האם פחדתם להסתכל יום אחד לאחור ולכעוס שלא הייתם אתם?

שכאבתם באלם, שהסתרתם על אף בערה, שרציתם לצעוק- או סתם פשוט להגיד, ושתקתם. 

ניסיתם לחשוב פעם על הדעה שלכם, האמיתית, זו שלא הוכתבה ולא נערכה?

יש לכם חלומות במרתף? אולי מישהו חשוב בחיים שלכם שאתם בולעים את העלבונות שלו? 

ואולי הוא בכלל לא חשוב, ובכל זאת בולעים את הגאווה, מחניקים את הדמעות, מחייכים?

האם אתם שקופים? האם אתם רואים אתכם? מכירים את עצמכם?

יש מדרש שמספר על ר' זושיא, שאומר שאינו חושש שמא ישאלוהו למעלה מדוע לא היה משהרבינו, או אברהם אבינו.

יותר מכל הוא חושש שמא יש אלו אותו מדוע לא היית ר' זושיא?

מדוע לא היית אתה?

איך התנהלת כאן, מבלי לדבר, מבלי להשפיע?

מבלי למצות את הפוטנציאל של מי שאתה אמור להיות?

מדוע הלכת בנתיבים שסללו עבורך אחרים?

מדוע לא מצאת אותך, מדוע לא המצאת לך דרך?

מה תרצה להיות כשתהיה גדול? ארצה להיות אני.

ארצה למצוא לי את הדרך, להמציא לי את הדרך.

להיות מי שאני אמור להיות. 

לא מי שתייגו אותי להיות. לא מי שייעדו אותי להיות. לא מי שמצפים ממני להיות.