מבטאים דבר בנוגע לנכונות או אי-נכונות הטענה עצמה (לכן אנו יכולים להחליפה ב-X כל פעם) אלא אי-נכונות של תהליך הסקת המסקנות. למשל:

אורין טוענת שאמא שלה מורה לאנגלית ושהיא אמרה לה שכותבים את המילה "פיש" עם האות f
שלמה אומר בתגובה שאורין ביצעה פניה לסמכות (#3) ואנקדוטה כעדות (#7)
לכן אורין טועה (ולא כותבים את המילה "פיש" עם האות f)

העובדה שאורין ביססה את הטיעון שלה על שני כשלים לוגיים (פניה לסמכות- היות אמא שלה מורה לאנגלית לא אומר שהיא בהכרח צודקת וכשל אנקדוטה- אין לנו שום דרך לאמוד מה אמא שלה אמרה לה ובאיזה הקשר) לא אומר שהיא בהכרח טועה, המילה האנגלית ל-"דג" באנגלית היא "פיש" והיא באמת נכתבת עם האות f. זה שאורין לא צדקה מהסיבות הנכונות לא אומר שהיא לא צדקה.

23. אשמת אלופים-
פורמלית:
אדם א' טוען X
אדם ב' בתגובה טוען שאדם א' הוא מעל הממוצע בתחום P (ריצה,שירה,ציור וכו')
לכן X  לא נכון

הסבר:
נקרא גם "כשל אנטי-קופרניקאי" או "Champions guilt fallacy".
אזכור לכשל הזה לא תמצאו בשום מקום חוץ מכאן מאחר ואני הגדרתי אותו, הוא אחד המטריד אותי הרבה זמן ויצא לי להיתקל בו פעמים רבות בשיח הישראלי. השם "אשמת אלופים" נבחר כי נעשה שימוש ביתרון/מעלה/כישרון של אדם נגדו במטרה להפריך טיעון של אותו אדם וזה למעשה צורה "מנומסת" של אד הומינם (#1) למשל:

גור טוען כי לשנן את הספרות של הקבוע המתמטי π ("פאי") זה קל
יהלי אומרת בתגובה כי לגור יש יכולות זיכרון מעל הממוצע
לכן גור טועה (ולשנן את הספרות של פאי זה קשה)

השאלה האם זה קל או קשה לשנן את הספרות של המספר פאי כלל לא רלוונטית ליכולות הזיכרון של גור, יהלי מנצלת את הידע שלה על הצטיינות של הטוען המקורי בתחום מסוים כדי ליצור סוג של בולווריזם (#1) ולהביא את הצטיינות זו כנימוק ל-למה גור חושב שהטיעון המקורי נכון.

24.Logic chopping-
פורמלית:
M זו סיטואציה יום-יומית
אדם א' מגיב ל-M בניתוח עמוק של טיעונים

הסבר:
נקרא גם בסלנג "קונטרול פריק".
כשל שאני אישית עושה פעמים רבות יותר מכל מי שאני מכיר.
החיים לרוב אינם בנויים בצורה מוגדרת היטב וזה בסדר, אנשים לרוב לא חושבים עד הסוף על משמעות המילים שלהם והסקת המסקנות שלהם שגויה אבל זה לא אומר שצריך לעצור מלחיות ולהשקיע זמן ומשאבים על כל שטות לא מנוסחת היטב שמישהו אמר סתם, למשל:

ג'ון: אם תעזור לי להחליף גלגל אני אתגמל אותך
סאם: הניסיון שלך לבנות טיעון על סמך פניה לרגש (#13) לא רלוונטי אבל רק מאחר ועשית כשל לוגי אין זה אומר שלא אעזור לך אחרת אני עצמי הייתי אשם ב- fallacy fallacy
ג'ון: מה לעזא....

ג'ון בסך הכל ניסה להיות נחמד וביקש עזרה בלהחליף גלגל אבל במקום לקבל תשובה קלילה כפי שהיה מצפה לקבל, סאם מגיב במונולוג המתאר את ניתוח מילותיו של ג'ון ומטא-ניתוח על עצם הניתוח של סאם עצמו.

סיכום
דיברנו קצת על ההבדלים בין חשיבה של ילד לזו של מבוגר וניסינו להסביר תופעה מפתיעה ששמנו אליה לב וראינו 24 כשלים שלטעמי נפוצים ביותר (לטעמי) בשיח יומיומי עם אנשים בכלל וישראלים בפרט. אל לנו לשבת כל העת ולהעסיק עצמנו בלחפש שגיאות של אחרים אבל בדיוק כפי שלא נמכור תוכנה שלא עברה דיבוג ככה לא נרצה לצאת לעולם ללא כלים ללמוד ולברור את הזהב האמיתי מזהב השוטים.
אני מקווה שמעתה ואילך כשאחר מדבר אליכם  או כאשר אתם מדברים אליו תעצרו ותחשבו על הקשרים האפשריים בין הנאמר לבין מה שהדובר מתיימר להראות ושככה לאט לאט נהפוך את העולם למקום שיותר נעים לחיות בו גם אם רק בקצת.

משל ההתרסקות האיטית

ביום שהיה נדמה ככל הימים, עשתה את דרכה טיסה מעל לאוקינוס.

על הטיסה היו אנשים מכל סוג ומכל צבע, גברים ונשים בשלל גוונים וגדלים ישבו זה לצד זה ללא תבנית מוגדרת.

כאשר חלפו מעל רכס הרים קרה לפתע דבר מה בלתי צפוי לטיסה סטנדרטית שכזאת שעשרות אלפי זהות לה טסות מדי שבוע.

"נוסעים נכבדים" נשמע ממערכת הכריזה, "כאן הטייס שלכם" המשיך ולקח נשימה כבדה.

"נדמה כי אנו עומדים להתרסק" הצליח לסיים לבסוף, מהסס לומר דבר מה נוסף.

נשמעה זעקת בהלה והחלו הנוסעים לדרוש הסברים, המטוס הרגיש יציב לגמרי ולא היה ניתן לומר בוודאות מהתבוננות מהצד כי אכן עתידם להתמזג בפתאומיות עם הקרקע.

טייס המשנה יצא מחדר ההגאים ופנה לקהל הנוסעים בנימה לא-רשמית ככל שהצליח;

"אני יודע שזה יוצא דופן.." ניסה לדבר ללא גימגום, "דיברנו עם מרכז הבקרה הקרוב ואין להם הסבר לזה, נדמה כי אנחנו מתרסקים אבל...טוב..לאט במיוחד" הצליח לסיים מקווה שאיכשהו הפך את האבסורד לאמין.

רחש רב נשמע במטוס, הנוסעים דיברו ביניהם על שהטייסים טענו שעומד לקרות.

"זה בלתי-אפשרי" אמר אחד, "אין לכם הוכחה!" צעקה אחרת.

ילד התחיל לבכות.

"אנחנו באמת נתרסק?" שואל את אמו, דמעה זולגת על פני לחיו הורדרדה ועד הסנטר.

האם התחבטה במקצת, ליטפה את ראשו וענתה "זה בסדר" מחייכת ומנשקת את ראשו "זה בסדר כי נהיה ביחד" הוסיפה וחיבקה את בנה חזק ככל שיכלה.

"אני חושב שכדאי שננצל את הזמן שיש לנו לטובה" התרומם איש עסקים ממקומו שליד דלת המטוס, מנסה להביט לכל עבר.

צוות הטיסה הצטרף אל נוסעיו ושתי קבוצות שבכל טיסה אחרת היו זרות זו לזו לפתע חשו קירבה עקב גורלם המשותף.

דיילת הוציאה גיטרה מחפציה האישיים והחלו לשיר כולם, מנסים להשכיח מעצמם את גורלם הקרב.

"טיסה 73120A האם שומעים אותי??" צרח מרכז הבקרה דרך הקשר למשמע הנגינה והצחוק.

"מרכז בקרה שומעים היטב, כאן הטייס" השיב הטייס, שיכור במקצת מיין שפתחו כדי לשמח את ליבם.

רעש סטטי נשמע דרך הקשר ולבסוף המשיך "יצרנו קשר עם מספר מדענים ומומחים בתחום, יכול להיות שיש לנו דרך לעזור לכם" אמר הנציג של מרכז הבקרה.

"אנחנו לא סובלים" ענה הטייס, מגהק קלות בין מילה למילה. "האירוע דווקא בסהכ קירב פה את כולם, אין פאניקה" הוסיף וחייך גדול עלה על פניו.

הנציג, חרד לחיי הנוסעים והצוות, היה מבולבל.

"טיסה 73120A אתם תמותו!" זעק לבסוף , "אתם חייבים לשתף פעולה!" הוסיף במהירות.

אך מאמציו היו לשווא.

חלפו השנים והטיסה כבר החלה לקבל צורה של מטוס הנוסק כלפי מטה.

נוסעי המטוס והצוות דאגו לעצמם ע"י צייד ציפורים, פיתחו כלים לבישול וכשמאסו בסרטים המוקרנים ייצרו חדשים משל עצמם.

כל אחד מאותו מגוון האנשים שעל טיסה 73120A מצא דרך משלו להעסיק עצמו ולהסיח דעתו מההתרסקות העתידה לבוא, חלקם ציירו ואחרים כתבו וכל פעם שמרכז הבקרה ניסה לשכנע אותם לפעול ושעוד יש להם סיכוי להינצל אלו השיבו כי הם מרוצים;

"הידיעה שנתרסק קירבה אותי למשפחה שלי" אמרה נוסעת אחת,

"מאחר שטבע הדברים הוא ליפול אל הקרקע, הייעוד שלנו הוא להתרסק" אמר איש דת שהיה בין הנוסעים,

"רק כאשר גילינו שנתרסק יכולנו למצות את הפוטנציאל שלנו" אמרה פרופסור שעשתה את דרכה במקור לקבל פרס על מפעל-חייה,

"עדיף שנתרסק, אחרת אנו תופסים מקום לטיסות חדשות שרוצות לצאת לדרך" אמר עורך-דין שהיה אמור לראות את משפחתו.

הזמן עבר והמטוס כבר היה קרוב במיוחד אל הקרקע, שנים של שהות באוויר הפכו את מרבית הנוסעים לחלשים וחולים אך אלו המשיכו לטעון כי בלאו הכי עתידים להתרסק אז מה הטעם בלנסות לרפא עצמם מצבירי מחלות שצברו בחלוף עשורי ההתרסקות האיטית.

הזמן אזל והמטוס פגע בקרקע.

כל הצוות וכל הנוסעים- החכמים, הטיפשים, השמנים, הרזים, הגבוהים, הנמוכים ניספו כלא היו.

****

אז מה מוסר ההשכל? שעוד לא מאוחר לרפא (את כל המחלות שאנחנו קולקטיבית מגדירים כ) זקנה ועוד לא מאוחר לעצור מוות מיותר. האנשים על טיסה 73120A עשו רציונליזציה (כל אחד מהם בדרכו שלו) על מנת להסיח את דעתם ולהשלים עם ההתרסקות הצפויה אבל בניסיון שלהם לא להרגיש חרדה הם נמנעו מלשנות את העתיד.

כל הפעולות שלהם- מרשימות, מתוחכמות ויצירתיות ככל שהיו- לא תרמו לדבר פרט להרגשתם האישית, הם יכלו להקשיב לאזהרות וההנחיות של מרכז הבקרה והם יכלו לנסות להפעיל את אותו האינטילקט בדיוק שהתשמשו בו לצוד, להמציא וליצור על מנת להציל את עצמם מהתרסקות וודאית אך בחרו שלא לעשות זאת כי העדיפו להעסיק עצמם במחשבות שנדמו חיוביות כשחיו אותן אך היו חסרות תועלת ברגע האמת (הפגיעה בקרקע).

אנשים חושבים שמוות וזקנה רחוקים מהם (במרחק עשורים רבים, כמו ההתרסקות האיטית) אז הם מעדיפים לא לחשוב על זה ולהתרכז בהווה אבל שוכחים שהעתיד מעוצב על ידי ההחלטות שלנו והוא הופך להיות ההווה שניה אחר שניה ושנה אחר שנה.

*****

כמה מילים ל-2015 בפרט ולשנה חדשה בכלל

עוד לא מאוחר להיכנס לכושר.

עוד לא מאוחר להפסיק לעשן.

עוד לא מאוחר ללמוד את מה שאתם רוצים.

עוד לא מאוחר ללכת אחרי החלום שלכם.

עוד לא מאוחר להחליף חברים אם אלו לא חברי-אמת.

עוד לא מאוחר למנוע זיהום-אוויר ולעבור לרכב חשמלי.

עוד לא מאוחר למנוע התחממות גלובלית.

עוד לא מאוחר להירשם לקריוניקה ועוד לא מאוחר לעשות שינוי.

העתיד תלוי בנו ובהחלטות שלנו ואיזה משוב שניתן לסביבה ייעצב את העתיד שנחייה בו.

עוד לא מאוחר לעשות את העולם מקום שנעים להיות בו.

זו הייתה שנה מעולה עבורי ברמה האישית ואני מתכוון להמשיך לעבוד ולעשות כל שנה פוריה ועשירה בדיוק כמוהה ואני מאחל לכם את אותו הדבר.

זה סוג של פוסט תגובה לסטטוס שמישהו שאני מכיר בעקיפין רשם;

כשהייתי צעיר יותר מאד כעסתי על העולם (ואני עדיין מאד כועס אבל פחות ידעתי איך "לבלוע" את הכעס והסביבה שלי לא הייתה מורכבת מאנשים שידעו לתת תמיכה ופידבאק מייצג וזה גם לא עניין אותם) והרבה פעמים עברה לי בראש המחשבה שאני יודע שעברה לרבים אחרים- "היה עדיף אם כולם ימותו ולא יהיו יותר בני אדם".

בני אדם לא יכולים להיות "רעים" מטבעם בדיוק כמו שהם לא "טובים" מטבעם; כי ערכם של דברים נמדד בהתאם לצרכים שלך, לסביבה שלך ולהתנסויות העבר שלך. החיים מורכבים משרשרת של בחירות, חלקן טריוויאליות כמו רעב=>לאכול//לא-רעב=>לא-לאכול וחלקן מורכבות ודורשות אמלגם של אסטרטגיות וטקטיקות שונות לאורך שנים כמו "מה אני רוצה לעשות בחיים?", היחס שאנחנו נותנים לסביבה שלנו הוא לא יוצא דופן- תהיה אכפתי, אמפתי, קשוב ואלטרואיסטי כלפיי הסביבה שלך ולאורך השנים המגמה הכוללת של הבחירות שלך תגרום לך להיכנס תחת ההגדרה של "אדם טוב" ומנגד אם תשקר, תרמה, תוליך שולל, תעבור על החוק ותיתן יד לבורות, בריונות ותחלאות אחרות מגמת ההתנהגות שלך לאורך השנים תגדיר אותך כ"אדם רע". הטיעונים הכי נפוצים נגד "טוב" ו"מוסריות" אנושיים הם:

1. שבני-אדם אנוכיים וגם עזרה לאחר היא תרומה להרגשה הטובה של עצמם.
2. שבני-אדם אינם "מושלמים" ושכולם עושים טעויות. 
3.בני-אדם הורסים את הטבע ותורמים לרעב ועוני.

הטיעונים הללו בנויים על כשלים הן בהגדרות שהם מניחים כנכונות והן בתפיסה צרה ונאיבית שמתעלמת ממציאות ריאלית:

1. אם באנוכי אנו מדברים על "דאגה לעצמי" מדוע זה פסול? כפי שדנתי פעמים רבות בעבר בהקשר של ריפוי זקנה, אלמוות ביולוגי ו"קדושת" החיים (ובטיעוני נגד טיעוני טבעונות) להיות יצור חיי משמעו "להיאבק" באנטרופיה. כל צורות החיים בלי יוצא דופן (גם אילו שניחנו ב Negligible senescence) דורשות משאבים מהסביבה שלהן על מנת להתקיים, זו עובדה קיומית; אני מפרק את התפוח על מנת לא להתפרק בעצמי. האם זה הופך אותי לאדם רע? בוודאי שלא בדיוק כפי שזה לא הופך את הכלב שלי לכלב רע רק מכיוון שהוא מפרק בקיבה שלו בונזו וזה לא הופך חמניה לפרח רע רק כי היא קולטת אור שמש ומפרקת דשנים (בין אם טבעיים או מלאכותיים). "לדאוג לעצמך" זה הרבה מעבר לזכות בסיסית של כל אורגניזם, זו עובדה קיומית. לא לדאוג לעצמך=מוות (למה שאהיה זהיר בכביש אם לא אכפת לי? למה שלא אשתה נוזל קירור של הרדיאטור אם העצמי לא משמעותי?), זה לא אומר שהקיום סובב סביבך אישית ושיש לך זכות שהרצונות שלך יבואו על חשבונם של אחרים אבל לא על זה מדובר. מדוע זה לא בסדר שאדם מרגיש טוב אחרי עזרה לאחר? הוא אמור להרגיש טוב עם עצמו הרי זה בדיוק למה קראנו לזה "טוב" מלכתחילה. אין שום רע בלהרגיש טוב עם התנהגות אלטרואיסטית של הפרט ובלאו הכי ערכים נמדדים לפי מעשים ולא לפי כוונות (אין שום משמעות למחשבות תמידיות על רצח ואונס אם האדם במקום ליישם אותן תורם מזון, עוזר לנכים, נלחם בעוני, מגדיל מודעות ושאר פעילויות לטובת החברה ובאופן כללי לא מביא אותן אף פעם לידי ביטוי ולהיפך, כוונות טובות לא-רלוונטיות כשהמעשים הם תמידית הרס וחורבן) הרי כך בדיוק מוגדרת מערכת החוק; אנו שופטים אנשים על המעשים שלהם בפועל ולא על מחשבות שהם אף פעם לא יישמו או הגו במילים (גם אם היינו יכולים לדעת אותן אין להן משמעות, מחשבה בלי ביטוי היא לא יותר ממחשבה).

2. זה שבני אדם עושים טעויות כלל לא קשור לנושא. "מעידה" של אדם (זה תלוי כמובן בהגדרה שלך למעידה) אינה מה שעליו קם ונופל מעמדו המוסרי. לעבוד מדי פעם עם חברים על אנשים בטלפון לא הופך אותך לאדם רע בדיוק כמו שמדי פעם לתרום עשרה שקלים למתרימים לא הופך אותך לאדם טוב, אופי הוא ממוצע ההתנהגות שלך לאורך זמן וכל עוד המגמה שלך היא לכיוון אחד זה מה שמגדיר אותך (להיות "טוב" משמעו לעשות "טוב" לסביבה שלך באופן אקטיבי ולא פשוט לא להיות "רע". זה למה הרבה פעמים כששואלים אותי מה אני חושב על אדם מסויים אני אומר "אותו חרא גנרי כמו כולם" זה לא שאני מתכוון שהוא אדם רע במובן של "הוא פוגע באנשים בזדון" אלא שהוא באופן כללי אדיש לסביבתו [ובכך יוצא גם הרבה פעמים שהוא נותן יד או מעלים עין מעוולות ולכן ה-"חרא"]). אני מאד לא אוהב את הביטוי "אף אחד לא מושלם" כי הוא פשוט לא-נכון. "שלמות" זה מונח שכלל לא מוגדר טוב והמשמעות שלו נתונה לפרשנות (מה זה "צבע מושלם"? זה שמחזיר הכי הרבה אור או זה שבולע הכי הרבה? אולי זה שבדיוק באמצע? לדברים שונים יש צרכים שונים והתועלת שלהם נמדדת לפי עד כמה הם עונים על צורך כזה או אחר. פעולת חיבור "+" היא "מושלמת" כדי לענות על השאלה "כמה סוכריות יש ליוסי אם נתתי לו 5 ולפני כן היו לו 3?" אבל היא כלל לא-רלוונטית לשאלות כמו "כמה תפוחים עודפים נשארו לי אם היו לי 47 ושמתי בכל אחד משבעת השקים שיש לי 6?". בני-אדם עושים טעויות כי סטטיסטית זה לא-אפשרי לא (אני הייתי עד פעמיים לשגיאות חישוב ששני מחשבים שונים עשו בנפרד) לעשות אבל זה שלפעמים אני שומע "מהכלב" במקום "מרזב" ומבקש שיחזרו על המשפט שוב לא הופך אותי או אף אחד אחר לאדם רע או ל"לא-מושלם".

3. זה פשוט לא-נכון ודיעות כאלו מבוססות על:
א. בורות בנוגע לפרוייקטים שמאות אלפי ואף מיליונים של אנשים שונים וחברות שונות עושים ברחבי העולם
ב. Confirmation bias כלפי דיעות שליליות בנוגע לאדם או רעיון והתעלמות או הזנחה של דברים חיוביים (האשמה פה נופלת חלקית גם על התקשורת)

בני-אדם הם בעל-החיים שמשפיע הכי הרבה על הסביבה שלו וכן הרבה פעולות של המין האנושי אינן אידאליות וכתוצאה מתאוות בצע של אינדיווידואלים לעיתים הטבע (ואנחנו) משלם מחיר כבד אבל בני אדם עושים אלפי פעולות לשפר את מצבם של האורגניזמים האחרים שחולקים איתנו את הפלנטה ושל מבני נוף טבעיים (איזו עוד צורת חיים דואגת לשמר הר או אגם?). בני-אדם שומרים על חיות מסכנת הכחדה (ואף מנסים להחזיר חיות שנכחדו) ודואגים לייעור מחדש של איזורים שנשרפו. הם מייצרים במיוחד פרוטזות לבעלי חיים שאיבדו גפיים והם מחפשים פתרונות באופן קבוע לרעב,עוני ושאר מחלות שגורמות סבל וצער למיליונים.

וזו הנקודה המרכזית ומה שהשתנה בתפיסה שלי את המין האנושי ככלל (גם אם יש לי הרבה מה לומר על פרטים בודדים):
המוח הוא איבר שמוקדש לפיתרון בעיות ואופטימיזציה והמין האנושי הוא הכללה של מוח אנושי בודד, האנושות היא "היפר-איבר" שמוקדש בדיוק לאותה מטרה. בני אדם פותרים בעיות מהיום שהם ירדו מהעצים, יצאו מהמערות וזחלו מהביצות- ככה בדיוק אני מסוגל לכתוב שורות אילו, הודות ליכולת של בני אדם לדמיין פתרונות חדשים לבעיות מהמוחשיות ביותר ועד אבסטרקטיות לחלוטין. אני שמח שיש בני אדם ולא הייתי רוצה שהם יעזבו אי פעם, בני אדם הם מראש מה שמגדיר משמעות (שהרי זו שרשרת הגדרות מתוך חוויה אנושית) ובלעדיהם סיכוי טוב שהיקום ישאר מקום קר ומת, לא יותר מחושך עם גושי חומר מרחפים (אני מתעלם מהאפשרות של קיום חוצנים שכן מהגדרה אני לא יכול לדעת דברים שאני לא יכול לדעת אבל למען הסדר הטוב השתמשתי בנוסח הסתברותי). האנושות ככלל הופכת את העולם למקום יותר טוב וזה שהרבה פרטים בוחרים במודע להיות "רעים" לא אומר שכולם כאלו או שהמשמעות של להיות אנושי היא להיות "רע". זו אחריות שלנו לתת משוב מייצג לסביבה שלנו ולמגר מתוך החברה תחלואות כמו רוע,בורות,חוסר-אחריות ובריונות. אם אתם חשים שהסביבה שאתם נמצאים בה מוקפת באנשים "רעים" אז...טוב... כדאי לכם לבדוק את עצמכם, אם כחברה אנחנו מרגישים שאנשים רעים מטבעם הבעיה היא בשיקוף שאנחנו נותנים (אם בכלל) שהרי עשבים שוטים לא מנכשים את עצמם.

אם סתם כך לפתע ישות אומניפוטנטית תשלוף אותי מחיי היומיום שלי ותשאל אותי;

"סימולקרה, בסך הכל מהמסקנות האישיות שלך והחוויה האישית שלך- איך בני אדם?" אני אומר "הם בסדר. ישנם רעים יותר וטובים יותר והרוב סתם פשוט חיים את חייהם בפאסיביות מעצבנת אבל הם בסהכ בסדר. יקום ללא אנושות הוא בפירוש פחות טוב מאשר יקום עם אנושות וכל עוד יש אנשים שעושים את המקסימום גם אם לפעמים הם בהפסד כי זה בא על חשבונם, העולם הוא מקום ששווה לחיות בו".

החיים הם התמודדות כי בני אדם שונים זה מזה ויש להם רצונות שונים זה מזה אבל כל עוד נקיף את עצמנו באנשים שעושים לנו טוב ונמגר את אילו שפוגעים בנו ובאחרים כולנו נרוויח.