ימים עמוסים, מורטי עצבים. התנהלות מול בתי אבות ומצב שמדרדר. בכל פעם, אמא רזה יותר, אוכלת בקושי. היא הציר של החיים שלי ועליה הכל בנוי ומתוכנן. במצבה הירוד היא מחזיקה אותי ונותנת לי כוחות לחיות ולנסות לדאוג לה. כשהיא דועכת משהו בי מת לאט לאט. אני מתפוררת ולא קיימת. אין בשביל מי להמשיך. כשחזרתי מאצלה היום נפלה עלי אפלה. הקרקע נשמטה. מאיפה להתחיל לחשב מסלול. מי אני מול הריק. היא מגדירה אותי וכשהיא נעלמת שם בערפל הסופני גם אני רוצה להישאב איתה אל עולם נצחי. הכאב כבד. פועם ומבהיל. אני מנסה להרפות ולהתרכז כדי למצוא שוב את נקודת המוצא שלי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
