לאחר שכתבתי בשבחו של כב' השופט רוזן (בגזר דינו של אולמרט),
נפלו פניי למקרא גזר הדין שגזר על מר אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית
ירושלים לשעבר.
וככל שבקורתי על גזר הדין חמורה, חמורה שבעתיים ביקורתי הסולדת ונגעלת
ממעשי הפרקליטות בתיק זה , ככל הנוגע למר לופוליאנסקי בכלל ולעיקשותם בדרישה
להושיבו בכלא (ראה הערה בסוף מאמר הביקורת) בפרט.
כב' השופט רוזן, הרס בשרבוט עט אחד, את כל שלמדתי לאורך שנות חיי
המופלגות,
על לוגיקה, היקש, "למידת דבר מדבר", על "גזירה
שווה", ("השתק טענה" "השתק עילה", לפחות בפילוסופיה
שעומדת ביסודם). על "נסיבות מקלות" וכו'.
אביא ברשותכם מדבריו שבגזר הדין, ובאמצעותם אסביר את דבריי.
מחד אומר כב' השופט .1 כמצוין בגזר-הדין שניתן בעניינם של
הנאשמים האחרים בתיק זה ביום 13.05.14, יש במעשיו של הנאשם 6 כדי לקעקע אמון
הציבור במנהיגיו ואת ביטחונו בטוהר שיקוליהם. בעבירת השוחד יש כדי לזהם את השירות
הציבורי, נותן השוחד הינו איש מושחת ומשחית ומקבל השוחד הינו איש הפועל בבוגדנות,
איש מעל, בוגד באמון שניתן בו, אמון שבלעדיו לא יקום ויהיה שירות ציבורי מתוקן."
על הדברים הנ"ל אין ולא יתכן ערעור, או אי הסכמה, הם בסיס כחנו
וציפור נפשה של הדמו-קרטיה.
מאידך מוסיף כבודו בדברים המערבים דברי הערכה ומחמאה מחד, והשוואה
מאידך, לאחרון הפושעים שברשימה (הנאשמים בתיק, כמו גם ברשימת ה-11 של אולמרט):
2.
כמו הנאשמים שם, כך הנאשם 6 בורך בסגולות רבות, לא מדובר בפושע רגיל השקוע אך ורק
בעולם הסיאוב והפשע. נהפוך הוא, נאשם 6 ביקש לאורך כל חייו לתרום ולעשות לטובת
הקהילה אליה השתייך ולטובת הציבור כולו.
שלא לתפארת המליצה, ניתן לומר כי
נאשם 6 הקדיש את חייו לעשיית מעשי צדקה וחסד. מדובר בנאשם שלא ביקש ליהנות דווקא
ממטעמי החיים, ובודאי לא להתפנק ולהנעים זמנו בחיים נוחים וראוותניים.
-
הערה
לכב' השופט, מזווית המשפט והצדק, לא נכון היה לקשור באחד את הנפשות שפעלו בסבך
המרמה הנדון בתיק ולהשוותם האחד לאחר, ולהזכיר בכפיפה (משוועת) אחת את מעלותיהם.
המובאה הבאה מדבריך, הפליאה אותי ונשגבה מבינתי, היאך ?
"עם זאת, גם משלא נטל כספי שוחד לכיסו, כספי
השוחד שימשו להעצמתו והגדלת כוחו והשפעתו."
כאן אני חוזר ללוגיקה ולרציונל.
"להעצמתו והגדלת כוחו והשפעתו"
???
האם שנינו מדברים על אותו האדם, אורי לופוליאנסקי ??
האם יתכן שתשכין באותה הכפיפה שתי אמירות נוגדות שכאלה ? :
- נאשם 6
ביקש לאורך כל חייו לתרום ולעשות לטובת הקהילה אליה השתייך ולטובת הציבור כולו.
- כספי השוחד שימשו להעצמתו והגדלת כוחו והשפעתו.
האם יתכן שאדם הרואה את "טובת
הציבור כולו" לנגד עיניו, הוא גם מי מבקש להעצים ולהגדיל כוחו והשפעתו (דבר
שמטבע הדברים בא ע"ח הציבור) ?
אכן כבודו, אנו תמימי דעים, השוחד
באשר הוא שוחד, ראוי לגינוי ולענישה חמורה.
אך האם יש ו/או ניתן להשוות בחומרת
הענישה, את מי שהחסד והצדקה נר לרגליו, וטובת הציבור כולו (דתיים וחילונים, עשירים
ועניים, עדה זו ועדה אחרת) הם משאת-נפשו ומשימת חייו, של מי שחונך ע"י אביו,
להלכה ובמעשה לחסד וצדקה, להאדרת טובת הציבור ולהצנעת העצמי – להשוותו לאחרים,
מבקשי העינוגים והנוחות ?)
"נאשם 6 פעל
כמו הנאשמים האחרים בביצת דומן ושחיתות וראוי על-כן לענישה שתבטא בקול רם וצלול
גינוי ושאט נפש, ענישה שיהא בה לשרש את אותו נגע ממאיר שפשה במקומותינו".
בעושר שלל דבריך
רווח חוסר ההיגיון ומתקשה אנכי לעקוב ולהבין את הרציונל (אם אכן קיים כזה בגזר
הדין על נאשם מס' 6).
כל תורת ההיגיון
והנגזרות התבלבלו ונשחקו בשרבוט הקולמוס.
כולנו כבוד
השופט, אבל כולנו חיים ופועלים בסביבה של "ביצת דומן ושחיתות". זאת היא
הסביבה השכיחה במקומותינו, בישראל ובתבל. בכל מוסד ומוסד ועל כל שעל ושעל.
מחד אנו מבקשים
לחיות ולפעול בסביבה הרעה הזו, יען אשר אין ברירה אחרת ("זה מה יש").
ומאידך עלינו להימנע
מלקחת חלק בשחיתות ולא להתבוסס בבוצת הדומן המסואבת. על כך כבודו, אין עוררין
(לפחות לא בקול רם).
יחד עם זאת,
משחטא או פשע מאן דהו, עלינו לבחון את חטאו/פשעו, את אישיותו, את כוונותיו ואת
התועלת שצמחה לו מפשיעתו.
המושג היחסי
"צדיק" :
לידיעת כבודו,
לוט לא היה צדיק כלל ועיקר, אך נחשב ל"צדיק של סדום" (הכל כמובן יחסי),
ואם נכון הדבר, היתכן שהשיחה הבאה אכן התרחשה :
בראשית יח – (כ) וַיֹּאמֶר יְקוָק זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה
וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: (כא) אֵרֲדָה
נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה: (כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם
עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְקוָק: (כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם
רָשָׁע: (כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף
תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר
בְּקִרְבָּהּ: (כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם
רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא
יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: (כו) וַיֹּאמֶר יְקוָק אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם
בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם: (כז) וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר
אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: (כח) אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה
הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא
שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: (כט) וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן
שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים: (ל) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי
יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים:
(לא) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי
יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים: (לב) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם
אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה: (לג) וַיֵּלֶךְ יְקוָק כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם
וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ: עכ"ל.
מקבל
אנכי את דבריך לשונם ורוחם, בדבר מלחמת חורמה בשחיתות בכלל ובשוחד בפרט. ויחד עם
זאת, הבה ונלמד כיצד פעל הקב"ה בעניין סדום, אם נאה ההשוואה בעיניך, כבוד
השופט רוזן !
שם יט – (טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט
לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן
תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר:
והחשוב
מכל "פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר" (א.ז.).
שבוודאי
שיש לו ללוט עוונות, אך אצל הקב"ה אדם נידון ע"פ מעשיו ולא ע"פ
העניין של "למען יראו ויראו", שהוא בעיקרו בבחינת "עיוות
הדין". וכך מתקיימת הלימה בין הדברים הנאמרים לזכותו של הנידון והם
בבחינת "נסיבות מקלות", לבין גזר הדין. מצב אחר אשר בו בעליל, יש משום
עיוות הדין.
ואפילו
בעניינו של צלפחד (שקושש עצים בשבת) אין משום "יראו ויראו", שכן העונש
המושת על מחלל שבת בפרהסיה, הינו מוות. וכמו ציווי הקב"ה עלינו לשמור את
השבת, כך "נכלא" צלפחד עד לצאת השבת, ואז בוצע גזר הדין.
הנה כי
כן, הרי הפניית השופט למדיניות הענישה :
10. מדיניות הענישה הנהוגה פורטה בעניינם של
הנאשמים האחרים (ראה גזר-הדין מיום 13.05.14).
וכבודו
לא מצניע את תפיסתו (השגויה לענ"ד) לעניין ענישה אחידה, לגבי נאשמים שונים,
בעלי מניעים שונים, וטובות הנאה שונות (באופן השימוש בהן).
כבודו
יכול להתנחם בעובדה, כי מי שהקדיש את חייו לטובת הציבור בכלל (ככלל ולא רק
לופוליאנסקי), לא יבהל מגזר הדין ויחל לקחת לכיסו, אלא ימשיך ויפעל לטובת הציבור.
ראית טובת הציבור כייעוד חיים, אינה יכולה להשתנות בהתאם לנסיבות וכתוצאה מהיפגעות
אישית.
נפלאת
בעיני התנהלות השופט באשר למר לופוליאנסקי, שהרי כבודו פנה ללופוליאנסקי
ולפרקליטות בבקשה, וכמעט בתחינה, כי יגיעו להסדר, שכן הוא לא מתכוון להשית על
לופוליאנסקי עונש מאסר בפועל.
תחושות,
הבנות, ותפיסת מציאות משפטית ואנושית לחוד ומעשים בפועל לחוד. כבוד השופט רוזן,
שולח את מר אורי לופוליאנסקי לחבוש את ספסלי בית הסוהר, כאחד הפושעים הנאלחים,
כאחד ממבקשי עינוגי הגוף ועינוגי השררה.
אסיים
בנחמתי, כי לא למדתי, לומד ואלמד דבר וחצי דבר מגזר הדין, לא בנוגע לאנושיות,
למשפט וצדק, ללוגיקה ורציונליות, ומעל לכל מתורת ההיגיון הפשוט (Common sense).
- הערה על עמדות הפרקליטות בנוגע לפשיעתו של מר
לופוליאנסקי בכלל ובדבר העונש "הראוי" לו בפרט.
א. תמוהה בעיני ואף שערוריתית תפיסתכם לגבי
אשמת "קבלת טובות הנאה" מביצוע עבירה של "קבלת שוחד",
שע"י מר לופוליאנסקי, שנאמר "חכם עיניו בראשו" – אתם, אנשי
הפרקליטות כנראה לא ממש בסקציה הנ"ל.
ב. בדבר העונש הראוי למר לופוליאנסקי
ע"פ "דעתכם" ול"תפיסתכם".
היתכן כי טרחתם כה רבות להמציא לבית המשפט
"עדויות מומחה" בדבר כשרותו של מר לופוליאנסקי לחבוש את ספסלי בית
הסוהר, (כמו כשרות בית הסוהר להעניק לו את הטיפול הנאות, בתוך כתלי בית הסוהר). היתכן
כי שנאתכם כה רבה ועצומה, עד כי "רתמתם" לטובת הגשמת מאווייכם להושיבו
בכלא, גם את הידיעה הידועה לכל בר דעת, כמו לכל הדיוט ואידיוט, כדברי איציק מאנגר
(המשל) "בטחון, זוגתי, ברצות אלוקים אפילו מטאטא יורה".
והנמשל : כי ברצות הפרקליטות, ניתן להמציא כל עדות
מומחה לטובת הטיעונים שלכם, גם אם העדות מופרכת מעיקרה, גם אם העדות מרושעת ? או
אולי באמת שאבתם את כוחכם ומוסריותכם מאמירתו "ברצות אלקים". או כדברי
פרעה על חלומו.
ואין
זאת אנשי הפרקליטות, כי אם חושבים אתם עצמיכם אלוקה. (אלקים, ק' מחליפה ה').
בראשית מא-א : וַיְהִי מִקֵּץ
שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:
בראשית מא-יז : וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה
אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר:
"הכלי יקר" : והנה עמד על
היאור. ופרעה אמר על שפת היאור. שפרעה היה מחזיק את היאור לאלוה, וע"כ
לא רצה לומר הנני עומד על היאור כי רצה לחלוק כבוד לאלוהו.
פרעה ידע להבחין בין מה שנראה לו
לנכון, לבין מה שנכון להגיד. את שנראה לכם, אין איש דן. את דבריכם בשווקים ולמרבה
הצער גם בהיכל, דנים אנו (ואין בית דיננו כדין בית דין של מעלה).
אנשי הפרקליטות, לאורך כל הדרך, יש
בכם מעשים טובים ומעשים רעים. רק שהרעים (כמו עסקות טיעון הזויות, המטיבות עם
פושעים, ומרעות עם חוטאים, ומעוותות את דינם של בעלי עוונות. כמו מאבקים לעיתים
להרשיע חף ולזכות חייב וכד'), מעשים הרעים כמו חושך, מעיבים בעננה כבדה על פועליכם
הרצויים.
על זה אמר משה רבנו ע"ה מפי
הגבורה "רב לכם שבת בהר הזה".
ובא לציון גואל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: