לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.Esse Est Percipi.


מציאות,דימיון,קיום,יקום,הגיגים,פילוסופיה,מתמטיקה,מוח ותודעה.

Avatarכינוי:  Simulacra

בן: 34

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

8/2014

אבסטרקטיזציה.


מה האיבר הבא בסדרות המפורטות:

 

0 2 4 6 8 10 ...

 

4 2 5 3 6 4 ...

 

הנה אחת שמצריכה ידע מקדים:

 

3 1 4 1 5 9 ...

 

אני משוכנע שרובכם הכרתם את הסדרות הנ"ל או שהבנתם את החוקיות המסתתרת מאחוריהן תוך מחשבה קצרה.

אך מה בנוגע לסדרה הבאה:

 

5 3 25 35 45 55 ...

 

מה האיבר הבא כאן?

בעודכם חושבים על התשובה אשאל אתכם קושיה נוספת; כיצד עשיתם זאת? איך ידעתם מאוסף קצר של מספרים להסיק מה כל מספר שיבוא לאחר מכן?

 

"אתה מכליל".

צ'כים, אמריקאים, גרמנים, איטלקים והודים מעולם לא נתנו לי את התשובה הזאת כשדיברתי איתם על אנשים ועל העולם (לפחות לא בקונוטציה שלילית) אבל שמעתי אותה הרבה יותר משרציתי מישראלים.

בנוגע ללמה דווקא מישראלים יש לי מספר תשובות אך לא זה הנושא שברצוני להעביר כאן, אני רוצה אחת ולתמיד להפריך את ההקשר השלילי שבו המשפט הזה נאמר.

 

המוח הוא מכונת אופטימיזציה; הוא זוכר את ניסיונות העבר שלו וזה עוזר לו להימנע מטעויות בעתיד מה ש:

א. הופך אותו למהיר (לא צריך לבזבז זמן חישוב ואנרגיה מיותרים על ידע שכבר יש לי מחישובי עבר)

ב. הופך אותו לחכם (רק אחרי שאני יודע מה זה חיבור אני יכול להגדיר כפל ורק אחרי שאני יודע מה זו הברה אני יכול להרכיב משפט- הצלילים שתינוקות עושים הם לא פחות מאימונים בדיבור)

ג. נותן לו יתרון בחיזוי מאורעות (גם ללא מיספור מדוייק של אירוע ואירוע, זיכרון של "הרבה פעמים" לעומת "מעט פעמים" יכול להוות בסיס ליצירת מאגר נתונים סטטיסטי שמעדכן את עצמו)

 

תבניות תבניות תבניות

היכולת של המוח האנושי לזהות תבניות ולהכליל אותן היא מה שנתן לנו את היתרון במירוץ האבולוציוני.

למעשה הסיבה להרבה מאד אשליות אופטיות היא תוצר לוואי של היכולת הזו (או ליתר דיוק, של הכללה שלה); המוח שלנו כל כך טוב בלזהות תבניות שבמהלך ההתרחקות שלנו מבני דודנו השימפנזים תבניות מסוימות חזרו כל כך הרבה והתגלו ככל כך הכרחיות להישרדות עד שהמוחות שלנו חיווטו את עצמם באופן קבוע להשתמש ב"קיצורי דרך" מחשבתיים. בעבר ההבדל של שבריר שניה בין לזהות האם הנקודות הצהובות בדשא הן עיניו של נמר או פרח היוו גם את ההבדל בין חיים ומוות. אנחנו רואים דברים שלא שם ("פאראידוליה") כי אנחנו מצפים לתבנית שחזרה אלפי על אלפי פעמים והוכיחה את עצמה כקונסיסטנטית והכרחית להישרדות אבל זה לא אומר שהמוח שלנו פגום, זה אומר שאנחנו נבונים.

(משחקי ארקייד ישנים בנויים בדיוק על זה. זו אחת הסיבות שהם היו (וחלקם עדיין) כל כך קשים;
זה היה תלוי בלמידה שלך את התבניות של המשחק ושלבים מסויימים [מעבר לזה שלא היה scaling לרמות קושי] הסתמכו על זה שתשחק בהם הרבה פעמים ותזכור את הדרך הספציפית [והיחידה] שמאפשרת ניצחון כמו למשל במשחק הנוסטלגי "SkyRoads").

 

רעיונות ירוקים חסרי-צבע ישנים בזעם

אנו כל העת מקבלים קלטים סנסוריים מהסביבה דרך העיניים, האוזניים, האף ושאר איברי חישה ואילו מעובדים בהתאם לידע קיים ומתבטאים במשוב חזרה אל הסביבה בפעולות שלנו.

כשאשאל אדם שחזר לא מזמן מקוסטה ריקה איך היה, אקבל תשובה כגון: "לח וזול".

היכולת שלי להבין שהחלק הראשון של תשובתו מתייחס למזג אוויר בעד השני למחיר מוצרים שונים היא פועל יוצא של הידע שיש לי על מצבים אפשריים של מזג אוויר ועל מילים המתארות עלות כספית ושל כך שאני מצפה שהשימוש שלו במילים הוא סטנדרטי- אותו השימוש ששמעתי פעמים רבות קודם לכן או במילים אחרות, אני מכליל. שפה היא תוצר ישירה של הכללה- הגדרנו יחידות בסיסיות שהסכמנו עליהן בצורה שרירותית (או שהרלוונטיות לרציונל מאחוריהן נשכח ונשחק לפני אלפים על אלפים של שנים) ועליהם אנו מבססים את התקשורת שלנו, רצף צלילים מוסכם מראש וכל עוד המשמעות שאני אשתמש בה לרצף הצלילים שלי תהיה המשמעות שאתם תשתמשו בה אין סיבה שלא נבין האחד את השני. ללא הכללה אין שפה, שיח בעל משמעות לא יתאפשר שכן האחד לא יוכל להניח כי האחר עושה שימוש באותם הפירושים למילים שונות.

 

פינקי והמוח

אני יושב עם חברים סביב משחק קופסא. בעוד שני תורות יגיע תורי.

אני לא יודע מה יש לשחקן שלפני ביד אבל ראיתי סידור דומה של הלוח בעבר. אני יודע באיזה סוג "מלכודות" השחקן הזה משתמש בדרך כלל כי אני יודע איך הוא חושב. אני מכין את עצמי לאפשרות שאני מוצא כסבירה ביותר והפלא ופלא אני צודק, אני לא נופל בפח ומגיע תורי כמעט ללא פגע.

איך עשיתי זאת? האם יתכן ופיתחתי כישורים טלפתיים מבלי ששמתי לב? איך אני יודע מה האחר חושב ומעבר לכך, איך אני יודע אם הוא חושב שאני יודע מה הוא חושב או שהוא רק חושב שאני אחשוב זאת והוא מכין לי דבר מה לא צפוי (אם מדובר במשחק קלפים למשל)?

התשובה הקצרה היא- יש לי חלק במוח שעושה את זה.

בני אדם התפתחו כיצורים חברתיים; רובנו חיים בקבוצות ואנו נעזרים ברשתות נרחבות כמו כלכלה שבנויות על אינטראקצות הן תחרותיות והן קואופרטיביות. החברה האנושית בנויה על סדרת הכללות של שפה טבעית (בה נגענו), שפת גוף, צלילים לא-מילוליים, כלים רטוריים כמו סרקזם ועוד. אנו כל העת מכלילים את התנהגות הסובבים אותנו בניסיון ליצור תחזית מדוייקת ככל שניתן.

זה אחד הדברים המרכזיים שמייחד בני אדם מבעלי חיים אחרים; לאחר מספיק הסתכלות אנחנו מזהים את הכוונות של בני אדם שהם לא אנחנו.

אנחנו יודעים מה הבעת פנים אומרת גם ללא מילים וככל שהניסיון מצטבר אנחנו יודעים מתי האחר משקר לנו. 

זה חייב להיות ככה, התפתחנו ככה כדי לתפקד ביעילות בתוך חברה כי ללא היכולת להבין כוונות של אנשים אחרים לא נוכל "להגן על עצמנו" מפני שקרים ורמאויות של אילו הבאים להרוויח על חשבוננו.

אילו עולמו הפנימי של כל אחד היה שונה וכאוטי לחלוטין מזה של רעיו לא הייתי יכול לכתוב שורות אילו כי מעולם לא היינו יורדים מהעצים והופכים לחברה מודרנית (מי יותר מי פחות), החברה האנושית וכל המצאותיה משפה ועד אתרי בלוגים בנויה על זה שקיים בנינו דמיון לפחות בסיסי (והאמת שגם הרבה מעבר לבסיסי).

 

 

תגיד את הסיפרה 5

האם כבר הבנתם מה האיבר הבא בסדרה הרביעית?

באיזו רמת ביטחון באחוזים הייתם אומרים שהוא 65? אם הייתי אומר לכם שהוא אכן 65 ושואל אתכם מה האיבר הבא, באיזו רמת ביטחון הייתם חושבים שהוא 75? כמה פעמים הייתי צריך להמשיך בכדי שרמת הביטחון שלכם תעלה ללמעלה מ-90% שהחוקיות תמשיך להיות כפולות של 10 ועוד 5? מאה איברים? אלף? מיליון?

המציאות עמוסה ברעש, תוצר של ההתנהגות הכאוטית של מערכות טבעיות.

החיים הרבה יותר דומים לסדרה הרביעית מאשר לראשונה; "דבוק" לסיטואציות שונות רעש אך אם הוא זניח עדיין נוכל להוציא ממנו תבניות ולחזות (בדיוק גבוה מאד) מה עתיד לקרות. ההגדרה "כל איבר במקום שהוא לא-שני שווה ל10 כפול מקום האיבר פחות 1 והאיבר במקום השני הוא 3" היא הגדרה לגיטימית לסדרה אבל מניין לכם שהאיבר הבא בסדרה הראשונה הוא 12 ולא 7 וחצי? מניין לכם כי הסדרה השניה היא לא ציקלית (אותן חמש ספרות חוזרות על עצמן) וכי השלישית היא אכן ספרותיו של הקבוע המתמטי פאי ולא מספר שנבדל ממנו בספרה המיליון? התשובה הקצרה היא שאתם לא (וגם אני לא אילולא הייתי זה שכתב אותן ויודע את הרעיון מאחוריהן). אנחנו מכלילים כי זה עוזר לנו לתפקד במציאות כאוטית ואקראית, זה עוזר לנו לעשות היגיון. אנחנו מחפשים להכליל כי לפתור משוואות זה קל ולשנן כל פעם סיטואציות בנות עשרות, מאות או אלפי איברים מצריך המון משאבים ואנרגיה.

 

פתיתי שלג

בני אדם נוטים לחשוב שהם פתיתי שלג יוצאי דופן אבל זה פשוט לא נכון, ההבדלים בין מרבית האנשים הם זניחים (האחד מנגן על פסנתר, השני אוהב עגבניות והאחר איבד את אימו בגיל 10. אילו לא הדברים שמייחדים אנשים האחד מהשני) ואחוז נכבד מההתנהגות של רוב בני אדם הרבה פחות אקראית ממה שנדמה.

זה לא הופך אנשים לרובוטים, זה אומר שהם מתפקדים ביעילות. זה חייב להיות ככה כי התפתחנו לחזות תבניות ולהגיב לתבניות של אנשים אחרים, בדיוק ככה אנחנו מבינים סרקזם ויודעים שכאשר מישהו מגלגל עיניים הוא מביע זילזול או סלידה.

אז מה "אתה מכליל" אומר?

אם אתה מכליל זה אומר שאתה נבון, זה לא אומר שאתה טועה.

ברור שזה לא אומר שאתה תמיד צודק אבל זו גם לא המטרה, זיהוי תבניות הוא מהגדרה סטטיסטי.

אז איך בכל זאת כאשר אנשים בוחנים בני אדם אחרים הוא לא מגיעים לאותה תשובה מכריעה בנוגע לטיב התנהגותם?

כי זה עניין של הגדרות; ברור שאני אקבע כי יותר אנשים בקבוצה הם בעלי אופי מסויים אם הקריטריונים שלי למי נחשב כבעל אותו האופי הם רחבים יותר מאשר אדם אחר שבעיניו אותה ההגדרה בדיוק חלה רק על קבוצת פרטים בעלי תכונות ספציפיות יותר.

אז מי "צודק"? זה לא עניין של צודק, זה עניין של תועלת-

האם ההשקפה שלך עוזרת לך או פוגעת בך? האם לרוב אנשים מתגלים כשונים מאיך שחשבת שהם או שהם מתנהגים כצפוי?

אילו שאלות שרק לאחר אינטרוספקציה תוכלו לענות עליהם.

התגובה "אתה מכליל" על אי-הסכמה בנוגע לטיבם של קבוצת אנשים כזו או אחרת היא לא מענה לטיעונים של האדם.

ברור שאני מכליל, גם אתה מכליל כי המוח שלנו התפתח לעשות את זה אבל זה לא אומר שאני טועה.

זה מובן מאליו שאין 100% כמעט משום דבר ושבכל הכללה שכזאת קיים מיעוט זניח (בדיוק כמו הספרה 3 בסדרה הרביעית) אבל הוא בדיוק זה, זניח. מהגדרה לא עליו דיברתי ולכן הוא לא מעניין אותי אז למה שאציין אותו (בפרט אם הוא אחד בודד ממיליונים)?

אנחנו לא יכולים לסייג את המילים שלנו ללא גבול כי אז לא היינו יכולים לדבר כלל וזה ילדותי (או לכל הפחות נאיבי) לחשוב שבאמרות כמו "כל ה-X הם Y" בשפה יומיומית הכוונה היא ל"כל" לוגי כי כמעט אף פעם אין "כל" שכזה בסיטואצויות יומיומיות בין בני אדם.

 

סיכום

הכללות הן אחד הכלים המחשבתיים החזקים ביותר שיש לבני אדם.

מדע בנוי על הכללות (כל הנוסחאות הפיסיקליות הן תוצר של אמפיריות- תצפיות על ניסויים והנחה כי אותה ההתנהגות בקירוב תחזור גם בניסוי זהה בעתיד). היכולות שלי להרכיב משפטים ולכתוב קטע שמדבר על הכללות הוא תוצר של הכללה (אני רעיונית מבין שמכאניזם כמעט זהה בהכללה של התנהגות של אנשים לפי היסטוריית ההתנהגות שלהם פועל כאשר מחפשים תבניות במספרים לפי נתונים קודמים) כמו גם עצם השימוש במדיה של רשת חברתית, אינטרנט ומחשב- כל המצאה אנושית היא תוצר של הכללה ואבסטרקטיזציה של כללים בסיסיים שמשותפים ברחבי נושאים שבמבט ראשון נדמה כי אין להם דבר במשותף.

כל עוד אתם מעדכנים את האינטואיציה, ההשקפה והכלים בהם אתם בוחנים את העולם באופן קבוע זה בסדר להכליל כי אתם לומדים מהטעויות שלכם ואתם תהיו מדוייקים יותר בהכללה הבאה שתעשו.

אז תכלילו, אולי זה יעזור לכם להמציא משהו חדש ואולי זה סתם יגן עליכם מאנשים בעלי אג'נדה זדונית וגם אם תטעו לפעמים זה בסדר כל עוד תלמדו מהטעויות האילו אבל זה בטח לא אומר שאתם בהכרח טועים, זה אומר שיש לכם מוח ושהוא עובד (במינימום) כמו שהוא אמור.

 

 

 

 

נכתב על ידי Simulacra , 31/8/2014 14:41   בקטגוריות אנשים, ביולוגיה, בני אדם, חוויה, חשיבה, טכנולוגיה, מדע, מוח, מחשבות, מחשבים, מיתוס, מספרים, נפש, עולם, פילוסופיה, פיסיקה, קיום, תודעה, אופטימי, סיפרותי, פסימי, תבניות, חיזוי, כאוס, המצאות, משחקים, משחקי מחשב, הכללה, אבסטרקט, אבסטרקטיזציה, נוירון, קופים, ישראלים, שימפנזה, פרקטלים, פרקטל, אפקט הפרפר, טעות, טעויות, לוגיקה, היגיון, למידה, שכל, חידה, סדרה, סידרה, חוקיות  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   17 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קטבוליזם של קיום.


ערך-
ערך הוא פונקציה קוגניטיבית ולא תכונה אינהרנטית של אובייקטים.
לאירועים אין משמעות שלעצמם אלא זו שהמוח כופה עליהם.
אנו קובעים בכל רגע נתון של מודעות את ערכו של המידע העובר בחושים, משווים אותו תחילה לידע קודם המאוחסן בזיכרון ארוך הטווח שלנו ולאחר מכן הוא מקבל משקל בהתאם למטרותינו העתידיות.
לחיפושית, פסי רכבת מהווים קבוצות חומר בדידות ללא קשר תכליתי ביניהם ואף לבן-אדם שגדל הרחק מידה המכוונת של הציוויליזציה אין כלל פירוש לתמרור או רמזור יותר מאשר כתם היוצר צורה אקראית בדיוק כפי ששפה שאיני דובר נשמעת עבורי כצלילים חסרי פשר. הדברים שנדמה לנו כי הם בעלי (או חסרי) ערך באופן גורף הם למעשה תוצר לוואי של המידע שקדם לחשיפתנו אליהם ושל הצרכים הסובייקטיביים שלנו.

 

לוגיקה-
עצם היכולת שלנו להסיק היא חרב פיפיות; אנו בו בעת מגדירים אילו הן הבעיות שבהישג ידינו לפתור ואיזה ידע יישאר לעד לא נגיש.
נכונותם של טיעונים אינה תלויה בדעתנו עליהם, הרי לשם כך בדיוק הגדרנו אופרטורים לוגיים הפועלים על דלק אקסיומטי- כדי להכליל את החשיבה האנושית ולמצוא נקודה ארכימדית הרחוקה מהשקפת העולם האישית שלנו.
המציאות נסמכת על עובדות, כללי היסק לוגיים והעדפות אישיות בלבד.

 

חלל וזמן-
מרחק הוא תוצר של אינטגרציה סנסורית.
אנו חושבים כי דבר מה רחוק מאיתנו כאשר יש פער בין החוש הויזואלי שלנו לחוש הטקטילי, דהיינו כאשר אנו רואים משהו אך לא מרגישים אותו בעזרת חוש המישוש.
ראייה היא חוש מוזר מאין כמוהו; היא שהופכת את התפיסה המרחבית שלנו לרציפה, עבור אדם עיוור מרחק הוא בינארי- נוגע או לא-נוגע.
זמן הוא תופעת לוואי של גודל המרחקים המצויים ביקום, גדולים במידה כזו שאף האור אינו יכול להימצא בכל הנקודות כל העת.
אנו מציינים שיחידות זמן נמדדו ע"י מוחנו כאשר אנו מבחינים בשינוי; אילו המציאות הייתה קפואה למושג הזמן לא היה כל משמעות, רגע אחד של הווה נצחי.
אירועים אינם נעים "קדימה" אל עבר עתיד קבוע אלא רוטטים במקומם, מעבירים אנרגיה ותנע לכל עבר.

 

בחירה חופשית-
היקום, על כל האובייקטים בו, מציית למודלים ומשוואות המהווים אבני בנייה פונדמנטליות.
ידע תיאורטי על עתידם של פרטים אינו מעיד על היכולת שלהם לבחור אלא על יכולת החיזוי של האוחז בידע; גם אילו ידעתי כל מחשבה בראשו של כל אחד הקורא שורות אילו אין הדבר היה גורר כי נגזלה מאותם הקוראים אפשרות הבחירה, בשום שלב איני כופה עליהם מה לחשוב- ידע כזה או אחר משפר במידה משתנה את מה שעלי לצפות לו ולא את שעל פרט זה או אחר לעשות. אין הדבר אומר כי משוואות פיסיקליות אינן מספיקות בכדי לתאר את היקום אלא כי מידע זהה מבוטא בדרכים שונות בהתאם לרזולוציות בהן אתה בוחן את הסביבה שלך.

 

מוות-
השאלה "מה יש אחרי המוות?" מכילה סתירה פנימית.
לשאול "מה יש אחרי" מניח כי ישנו "אחרי", היא מניחה מראש כי ישנו חלק שאינו תלוי בקיומו הפיזי של אורגניזם וכי חלק זה ממשיך להתקיים אחרי שכלל הפונקציות המגדירות אורגניזם כ-"חי" מפסיקות את פעולתן.
אין "אחרי" המוות כלום, מוות הוא אינו נקודת מעבר בחלל ו/או בזמן אלא קץ קיומה של חווית-עולם של אובייקט כפי שהגדרנו אנו מנקודת מבט אנושית.




  

נכתב על ידי Simulacra , 29/8/2014 14:10   בקטגוריות אלמוות, אנשים, ביולוגיה, בני אדם, חוויה, חשיבה, מוות, מחשבות, מוח, מת, מתים, נוירון, נפש, נצח, עולם, פילוסופיה, קיום, רזולוציה, תודעה, סיפרותי  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   4 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מניפסט.


לפני כחודשיים, ראיתי שמישהי כתבה באחת מקבוצות הטרנסהומניזם בפייסבוק שאנשים רבים המגדירים את עצמם כטרנסהומניסטים "מאשימים" לא-טרנסהומניסטים באי-רציונליות ושאלה במה העולם היה שונה אילו הוא היה מונחה ע"י אג'נדה טרנסהומניסטית.

זה בדיוק מה שאני אנסה לעשות כאן, סוג של סיכום הפילוסופיה (בעיניי) של הישרדות ארוכת-טווח של המין האנושי ואת עיקריי הצעדים שאני רואה כהכרחיים ואופטימליים מבחינת סיכויי הצלחה.

חלקם יצטרכו להכיל מידה מסויימת של מולטיטסקינג בין מספר נושאים ולמרות שאין בכך פסול, אשתדל לשמור זאת למינימום.

בנוגע לדברים אחדים (בפרט ככל שמתקדמים על ציר הזמן) עדיין חסר לנו מידע בשביל לראות את התמונה הגדולה וחלקם ייתכן ויתגלו כבעייתיים יותר משנדמה לנו כיום אבל מוטב לנו שנתחיל ונתקן את פעולתנו ככל שנתקדם מאשר שנתקע ו"נשרוף" זמן יקר.

 

אין תרחיש סביר שלא שווה לחיות בגללו

 לא קשה לראות שכשאתה משחק בכל משחק שהוא, המהלכים שעשית (מרשימים ככל שיהיו)/המהירות בה צברת נקודות (רבות ככל שתהיינה)/האובייקטים שהיו לך(טובים ככל שיהיו) הם חסרי משמעות אם הפסדת. המשחק נגמר. אין למשחק איזשהו אופי אינהרנטי ש"יודע" עד כמה טוב שיחקת, זה לא נשמר בשום מקום חוץ מבהרגשה האישית שלך. הרבה אנשים מנסים להתמקד ב"הווה" אבל כשאתה מת ל"הווה" הזה אין משמעות שהרי אתה לא שם כדי לחוות את הזכרונות ממנו. המשחק נגמר לנצח. ל"לבזבז" את החיים שלך אין משמעות, חיים מרגשים ומלאי הרפתקאות זהים לחלוטין לחיים של בטלה מרגע המוות שהרי כל מודעות לכל חוויה שאי פעם הייתה חדלה מלהתקיים.

 

בתפיסה של רוב האנשים ישנם דברים גרועים ממוות- שיתוק, עוני, מחלה כלשהי וכדומה אך כל עוד אתה חיי הדברים האילו פתירים.

בפתיר אני לא מתכוון כי בהכרח לכל המחלות יש תרופה כיום וכי כל המצבים הפיכיים אלא שהסיכוי שימצא להם פיתרון בעודך חי הוא גדול מ-0.

 

זו הנקודה העיקרית בתפיסה שלי של הישרדות טווח-ארוך, לא סביר (אגדיר למה אני מתכוון פה בסביר מיד) שיקרה תרחיש כלשהו שלא שווה לחיות בגללו (זה לא אומר שלא קרו לי אירועים בחיים שגרמו לי להצטער שנולדתי אבל מאחר ואני כבר כאן אני לא מתכוון לעזוב, לא בלי מאבק).

ב"לא-סביר" אני מתכוון למעשה ללא ריאלי; תרחיש היפותטי כלשהו שיגרום לי לסבל מתגבר ומאיץ ללא שליטה במעשים שלי ועם וודאות מטאפיזית שאף אחד לעולם לא יהיה מודע ולא יוכל לעזור לי (נשמע קצת כמו הגיהנום לא?).

 

אמרתי זאת פעמים רבות; מוות הוא הדבר שאנחנו בתור יצורים חיים מנסים להמנע ממנו.

זו הסיבה שאבולוציונית התפתחנו לעבור מטאבוליזם (להוריד את האנטרופיה של הגוף ע"י העלאת האנטרופיה של הסביבה כמו למשל לאכול- אני מפרק את התפוח כדי את להשאיר את הגוף שלי בחתיכה אחת), להתרבות (הישרדות של גנים והגדלת הסיכויים לשרוד הודות לפעולה קואופרטיבית בקבוצה) ולהימנע מסכנות כמו טורפים או תאונות. אם אנו לא מנסים באופן אקטיבי להמנע מלמות אין סיבה שניזהר בכביש או שלא נשתה נוזל קירור למנוע רק כי הטעם מסקרן אותנו.

 

כשזו הנקודה העיקרית ("קדושת החיים") שעומדת בראש סדר העדיפויות שלנו, אנחנו יכולים להתחיל לחשוב מה עלינו לעשות בכדי למקסם את תוחלת החיים שלנו ואת הסיכויים שלנו לשרוד ביקום עויין כמו זה שאנחנו חיים בו.

 

עלינו להכריז על זקנה כעל מצב חירום בין-לאומי

דמיינו שמחר בבוקר הייתם פותחים עיתון או את אתר וואלה חדשות והייתם רואים את הכותרת הבאה:"מגיפה פוקדת את העולם- 100,000 איש מתים כל יום. יותר מכל המחלות יחדיו" 

הייתם דורשים מהממשלה למצוא תרופה מיידית ולרכז את כל המשאבים הזמינים למחקר נכון?

אבל זה בדיוק המצב הנוכחי בכל הנוגע לזקנה.

מאה אלף איש מתים ממחלות קשורות זקנה כל יום, יותר מכל המחלות יחדיו ולרוב יש ירידה משמעותית באיכות החיים לפני קריסת המערכות הסופית.

היות המין האנושי בני-תמותה כל כך הרבה שנים גרם לזה שמוות יהיה מזוהה עם ההגדרה שלנו למה זה אומר להיות בן אדם. זה לא חייב להיות המצב, ישנם בעלי חיים אחרים בטבע כמו לובסטר, צדפות וסוג מסויים של מדוזה שאינם מזדקנים או לכל הפחות הזקנה שלהם זניחה משמעותית יחסית ליכולת הרגנרטיבית שלהם.

זה השלב הראשון בדרך, לפתור זקנה ביולוגית. צעדים כבר נעשים הן בתחום הזה והן בנושא של סייבורגיזציה (החלפת חלקי גוף פגומים בחלקים מכאניים ו/או דיגיטליים)*. אין בעיה עם חלוקת המשאבים בין שתי אילו שכן התחום הראשון מביניהם שיפיק אלמוות ביולוגי יהיה מבורך אך הנושא של "חומרה רטובה" דהיינו התעסקות עם הרקמות האנושיות הביולוגיות מקבל תמיכה ומימון מועטים במיוחד, יחס לא מוצדק בהתחשב בזה שישנה מגיפה שגוזלת את חייהם של מאה אלף איש ביום.

אחרי שנצליח לפתור את ההתכלות הטבעית שלנו עקב נזקים מצטברים נוכל להרוויח שקט יחסי להתעסקות ביסודות אחרים שיבטיחו (או ישפרו את הסיכויים משמעותית) את הישרדותנו. תוך כ-50 שנה נראה רוב משמעותי של אוכלוסיה זקנה (מרבית אוכלוסיית העולם תהיה מעל גיל 60/65) וללא פתרונות (רוב זקנים=אין מי שיספק סיעוד) ארוכי טווח לזקנה אנחנו מסתכנים משמעותית בהתכווצות של האוכלוסיה הכלל עולמית עד למצב שנצנח במהירות לרמה מסוכנת של תת-אוכלוסין, דרך קצרה מאד להכחדה. זה חייב להיות השלב הראשון, ריכוז כלל המשאבים לאפשר אלמוות ביולוגי.

נקודה קצרה נוספת היא הגדלת משאבים לתוכניות חירום כגון קריוניקה ושיחזור והרחבה של ניסויים שכבר צלחו בתחום כמו הפשרה של איברים נוספים כגון כבד, קיבה, ריאות ולב לפני מעבר למוח של בעל חיים ובסוף למוח אנושי.

 

*-נושא נוסף שכבר מקבל תמיכה גדולה יחסית הוא ננוטכנולוגיה. עלינו להגיע למצב של ננובוטים רב-תכליתיים בעלי יכולות הכרעה בסיסיות המסוגלים לפרק אובייקטים ולהחזירם במדוייק לצורתם המקורית.

 

"אלמוות דיגיטלי" הוא זהב שוטים

גופים כמו "יוזמה 2045" ואנשים כמו ריי קורצוויל (מהנדס בכיר בגוגל) שמים את הלב שלהם במקום הנכון, הם עושים מאמצים לקדם אלמוות. הבעיה היא שמטרת העל שלהם נידונה לכישלון. הם תומכים נלהבים של "אלמוות דיגיטלי" או "העלאת" התודעה למחשב- תהליך תיאורטי שיאפשר לחווית העולם שלך להיות מסומלצת (מהמילה סימולציה) על-ידי מחשב ובכך למעשה לתת לך את האפשרות לחיות לנצח בתור תוכנה עם תלות מועטה בעולם החיצון. זה נשמע כמו פיתרון מעולה- אין צורך בצרכי גוף ביולוגיים יותר, אין חשש ממוות בתאונת דרכים וניתן ליצור מעצמך כמה עותקים שתרצה אבל יש בעיה אחת, זה כנראה מהגדרה לא אפשרי. תפיסת העולם של קורצוויל ודומיו בנויה על כשל מאד בסיסי או לפחות מסקנה מאד לא מבוססת (שדווקא אם קראתם את הקטע שלי "בשר קסום" פירטתי שם ראיות רבות נגד התפיסה הזאת), קורצוויל יוצא מנוקדת הנחה שהמוח הוא מחשב לא-מושלם ועושה הפרדה בין חומרה (המבנה הפיזי- נוירונים ותאיי גליה) לבין תוכנה (תודעה ושאר יכולות קוגניטיביות). הבעיה היא שזה פשוט לא נכון. במוח אין הפרדה בין תוכנה לחומרה- החומרה היא התוכנה , שינוי במבנה הפיזי גורר שינוי באופי החוויה והיכולות וזה כלל לא ברור כי מחשב ומוח הם מערכות עיבוד מידע מאותו הטיפוס (זו אחת הסיבות למה כלל לא ברור כי יכולה להיות בינה מלאכותית חזקה, כזו בעלת מודעת עצמית וחוויית עולם סובייקטיבית). גם אילו יסמלצו את האישיות שלך אחד לאחד וגם אם הסימלוץ עצמו יהיה מודע אין זה כלל ברור שתהיה אחדות של התודעה וחווית העולם שלכם (כתבתי על זה בהרחבה ב"בשר קסום" ואמנע מלעשות זו כאן) ואם אני צריך לשים על זה את הכסף שלי אני אהמר שכמעט בוודאות אין כזאת, סימלוץ הוא בדיוק רק זה- סימולציה. אם המוח הפיזי שלך מת זה סוף המשחק והסימלוץ זוכה לחיות כאדם עצמאי עם הזכרונות והאישיות שלך. המשאבים שלנו צריכים להתרכז בלהציל ולשדרג את המוח הפיזי שלך. אנחנו צריכים להיות פרגמטיים ולראות מה עובד ולא לבזבז זמן וכסף על ניסויים פילוסופיים בתודעה.

מרגע שנאפשר למוח הפיזי שלנו (לפחות לחלקים ההכרחיים לחווית עולם כמו למשל האונה המצחית) אפילו השמיים הם לא הגבול.

 

אנחנו צריכים לשים את הגז על טרה-פורמציה וקולוניזציה של כוכבי-לכת אחרים

כדור הארץ הוא מקום נהדר, הוא הבית שלנו. כדור הארץ זה איפה שכל מה שאנחנו יודעים ומכירים נמצא, זה העולם. הבעיה היא שהשעון מתקתק וכדור הארץ לא יהיה כאן לנצח (לפחות אם לא נזיז אותו).

מעבר להרחבת הידע והמשאבים שלנו, כוכבי לכת אחרים יהוו תחנות עגינה למין האנושי בנדידה מכדור הארץ כשהשמש המזדקנת תתחיל להתרחב. זו צריכה להיות הנקודה החשובה הבאה שלנו, אחרי שריכזנו את מרבית הזמן והמשאבים לפיתרון אלמוות ביולוגי והארכנו את חיי האדם הביולוגיים (להוציא מחלות נדירות, תאונות והתאבדויות) ללא גבול זה יתן לנו מרווח נשימה להתחיל לעבוד על תוכנית חלל מקיפה יותר וארוכת טווח עד קבועה שתציע פתרונות לניוד בסדר גודל מסחרי או יותר (של מאות או יותר בני אדם במקביל) אל מחוץ לכדור הארץ, פתרונות לשהות ארוכה יחסית בחלל (דהיינו במיקרוכבידה כפי שחווים אותה אסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית) ופתרונות להתישבויות על אדמה חוצנית (מבנים המאפשרים מחייה ארצית) או טרה-פורמציה (הפיכת פני הפלנטה הזרה לראויים למחייה אנושי). הודות לתוחלת חיים לא מוגבלת בבריאות מקסימלית בממוצע, מדענים יוכלו לתרום ידע, רעיונות וכח אדם למספר רב מאד של שנים מה שישאיר את התפוקה המקצועית לפחות קבועה אם לא בעלייה מתמדת. אחרי שנבסס את עצמנו כצורת חיים בין-פלנטרית ולא רק ככזו החיה בקביעות על כדור הארץ, נוכל להתרכז בבעיות הקשות באמת.

 

אנחנו צריכים להתחיל לבחון תיאוריות על מוצא היקום ולמצוא תיאוריה הניתנת לאימות שמאחדת את מכאניקת הקוונטים עם תורת היחסות ובמקביל לאמת אחת ולתמיד אם גופים כמו חורים שחורים או אובייקטים יחסותיים יוצאי דופן אחרים אכן קיימים ואם כן, למצוא ולתעד כמה שיותר כאלו ולנסות לשחזר באופן סינתטי יצירה שלהם

אחרי שאנו לא צריכים לחשוש עוד מהשפעות האנטרופיה בטווח הקצר (זקנה) ואחרי שביססנו עצמנו לפחות בכל מערכת השמש או ברובה ובכך הכנו לעצמנו הרבה תוכניות ב' אנחנו צריכים להתחיל להכין את עצמנו למערכה השניה בקרב נגד האנטרופיה כשהפעם היא לא מתכוונת לרחם עלינו ובהינתן מספיק זמן היא תהרוס את כל היקום (לפחות את היכולת שלו להכיל חיים כמו שאנחנו מבינים אותם).

על שיטות אפשריות לשרוד את סוף היקום דנתי כאן ואמנע מלחזור עליהן גם פה אך אפרט מה אנחנו צריכים לדעת ואיך להשיג את המידע הזה.

החשש הריאלי ביותר שעולה מהידע שלנו על גורל היקום היום הוא שלא נוכל יותר לעבד אנרגיה (ולהזכירכם נכון לכרגע וכנראה לתמיד, אין אנרגיה משמע אין חיים). החוק השני של התרמודינמיקה הוא התנהגות שמפגינות מערכות פיסיקליות בהן לאורך זמן במערכת סגורה האנטרופיה לא יכולה לקטון או במילים פשוטות- דברים מתאזנים עם הסביבה שלהם כמו למשל כוס מים קרה שבהדרגה עוברת לטמפרטורת החדר. אותה תופעה פיסיקלית בדיוק היא זו שמעמידה אותנו בבעיה בהינתן מספיק זמן; היקום (לפחות החלק הלוקאלי שמקיף אותנו ברגע נתון) מהווה מערכת סגורה (נכון להבנה שלנו היום) ואחרי מספר מגוחך של שנים לא יהיו יותר הפרשי אנרגיה, כל כוסות המים ביקום תהיינה באותה טמפרטורה. אין איך לעבד אנרגיה. אבל יש פירצה בחוק הזה וזו בדיוק הפירצה שהבנה מעמיקה יותר של איזושהי "תיאוריה מאוחדת" תוכל להביא לנו יתרון בקרב על לחיות- החוק השני של התרמודינמיקה מאד עקבי ברמת המאקרו, במערכת היומיומיות שאנחנו רואים אבל העקביות שלו נפגמת ברמת המיקרו. במערכות של חלקיקים בודדים לעיתים מתרחשת שבירה של החוק הזה ונגרמת ירידה ספונטנית באנטרופיה (הסביבה לוקחת חום מהכוס במקום להיפך). אנחנו צריכים להבין איך מתי ולמה זה קורה ואיך אפשר ליצור אפקט דומה באופן סינתטי ובצורה גלובלית יותר על מערכות גדולות יותר. במקביל אנחנו צריכים להבין מה הוא חלל ומה האובייקטים שחלל מסוגל להכיל- אנחנו יודעים שוואקום אינו ריק ומורכב מזוגות של "חלקיקים וירטואליים" שצצים ומתאיידים פנימה והחוצה מהקיום באופן ספונטני, הבנה של המכאניזם הזה יכולה לאפשר לנו להפיק אנרגיה מהחלל עצמו, משאב בלתי מוגבל וניצחון מוחץ בהנחה שאכן אפשרי.

במקביל לפיתוח ושיפור של מיחשוב קוואנטי (שיתן לנו האצה משמעותית במהירות של פיתרון בעיות וסימלוץ יעיל של מערכות פיסיקליות כגון היקום עצמו) אנחנו צריכים אחת ולתמיד למצוא אם קיים ולבחון מקרוב חור שחור שכן מציאת כזה ואישוש או פסילה של תכונותיו בהתאם לתיאוריות הקיימות או כאלו שתתפתחנה בעתיד (מעבר להבין מה ניתן לבצע בחלל וכיצד לנצל זאת) תאפשר לנו (באם אכן ניתן) לבנות מחשב יחסותי; כזה המנצל את ההבדלים במעבר הזמן הודות לעיוות של הכבידה וכאן כמה תרחישיים אפשריים התלויים במה נגלה:

 

א. אין קרינת הוקינג או שנוכל לנצל באיזושהי דרך את הטבע הסינגולרי של חור שחור-

הדבר יאפשר לנו לבצע "היפר-חישוב" ולפתור בעיות שמחשב תיאורטי "רגיל" לא יכול כמו למשל בעיית העצירה. אם חור שחור אינו מתנוון לקרינת הוקינג או שישנה דרך לנצל את האפקט היחסותי האינסופי אחרי אופק האירועים של חור שחור, מחשב שנע במסלול לוויני סביב חור שחור יוכל לשמש כ"מכונת אורקל". נשתמש בדוגמה של בעיית העצירה;

המחשב המקיף את החור שחור מריץ תוכנה עבור קלט כלשהו ובודק אם היא עוצרת ואם היא אכן עוצרת הוא שולח אות.

עבורנו כצופה חיצוני לא עבר זמן מרגע כניסת המחשב למסלול לוויני אך בעקבות אפקטים יחסותיים עבור המחשב עבר נצח (תזכרו שבתרחיש הזה חורים שחורים לא מתנוונים) מה שאומר שמרגע כניסתו למסלול לוויני או שנקבל אות (כלומר התוכנה עצרה בנקודה כלשהי בעתיד גם אם מבחינת המחשב זה לקח טריליונים של שנים) או שלא נקבל אות כלל (מה שאומר שבכל הנצח מנקודת המבט של המחשב התוכנה מעולם לא עצרה) והפלא ופלא פתרנו את בעיית העצירה, דבר שאינו אפשרי על ידי אף מחשב "סטנדרטי". הדבר יאפשר לנו לבצע מספר לא מוגבל של חישובים ב-0 זמן ונוכל לפתור כל בעיה פרקטית של כל מערכת פיסקלית (פשוט נסמלץ אותה אינסוף פעמים עד להשגת התוצאה הרצויה). התרחיש הזה אופטימי ביותר ונכון לכרגע זה כנראה אינו המצב וחורים שחורים אכן מתנוונים אך אין זה אומר שאי אפשר להפוך אותם לאורקל בצורה אחרת או שאי אפשר לנצל אותם כפי שאפרט בתרחיש הבא.

 

ב. המודל של הוקינג נכון או שאין דרך לנצל את הטבע הסינגולרי של חור שחור-

המשמעות של התרחיש הזה היא שאין אינסופים בטבע (לפחות לא בחורים שחורים) או שאם ישנם המידע עליהם אינו נגיש לנו בשום צורה. העיוות הכבידתי סביב חור שחור עדיין יצור הבדלי זמן משמעותיים אך סופיים ואולי לא נוכל לפתור איתם את בעיית העצירה או לבצע  היפר-חישוב מסוג אחר אבל בפירוש נקבל האצה משמעותית במהירות החישוב. עבורנו זה יראה כאילו וכלל לא חלף זמן מרגע כניסת המחשב למסלול לווייני סביב החור השחור אך עבור המחשב עברו מיליארדים או אף טריליונים של שנים מה שיתן לנו להשיג כמעט מיידית תשובות לבעיות שזמן החישוב שלהן נטו עלול לקחת כמויות זמן אסטרונומיות. הדבר יאפשר לנו ליצור סימולציות מדוייקות להפליא של מערכות פיסיקליות בזמן קצר ביותר ובפרט של היקום (המחשבה שמיד עולה היא כי המחשב יצטרך להתחשב בעצם החישוב של עצמו אך לדבר אין משמעות כאן מאחר והוא יכול להחשיב את עצמו כחור השחור אותו הוא מקיף) מה שיעזור לנו קודם כל להבין מה עלינו לעשות כדי לשרוד (לאיזה מצב עלינו להביא את היקום), לתכנן כלים ולבחון אותם בזמן אמת לביצוע המשימה הזו ולבסוף לחשב איך לשפר את עצם יכולת החישוב שלנו.

 

אנחנו צריכים להבין, למצוא וליצור אובייקטים אחרים המפגינים תכונות יחסותיות מיוחדות ואף לנצל מחשבים יחסותיים אחרים באם מצאנו כבר אובייקטים כגון חורים שחורים או כוכבי ניוטרונים וניצלנו אותם (או מחשבים קוואנטים באם לא צלחנו) בכדי לחשב אילו אובייקטים מיוחדים שכאלו יכולים להתקיים וכיצד הם נוצרים. אנחנו צריכים לעקוב אחרי חורי-תולעת מיקרוסקופיים הנוצרים באופן טבעי כמו בשדה המגנטי של כדוה"א ולהבין כיצד ניתן להפיק אותם סינתטית ומה המגבלות הקיימות על גודלם וזמן החיים שלהם.

רק לאחר שצלחנו בחלק הארי של הנ"ל נוכל להתחמש להישרדות קיצונית וארוכת טווח (ובתקווה שנצחית) ביקום. זה יקח זמן,משאבים והרבה מחשבה אבל הודות לחשיפה של חוקי הטבע ולניצול "פירצות" אפשריות אנחנו נוכל להפוך את מה שהיום נחשב למד"ב למציאות.

 

סיכום

אילו לטעמי עיקרי הדברים. ההנחה שסביבה אנו עובדים ותוכנית עבודה כללית שתכין אותנו גם לתרחישים הקיצוניים ביותר שמחכים לנו. 

מרבית בני האדם השלימו עם המוות כי הם מניחים שהוא בלתי נמנע אך כאן ובמקומות אחרים אני ואנשים נוספים מראים שזה בפירוש לא בהכרח המצב. הגאולה יכולה לבוא מכיוונים שונים במקביל וטוב שכך אבל במוקדם או במאוחר נצטרך להתמודד עם המציאות הקרה ולפתור את הבעיות הקשות. יתכן מאד וניתן לשפר (וכנראה עוד אשפר) את תוכנית העבודה הנ"ל וייתכן כי דווקא צדעים מאוחרים יותר יקבלו מענה לפני אחרים שרשומים בשלב מוקדם יותר כאן וזה בסדר כל עוד נזכור מה המטרה- לחיות.

אני מאמין בלב שלם שאם נרכז את מרבית המשאבים, הזמן ותשומת הלב שלנו בצורה הירראכית בתוכנית שפירטתי כאן או תוכניות דומות נוכל לבסס את עצמנו כצורת חיים בין-פלנטרית שחוקרת את היקום לצורכי מיקסום תוך פחות מ-400 שנה. תישארו אופטימיים וקחו יוזמה, אם לא נפעל זה לא יקרה.

נכתב על ידי Simulacra , 18/8/2014 17:37   בקטגוריות אוברי דה גריי, אלגוריתם, אלמוות, אלן טיורינג, אנשים, ביולוגיה, בני אדם, בעיית העצירה, זקנה, חוויה, חיי נצח, חשיבה, טכנולוגיה, מדע, מוות, מוח, מחשבות, מחשבים, מיתוס, מספרים, מת, מתים, מתמטיקה, נוירון, נפש, נצח, סטיבן הוקינג, סינגולריות, עולם, פילוסופיה, פיסיקה, פיצוץ, פיצוץ אוכלוסין, צ'רץ', קוואנטי, קוונטי, קוונטים, קיום, ריי קורצוויל, רפואה, תודעה, תרופה, אופטימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   10 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



24 דברים שברורים לי היום וחבל שהיו ברורים פחות בתור ילד


הפוסט הזה מאד שונה מהפוסטים שאני מפרסם פה בדרך כלל אבל הוא משרת בדיוק את המטרה שלשמה הקמתי את הבלוג הזה מלכתחילה ולכן החלטתי לפרסם אותו בכל זאת.


 


במקור אילו היו 25 דברים אך החלטתי להסיר אחד מהם מסיבות שלא אפרט כאן.


 


אילו כמה (אבל רחוק מאד מלהיות כולם) מהדברים המרכזיים שלמדתי מאינטראקציות אנושיות במהלך השנים ואני מקווה שגם אם חלקם אינם מובנים כרגע עדיין תנסו בזמנכם הפנוי, ביום יום, בחיים האמיתיים שלכם לעצור רגע ולהיזכר במה שכתוב כאן ולראות האם זה מתאים גם לחיים שלכם ואולי, רק אולי, המילים שלי גם יקלו על אחד מכם לקבל החלטות נבונות יותר.


 


1) דברים גדולים הם הרבה דברים קטנים ביחד.


 


2) אין קסמים; הכל אימונים, עבודה קשה והתמדה.


 


3) מי שלא אוהב אותך (כמעט תמיד) לא יאהב אותך לא משנה מה תעשה (ההיפך לא
נכון, לאהבה יש תאריך ותנאיי תפוגה).


 


4) שמות של דברים הם רק שמות; זה שקוראים למשהו
בצורה מסויימת לא בהכרח מעיד על תכליתו או תפקודו.


 


5) ל-99.99999% מהאנשים יש זיכרון מאד קצר.


 


6) זה שמישהו לא עושה דברים בזדון לא הופך אותו
ל"בסדר"/"אחלה"/כו'. להיות אדם "טוב" זה לעשות טוב
בצורה אקטיבית.


 


7) חלק מלהיות רציונלי וריאלי זה להשלים עם זה שיש דברים שאתה לא יכול
לדעת.


 


8) בסיטואציות של מידע חלקי ו/או קבלת החלטות סימולטנית (גם אם הסיטואציה
דטרמיניסטית), גם "שחקן מושלם" לא יכול תמיד לנצח.


 


9) חבר טוב הוא מי שנמצא שם גם (ולרוב בעיקר) כשאתה לא צריך אותו.


 


10) אתה מרגיש מה שאתה מרגיש, הסיבה לא רלוונטית.


 


11) זה שלאנשים יש דעה לא אומר שהיא נכונה או בעלת משמעות.


 


12) "נחמד" לא אומר כלום חוץ מזה שיש לאדם נימוסים בסיסיים.


 


13) אושר זו דרך חיים ולא נקודת יעד.


 


14) יש הבדל גדול בין קל לפשוט.


 


15) החיים ברובם פשוטים.


 


16) עצלות היא אם כל חטא.


 


17) אם לא תספר, אף אחד לא ידע.


 


18) (לצערי) יש דברים שאלימות דווקא כן פותרת.


 


19) יש אנשים שאי אפשר (והם לא מעוניינים) לדבר איתם בשום צורה, הם מגיבים
רק לכוח.


 


20) ב99.9999999% מהמקרים רושם ראשוני כן מעיד על האדם.


 


21) כסף דווקא כן יכול לקנות אושר (בעיקר כשהוא מושקע בחוויות).


 


22) זמן לא מרפא הכל.


 


23) כשזה לא משנה, בחר באקראי.


 


24) הקיום שברירי מדי והזמן יקר מדי בשביל לנסות להשיג כל סגירת מעגל
פתוח.


 


 


 


 

נכתב על ידי Simulacra , 10/8/2014 16:20   בקטגוריות אנשים, בני אדם, חוויה, חשיבה, מוח, מחשבות, מספרים, נפש, עולם, פילוסופיה, קיום, תודעה, אופטימי, פסימי, שחרור קיטור  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , מדעי הרוח
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSimulacra אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Simulacra ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)