.Esse Est Percipi.

העמדות כלפיי תודעה (הן במובן של חווית-עולם והן במובן של ידע על הידע
שיש לך) הן שונות ומגוונות, חלקן בעלות איזשהו פיתוי אינטואיטיבי וחלקן נדמות
משונות ביותר. ה-"מחנות" העיקריים שיוצא לשמוע עליהם כאשר קוראים בנושא (ואלו
שהרחבתי עליהם בצורה כזאת או אחרת עד היום) הם:

א.מטריאליזם/אלימנטביזם- העולם המנטלי ניתן לרדוקציה לחלוטין למונחים
וחוקים פיזיים סטנדרטיים וקיימת זהות מוחלטת בין מה שנדמה לנו כתוכן של מצב מנטלי
כלשהו (המחשבה שיש לנו ברגע כלשהו) לבין המצב המוחי באותו רגע, דהיינו ההתנהגות של
הנוירונים המהווים את הקבוצה הקטגורית הרלוונטית (למשל אלו המרכיבים את האונה
העורפית כאשר אנו חושבים על מידע ויזואלי כלשהו).

ב.פאנפסייכיזם- החוויות החושיות שלנו אכן פיזיות, אך הן לא
ניתנות לרדוקציה. חווית-עולם היא סוג של גודל פונדמנטלי ביקום (בדומה למאסה,
מטען-חשמלי וספין) וכל מידע פיזי מכיל שני אספקטים, זה הכמותי (שפיסיקה נותנת לנו
להבין ולנתח) וזה האיכותי (מה שכיניתי בעבר "קוואליות").

ג.דואליזם- העולם המנטלי אינו פיזי והוא נפרד ממנו בצורה
מהותית. בעיניי הדואליסט יש (לפחות) שני סוגים של אובייקטים בעולם, חומר
"רגיל" וזה המרכיב את חווית-העולם. דואליסטים אינם בהכרח מניחים קיום של
נשמות או של העולם הבא וישנם דואליסטים אתיאיסטיים.

החלוקה הנ"ל היא באופן גס זו שבדיונים כלליים בנושא יוצא לשמוע
חילופי דברים ו/או תמיכה בהם אבל ישנו "מחנה" אחד נוסף ששווה לדבר עליו
בעיניי ואדון על כמה מהאספקטים שלו כעת ואלו מהם כדאי לנו לאמץ בעוד שאצביע על
בעייתיות שעולה אם ניקח עמדה זו ללא הגבלה.

הכירו את המסתוריינים
הפילוסוף הבריטי בן-זמננו קולין מקגין תבע את המונח "מסתוריניזם
חדש" (מהמילה "מסתורין") או פשוט "מסתוריניזם" (התיאור
"חדש" או לעיתים "אפיסטמולוגי" משמש להבדיל מהמסתוריניזם
הישן, האונטולוגי שטען כי "תודעה"* היא על-טבעית ומשונה במהותה. מסתוריינים
"חדשים" הם אינם בהכרח דואליסטים!) המתאר את העמדה כי המוח האנושי
אינו בנוי לפתור בעיות מסויימות בכלל ואת "הבעיה הקשה של התודעה" (כפי שתבע צ'אלמרס) בפרט. מקגין
טוען כי ישנם תחומים מסויימים שהם "סגורים מנטלית" בפנינו ולכן גם אם
ניתן באופן עקרוני לפתור את הבעיה, הפיתרון אינו נגיש לחתך שלנו בחלל הקוגניטיבי
(מקגין משוכנע למעשה שצורה כלשהי של מטריאליזם נכונה אך שאין ביכולתנו, לפחות
בצורה האנושית הנוכחית, להבין איך). מקגין ממשיך ומנמק כי ההיסטוריה של המוח
האנושי עיצבה אותו לפי לחצים הישרדותיים ולפי צרכים כמו עיצבו ובנייה של כלים
וטוען כי הסיכוי שמכונה כמו "מוח-בונה-כלים" תפענח שאלות פילוסופיות
מורכבות על מהות היקום והקיום הוא נמוך במיוחד בדומה לכך שהכלב שלי אינו מסוגל
להבין חשבון דיפרנציאלי ושאחרי כל כך הרבה שנים של דיון סביב שאלת התודעה* האנושית
אולי הגיע הזמן להרים דגל לבן.

ניתן לחלק את המסתוריניזם לעמדות "חזקות" (או
"פסימיות") ועמדות "חלשות" (או "אופטימיות");
1. מסתוריניזם חזק- לעולם לא נצליח לפתור את "הבעיה הקשה" ו/או
בעיות פילוסופיות אחרות (כמו למשל זהות). ההיסטוריה של המוח שלנו עיצבה אותו ככה
שלעד הוא יתכוונן בצורה כזאת שמשאירה נתיבים מסויימים של חקירה אינטלקטואלית
חסומים בפניו גם אם הבעיות כן ניתנות לפיתרון באופן עקרוני.
2. מסתוריניזם חלש- אנו לא מצוידים כרגע בכלים קוגניטיביים וידע על היקום
שהוא מספק בשביל לפתור בעיות מסויימות אך ייתכן ובהמשך דרכנו בקיום כן נפתח ו/או
נבנה כלים שיאפשרו לנו לשפוך אור על בעיות שנדמות כרגע כי בלתי ניתנות לגישור כמו "הבעיה
הקשה".

*- לא כולם נוטים להשתמש במילה "תודעה" באותה זהירות בה אני
נוקט.

בעיות עם העמדה המסתוריאניסטית
מידה של סקפטיות היא מבורכת והכרחית, יש מן היוהרה לחשוב ללא ספקות שמפעלי
האדם המודרני בהווה הם ללא גבול ביכולת לספק מענה ופיתרון לבעיות כאלו או אחרות (לאו
דווקא מתחום הפילוסופיה או המדע) ורצוי שנבחן עצמנו ונבקר את גבולות היכולות שלנו
כחברה וככלל המין האנושי באופן תדיר אך הנימוקים שמקגין מציע בעד מסתוריניזם (ובקרוב
אראה שעבור העמדה החזקה ספציפית אנו נתקלים בבעיות מיוחדות) הם חלשים וניתן בקלות
להציג אותם ככה שאם הם נימוק מספק ומשכנע בעד מסתוריניזם, אנלוגית הם נימוק משכנע
למצבים אבסורדיים וכלל הם מתארים עמדה של דפטיזם ולא של "סקפטיות בריאה"
כפי שמקגין היה רוצה שנחשוב;

1. טיעון מאבולוציה- הטיעון הפונה להיסטוריה ההתפתחותית של
המוח האנושי הוא בעייתי. המוח, למרות שהתפתח "לצורך בניית כלים" (טענה
שבפני עצמה מעלה ספקות מסויימות) יכול לפתור בעיות מורכבות ומופשטות הרבה מעבר לשימוש
המקורי שנעשה בו כשהיינו קרובים יותר לקופי-אדם מאשר לצורתנו הנוכחית. הסיבה לכך
היא שבני אדם לא מעוצבים בלעדית ע"י כוחות אבולוציוניים ביולוגיים אלא
גם ע"י כוחות אבולוציוניים חברתיים, אנו חולקים את הידע שלנו ויכולים
לפתח אותו באופן הדרגתי וברבדים העולים בהיררכיות ללא צורך להמציא מחדש את הגלגל
בכל פעם- כאשר אני מעוניין לפתח דגם של מטוס חדיש המסוגל לחמוק מטילים המתבייתים
על חתימת חום אני לא צריך להמציא מחדש מטוס, טיל ואת כל תורת התרמודינמיקה אלא אני
ניגש למאגר הידע האנושי הרלוונטי וממשיך מהנקודה שאבותיי ואבות-אבותיי הפסיקו. כך
למעשה, אם סיימתי 12 שנות לימוד בהצלחה ברמה העקרונית הידע שלי עולה על זה של כל
אלו שסיפקו את הידע הזה שהרי אני מחזיק בכל הידע שהיה להם אך לא החזיקו בכל הידע
שיש לי כעת. אדם במאה ה-21 הוא משמעותית נבון ומסוגל יותר מאדם במאה ה-17 גם אם
הוא היה מדען ואיש רוח בזמנו ואין כאן כל קשר להבדל ביולוגי שהרי זה אינו קיים כלל
או קיים באופן זניח בהפרש שנים כה קטן במונחים של התפתחות ביולוגית. הטיעון הזה
נראה מוזר במיוחד כשמסתכלים על כל מה שבני אדם כן השיגו עם מוח שהוא
"רק" מעוצב ל"בניית כלים"; הקיבולת של הקוגניציה האנושית מספיקה להוכיח משפטים במתמטיקה ולתכנן
מיזמים אקולוגיים עשרות ואף מאות שנים לעתיד אך נופלת דווקא בבעיה לפענח מה בעיבוד
המידע של המוח נותן לנו תודעה במובן אחד או יותר של המילה? ההצהרה הזו נשמעת די
שרירותית וחוץ מזה, אולי היכולת לבנות כלים היא כל מה שצריך בשביל לפתור את כל
הבעיות הגדולות של היקום או במינימום את "הבעיה הקשה" (ושוב, אף אחד לא
אמר שמקגין כלל צודק בזה שזו המהות היחידה או אף העיקרית של המוח גם אם בניית כלים
היא חלק חשוב מההיסטוריה שלו. האבות הקדמונים של הציפורים פתחו בהדרגה כנפיים
למרות ששום דבר בזרועות שלהם לא התחיל כ"מכוון תעופה"). ניתן לבחון את
הטיעון על התפתחות המוח שמקגין מציג בזה שנסתכל על המבנה הכללי שלו ונבדוק איך הוא
עובד במקרים אחרים, הטיעון של מקגין הוא מהצורה:
היסטוריית ההתפתחות של X לא תומכת ב-Y
לכן X לא מסוגל לבצע את הפעולות להפקת Y

בואו נראה מה קורה עבור Y-ים שהם לא "הבעיה הקשה" או בעיה קיומית אחרת:
היסטוריית ההתפתחות של המוח-האנושי לא תומכת ביצירת האינטרנט ושימוש בו
לכן המוח-האנושי לא מסוגל ליצור אינטרנט ולהשתמש בו

אבסורד בהתחשב בזה שעצם הקריאה שלכם את שורות אלו סותרת את המסקנה שמקרים
פרטיים של הטיעון הזה מולידים. טיעון נגד אפשרי לביקורת שלי יכול להיות כזה שיצירת
אינטרנט כן נתמכת בדיעבד ע"י ההיסטוריה של ההתפתחות האנושית והיא מקרה
קיצון של יצירת כלים מאד משוכללת אבל זה בדיוק העניין, מניין לכם שפיתרון
ל"בעיה הקשה" או כל בעיה פילוסופית אחרת לא? אי-היכולת לדמיין פיתרון
לא אומר שהוא אינו בנמצא בדיוק כפי שאדם במאה ה-14 לא היה יכול לדמיין את
יצירת האינטרנט כהכללה ומקרה קיצון של יצירות כרכרה או חרב. הגישה של נכונות
לזנוח את האפשרות להכליל את פתרונות ההווה לפתרונות עתידיים מובילה אותנו לנקודה
הבעייתית הבאה בטיעונו של מקגין.

2. דפטיזם- בדיוק מאחר וההתפתחות שלנו כזן של בעלי-חיים היא כל
כך יוצאת דופן ותלויה גם בגורמים חברתיים-תרבותיים ולא רק בביולוגיה שלנו, הנגישות
לטכנולוגיות כגון fMRI ומכשירי הדמיה וחקר המוח אחרים נכנסו לתוקף רק בשנים האחרונות
ועדיין נמצאות בשלבים המוקדמים של הפיתוח שלהן ככה שכל הכלים המעניינים (הן הכלים
הפיזיים והן הכלים הרעיוניים) רק החלו במלאכת עיצוב הידע האנושי ואנו כלל לא
קרובים להגיע למיצוי של היכולת המחקרית והמסקנות שניתן לגזור מהמידע שמצאנו שהרי
אנו כלל לא קרובים לגלות היכן אנו עומדים!
מקגין ומסתוריינים אחרים (כמו תומאס נייגל) ממהרים להרים ידיים כשהמערכה האמיתית
עוד לא החלה, הניסיונות שנעשו "שנים רבות" למעשה לא היוו הרבה מעבר
לאקספוזיציה למחקר העמוק שיכול להיעשות בנושא.

מסתוריניזם חלש יכול להיראות בקלות כצורה כלשהי של אגנוסטיות כלפיי
תודעה וזה נכון במידה מסויימת, הכלים הנוכחיים שלנו אכן לא מספיקים בהיקף
שלהם בכדי להגיע לרזולוציות בהן המידע הסנסורי (שממנו אנו מקבלים את הרושם על
קיומן של קוואליות גם אם הרושם מוטעה) מתרגם לתבניות המהוות את ההבנה שלנו את
העולם ורק לאחר שנוכל למפות את המערכת העצבית שלנו במלואה נוכל להסיק האם מערכת עיבוד
מידע שכזאת יכולה לתמוך בקבלת רושם על תבניות איכותיות למידע פיזי (ואז מטריאליזם
בצורה כלשהי נכון) או לא ובהכרח התיאוריה שלנו לא-שלמה (ואז פאנפסייכיזם בצורה
כלשהי נכון). העניין הוא שבמסתוריניזם מתקיימת קביעה בנוגע למצב הידע
הנוכחי שלנו, מצב הידע העתידי שלנו והיכולות הקוגניטיביות שלנו הן בהווה והן בעתיד
ולא השלמה כלשהי עם פער נוכחי ביכולות הביצועית שלנו עקב מצב הטכנולוגיה
בהווה (והידע שהסקנו משימוש בה) שייסגר במוקדם או במאוחר. הגישה המסתוריאניסטית
עושה קפיצה למסקנות שאינן בהכרח משתמעות מהמעמד שלנו כרגע כזן תבוני המנסה לפתור
בעיות. נוכל לנסח עמדה "רכה" כלשהי של מסתוריניזם חלש כך שתהיה צורה
כלשהי של "אגנוסטיות טנטטיבית" בנוגע לתודעה וזה יהיה סיכום לא רע לשנים
הקרובות בעודנו מנסים להביא את הקדמה הטכנולוגית לחקר המוח אבל מסתוריינים כמו
מקגין מחויבים לעמדה של מסתוריניזם חזק ומטיפים בעד פער שבמהותו אינו ניתן
לסגירה אבל למסתוריניזם שכזה ישנן מסקנות מוזרות.

מסתורין המסתוריניזם
א. טענה P כלשהי תקרא "מסתורית" אם לעולם לא נוכל לדעת אם היא
נכונה
ב. על מנת לקבל נכונות או אי-נכונות של טענה נצטרך לרצות לפחות אחד
מהתנאים:
בא. הוכחה/הפרכה לוגית פורמלית
בב. בדיקת כל אופציה בחלל ההוכחות האפשריות (לנסות משהו עד שאחד עובד
אם בכלל)
ב1. (בא) היא דרישה תקינה אך לא-סבירה עבור טענות מסויימות
ב2. (בב) היא דרישה תקינה אך לא-אפשרית עבור טענות מסויימות (החלל
ההוכחות אינסופי או גדול בצורה לא-ריאלית)
ג. מסתוריניזם (חזק) כלפי טענה P טוען כי "P טענה מסתורית"
ג1. (מ-(ב)) מסתוריניזם כלפי P טוען כי לא ניתן לרצות את (בא) ו/או (בב) עבור P
ג21. אם לא נוכל לרצות את (בא) ו/או (בב) לא נוכל לדעת אם מסתוריניזם
נכון (לא נוכל לדעת אם אי פעם לא נוכל לדעת שהרי מעולם לא הפרכנו או הוכחנו אחרת(
ג2. (מ-(א) ו-(ג21)) נוכל לבנות עמדה בשם "מסתוריניזם-2"
שגורסת כי "מסתוריניזם היא טענה מסתורית"
ד. בהיגיון דומה נוכל לבנות לכל טענה "מסתוריניזם-K" טענה "מסתוריניזם-(K+1)" מהצורה: "מסתוריניזם-K היא טענה
מסתורית"

אם נפעל כמקגין,נייגל ואחרים ונתמוך בקיום עקבי של פער מהותי בידע
שלנו וביכולת שלנו ליישב טענה כזו אחרת שהמסתוריינים מטיפים כי היא בלתי ניתנת
לפתרון ע"י מוח אנושי (חלקם תומכים במסתוריניזם כלפיי בעיות מגוונות כמו תחושת
עצמיות, זהות ובחירה חופשית), אנו חשופים למסקנה המוזרה שנובעת מהטיעון הנ"ל-
עלינו להיות מסתוריינים כלפי מסתוריניזם ומסתוריינים כלפי מסתוריניזם כלפי
מסתוריניזם וכן הלאה אד אינפיניטום. הנקודות החשובות בטיעון הן (ב1) ו-(ב2); אני טוען כי לפחות כאשר P שלנו הוא "הבעיה הקשה", כן
ניתן לרצות את (בב) כפי שתיארתי קודם לכן (ואז המסקנה תהיה מטריאליזם או
פאנפסייכיזם בוואריאציה כלשהי) ואני משוכנע שמסתוריינים היפותטיים ינסו לתקוף את
הטיעון שלי על (ב1) בטענה שכן ניתן לרצות את (בא) אבל אז חובת ההוכחה למתן
הפרכה לוגית פורמלית שכזו מונחת עליהם.

סיכום
חשוב לנו לשמור על ראש פתוח, להיות סקפטיים בנוגע לידע של עצמנו ולא להיות שאננים
כלפי העתיד. מידת אגנוסטיות כלפי שאלות גדולות היא מבורכת ויכולה לעזור לנו לא
לפספס טיעונים, רעיונות ומידע חשוב אך קביעות חזקות דורשות הוכחות וראיות חזקות
בהתאם והרי אם תודעה היא דבר כל כך מוזר ונשגב למה (לפחות חלקנו) אנחנו לא מפסיקים
לדבר עליה ולהציע גישורים אפשריים למה שנדמה לנו אינטואיטיבית ולמה שהמדידות
והתיאוריות שלנו מעלות? מקגין מתאר את הפער כ-"מוזר" מאחר ושלטענתו ככל
שהידע שלנו על המוח גדל כך נדמה שאנחנו "רק מכונה בלי רוח-רפאים" (בפאראפרזה
על הביטוי "רוח-רפאים במכונה" שתבע הפילוסוף גילברט רייל כתיאור על
הדואליזם של רנה דקארט) אבל מדוע זה כה מוזר? המציאות היא תמיד הנורמה גם
אם אינטואיטיבית זה מרגיש לנו כ-"קשה לדמיין" בהינתן הידע שלנו בהווה.
          

זה יהיה פוסט שונה מבדר"כ ותכננתי לכתוב אותו בנסיבות קצת אחרות אך אחת מהקיבולות המרשימות של המוח היא היכולת למצוא קשרים בין דברים שנדמים בלתי-קשורים.

בסוף השבוע הקרוב ימלאו 170 לאיליה מצ'ניקוב , חתן פרס נובל לרפואה לשנת 1908 ואחד מהאבות של הגרונטולוגיה.

למי מכם הקורא כאן בקביעות או באופן קוואזי-קבוע, יודע את הקשר העמוק שלי עם מלחמה במחלות אותם אנו קולקטיבית מגדירים כזקנה , את ההצעות שלי לפתור מוות מסיבות שונות ,את התשובות שלי לטיעונים דת'יסטיים ואולי קצת על הפעילות האקטיבית שלי בנושא.

הפעם הייתי שמח לא להפנות אתכם לעצומה נידחת יחסית אלא לכנס של העמותה הישראלית להארכת חיים.

לציון חייו של מצ'ניקוב ולהגדלת המודעות להארכת-חיים בריאים יארך סמינר ביום שישי הקרוב ב-15 למאי בשעה 11 באוניברסיטת בר-אילן; בניין 605 ("בניין שטרן" באזור "מורשת ישראל" בחלק הצפוני של הקמפוס), חדר 012 וכמובן שהכניסה חופשית ומבורכת.

באופן שלא אופייני לי מאחר ואיני מרבה לצאת מהבית, גם אני אהיה שם. ההרצאה העיקרית היא של דר' איליה סטמבלר ורק אולי אם יתאפשר דר' סטמבלר יתן לי בטובו לומר מילה או שתיים (אחרי הכל, הוא כבר עזר לי לפרסם מאמר שלי בנושא ). פרטים נוספים ניתן לראות כאן או כאן ולמרות שאני יודע שלקום ולהגיע ב-11 בבוקר לבר-אילן זה לא בהכרח איך שרוב האנשים מעוניינים להעביר את שישי בבוקר אני חושב שהמטרה של לרפא אלצהיימר,פרקינסון,סרטן, מחלות-לב וכדומה חשובה מספיק.

תאונה

אתמול במיון היו לי המון מחשבות על גיבוי-המוח וננובוטים.

נכפה עלי ועל זוגתי להיות מעורבים כצד ג' בתאונה קשה במיוחד;

בעודנו עומדים באדום שלישיים בתור, בצד השני של הצומת בנתיב הנגדי מונית התנגשה במאונך ברכב אחר (אם תדמיינו את הצומת כמע' צירים, המיקום של הרכב שלי היה ברביע הרביעי עם הפנים לכיוון אחד והרכב שהתנגשו בו היה ברביע השני עם הפנים 180 מעלות כאשר שנינו במקביל לאותו ציר Y). הרכב שהתנגשו בו המשיך להאיץ, פגע באי-התנועה ועקב המתקף הרב קפץ באוויר כך שהחלק התחתון של צמיגו הקדמי משמאל היה בגובה של בערך 1.3 מטר (הרכב קיבל זווית קלה במרחב מאחר ולא הייתה האטה שווה בציר ה-X כפי שהייתה בציר ה-Y כתוצאה ממהתנגשות באי-התנועה) ונחת מכל השורה דווקא על קדמת הרכב שלי. למזלנו העצום, תנאיי-ההתחלה וזמן-התגובה היו בדיוק כאלו שיצאנו בזול (בהנחה שחבלות,שריטות,כוויות חיכוך,נקעים ושן שבורה זה זול כמובן) ואחרי שהזעקנו כוחות חירום פינינו את עצמנו (קצת צולעים אבל בחתיכה אחת) לבית-החולים תל-השומר.

הרופא ששובר לעצמו את היד

אני לא מרבה לדבר על פוליטיקה ועל מצב המדינה (וגם כשכן, זה כמעט תמיד בצורה מאד אבסטרקטית) כי אני מוצא זאת מיותר להאריך במילים על דברים שכל בר-דעת יכול לראות בקלות אם רק יפתח את עיניו וכי אני מוצא נושאים אחרים מעניינים וחשובים בהרבה אבל לצערי לעיתים נכפה עלינו להאריך במילים כי גם דברים מעניינים וחשובים פחות עדיין חשובים במידה.

מעבר לרשלנות בביצוע ההליכיים הלוגיסטיים בהרשמה, לפחים עמוסים במיוחד ולאשפה המפוזרת ברחבי המסדרונות והשירותים- זה לא מתקבל על הדעת שאנשי צוות רפואי יעשנו. 

אני לא מתכוון להרחיב במילים על עצם זה שהם עברו על החוק ועישנו במקום שאסור ועל הכשלים הלוגיים והחוצפה שבתשובות שלהם מאחר ובזה כבר טיפלתי עם הגורמים המתאימים אבל עצם הרעיון שמוסד שמקדיש עשרות מיליוני שקלים בשנה לטפל באלפי חולים ולמגר את מחלות הסרטן בו בעת נותן יד במנהג מגונה שמהווה את הגורם העיקרי לסוגים רבים של סרטן ומחלות רב-מערכתיות אחרות הוא אבסורדי.

מעבר לזה שבהגדרה אדם הפוגע בסביבתו (ומבהיר כי כלל לא אכפת לו כשמעירים לו) הוא סוציופת וכאלו יש למגר מהחברה ומעבר לזה שגם אם בעולם היפותטי וסגור הרמטית (שרחוק מאד מהמציאות) עדיין אין ולא יכולה להיות הצדקה לוגית לפגיעה עצמית, איך הייתם מגיבים בשומעכם על רופא השובר לעצמו את היד להנאתו האישית? אני בספק שבאופן אינטואיטיבי הייתם רואים זאת בעין יפה ו/או מרגישים בנוח לעבור אצלו טיפול. חובתו המוסרית של רופא גבוהה במיוחד ולקיחת חלק בפעולות המנוגדות לעבודתו והגדרת שליחותו יוצרת קונפליקט של ניגוד אינטרסים (בין אם סמוי ובין אם גלוי) ומעמידות את בית-החולים בפרט ואת מערכת הבריאות בישראל בכלל כבדיחה סאטירית.

סיכום

אנחנו רוצים לחיות. אם לא, מה זה משנה אם נמות בעוד 70/80/90 שנה או מחר בבוקר? מה הטעם לחכות לקץ אם לטענת האדם אין רווח בדרך אליו?

כל בר-דעת רוצה לשמור על ולהוקיר את עצמו ואת הקרובים לו (אני בספק כמה אנשים יאמרו שהם רוצים לחלות באלצהיימר,סרטן ומחלות אחרות או שחלילה האנשים שיקרים לו יחלו באחת מהנ"ל). החיים כל כך שווים שיחיו אותם כי הם כל-כך לא-טריוויאלים ובני אדם, גם הגרועים שבגרועים שבהם, הם כל-כך יוצאי דופן מכל דבר אחר ביקום הפיזיקליסטי שלנו. כ~20 שניות לפני התאונה אמרתי לזוגתי שאני אוהב את החיים שלי (גם אם הם לא היו תמיד ועדיין לא פשוטים) וכשעשינו את דרכנו למיון הוספתי "ואני עדיין אוהב אותם". אני שמח שזכיתי לשרוד עוד יום כי היי אחרי הכל אם חלילה יקרה לי משהו תצטרכו למצוא בלוגר אנליטי אחר שתוהה על השאלות הגדולות של היקום. אני מקווה שהפוסטים שלי מעשירים אתכם, מעוררים אתכם לחשוב ולהטיל ספק בנאמר לכם ובהנחות היסוד של האינטואיציה שלכם (גם אם זה קונצנזוס חברתי) ואני מקווה שנגעתי בכם גם אם רק בקצת.

סעו בזהירות.

-

-

פנומנולוגיה היא למעשה (בהכללה גסה מצידי) חקר החוויה והסובייקטיביות. היא נישה פילוסופית רחבה העוסקת בתודעה/קוואליות/חווית-עולם (הלקסיקון שאני משתמש בו הוא מודרני יותר אבל בגדול המשמעות זהה). היא למעשה "הצד השני של המטבע"; עמנואל קאנט הבדיל בין חקר האובייקטים כפי שהם ("כשלעצמם") ובין חקר האובייקטים כפי שהם נתפסים במוחנו (במובן של "mind") וחקר פנומנולוגי מנתח את זה השני. כחלק מהמאמץ העצום שלנו לגשר בין התפיסה האינטואיטיבית שלנו בנוגע ל"פרטיות" החוויה האישית של כל אחד ואחד מאיתנו (בהנחה שאתם לא "זומבים") והידע שלנו דרך כלים אמפיריים (מדע) על העולם החומרי שמקיף אותנו, אנו נדרשים לבחון את טיב החוויה (כבפוסטים קודמים, אני נזהר במיוחד משימוש במילה "תודעה" מאחר והיא מונח מעורב בעל קונוטציות לא תמיד חיוביות כגון ניו-אייג' ומאחר שבקלות ניתן לשגות באקוויווקציה בנוגע לכוונה בטיעונים כלשהם) אבל על סמך מה החוויה היא מקור מהימן לבחון את עצמה?

הטרופנומנולוגיה
אחד הפילוסופים המודרניים המוערכים במיוחד הן באופן כללי והן בעיני אישית (גם אם אני לא מסכים איתו לעיתים) הוא דניאל דנט. לדנט חשיבה אנליטית חדה, טיעונים בנויים היטב וחריצות לנתח עמדות יריבות ודומות כאחד. אחת העמדות המרכזיות של דנט (מלבד קומפאטיביליזם) היא אלימנטביזם- עמדה השוללת קיומן של תופעות ומונחים מסויימים השגורים בשפה,בהתייחסות ובחשיבה שלנו כגון "אמונה", "רצון" ותמונות מנטליות. כחלק מהניסיון להפריך מיתוסים לגבי תודעה/חווית-עולם/סובייקטיביות ותופעות מנטליות אחרות ולהפוך את אלו לנגישים לשיטות אמפיריות-מדעיות סטנדרטיות, תבע דנט את המונח "הטרופנומנולוגיה". הרעיון מאחורי מונח ארוך שם זה הוא פשוט וברור לכל מי שמעוניין לבצע חקירה עמוקה ורצינית של החוויה האנושית- הגישה ההטרופנומנולוגית מורכבת מיישומים של טכניקות מדעיות סטנדרטיות בשילוב עם הדיווחים הסובייקטיביים האישיים של האדם הנחקר על מנת להגיע לתמונה שלמה של מצבם המנטלי וכיצד הם רואים את העולם מבלי לצאת מנקודת הנחה שלאדם סמכות בלתי-מעורערת על החוויה האישית שלו. העמדה ההטרופנומנולוגית "מקטינה את כוחו" של האדם כמערכת היכולה לתת תיאורים מדויקים על עצמה ובמקום להניח כי האדם נותן תיאור ישיר של כיצד החוויה שלו מתפקדת העמדה מתייחסת אליו כנותן תיאורים של כיצד הוא חושב שהחוויה שלו מתפקדת.

אם כן, ניתן לבנות פונקצית תרגום פשוטה מארסנל השאלות הפנומנולוגיות לאלו ההטרופנומנולוגיות;
במקום ניתוח אינטרוספקטיבי המורכב משאלות "מדוע אני חווה את חוויה P?" , נבנה את הניתוח שלנו משאלות "מדוע נבדק S מדווח 'אני חווה את חוויה P'?". אם כן, הטרופנומנולוגיה למעשה טוענת כי אינטרוספקציה חלשה ביכולת ההסברתית שלה ממה שנדמה לנו. על פניו הגישה נראית לי מבורכת, אנשים נוטים להקצין את תחושותיהם האישיות ולא להעריך נכונה את מצבם וניתוח של "הנדסה-ברוורס" של הקלטים והפלטים של האדם לפי ממצאים אמפיריים יכול להקל עלינו פלאים בניסיון להסביר את המוח האנושי. אבל אם ננקוט באלימנטביזם כדנט, שמאחר ומצבים מוחיים גרידא (ולא "מנטליים" שהרי אלו אינם קיימים כפי שנדמה לנו שהם קיימים לפי דנט ואלימנטביסטיים אחרים) חסומים לאינטרוספקציה שלנו אין לנו הסמכות להעיד (או לפחות, לא אותה הסמכות שאנו חושבים שיש לנו ובמידת מה אני בהחלט מסכים) על החוויה שלנו אזי הטיעון ההטרופנומנולוגי שקול לטיעון על גבולות האינטרוספקציה (במוטיבציה להצעת הגישה ההטרופנומנולוגית נקודת המוצא היא שניתוח אינטרוספקטיבי הוא מוגבל) אבל למה בכלל שיהיה הבדל בין הדיווחים שלנו בגוף ראשון לזה בגוף שלישי? ומעבר לכך, מה יקרה אם האינטרוספקציה שלנו לא הייתה מוגבלת?

סופר-אינטרוספקטור
כעת אני מעוניין להציע ניסוי מחשבתי (ואגזור ממנו טיעון) הבוחן את גבולות ההטרופנומנולוגיה של דנט ונראה יחדיו האם הגדלת תחום הפעולה של אינטרוספקציה פנומנולוגית תביא אותנו למחוזות הניתוח ההטרופנומנולוגי ואם לא מה שונה, מה זה אומר לנו ואיפה כל זה עומד ביחס לאלימנטביזם. דמיינו אדם היפותטי שמסיבה כזו או אחרת הידע שלו על המבנה המוחי שלו עצמו ויכולת הדמיון שלו (גם אם תמונות מנטאליות לא קיימות במובן שנדמה לו שהן קיימות) יוצאת דופן בצורה כזאת שהוא מסוגל לבצע סוג של "סופר-אינטרוספקציה", הוא יודע כל מיקום וכל התנהגות בכל רגע נתון של כל אחד ואחד מהנוירונים שלו וכיצד הגיב כל אחד מהם לקלט מהסביבה הן החיצונית (למשל; לראות עגבנייה) והפנימית מנוירונים אחרים. אותו "סופר-אינטרוספקטור" מסוגל להסיק (גם אם זה לוקח לו זמן) מהרגשה/חוויה כלשהי P איזה נוירונים Neu#k_1,Neu#k_2,....,Neu#k_m (למשל; נוירון מספר 32,087 לפי מע' ספירה קבועה מראש כלשהי) ביצעו איזו פעולה (למשל: "יורה"/לא-"יורה" או יוצר קשר חדש/מנתק קשר קיים/לא עושה דבר). אם כך, הסופר-אינטרוספקטור שלנו יכול לספק לנו תשובות לגבי הגורם לדיווחיו על הרגשה/חוויה P כלשהי כאילו הוא עבר סריקה מוחית כמו fMRI או היה תחת בדיקת כלים אחרים בהם נעשה שימוש בחקר המוח. אם כן, היכולת ההסברתית של "סופר-אינטרוספקציה" זהה לזאת של הטרופנומנולוגיה שהרי האחד לא יוכל לספק תשובה אובייקטיבית שונה על דיווחיו של האדם מהאחר על אותה השאלה (למשל; נוירון מס' 1,007 יצר קשר חדש עם נוירון מס' 88,704,013 וניתק קשר עם נוירון מס' 384 כשהאדם נחשף לציור של רובה סגול). אם כן נבחן את הטיעון השזור בסיפורנו זה:
A01. הטרופנומנולוגיה מציעה הסבר שלם יותר לדיווח אדם על חווייתו
A02. אינטרוספקציה אינה מציעה הסבר שלם לדיווח אדם על חווייתו
A1. "סופר-אינטרוספקציה" הינה אינטרוספקציה עם ידע מוחלט על מבנה והתנהגות המוח הנתון באינטרוספקציה עצמו
A21. ידע של דיווח האדם על חווייתו וידע של מבנהו המוחי נותנים הסבר אמין ואובייקטיבי מדוע מדווח את אשר מדווח
A22. ידע ישיר של החוויה וידע של המבנה המוחי של המוח החווה עצמו נותנים הסבר אמין ואובייקטיבי מדוע מדווח את אשר מדווח
A3. (מ-A21 ו-A22) לכן, הטרופנומנולוגיה וסופר-אינטרוספקציה מספקים הסבר זהה
-
B. (מ-A3) לכן, הטרופנומנולוגיה וסופר-אינטרוספקציה שקולים

אם כן, מה הבעיה? נדמה כי דנט צודק והידע החסר ("ההפרש" בין הטרופנומנולוגיה לאינטרוספקציה "רגילה") בניתוח פנומנולוגי הוא זה על המצב החומרי שאינו נגיש דרך אינטרוספקציה "רגילה" ושאילו ידענו אותו (אילו היינו סופר-אינספקטורים) היינו יכולים לתת דיווחים מהימנים ככל כלי אחר של מדעי המוח על מדוע אנו חווים את אשר אנו חווים. העניין הוא כזה:

א. הביקורת על מגבלות האינטרוספקציה אינה מוצדקת כאשר המטרה המוגדרת היא לספק הסבר במונחים של החוויה עצמה- דנט מציע לנו לעבור לניתוחים הטרופנומנולוגיים כדי לתת לנו תשובה ברמת התיאור, דהיינו ברישום פורמלי של המכאניזם המניע מאחורי החוויה (למשל; נוירון מס' 17 יצר קשר חדש עם נוירון מס' 1900) בעוד שבאינטרוספקציה השאיפה שלנו אינה בהכרח לקבל הסבר מכאניסטי שכזה אלא על המניעים האידיוסינקרטיים מאחורי החוויה (למשל; אני מרגיש רתיעה מאדום בגלל קונסטרוקציות חברתיות והתניית אסוציאציות של אזהרה לדוגמא שימוש באור אדום ברמזור לסמן עצירה או צבע של דם כסימן לפציעה). כך למעשה, הטרופנומנולוגיה לא מספקת תחלופה שלמה לצורך בפנומנולוגיה/אינטרוספקציה (גם אילו היינו יכולים לעקוב אחרי כל ההיסטוריה של כל הנוירונים עדיין לא בהכרח היינו מעלימים את הצורך בקבלת הסבר אידיוסינקרטי כפי שאפרט מיד).

ב. הטרופנומנולוגיה (גם אם היכולת ההסברתית שלה יעילה במיוחד) אינה מהווה חיזוק לעמדה האלימנטביסטית- בחיסול נקודת המבט האישית והחוויה הסובייקטיבית מהניתוח שלנו (או לפחות הרחבתו בצורה משמעותית כפי שעשינו במקרה של סופר-אינטרוספקציה) לא העלמנו את הסובייקטיביות עצמה מהקיום, "רק" הגדלנו את רמת הדיוק של יכול התיאור הפורמלי שלנו (משימה ראויה לכשעצמה אך לא מה שאלימנטביסטים מתכוונים אליו). למעשה, בכך שהראנו שקילות בין הטרופנומנולוגיה לסופר-אינטרוספקציה הראנו דבר מה נוסף- ההבדל המשמעותי הוא כלל לא נקודת מבט האישית לעומת נקודת מבט של גוף שלישי אלא של הידע על מצב המוח בזמן-אמת. למעשה, הדרך שבה הסופר-אינטרוספקטור שלנו הגיע למסקנות על הגורמים לחווייתו והדרך שבה מדעני מוח הבוחנים נבדק הגיעו למסקנות על הגורמים לדיווחים על חווייתו שונים בתכלית שהרי הראשון הגיע אליהן בידיעה ישירה ודדוקציה בעוד שהשניים הגיעו אליהן בהתבוננות,"הנדסה-ברוורס" וקורלציה. הראשון אינו יכול להתכחש לחווייתו (גם אם בכל רגע נתון ידמיין את הנוירונים הרלוונטיים מבצעים את הפעולות הרלוונטיות לאותה החוויה אין זה נותן הסבר על המעבר מהנוירונים עצמם לידיעה הישירה על אותם נוירונים, דבר בתנועה ובהתנהגות שלהם אינו מעיד על נקודת מבט אישית מלבד הדיווח המילולי של האדם עצמו. ידע מלא על המצב המוחי לא מספק לאדם כלי לשלול את עצם ידיעה זו שהרי ידע בדבר מה אינו "מרחף" בפני עצמו) בעוד שהשניים אינם מעוניינים בחווייתו אלא בדיווחים על החוויה. אם כן הסיבה שאינטרוספקציה אינה מספקת הסבר שלם על הגורם לחוויה מסויימת אינה תלויה כלל בהבדלים בין גוף-ראשון לגוף-שלישי ולכן המעבר ההטרופנומנולוגי להרכבת הסבר מנקודת המבט של גוף-שלישי אינו תורם להבנתנו למה שבכלל תהיה נק' מבט בגוף-ראשון או לאיך ידע על המצב המוחי מגושר לחוויה של ידע באופן ישיר (בעתיד הקרוב אבחן דיון על ההבדל הזה בין נד בלוק לדנט ואנסה לראות האם ההסברים האלטרנטיביים של דנט לנקודה הנ"ל מספקים).

סיכום
כפי שדנט אומר בעצמו, הרעיון של הטרופנומנולוגיה הוא לא חדש- זו מסקנה מתבקשת ורציונלית לחלוטין כאשר אנו רוצים לבדוק ברצינות את הקשר בין דיווחים של אדם על חווייתו (למשל; בתופעה בשם Blindsight אדם מדווח שאינו רואה דבר ועיוור לחלוטין או חלקית אך מצליח איכשהו לתת שיפוטים מוצלחים במיוחד, לעיתים הרבה מעבר למצופה מניחוש, במשימות ויזואליות) לבין המצב הפיזיולוגי שלו (הרס או פגיעה של איזורV1 אצל אלו הסובלים מ-Blindsight) ובפועל זה בדיוק מה שנעשה במחקרים קוגניטיביים. לעומת זאת, הגישה ההטרופנומנולוגית היא כלי אפיסטמולוגי שתורם לידע וההבנה שלנו אך אינה תורמת לאלימנטביזם ככלי להעלים את החוויה במובן האונטולוגי וכשהענקנו לכלים פנומנולוגיים סטנדרטיים (דהיינו, אינטרוספקציה) את המידע הנוסף של הפיזיולוגיה המוחית בזמן-אמת ("סופר-אינטרוספקציה") ראינו שקילות בין הכלי החדש שהגדרנו להטרופנומנולוגיה הדנטיאנית ללא ביטול (וללא הצורך בביטול שכזה) של החוויה עצמה שהרי אם תודעה היא אשליה, אשליה של מה בדיוק? ומי הוא זה שמושלה?
-
עשו ניסוי עם עצמכם, נסו להיות סופר-אינטרוספקטורים ככל שתוכלו; לימדו כמה איזורים עיקריים במוח ואת תפקידיהם ובכל פעם שתוציאו לפעול את הפונקציה של אחד מהם דמיינו תוך כדי את האיזור הרלוונטי פועל ואת הנוירונים בו יוצרים קשרים חדש. למשל; בכל פעם שאתם מדמיינים את האיזורים הויזואליים במוח שלכם פועלים הם באמת פועלים- חוויה שלא רע בכלל לדווח עליה.