כשהייתי בת 10 קרה משהו שהשפיע על חיי , רצחו את הורי ואותי חטפו .
אני לא יודעת מה הסיבה לכך ששרדתי הרי החוטף שלי והרוצח של הורי היה לא אחר מאשר מפלצת. כך קראתי לו בהתחלה מפני שאז בגיל ההוא לא ידעתי לתת שם ליצור כמוהו . אבל אחרי כמה שנים יכולתי להיות בטוחה בסוגו הוא היה - ערפד. לפי דברי המשטרה הייתי אצלו במשך חודש.שם בחדר החשוך בלי החלונות לא יכולתי לדעת כמה ימים עברו מאז שהגעתי לשם. אבל הוא ידע לישמור על כך שלא יהיה לי משעמם, הוא היה נכנס לחדר מדליק את האור וחושף את קירות הבטון של החדר בו נימצאתי והייתי מגלה שהוא לא לבד אלה שהוא מחזיק עוד קורבן בידיו בקלות כזאת כאילו הוא בובה. הוא אהב מאוד להרוג אותם מולי, אבל אחרי שראיתי איך הורי נרצחים כבר לא יכולתי לבכות , הדמעות לא יצאו רק בהיתי בו בשקט וחיכיתי שיסיים וילך - מה שעיצבן אותו יותר ויותר ולבסוף הוא שיחרר אותי. זה היה מוזר רגע אחד אני בחדר החשוך ורגע אחר אני מתעוררת בבית החולים ומסביבי רופאים ושוטרים ואת אחד מהם זיהיתי זה היה אחיו של אבא שלי . הוא היה שוטר , אז הוא היה בן 30 ,רווק בלי ילדים ואחרי ששיחררו אותי מבית החולים הוא לקח אותי אליו הביתה ומאז נישארתי אצלו.
כמובן כשעניתי על השאלות ואחת מהן הייתה איך החוטף שלי ניראה הם לא האמינו לי , התיאור שלי היה מדוייק אבל נישמע מופרח -
"העניים שלו זהרו בחושך , הוא היה כול כך יפה , העור שלו היה לבן יותר מקיר ואפשר היה לראות על העור שלו פסים כחולים(ורידים) וכשהוא היה מחייך הניבים שלו היו מציצים" סיפרתי כמה אנשים הוא רצח , הם שאלו איך הם ניראו וסיפרתי להם את כול מה שידעתי.
אבל המשטרה לא האמינה , כי באותו הזמן שנעלמתי לא נעלמו עוד אנשים באזור שלנו - הפסיכולוג אליו שלחו אותי אמר שזה הכול בגלל הטראומה וכולם האמינו לו. במשך הרבה זמן ניסיתי להוכיח להם , הייתי קטנה ואף אחד לא האמין לי לכן החלטתי לשתוק ולישמור את זה בתוך עצמי כי ידעתי שזה אמיתי אבל הם מפחדתים להאמין בזה אף אדם לא ירצה לגלות פתאום שכול הפחדים והסיוטים שלו אמיתיים.
במשך הרבה שנים אחרי מה שקרה היו לי סיוטים, ובכול פעם חייתי על את זה מחדש. ואחרי כמה זמן ניסיתי לשכנע את עצמי שאולי הפסיכולוג צודק וזאת רק טראומה והכול בגלל המוות של הורי אבל כשהגעתי לאוניברסיטה גיליתי שהסיוטים שלי אמיתיים ולא רק שלי אלה של כול בני האדם - יש באמת מפלצות מתחת למיטה והמיתוסים אמיתים , האגדות לא משקרות .
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
