.Esse Est Percipi.

כמה מילים על בחירה חופשית וחרדה אקזיסטנציאליסטית שלא אמרתי בשום מקום אחר:

1. מציאות לא-דטרמיניסטית לא מציעה שום יתרון על פני מציאות דטרמיניסטית; הגרלה בה הכרטיס הזוכה נבחר אחרי הקניה לא הוגנת יותר מהגרלה בה הכרטיס הזוכה נבחר לפני הקניה.

2. שאלות כמו "אם הזמן היה חוזר אחורה וכל הנתונים היו זהים לחלוטין לאלו שהיו לפני הבחירה המקורית, האם היית בוחר אחרת?" הן פגומות; ברור שהיית (!) יכול לבחור אחרת כמו שאני יכול לבחור עכשיו להשתמש בכוכבית באמצע המשפט אבל אני לא אעשה זאת כי אני לא מוצא את האופציה הזאת כאופטימלית,כדאית או הכרחית בתנאים הנוכחיים אז איזו סיבה שבעולם יש שאם הכל היה זהה כן אמצא אותה ככזאת? זה כלל לא עושה היגיון, אנו מגדירים בחירה לפי האופציות הפנויות שיש לך ולא לפי מה בחרת בפועל (בפעם הראשונה שהזמן רץ מצאת זו כאופציה הטובה ביותר לבחור בה, אם הזמן מתחיל מחדש למה שתחשוב לפתע שהיא לא הטובה ביותר? השאלה מיותרת).

אני קם בבוקר.

אני יכול ללכת לצחצח שיניים ואז לאכול (מה שלא יהיה אפקטיבי במיוחד) ואני יכול לאכול ואז לצחצח שיניים.

אני יכול להתלבש, לצאת להליכה, ללטף את הכלב, להעיף מבט בעדכונים ברשת חברתית זו או אחרת

או שאני יכול לעשות כל דבר אחר העולה על רוחי.

אבל האם כל האופציות הללו באמת פתוחות בפני? אולי אם אקח בחשבון את כל חוקי הטבע ואם אדע מה היה מצב היקום ברגע כלשהו הקודם להווה אוכל לדעת כל מה שאני עתיד לעשות בכל בוקר אי פעם?

אולי אני בכלל לא צריך לחשוב על דברים גרנדיוזים כמו היקום אלא מספיק לי לדעת כיצד המוח שלי עובד?

מדוע זה בכלל חשוב אם אני יכול לבחור או לא? מכיוון שאיך אדם יכול להיות אחראי למעשיו אם אינו יכול לנתב את ההחלטות שלו באופן מודע? איך תתכן מערכת משפט אם כל פושע נידון עוד מתחילת היקום לעשות במדויק את הפשע שביצע? 

אין נשמות ליברטאריאניות....

ראשית רעיון הבחירה החופשית נבע מהתפיסה כי בני אדם (לעומת עצמים דוממים ובעלי חיים אחרים)  הם בעלי "נשמות" (איזושהי תמצית קבועה שמהווה את מהות האדם ללא תלות במאפיינים כמו הגוף הפיזי שלו) או אנאלוגיה כלשהי שאינה תלויה בחוקי הטבע. בתפיסה הליברטאריאנית, הרעיון של "בחירה חופשית" אינו מתיישב עם תמונה דטרמיניסטית של היקום ומאחר ש"קל לראות" (קל למי?) כי לישויות כמו בני אדם ישנה היכולת לבחור, בהכרח התפיסה הדטרמיניסטית שגויה. בכדי שהליברטאריאניזם המטאפיזי הזה יתקיים נדרש כי חווית-העולם שלנו (בשלמותה או בחלקה) תהיה מסוגלת לפעול מעל להתנהגות הפיסקלית שנראה כי חומר ואנרגיה מצייתים לה באופן תמידי.

הודות לצמיחה משמעותית בידע שלנו על המוח, הולך ונראה כי כל פונקציה מנטלית, הן אילו הבאות לידי ביטוי באינטראקציה עם הסביבה (כמו אינטראקציות חברתיות) והן אילו המופיעות בעולם הפנימי בלבד (למשל, כל ספקטרום הרגשות האנושי), היא תוצר של תבנית התנהגות כלשהי של קבוצות נוירונים*.

אך מדוע זה רלוונטי לעניינו אנו? מאחר והתפיסה הליברטאריאנית גוררת איזושהי צורה של דואליזם  (שהרי אם חווית-העולם אינה מוגבלת לחוקי הפיסיקה לא יתכן שהיא חלק מהמוח מאחר והמוח מורכב מחומר ופועל באמצעות המרות אנרגיה והרי התנהגותם של אילו מוגדרת היטב אז אילו הייתה חלק ממנו בהכרח הייתה פועלת בהתאם והודות לאילו ולכן "מוגבלת" על ידם) בעוד שיותר ויותר ניסויים באמצעות מכשירי הדמיה בזמן אמת מצביעים כי תפיסה מטריאליסטית (חווית-העולם היא המוח ולהיות מוח זה להיות חווית-עולם**) היא זו שמתארת בצורה נכונה את המציאות ואת המתרחש בתהליכי קבלת ההחלטות שעושה כל אחד מאיתנו בין אם מדובר באיזו מנה לבחור מתפריט במסעדה או מה המהלך הטוב ביותר שעלי לעשות במשחק שחמט. אין נשמה במובן ליברטאריאני של המילה. אני, אתם, המקלדת שאני מקיש עליה ברגע זה ממש, הכלב שלי, בקבוק המים שלידי וכל דבר אחר ביקום מורכב מאיזשהו סידור של חומר ו/או אנרגיה. ישנם סידורים "משעממים" כמו סלע וישנם סידורים "מעניינים" כמו מוח של בן אנוש אבל כולם, סלעים ומוחות כאחד, הם תוצר של הכוחות הפועלים ביקום.

*- אבל זה לא אומר בהכרח שמה שמוח עושה הוא פעולות "חשיבות", כאלו הניתנות לתיאור באיזושהי צורה אלגוריתמית ודנתי בנושא הזה בנפרד ב"בשר קסום".

**- אי-קיומה של "נשמה" לא-חומרית עדיין משאיר היפותטית פתח למשהו שדנתי בו בעבר (גם ב"בשר קסום") שנקרא "פאנפסייכיזם" ובפרט "פאנפסייכיזם חלש", הרעיון כי חווית-עולם או "תודעה" היא איזושהי תכונה פונדמנטלית של היקום שאינה ניתנת לרדוקציה. זו אופציה קצת מוזרה ולא סבירה אבל טכנית היא לא נפסלת.

....אבל זה לא אומר שאין בחירות

כבאי זו הגדרה אנושית.

בשביל שיהיה כבאי אנחנו צריכים שיהיה בן אדם שמאומן וציוד שמתאים לטיפול במקרי שריפה וחירום.

בשביל שיהיה בן אדם מאומן וציוד מתאים צריך תוכנית אימונים, מכונות ליצירת ציוד ומי שימציא את הציוד המתאים בהתאם לבעיות שכבאי עתיד להיתקל בהן.

בשביל שתהיה תוכנית אימונים, מכונות וממציא צריך מי שיפתח את תוכנית האימונים, מי שיפתח את המכונות המתאימות, מי שירכיב את המכונות ושהממציא יקבל השראה מתאימה.

אם תרצו, בשביל הכיף, אתם מוזמנים לנסות ולהמשיך את הרשימה בכוחות עצמכם עד שתגיעו למשהו בסגנון של "....בשביל ה-*השלב הקודם* צריכים חלקיקים שמתנהגים בצורה שמאפשרת קיום של *השלב הקודם*". כבאי הוא תופעה מורכבת שנובעת מעשרות אלפי (ואולי אף הרבה הרבה יותר) אינטראקציות של תופעות נמוכות יותר שבסופו של יום הן תוצר של התנהגות פיסיקלית של חומר ואנרגיה אבל הנה הפלא ופלא, אף אחד לא טוען שאין מכבי אש (ובפירוש ישנם כל עוד אתה מאמין שיש מציאות בצורה זו או אחרת). כבאי הוא מעבר לסך כל החלקיקים שמרכיבים אותו והאינטראקציות ביניהם, היותו כבאי תלויה בהיסטוריה מאד ספציפית- הן ההיסטוריה הפרטית שלו והן ההיסטוריה של הסביבה שלו, לוקלית וגלובלית כאחת. בחירות לא שונות מכבאי; אני יכול להתלבט מה ללבוש, מה לאכול ומה לעשות במקרה חירום אבל רק מאחר שכושר-שיפוט ושקילה של אופציות אילו הגדרות אנושיות שנובעות מחוויה אנתרופוצנטרית אין זה אומר שהן לא קיימות, הן פשוט מתקיימות ברזולוציות אחרות לגמרי מאילו של אינטראקציות בין חלקיקים. זה לא אומר שהן לא בסופו של יום תוצר שלהן אבל אילו עולמות שונים לחלוטין של הגדרה- חוק שימור תנע מתאר תופעה פונדמנטלית של אינטראקציות חומר בעוד שלהחליט מה ללמוד באוניברסיטה מתאר התלבטות אנתרופוצנטרית שנובעת, בין היתר, מחוק שימור תנע. לטעון שאין לך בחירה מאחר ואתה תוצר של חוק שימור תנע/אנרגיה או חוקים אחרים המקיימים מערכות פיסיקליות זה כמו לטעון שאתם לא קוראים כרגע שום דבר מאחר ואילו לא באמת אותיות אלא פיקסלים על מסך שהם לא יותר מתוצר של זרמים חשמליים ואותיות עצמן הן בלאו הכי סתם ציורים. אתם קוראים כי "הדבקנו" משמעות לאותיות "מעל" להיותם ציורים והמצאנו דרך לסמלץ (מהמילה סימולציה) את הציורים בעלי המשמעות האילו על מסך מחשב ככה שתוכלו לקרוא למרות שזה לא שיש לכם דיו על המסך עצמו. התפיסה הזו (שכמו שבטח ניחשתם, אני תומך שלה) נקראת קומפאטיביליזם ובניגוד לתפיסה הליברטאריאנית היא אינה רואה סתירה בין קיומה של בחירה חופשית ושל דטרמיניזם.

אז מה זה אומר לגבינו? זה אומר שגם אם היקום היה דטרמיניסטי (אזהרת ספויילרים: הוא לא) אין כלל סיבה שנחשוב שאין אנו אחראיים למעשים שלנו. היות חוקי הטבע קבועים ומוגדרים לא רק שלא מגביל את הבחירות שלנו (מאחר ואילו קיימות כתופעות-על מורכבות שמהוות תוצר לוואי של תופעות נמוכות יותר, בדומה לכבאי או קריאה) אלא הם מהווים את הגורם הישיר לקיום שלהן מלכתחילה.

אומניפוטנט נובח לא נושך

נפוץ מאד שדיונים על דטרמיניזם ובחירה חופשית מקבלים פן תיאולוגי שהרי "גורל" שגור בשפה ואם אלוהים יודע הכל אז הוא בוודאי יודע את שאבחר אז כיצד בחירה יכולה להיות שלי? אניח רגע בצד את זה שאין לערימת חלבונים כמוני מושג קלוש אם בורא עולם אכן נוכח או לא ואחליף את אלוהים בקירוב צנוע יותר; אילו היו לנו המשוואות המתארות את "האבולוציה" של היקום במדויק וגישה למחשב-על חזק בצורה יוצאת דופן והיינו יכולים להוציא תדפיס מדויק להפליא של הרגע הבא ביקום בהינתן הרגע הנוכחי או רגע קדום יותר, האם זה שלאדם (או מחשב-על) אחר יש את המידע על מה אני עתיד לבחור אומר שלא הייתה לי בחירה בסיטואציה זו או אחרת? בוודאי שלא! מדוע יש סתירה בין הידע על מה אני עתיד לעשות לבין עצם חווית הלבטים, שקילת האופציות וקבלת ההחלטה הסופית? מחשב-העל אינו כופה עלי דבר, הוא בסך הכל כורה מידע אבל זה שהוא יודע מה אני אעשה (גם אם יש לו וודאות של 100%) לא משפיע על הבחירה שלי. המחשב לא הכריח אותי, הוא לא כיוון לי אקדח לראש, הוא לא סידר מחדש את החלקיקים ביקום ככה שאני אפעל בדיוק לפי התחזית שלו, הוא בסך הכל חוזה. הבחירה מה לאכול היא כולה שלך, המחשב פשוט ידע מראש שזה יהיה ספגטי אבל הוא לא החליט בשבילי אלא בסך הכל נתן תחזית אובייקטיבית. תחזית של מזג האוויר (שנניח רק לצורך העניין שהיא 100% או קרובה לזה למרות שהיא בפירוש לא) לא מכריחה את מזג האוויר להיות בדרך זו או אחרת, היא בסה"כ מנסה לייצג מידע אובייקטיבי בנוגע למצב העתידי הסביר של המערכת (במקרה הזה, מזג האוויר- שמיים, עננים, רוח וכו'). גם אם ישנו בורא עולם, מחשבי-על בעלי דיוק מטאפיזי או מגדי עתידות ונביאים אין זה אומר שעצם היכולת לבחור לא קיימת זה "רק" אומר שמישהו (או משהו) יודע מה אני אבחר אחרי ההתבלטות ושקילת האופציות.***

***- התעלמתי מכך שאלוהים, מחשבי-על בעלי דיוק מטאפיזי, נביאים וכו' הם אובייקטים היפותטיים לחלוטין כי כפי שראינו גם אם אילו היו קיימים, הקיום שלהם כלל אינו סותר או מפריע עם ההגדרה של לבחור. דרך יפה לסכם מה ההשלכות של לא להזניח את זה שהקיום שלהם היפותטי בלבד היא בעזרת הדיאלוג הקצר הבא:

"מה זה בעיית הדטרמיניזם?"

"השאלה האם הכל ידוע מראש"

"ידוע למי?"

למה נוירולוגים טועים בטיעונים שלהם נגד בחירה חופשית ולמה פיסיקאים טועים בטיעונים שלהם בעד

מדע הוא טרנד מאד חם בשנים האחרונות. כתוצאה מהגדלה נרחבת של הידע האנושי בתחומים שונים כמו נוירולוגיה ופיסיקה, שאלות רבות שבעבר היו נחלת הפילוסופיה החלו להיות מותקפות מכיוונים חדשים בניסיון לשפוך אור חדש על בעיות ישנות. שני תחומים עיקריים בהם יוצא לי להיתקל הרבה בחזרתיות של התעסקות וניתוח מחדש של נושא הבחירה החופשית הם נוירולוגיה ופיסיקה ולמרבה הפלא הטיעונים שבדרך כלל עולים מקהילת מדעי המוח (לפחות אילו שיוצא לי לשמוע עליהם הרבה) הם כי אין בחירה חופשית "אמיתית" (מה זה אומר "בחירה אמיתית"?) מאיך שהמוח בנוי בעוד שהטיעונים שבדרך כלל נשמעים מקהילת הפיסיקאים הם כי יש בחירה חופשית כתוצאה מתכונות פונדמנטליות של חלקיקים שאפרט בקרוב (זוכרים את הספויילר?). המשותף בעיניי לטיעונים של שני "המחנות" הללו (ואסקור אותם מיד) שהובילו אותם למסקנות ולהצהרות בעד או נגד בהתאמה הוא שהטיעונים של שני הצדדים חלשים במיוחד וכלל לא מצביעים למסקנות שהם טוענים שהם מצביעים.

נוירולוגים והמוח שמאחורי הקלעים- 

הקידמה הטכנולוגית הביאה איתה כלים שמאפשרים לראות בזמן אמת אילו חלקים במוח מופעלים בהתאם לקלטים שונים (כמו דימות תהודה מגנטית תפקודי ו-אא"ג). נוירולוגים ברחבי העולם כמובן מיהרו לנצל את שלל הכלים הללו בכדי להתחיל ולפרום את חידת המוח האנושי. ניסוי נפוץ הוא לחבר אדם לאא"ג ולבקש ממנו לעשות פעולה כלשהי כמו למשל להזיז את האצבע. אבל כאשר זה נדרש לביצוע הפעולה נרשם שינוי בפעילות המוחית שלו עוד לפני שביצע את שביקשו ממנו בפועל. מה קורה פה? איך תתכן קבלת החלטה מודעת אם לפני ביצוע הפעולה המוח כבר "החליט" באופן פאסיבי לעשות אותה? יש כאן כמה בעיות נפרדות בהסקה כי אכן מדובר בגזילה של חופש הבחירה ואגע בכל אחת מהן לחוד:

1.טרמינולוגית- בדומה לנקודה המקורית שלנו בעד קומפאטיביליזם; זה שהמוח עובד לפי מכאניזם מסוים שניתן לתאר אותו באמצעות מודל כזה או אחר אין זה אומר שהפעלת שיקול דעת ובחינה של אופציות והחלטה מה דרך הפעולה העדיפה אינם אמיתיים. המכאניזם לפיו המוח עובד הוא תופעה נמוכה יותר בהיררכיה שמגדירה ומכתיבה כיצד תופעה גבוהה יותר כמו קבלת החלטות באה לידי ביטוי מאינטראקציות של אותו מכאניזם בדומה לזה שכבאי הוא תוצר של בן אנוש ושל אימון בנהלי חילוץ,הצלה וכיבוי שריפות.

2.פונקציונלית- המוח הוא מכונת אופטימיזציה, הוא תוצר של מיליוני שנות אבולוציה בכדי לשרת ולמקסם את סיכויי ההישרדות של האורגניזם (במקרה הזה, שלנו). בוודאי שהמוח מכין עצמו לפעול מראש, זה התפקיד שלו! כל העת אנו קולטים באמצעות החושים שלנו מידע מהסביבה ומכינים תגובה בהתאם למידע שכבר יש לנו בהתאם לסיטואציות דומות בהן נתקלנו בעבר. אף מעבר לכך, מסתבר כי כשאנו רוצים לבצע אינטראקציה פיזית כלשהי (כמו למשל לפתוח דלת) המוח שם ב"היכון" את שתי הידיים עד הרגע האחרון למקרה שמשהו ישתבש עם אחת מהן. זה לא שאנחנו לא בוחרים איך להגיב לסיטואציה והמוח באופן פאסיבי מכתיב את דרך פועלתנו אלא שהמוח מעולה בזיהוי תבניות והוא מנצל זאת ע"י שימוש ב"קיצורי דרך" כדי לחסוך בזמן ואנרגיה וטוב שכך שהרי אם כל פעם שהיית נתקל בנמר שרודף אחריך היית צריך לעצור ולחשוב מה התגובה המתאימה במקום פשוט להתחיל לרוץ באופן חצי-אוטומטי היית מת.

3.פרשנותית- כשאני מבקש ממישהו להביא לי כוס מים, קודם כל האוזן מעבירה את הצלילים לחלקים המתאימים במוח שמפרשים אותם למילים. אחרי זה ,עכשיו כשהובן לאדם האחר מה המילים בהן השתמשתי, מועבר המידע הזה לחלקים של הכרעה האם לפעול או לא (לעשות כפי שביקשתי או להגיב אחרת) ולאחר מכאן, בהנחה שזה אכן הסכים, לחלקים במוח שאחראיים על תכנון תנועה והזזת השרירים ובסוף-בסוף נשלח האות לשרירים עצמם כדי לזוז ורק אז מתבצעת הפעולה הרצויה. המוח האנושי מעבד כמויות עצומות של מידע מסוגים שונים במהירות עצומה אך היא בפירוש סופית. כל פעולה, מיידית ככל שתראה לנו כצופה חיצוני, מתבצעת בדיליי קצר לאחר הפעלת החלקים המתאימים במוח שהרי המרחק מהמוח שלי לשרירים ביד בכדי להקליד שורות אילו אינו אפסי ומהירות האותות האלקטרו-כימיים במוח שלי ומהמוח לשרירים אינה אינסופית. זה אומר שכל פעולה שנבקש מאדם לבצע תבוא רק לאחר פעילות מוחית כלשהי (מהירה וקצרה ככל שתהיה) אבל למה זה אומר שאין הוא בחר זאת? ההיפך, אם כבר זה מעיד כי התכנון אכן קיים והוא קודם לפעולה עצמה וכל מה שאנחנו עושים הוא אכן תוצר של מחשבה תחילה ולא פעולות על טייס אוטומטי (וישנם אנשים מתחום מדעי המוח שהסכימו איתי על הפרשנות הזו, אני לא יודע מתי נהיה סוג של קונצנזוס כמו זה בהווה).

4.עובדתית/ייצוגית- פעולה כמו הזזת האצבע או תכנון מוטורי-פשוט רחוקה יותר מהמודע שלנו כי אנו משתמשים בה כל הזמן (נסו לספור כמה פעמים ביום אתם מזיזים אצבע, איזושהי אצבע) וכי היא הכרחית לביצוע פעולות מורכבות יותר (למשל, להקליד קטע על בחירה חופשית או להרכיב כסא מתקפל מאיקאה) ולכן היא לא מהווה מדד טוב להפעלת שיקול דעת פשוט כי יש מעט ממנו בפעולה כה פשוטה (כמה שיקול דעת כבר צריך?). כשעשו ניסויים דומים עם פעולות מורכבות יותר או פעולות שדורשות זמן תגובה מהיר במיוחד (כזה שלא מאפשר תכנון מראש וצריך להגיב לקלט בצורה ספונטנית), לא ראו את אותה הפעילות המקדימה במוח כפי שראו בפעולות ברמה נמוכה כגון הזזת האצבע.

פיסיקאים והיקום השובב-

לעומת עמדתם של רבים מאנשי מדעי המוח, פיסיקאים רבים ואנשים שנמשכים לתחום הפיסיקה טוענים כי הבחירה החופשית שלנו היא הודות לצורה בה מתנהגים חלקיקים.

זוכרים את הספויילר קודם לכן?

אחת מהתוצאות שהידע על התנהגותם של חלקיקים הביא לנו היא כי , במילים פשוטות, חלקיקים מתנהגים בצורה אקראית. זה לא שאנחנו לא יכולים לדעת את התנהגותם (למרות שגם על זה יש דיון) אלא שהם פשוט "לא מתנהגים יפה" ובמקום לעמוד במקום חלקיקים נעלמים ומופיעים כל הזמן בנקודות שונות.

מה המשמעות של זה? שלא יכול להתקיים מחשב-על היפותטי כמו שתיארנו קודם לכן, לא כזה הצודק ב100% שהרי מיקום של חלקיק בחלל ברגע הבא של היקום הוא אקראי. זה נכון שיש לנו דרך לדעת עד דיוק לא רע בכלל איפה הוא יהיה אבל המיקום שלו לא מוגדר כמו חפצים מאקרוסקופיים יומיומיים (כסא, כלב, לפטופ) ותמיד יהיה סיכוי שהוא לא יהיה בנמצא. זה קצת כמו לנסות לחזות תוצאה של גלגול קובייה בת 8 פאות שעל 6 מתוך 8 פאותיה ישנו המספר 3, על אחת מהשתיים הנותרות ישנו המספר 2 ועל הנוספות המספר 1. אני יכול לומר שסביר שזה יהיה 3 (0.75% מהמקרים) אבל זו לא וודאות. אז מדוע אין זה טיעון ראוי בעד בחירה חופשית? מכל הסיבות שכבר מנינו:

1.טרמינולוגית I- בדיוק אותו הסיפור כמו קודם לכן, זה שיש לך הסבר להתנהגות של מכאניזם כלשהו ברזולוציות נמוכות שלו לא בא במגע עם המשמעות המיוחסת להשלכות של אותו מכאניזם (זה ששיעורי כבאות מתחילים ב8 בבוקר במקום ב9 בבוקר לא מוכיח/מפריך שיש מכבי אש).

2.טרמינולוגית II- המחשבה כי מאחר שיש לנו אי-וודאות קוואנטית בכל מדידה שאנחנו עושים נותנת לנו חופש בחירה שקולה למחשבה כי אילו היינו יכולים לבצע חיזוי (או אילו הייתה ישות היפותטית יודעת-כל) לא הייתה לנו בחירה שכזו (שהרי אם אנו מתייחסים לזה שאם זה שאי אפשר לחזות במדויק גורר בחירה חופשית כאמת אזי בהכרח אנו מתייחסים לזה שאם אין בחירה חופשית סימן שניתן לחזות במדויק כאמת, הנחה שהיא לא בהכרח נכונה מהצורה בה תיארנו מה היא בחירה חופשית).****

3.אקראיות זו לא בחירה- עשו ניסוי עם עצמכם; קחו קובייה, מטבע או כל אמצעי רנדומיזציה אחר (האתר רנדום נקודה אורג משתמש ברעש אטמוספרי) ורשמו עליו פעולות יומיומיות כמו לצחצח שיניים, לאכול, לצחוק, להתרחץ וכדומה. גלגלו/הטילו/כל דבר אחר את האמצעי שבחרתם ופעלו אך ורק לפי מה שרשום. איפה בחרתם כאן? פעלתם באופן עיוור לפי תוצאות מוגרלות בין אם רציתם או לא רציתם, איך זו בחירה? בחירה היא לשקול אופציות שונות ומהן לבחור בדרך הפעולה שנראית כמבטיחה ביותר, אם אין שיקול אין בחירה.

****- קיימות דוגמאות להתנהגות דטרמיניסטית שלא-ניתנת לחיזוי כמו "כאוס דטרמיניסטי" במערכות דינאמיות או מערכות דטרמינסטיות לא-מחזוריות כמו אוטמטונים תאיים מסויימים

סיכום

"בחירה חופשית" זה מושג חמקמק להגדרה.

בגלל שהחברה שלנו מאד מושפעת מדת והוליווד, פעמים רבות ישנו מסך אדים תיאולוגי/מיסטי סביב המושג והדיונים עליו.

"לבחור" משמעו להפעיל שיקול-דעת, להסתכל על מספר אופציות שונות ולאחר שיקלול של מה עתידה להביא כל אחת מהן, לפעול לפי זו שתהיה בעינינו הטובה ביותר.

כשאין לנו הגדרה יעילה קשה לומר דבר מה משמעותי בנושא,

"יש/אין בחירה חופשית"

חופשית ממה? מהחוק שני של התרמודינמיקה? ממיסים? מהטרנדים האחרונים באופנה? צריכים לציין מה הטריטוריה שאנו מדברים עליה.

זה שהמוח שלכם הוא תוצר של החוקים הפועלים ביקום לא הופך אותו לפחות קסום וזה בטח לא הופך את הבחירות שלכם לפחות אותנטיות.

לקריאה נוספת:

עוד על טיעונים בנוירולוגיה בעד/נגד בחירה חופשית

עוד על טיעונים קוואנטיים בעד בחירה חופשית

על שימושים עתידיים למחקר של חקר תנועה

עוד על המוח בזמן תגובה מהיר