יישוב סכסוכים וניהול משברים במשפחה ובקהילה

אל תביא לי דוגמאות ואל תימשול לי משלים.

ישנם מקרים בהם לקוחות, חברים או סתם בני-שיחה, מבקשים ממני להימנע מהבאת דוגמאות ומשילת משלים.

הטיעון המלווה את בקשתם הוא "אין מה להשוות, זה לא אותו הדבר."

ואכן בפשט הדברים ועל-פניהם נכון הדבר, זה לא אותו הדבר, המשל או הדוגמא מדברים על מקרה אחר מתחום אחר. הגורמים המרכיבים את המשל שונים תכלית השוני מהנימשל (הנימשל - הסיפור / המקרה הממשי העומד על פרק השיחה).

אך יחד עם הנזכר לעיל, ישנו דמיון בין המשל לנימשל על דרך ההיקש.

המשל דווקא בא לסייע למתקשה להבין את מורכבות מקרה המקור, ולהציג את המקרה באור שונה ומזווית שונה. באופן שאולי יגרום לשומע להבין ויספק לו "כלים" נוספים לייחוס ולהבנה.  

להבהרת הדברים אשתמש ברשותכם במשל שהוא אולי המשל המוכר ביותר לכל מי שעיין בתנ"ך ו/או למד תנ"ך בביה"ס התיכון, והוא משל "כבשת הרש".

הנימשל : הצגת המקרה בקצרה (עיקרי הדברים) כפי המובא בתנ"ך, ספר שמואל ב' פרק יא.

דוד חושק באשת אוריה החיתי, שולח את אוריה לשדה הקרב, הידוע כשטוף דמים, דוד לוקח את בת שבע ומשמש עימה, ואוריה מת בשדה הקרב. עד כאן תקציר המקרה.

להלן הדברים ככתבם (למבקש לדעת את השתלשלות העניינים ככתוב במקור) :

ב) וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד: ג) וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי: ד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ: ה) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי: ו) וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד: ז) וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה: ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ: ט) וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְלֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ: י) וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא מַדּוּעַ לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ: יא) וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: יב) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת: יג) וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד: יד) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה: טו) וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת: טז) וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל הָעִיר וַיִּתֵּן אֶת אוּרִיָּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל שָׁם: יז) וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב וַיִּפֹּל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי: יח) וַיִּשְׁלַח יוֹאָב וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה: יט) וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ: כ) וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה: כא) מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת: כב) וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב: כג) וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל דָּוִד כִּי גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה וַנִּהְיֶה עֲלֵיהֶם עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר: כד) וַיֹּרוּ הַמּוֹרִים אֶל עֲבָדֶךָ מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמוּתוּ מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְגַם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת: כה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ וְחַזְּקֵהוּ: כו) וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ: כז) וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְה-וָ-ה:

המשל (כפי המומשל ע"י נתן הנביא) :

שמואל ב' פרק יב :

א) וַיִּשְׁלַח יְה-וָ-ה אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ :

שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ: ב) לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד: ג) וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת: ד) וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו:

דוד לא מקיש בין מקרה בת שבע (הנימשל) לבין משל כבשת הרש,

ופוסק וגוזר את דין הרשע :

ה) וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי יְה-וָ-ה כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת: ו) וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל: 

נתן הנביא מסכם :

ז) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ,,,,,, ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְה-וָ-ה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן:

אם ללכת אחר המבקשים להימנע מדוגמאות ומשלים, אשווה בין שתי ההצגות, המשל והנימשל וניראה אם טעה נתן הנביא בהמשילו את משל כבשת הרש.

1. השוואת האשה לכבשה :

השוואה לוקה באי דיוקים משוועים.

א. אשה היא "אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי". כבשה כל הוויתה אצל בעליה חלב, צמר ובשר. ב . אשה מיוחדת בעלה והינה חצי מהוויתו.

בראשית ה- ב : זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: ג. כבשים ניתן לקנות ללא הגבלה, לשחוט ולמכור. יש לספק להן מזון, משקה וקורת גג בלבד.        ד. כשכבשה ממליטה ניתן ביום השמיני לקחת ממנה את הטלה ולעשות בו כרצון הבעלים. ה. ניתן לגרשה בעל כרחה, לא כן את האשה. ועוד הבדלים מהותיים המונעים השוואה הגיונית בין גזלת כבשה לגזלת אשה.

2. השוואת אוריה לעני.

א. אוריה אינו עני בנשים, יש לו אחת לפי בחירתו. ב. עני הוא מושג המתייחס לסביבה. ג. אם אוריה היה רוצה, יכל לוותר, לחזור לביתו ולשמש עם בת שבע וכן להינשא לנשים נוספות.

3. השוואת דוד לעשיר. גם כאן עשיר הינו מושג המתייחס לסביבה בכלל ולאוריה בפרט. אמנם דוד עשיר מאוריה, אך עושר זה אינו מביא להפרש במספר הנשים שלהם, אלא הבחירה האישית (הזכרנו כי אוריה היה עשיר דיו,ע"מ להינשא (לרכוש ) לנשים נוספת).

נקל לראות כי אם היה לדוד להלין על המשל שאינו הולם את המקרה, היה בידו לעשות כן.

דוד שלא הקיש בין המשל לנמשל, ומיהר לפסוק ולגזור את דין הרשע הגזלן. 

נתן הנביא בחוכמתו וברוח אלקים השורה עליו ביקש לקבל את פיסקו של דוד למקרה הגזלה כשאינו מתייחס לעצמו ולמעשיו. אילו היה נתן הנביא פונה לדוד ואומר לא שעשה מעשה נבלה בקחתו לו את בת שבע אשת אוריה ואז ממשיל לו את המשל, יכן שהיה דוד מתגונן ומתרץ את מעשיו (שבוודאי שחשב כן טרם עשה את מעשהו), כפי הכתוב בגמרה,

בבלי שבת נו-א : א''ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר {שמואל א יח-יד} ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו אלא מה אני מקיים {שמואל ב יב-ט} מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע שביקש לעשות ולא עשה אמר רב רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע רבי אומר משונה רעה זו מכל רעות שבתורה שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש וכאן כתיב לעשות שביקש לעשות ולא עשה {שמואל ב יב-ט} את אוריה החתי הכית בחרב שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת ואת אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה דא''ר שמואל בר נחמני א''ר יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו. 

סוף דבר

כתוב בתורה, דברים יז-ו : עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד:

כל מקום שאדם מעיד בפני בית דין ובפני עצמו, מעיד בשניים: בבית דין, בשני עדים. בפני עצמו, בשני אברים.

שתי עיניים - ראיה סטריאואופטית תלת-מימדית, ראית עומק. אילו היתה לנו רק עין אחת, היינו רואים בשני מימדים בלבד, אורך ורחב, ללא ממד העומק. שכן העין השניה נותנת זוית ראיה נוספת.

שתי אוזניים - שמיעה מרחבית, היקפית.

שני נחיריים - הרחה מרחבית.

מישוש באצבע אחת (או יד אחת), תחושת שטח (דו מימדית). בשתי אצבעות / ידיים, תחושת העובי מתווספת (תלת - מימד).

נכון לא תמיד יש הכרח להשתמש בשתיים, לפעמים מספיקה זווית ראות אחת ע"מ להבין את המציאות. אך כשזווית אחת לא מספקת או שיש רצון לחזק את הדברים / ההבנה, נכון נעשה באם נביא עד נוסף, כלי חישה נוסף, אמצעי היקש נוסף.

ראו לימוד התורה, רבות נשמע את הרב אומר "משל למה הדבר דומה, למלך שבנה ארמון גדול ו,,,,,,,,,".

ובהיקש, או בחיבור אסוציאטיבי, יש כלי נפלא להבנה, לחיבור, לזיכרון ולשינון.

סיפור טוב, שיר, אגדה או הגדה (ברוח חג הפסח) עושים שימוש רב ככל האפשר בדימויים, היקשים, גזרה שווה וכד', ובכך נכנסים ללב השומע על נקלה ומבטיחים כי הסיפור יזכר זמן רב יותר וטוב יותר, ע"פ לשונו ואף ע"פ משמעותו.

אגב, תרגיל לימודי של לומדי התורה, נמצא בכך שהם שואלים השכם והערב, מה רצה המספר לספר, ומדוע בחר להשתמש בלשון זו או אחרת, במילה זו או אחרת, מדוע יש כפל לשון (לך לך), מדוע השתמש במילה "כל", או "את" וכד'.

"החסרון" היחיד המצוי בשימוש במשל / דוגמא, הוא שהוא מחייב מחשבה נוספת ויכולת הבנת דבר מדבר, היא התבונה (להבדיל מחוכמה).

ועל כך אמר שלמה המלך ע"ה, משלי ג-יג : אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:  

מצא (חכמה): שהחכמה מצויה וכל שיש לעשות הוא להושיט יד ללקטה.

יפיק (תבונה) : יפיק-יוציא, שהבינה מחייבת טורח ודמיון.

שאין תועלת בחכמה ללא תבונה, בינה והתבוננות. 

והנימשל הוא החכמה

המשל והדוגמא הם הבינה / התבונה. 

חג שמח כשר, ישראל ((: