קניתי דפים וצבעים והתחלתי לצייר המון. ציורים צבעוניים וגם את ירושלים. פתאום נתקפתי בדחף עז לצבוע ופחות משנה לי עד כמה הציור שווה מבחינה אומנותית. בתקופה הזאת אני דווקא מעדיפה אומנות פרימיטיבית, ראשונית שנובעת מהבטן ולא דווקא צמודה לכללים מלומדים. אני שונאת חוקים למרות שידע גם מרחיב את האופקים. לא למדתי מספיק ציור, העדפתי פיסול. בדירה הקטנה שלי קצת קשה ליצור, הכל מתלכלכך מצבעי האקריליק. קניתי גם קנווס אחד כי זה יקר. אני מתגעגעת מאוד לחימר אבל בינתיים גם לצייר זה נחמד. הסתכלתי על ציורים של אומנים מוכשרים במיוחד ונתקפתי קינאה, כאלה יצירות מרשימות יש למי שאצבע אלוהים נגעה בו. רבי נחמן אומר, לכל עשב יש שירה, דהינו לכל אדם יש את היצירה הפרטית שלו וגם היא יכולה להועיל לעולם. אז אני מציירת את ירושלים לפי היכולות הפשוטות שלי.
החתולים מאוד סקרנים והם מפריעים לי לצייר, פינקי חושבת שהמכחול והעיפרון הם משחק ובמבי יושב לי על הציור ורוצה דווקא לשתות מהמים ששוטפים את המכחול. הוא קיבל התקפת ליטופים דווקא באמצע ציור שצריך ריכוז. אחר כך פשוט החליט לרבוץ על השולחן ולהסתכל עלי מציירת, חברה מצחיקים. נראה, אולי היום אצייר דומם וגם בא לי לצייר את במבי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
