לפני כחודשיים, ראיתי שמישהי כתבה באחת מקבוצות הטרנסהומניזם בפייסבוק שאנשים רבים המגדירים את עצמם כטרנסהומניסטים "מאשימים" לא-טרנסהומניסטים באי-רציונליות ושאלה במה העולם היה שונה אילו הוא היה מונחה ע"י אג'נדה טרנסהומניסטית.
זה בדיוק מה שאני אנסה לעשות כאן, סוג של סיכום הפילוסופיה (בעיניי) של הישרדות ארוכת-טווח של המין האנושי ואת עיקריי הצעדים שאני רואה כהכרחיים ואופטימליים מבחינת סיכויי הצלחה.
חלקם יצטרכו להכיל מידה מסויימת של מולטיטסקינג בין מספר נושאים ולמרות שאין בכך פסול, אשתדל לשמור זאת למינימום.
בנוגע לדברים אחדים (בפרט ככל שמתקדמים על ציר הזמן) עדיין חסר לנו מידע בשביל לראות את התמונה הגדולה וחלקם ייתכן ויתגלו כבעייתיים יותר משנדמה לנו כיום אבל מוטב לנו שנתחיל ונתקן את פעולתנו ככל שנתקדם מאשר שנתקע ו"נשרוף" זמן יקר.
אין תרחיש סביר שלא שווה לחיות בגללו
לא קשה לראות שכשאתה משחק בכל משחק שהוא, המהלכים שעשית (מרשימים ככל שיהיו)/המהירות בה צברת נקודות (רבות ככל שתהיינה)/האובייקטים שהיו לך(טובים ככל שיהיו) הם חסרי משמעות אם הפסדת. המשחק נגמר. אין למשחק איזשהו אופי אינהרנטי ש"יודע" עד כמה טוב שיחקת, זה לא נשמר בשום מקום חוץ מבהרגשה האישית שלך. הרבה אנשים מנסים להתמקד ב"הווה" אבל כשאתה מת ל"הווה" הזה אין משמעות שהרי אתה לא שם כדי לחוות את הזכרונות ממנו. המשחק נגמר לנצח. ל"לבזבז" את החיים שלך אין משמעות, חיים מרגשים ומלאי הרפתקאות זהים לחלוטין לחיים של בטלה מרגע המוות שהרי כל מודעות לכל חוויה שאי פעם הייתה חדלה מלהתקיים.
בתפיסה של רוב האנשים ישנם דברים גרועים ממוות- שיתוק, עוני, מחלה כלשהי וכדומה אך כל עוד אתה חיי הדברים האילו פתירים.
בפתיר אני לא מתכוון כי בהכרח לכל המחלות יש תרופה כיום וכי כל המצבים הפיכיים אלא שהסיכוי שימצא להם פיתרון בעודך חי הוא גדול מ-0.
זו הנקודה העיקרית בתפיסה שלי של הישרדות טווח-ארוך, לא סביר (אגדיר למה אני מתכוון פה בסביר מיד) שיקרה תרחיש כלשהו שלא שווה לחיות בגללו (זה לא אומר שלא קרו לי אירועים בחיים שגרמו לי להצטער שנולדתי אבל מאחר ואני כבר כאן אני לא מתכוון לעזוב, לא בלי מאבק).
ב"לא-סביר" אני מתכוון למעשה ללא ריאלי; תרחיש היפותטי כלשהו שיגרום לי לסבל מתגבר ומאיץ ללא שליטה במעשים שלי ועם וודאות מטאפיזית שאף אחד לעולם לא יהיה מודע ולא יוכל לעזור לי (נשמע קצת כמו הגיהנום לא?).
אמרתי זאת פעמים רבות; מוות הוא הדבר שאנחנו בתור יצורים חיים מנסים להמנע ממנו.
זו הסיבה שאבולוציונית התפתחנו לעבור מטאבוליזם (להוריד את האנטרופיה של הגוף ע"י העלאת האנטרופיה של הסביבה כמו למשל לאכול- אני מפרק את התפוח כדי את להשאיר את הגוף שלי בחתיכה אחת), להתרבות (הישרדות של גנים והגדלת הסיכויים לשרוד הודות לפעולה קואופרטיבית בקבוצה) ולהימנע מסכנות כמו טורפים או תאונות. אם אנו לא מנסים באופן אקטיבי להמנע מלמות אין סיבה שניזהר בכביש או שלא נשתה נוזל קירור למנוע רק כי הטעם מסקרן אותנו.
כשזו הנקודה העיקרית ("קדושת החיים") שעומדת בראש סדר העדיפויות שלנו, אנחנו יכולים להתחיל לחשוב מה עלינו לעשות בכדי למקסם את תוחלת החיים שלנו ואת הסיכויים שלנו לשרוד ביקום עויין כמו זה שאנחנו חיים בו.
עלינו להכריז על זקנה כעל מצב חירום בין-לאומי
דמיינו שמחר בבוקר הייתם פותחים עיתון או את אתר וואלה חדשות והייתם רואים את הכותרת הבאה:"מגיפה פוקדת את העולם- 100,000 איש מתים כל יום. יותר מכל המחלות יחדיו"
הייתם דורשים מהממשלה למצוא תרופה מיידית ולרכז את כל המשאבים הזמינים למחקר נכון?
אבל זה בדיוק המצב הנוכחי בכל הנוגע לזקנה.
מאה אלף איש מתים ממחלות קשורות זקנה כל יום, יותר מכל המחלות יחדיו ולרוב יש ירידה משמעותית באיכות החיים לפני קריסת המערכות הסופית.
היות המין האנושי בני-תמותה כל כך הרבה שנים גרם לזה שמוות יהיה מזוהה עם ההגדרה שלנו למה זה אומר להיות בן אדם. זה לא חייב להיות המצב, ישנם בעלי חיים אחרים בטבע כמו לובסטר, צדפות וסוג מסויים של מדוזה שאינם מזדקנים או לכל הפחות הזקנה שלהם זניחה משמעותית יחסית ליכולת הרגנרטיבית שלהם.
זה השלב הראשון בדרך, לפתור זקנה ביולוגית. צעדים כבר נעשים הן בתחום הזה והן בנושא של סייבורגיזציה (החלפת חלקי גוף פגומים בחלקים מכאניים ו/או דיגיטליים)*. אין בעיה עם חלוקת המשאבים בין שתי אילו שכן התחום הראשון מביניהם שיפיק אלמוות ביולוגי יהיה מבורך אך הנושא של "חומרה רטובה" דהיינו התעסקות עם הרקמות האנושיות הביולוגיות מקבל תמיכה ומימון מועטים במיוחד, יחס לא מוצדק בהתחשב בזה שישנה מגיפה שגוזלת את חייהם של מאה אלף איש ביום.
אחרי שנצליח לפתור את ההתכלות הטבעית שלנו עקב נזקים מצטברים נוכל להרוויח שקט יחסי להתעסקות ביסודות אחרים שיבטיחו (או ישפרו את הסיכויים משמעותית) את הישרדותנו. תוך כ-50 שנה נראה רוב משמעותי של אוכלוסיה זקנה (מרבית אוכלוסיית העולם תהיה מעל גיל 60/65) וללא פתרונות (רוב זקנים=אין מי שיספק סיעוד) ארוכי טווח לזקנה אנחנו מסתכנים משמעותית בהתכווצות של האוכלוסיה הכלל עולמית עד למצב שנצנח במהירות לרמה מסוכנת של תת-אוכלוסין, דרך קצרה מאד להכחדה. זה חייב להיות השלב הראשון, ריכוז כלל המשאבים לאפשר אלמוות ביולוגי.
נקודה קצרה נוספת היא הגדלת משאבים לתוכניות חירום כגון קריוניקה ושיחזור והרחבה של ניסויים שכבר צלחו בתחום כמו הפשרה של איברים נוספים כגון כבד, קיבה, ריאות ולב לפני מעבר למוח של בעל חיים ובסוף למוח אנושי.
*-נושא נוסף שכבר מקבל תמיכה גדולה יחסית הוא ננוטכנולוגיה. עלינו להגיע למצב של ננובוטים רב-תכליתיים בעלי יכולות הכרעה בסיסיות המסוגלים לפרק אובייקטים ולהחזירם במדוייק לצורתם המקורית.
"אלמוות דיגיטלי" הוא זהב שוטים
גופים כמו "יוזמה 2045" ואנשים כמו ריי קורצוויל (מהנדס בכיר בגוגל) שמים את הלב שלהם במקום הנכון, הם עושים מאמצים לקדם אלמוות. הבעיה היא שמטרת העל שלהם נידונה לכישלון. הם תומכים נלהבים של "אלמוות דיגיטלי" או "העלאת" התודעה למחשב- תהליך תיאורטי שיאפשר לחווית העולם שלך להיות מסומלצת (מהמילה סימולציה) על-ידי מחשב ובכך למעשה לתת לך את האפשרות לחיות לנצח בתור תוכנה עם תלות מועטה בעולם החיצון. זה נשמע כמו פיתרון מעולה- אין צורך בצרכי גוף ביולוגיים יותר, אין חשש ממוות בתאונת דרכים וניתן ליצור מעצמך כמה עותקים שתרצה אבל יש בעיה אחת, זה כנראה מהגדרה לא אפשרי. תפיסת העולם של קורצוויל ודומיו בנויה על כשל מאד בסיסי או לפחות מסקנה מאד לא מבוססת (שדווקא אם קראתם את הקטע שלי "בשר קסום" פירטתי שם ראיות רבות נגד התפיסה הזאת), קורצוויל יוצא מנוקדת הנחה שהמוח הוא מחשב לא-מושלם ועושה הפרדה בין חומרה (המבנה הפיזי- נוירונים ותאיי גליה) לבין תוכנה (תודעה ושאר יכולות קוגניטיביות). הבעיה היא שזה פשוט לא נכון. במוח אין הפרדה בין תוכנה לחומרה- החומרה היא התוכנה , שינוי במבנה הפיזי גורר שינוי באופי החוויה והיכולות וזה כלל לא ברור כי מחשב ומוח הם מערכות עיבוד מידע מאותו הטיפוס (זו אחת הסיבות למה כלל לא ברור כי יכולה להיות בינה מלאכותית חזקה, כזו בעלת מודעת עצמית וחוויית עולם סובייקטיבית). גם אילו יסמלצו את האישיות שלך אחד לאחד וגם אם הסימלוץ עצמו יהיה מודע אין זה כלל ברור שתהיה אחדות של התודעה וחווית העולם שלכם (כתבתי על זה בהרחבה ב"בשר קסום" ואמנע מלעשות זו כאן) ואם אני צריך לשים על זה את הכסף שלי אני אהמר שכמעט בוודאות אין כזאת, סימלוץ הוא בדיוק רק זה- סימולציה. אם המוח הפיזי שלך מת זה סוף המשחק והסימלוץ זוכה לחיות כאדם עצמאי עם הזכרונות והאישיות שלך. המשאבים שלנו צריכים להתרכז בלהציל ולשדרג את המוח הפיזי שלך. אנחנו צריכים להיות פרגמטיים ולראות מה עובד ולא לבזבז זמן וכסף על ניסויים פילוסופיים בתודעה.
מרגע שנאפשר למוח הפיזי שלנו (לפחות לחלקים ההכרחיים לחווית עולם כמו למשל האונה המצחית) אפילו השמיים הם לא הגבול.
אנחנו צריכים לשים את הגז על טרה-פורמציה וקולוניזציה של כוכבי-לכת אחרים
כדור הארץ הוא מקום נהדר, הוא הבית שלנו. כדור הארץ זה איפה שכל מה שאנחנו יודעים ומכירים נמצא, זה העולם. הבעיה היא שהשעון מתקתק וכדור הארץ לא יהיה כאן לנצח (לפחות אם לא נזיז אותו).
מעבר להרחבת הידע והמשאבים שלנו, כוכבי לכת אחרים יהוו תחנות עגינה למין האנושי בנדידה מכדור הארץ כשהשמש המזדקנת תתחיל להתרחב. זו צריכה להיות הנקודה החשובה הבאה שלנו, אחרי שריכזנו את מרבית הזמן והמשאבים לפיתרון אלמוות ביולוגי והארכנו את חיי האדם הביולוגיים (להוציא מחלות נדירות, תאונות והתאבדויות) ללא גבול זה יתן לנו מרווח נשימה להתחיל לעבוד על תוכנית חלל מקיפה יותר וארוכת טווח עד קבועה שתציע פתרונות לניוד בסדר גודל מסחרי או יותר (של מאות או יותר בני אדם במקביל) אל מחוץ לכדור הארץ, פתרונות לשהות ארוכה יחסית בחלל (דהיינו במיקרוכבידה כפי שחווים אותה אסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית) ופתרונות להתישבויות על אדמה חוצנית (מבנים המאפשרים מחייה ארצית) או טרה-פורמציה (הפיכת פני הפלנטה הזרה לראויים למחייה אנושי). הודות לתוחלת חיים לא מוגבלת בבריאות מקסימלית בממוצע, מדענים יוכלו לתרום ידע, רעיונות וכח אדם למספר רב מאד של שנים מה שישאיר את התפוקה המקצועית לפחות קבועה אם לא בעלייה מתמדת. אחרי שנבסס את עצמנו כצורת חיים בין-פלנטרית ולא רק ככזו החיה בקביעות על כדור הארץ, נוכל להתרכז בבעיות הקשות באמת.
אנחנו צריכים להתחיל לבחון תיאוריות על מוצא היקום ולמצוא תיאוריה הניתנת לאימות שמאחדת את מכאניקת הקוונטים עם תורת היחסות ובמקביל לאמת אחת ולתמיד אם גופים כמו חורים שחורים או אובייקטים יחסותיים יוצאי דופן אחרים אכן קיימים ואם כן, למצוא ולתעד כמה שיותר כאלו ולנסות לשחזר באופן סינתטי יצירה שלהם
אחרי שאנו לא צריכים לחשוש עוד מהשפעות האנטרופיה בטווח הקצר (זקנה) ואחרי שביססנו עצמנו לפחות בכל מערכת השמש או ברובה ובכך הכנו לעצמנו הרבה תוכניות ב' אנחנו צריכים להתחיל להכין את עצמנו למערכה השניה בקרב נגד האנטרופיה כשהפעם היא לא מתכוונת לרחם עלינו ובהינתן מספיק זמן היא תהרוס את כל היקום (לפחות את היכולת שלו להכיל חיים כמו שאנחנו מבינים אותם).
על שיטות אפשריות לשרוד את סוף היקום דנתי כאן ואמנע מלחזור עליהן גם פה אך אפרט מה אנחנו צריכים לדעת ואיך להשיג את המידע הזה.
החשש הריאלי ביותר שעולה מהידע שלנו על גורל היקום היום הוא שלא נוכל יותר לעבד אנרגיה (ולהזכירכם נכון לכרגע וכנראה לתמיד, אין אנרגיה משמע אין חיים). החוק השני של התרמודינמיקה הוא התנהגות שמפגינות מערכות פיסיקליות בהן לאורך זמן במערכת סגורה האנטרופיה לא יכולה לקטון או במילים פשוטות- דברים מתאזנים עם הסביבה שלהם כמו למשל כוס מים קרה שבהדרגה עוברת לטמפרטורת החדר. אותה תופעה פיסיקלית בדיוק היא זו שמעמידה אותנו בבעיה בהינתן מספיק זמן; היקום (לפחות החלק הלוקאלי שמקיף אותנו ברגע נתון) מהווה מערכת סגורה (נכון להבנה שלנו היום) ואחרי מספר מגוחך של שנים לא יהיו יותר הפרשי אנרגיה, כל כוסות המים ביקום תהיינה באותה טמפרטורה. אין איך לעבד אנרגיה. אבל יש פירצה בחוק הזה וזו בדיוק הפירצה שהבנה מעמיקה יותר של איזושהי "תיאוריה מאוחדת" תוכל להביא לנו יתרון בקרב על לחיות- החוק השני של התרמודינמיקה מאד עקבי ברמת המאקרו, במערכת היומיומיות שאנחנו רואים אבל העקביות שלו נפגמת ברמת המיקרו. במערכות של חלקיקים בודדים לעיתים מתרחשת שבירה של החוק הזה ונגרמת ירידה ספונטנית באנטרופיה (הסביבה לוקחת חום מהכוס במקום להיפך). אנחנו צריכים להבין איך מתי ולמה זה קורה ואיך אפשר ליצור אפקט דומה באופן סינתטי ובצורה גלובלית יותר על מערכות גדולות יותר. במקביל אנחנו צריכים להבין מה הוא חלל ומה האובייקטים שחלל מסוגל להכיל- אנחנו יודעים שוואקום אינו ריק ומורכב מזוגות של "חלקיקים וירטואליים" שצצים ומתאיידים פנימה והחוצה מהקיום באופן ספונטני, הבנה של המכאניזם הזה יכולה לאפשר לנו להפיק אנרגיה מהחלל עצמו, משאב בלתי מוגבל וניצחון מוחץ בהנחה שאכן אפשרי.
במקביל לפיתוח ושיפור של מיחשוב קוואנטי (שיתן לנו האצה משמעותית במהירות של פיתרון בעיות וסימלוץ יעיל של מערכות פיסיקליות כגון היקום עצמו) אנחנו צריכים אחת ולתמיד למצוא אם קיים ולבחון מקרוב חור שחור שכן מציאת כזה ואישוש או פסילה של תכונותיו בהתאם לתיאוריות הקיימות או כאלו שתתפתחנה בעתיד (מעבר להבין מה ניתן לבצע בחלל וכיצד לנצל זאת) תאפשר לנו (באם אכן ניתן) לבנות מחשב יחסותי; כזה המנצל את ההבדלים במעבר הזמן הודות לעיוות של הכבידה וכאן כמה תרחישיים אפשריים התלויים במה נגלה:
א. אין קרינת הוקינג או שנוכל לנצל באיזושהי דרך את הטבע הסינגולרי של חור שחור-
הדבר יאפשר לנו לבצע "היפר-חישוב" ולפתור בעיות שמחשב תיאורטי "רגיל" לא יכול כמו למשל בעיית העצירה. אם חור שחור אינו מתנוון לקרינת הוקינג או שישנה דרך לנצל את האפקט היחסותי האינסופי אחרי אופק האירועים של חור שחור, מחשב שנע במסלול לוויני סביב חור שחור יוכל לשמש כ"מכונת אורקל". נשתמש בדוגמה של בעיית העצירה;
המחשב המקיף את החור שחור מריץ תוכנה עבור קלט כלשהו ובודק אם היא עוצרת ואם היא אכן עוצרת הוא שולח אות.
עבורנו כצופה חיצוני לא עבר זמן מרגע כניסת המחשב למסלול לוויני אך בעקבות אפקטים יחסותיים עבור המחשב עבר נצח (תזכרו שבתרחיש הזה חורים שחורים לא מתנוונים) מה שאומר שמרגע כניסתו למסלול לוויני או שנקבל אות (כלומר התוכנה עצרה בנקודה כלשהי בעתיד גם אם מבחינת המחשב זה לקח טריליונים של שנים) או שלא נקבל אות כלל (מה שאומר שבכל הנצח מנקודת המבט של המחשב התוכנה מעולם לא עצרה) והפלא ופלא פתרנו את בעיית העצירה, דבר שאינו אפשרי על ידי אף מחשב "סטנדרטי". הדבר יאפשר לנו לבצע מספר לא מוגבל של חישובים ב-0 זמן ונוכל לפתור כל בעיה פרקטית של כל מערכת פיסקלית (פשוט נסמלץ אותה אינסוף פעמים עד להשגת התוצאה הרצויה). התרחיש הזה אופטימי ביותר ונכון לכרגע זה כנראה אינו המצב וחורים שחורים אכן מתנוונים אך אין זה אומר שאי אפשר להפוך אותם לאורקל בצורה אחרת או שאי אפשר לנצל אותם כפי שאפרט בתרחיש הבא.
ב. המודל של הוקינג נכון או שאין דרך לנצל את הטבע הסינגולרי של חור שחור-
המשמעות של התרחיש הזה היא שאין אינסופים בטבע (לפחות לא בחורים שחורים) או שאם ישנם המידע עליהם אינו נגיש לנו בשום צורה. העיוות הכבידתי סביב חור שחור עדיין יצור הבדלי זמן משמעותיים אך סופיים ואולי לא נוכל לפתור איתם את בעיית העצירה או לבצע היפר-חישוב מסוג אחר אבל בפירוש נקבל האצה משמעותית במהירות החישוב. עבורנו זה יראה כאילו וכלל לא חלף זמן מרגע כניסת המחשב למסלול לווייני סביב החור השחור אך עבור המחשב עברו מיליארדים או אף טריליונים של שנים מה שיתן לנו להשיג כמעט מיידית תשובות לבעיות שזמן החישוב שלהן נטו עלול לקחת כמויות זמן אסטרונומיות. הדבר יאפשר לנו ליצור סימולציות מדוייקות להפליא של מערכות פיסיקליות בזמן קצר ביותר ובפרט של היקום (המחשבה שמיד עולה היא כי המחשב יצטרך להתחשב בעצם החישוב של עצמו אך לדבר אין משמעות כאן מאחר והוא יכול להחשיב את עצמו כחור השחור אותו הוא מקיף) מה שיעזור לנו קודם כל להבין מה עלינו לעשות כדי לשרוד (לאיזה מצב עלינו להביא את היקום), לתכנן כלים ולבחון אותם בזמן אמת לביצוע המשימה הזו ולבסוף לחשב איך לשפר את עצם יכולת החישוב שלנו.
אנחנו צריכים להבין, למצוא וליצור אובייקטים אחרים המפגינים תכונות יחסותיות מיוחדות ואף לנצל מחשבים יחסותיים אחרים באם מצאנו כבר אובייקטים כגון חורים שחורים או כוכבי ניוטרונים וניצלנו אותם (או מחשבים קוואנטים באם לא צלחנו) בכדי לחשב אילו אובייקטים מיוחדים שכאלו יכולים להתקיים וכיצד הם נוצרים. אנחנו צריכים לעקוב אחרי חורי-תולעת מיקרוסקופיים הנוצרים באופן טבעי כמו בשדה המגנטי של כדוה"א ולהבין כיצד ניתן להפיק אותם סינתטית ומה המגבלות הקיימות על גודלם וזמן החיים שלהם.
רק לאחר שצלחנו בחלק הארי של הנ"ל נוכל להתחמש להישרדות קיצונית וארוכת טווח (ובתקווה שנצחית) ביקום. זה יקח זמן,משאבים והרבה מחשבה אבל הודות לחשיפה של חוקי הטבע ולניצול "פירצות" אפשריות אנחנו נוכל להפוך את מה שהיום נחשב למד"ב למציאות.
סיכום
אילו לטעמי עיקרי הדברים. ההנחה שסביבה אנו עובדים ותוכנית עבודה כללית שתכין אותנו גם לתרחישים הקיצוניים ביותר שמחכים לנו.
מרבית בני האדם השלימו עם המוות כי הם מניחים שהוא בלתי נמנע אך כאן ובמקומות אחרים אני ואנשים נוספים מראים שזה בפירוש לא בהכרח המצב. הגאולה יכולה לבוא מכיוונים שונים במקביל וטוב שכך אבל במוקדם או במאוחר נצטרך להתמודד עם המציאות הקרה ולפתור את הבעיות הקשות. יתכן מאד וניתן לשפר (וכנראה עוד אשפר) את תוכנית העבודה הנ"ל וייתכן כי דווקא צדעים מאוחרים יותר יקבלו מענה לפני אחרים שרשומים בשלב מוקדם יותר כאן וזה בסדר כל עוד נזכור מה המטרה- לחיות.
אני מאמין בלב שלם שאם נרכז את מרבית המשאבים, הזמן ותשומת הלב שלנו בצורה הירראכית בתוכנית שפירטתי כאן או תוכניות דומות נוכל לבסס את עצמנו כצורת חיים בין-פלנטרית שחוקרת את היקום לצורכי מיקסום תוך פחות מ-400 שנה. תישארו אופטימיים וקחו יוזמה, אם לא נפעל זה לא יקרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simulacra