זאת מי שאני, לשם שינוי

סבא. 

לקחתי לי את הפרוייקט של "לגרום לסבא לדבר" ובכל הזדמנות אפשרית שאלתי אותך, 

דיברתי איתך.. והקשבתי לחצאי המשפטים שהוצאת מהפה.. אבל בעיקר הקשבתי לעיניים שמתמלאות במים מלוחים

ומעבירות את כל הזכרונות האפשריים. 

ביום הזה.. אני איתך. וחושבת עליך. 

נזכרת איך אמא בגיל מאוחר מדיי גילתה שהיית בשואה

מאוחר מדיי כי לא הרבה אחר כך אמא שלך כבר נפטרה... ואתה לא מסכים לדבר 

אתה מפחד שאתה ממעיט בערכי הדברים ופוגע במשמעותם האמיתית 

אבל משמעותם האמיתית לא ניתנת לעיכול והבנה, 

אולי זאת הסיבה האמיתית שאתה לא מספר. כי הבנת, אבל לא מצליח לעכל. 

שנה שעברה רגליך דרכו לראשונה ביד ושם, 

ואני הייתי גאה- לעמוד שם עם סבא, סבתא , ואמא. 

דור ראשון, דור שני, דור שלישי.

זוכרים, כואבים , אוהבים. 

אני גאה בך סבא שלי .

ניצול ברגן בלזן. 

אני גאה בך, אוהבת אותך, איתך.