זאת מי שאני, לשם שינוי

המשקעים שהשארת אצלי גדולים מדיי, רבים מדיי ועמוקים מדיי.

כל החול שיש מסביבי לא מספיק כדי למלא את הבורות העצומים שדאגת לפעור בתוכי.

ואני נשארת ריקה, כשהרגש היחיד הזמין ביותר הוא כעס.

כעס וחוסר ביטחון.

ועכשיו, כל אחד וכל משפט קטן מחזירים אותי אחורה

מעלימים את החיוך המזוייף וחושפים גיד שעוד לא הספיק לרפא את עצמו

אני לא מצליחה לרפא את עצמי

וזה גורם לי להפסיד כל כך הרבה דברים ולהתקדם...

אני לא רוצה את הזיכרון שלך ואת הצל שלך.

ואני רוצה לקלף מעצמי את קליפות האטימות ולהרשות לעצמי לבכות.

אני רוצה להצליח לבכות.

אני רוצה להיזכר איך זה להרגיש

ואיך זה להיות נאהבת באמת, מבלי שינסו לשנות אותי, מבלי שימעיטו בערכי.

כי אני צריכה כל כך מעט כדי להרגיש כל כך הרבה.