לו היה בנמצא סרט אדום,

כי אז הייתה קושרת שערה לזנב סוס גבוה וגא.

משחררת מעט שערות, מפזרת מעט מן האבקה הורודה. 

שוחחתי איתה, אישה שגילה כמעט כפול. 

חשבתי לי שבמבט ראשון היא נראית פחות, במבט שני- יותר. 

האם הבדידות היא שמקמטת את הפנים הפוך? 

חיים מבוזבזים, היא אומרת.

על אהבות קצרות מועד ושברונות לב אינסופיים, 

על נבירה תוך תוכית ועל עלק פילוסופיות חיים.

אבל למדתי את שרציתי ללמוד, היא אומרת.

אפילו ששיניתי כיוון, ועליי להוסיף וללמוד כעת, היא מוסיפה. 

בגילך, היא אומרת לי, נדמה לך שתחיי לנצח. 

חייתי בתל אביב, טיילתי בעולם. צחקתי כשדחקו בי.

"לא חשבתי שזה יקרה לי.

שאגיע לגיל שבו מאוחר מדי להכנס להיריון-

ללא אפשרות להכנס להיריון. ללא ילד, ללא בעל."

לכל זמן; ועת לכל-חפץ תחת השמים.

פקעת על קודקוד תמיד נראתה לה חמורת סבר מדי, פשוט לא היא. 

הגלים המועטים בשיערה הם עדות אחרונה למה שהיה פער תלתול סורר, כאוס. 

מכירים את השוקו שמקבלים בבתי קפה, כשהשוקולד למטה, והחלב באמצע, והקצפת מעל? 

רגע לפני שהכל מתערבב לעיסה לא אחידה, ואז, סוף סוף- תערובת חלקה? 

תהליכים שכאלה הכרחיים כדי לבנות, ולבד מאריחים ספורים שהייתי שמחה לנתץ- 

סוף סוף בניין. 

האם פחדתם להסתכל יום אחד לאחור ולכעוס שלא הייתם אתם?

שכאבתם באלם, שהסתרתם על אף בערה, שרציתם לצעוק- או סתם פשוט להגיד, ושתקתם. 

ניסיתם לחשוב פעם על הדעה שלכם, האמיתית, זו שלא הוכתבה ולא נערכה?

יש לכם חלומות במרתף? אולי מישהו חשוב בחיים שלכם שאתם בולעים את העלבונות שלו? 

ואולי הוא בכלל לא חשוב, ובכל זאת בולעים את הגאווה, מחניקים את הדמעות, מחייכים?

האם אתם שקופים? האם אתם רואים אתכם? מכירים את עצמכם?

יש מדרש שמספר על ר' זושיא, שאומר שאינו חושש שמא ישאלוהו למעלה מדוע לא היה משהרבינו, או אברהם אבינו.

יותר מכל הוא חושש שמא יש אלו אותו מדוע לא היית ר' זושיא?

מדוע לא היית אתה?

איך התנהלת כאן, מבלי לדבר, מבלי להשפיע?

מבלי למצות את הפוטנציאל של מי שאתה אמור להיות?

מדוע הלכת בנתיבים שסללו עבורך אחרים?

מדוע לא מצאת אותך, מדוע לא המצאת לך דרך?

מה תרצה להיות כשתהיה גדול? ארצה להיות אני.

ארצה למצוא לי את הדרך, להמציא לי את הדרך.

להיות מי שאני אמור להיות. 

לא מי שתייגו אותי להיות. לא מי שייעדו אותי להיות. לא מי שמצפים ממני להיות.