לאחרונה אני וחברה שלי חזרנו הרבה על הסצנה הכי טובה שלנו בהצגה.אפילו בקטעים הלא מצחיקים,אנחנו מביטות אחת לשנייה ובגלל שהיה לנו כל כך צחוקים בעבר זה קשה להתרכז ולהתאפק לא לצחוק במיוחד שהיא אוהבת לצחוק אפילו יותר ממני ^-^ בקיצור,אנחנו מנסות לחזור על זה שוב ושוב,ואפילו שהצגה תיהיה עוד הרבה זמן אני לחוצה ומפחדת שאני אתחיל לצחוק באמצע ההצגה.בעיה אחרת שיש לי בקטע הזה הוא שהיא נותנת לי את העיתון בראש (סיפור ארוך והזוי),ואפילו שאומרים לה לעשות את זה סתם,היא ממשיכה לעשות את זה כואב וזה מקשה עליי עוד יותר לא לצחוק וקשה גם לא להתלונן באמצע הבמה מכאבים,ועוד בידיוק אחרי זה יש לנו עוד קטע אז זה אפילו יותר קשה כי קשה לזכור את השורות ככה.עוד בעיה קטנטונת-היא באה מאחורי,אז אני לא יודעת מתי היא תעשה את זה ואיך אז זה יותר מפתיע ויותר מצחיק,בזמן שהקהל רואה אותה מאחורה ואותי מתעסקת בטלפון הוא צוחק,ועוד פעם-זה קשה עוד יותר לא לצחוק.לפני הקטע הזה,יש לנו עוד קטעים שאנחנו מסתובבות ושואלות דברים בשקט,ורק מלחשוב אזיה קטע יהיה לנו אני עוד פעם צוחקת,חוץ מזה כל זה היה פחות קשה אם היא לא הייתה צוחקת איתי.אולי זה נשמע שזה קל לא לצחוק,אבל ברגע הזה שאני קולטת שאנשים בוהים בי וצוחקים ממני,זה פשוט מלחיץ וגורם לי לצחוק.למישהו יש טיפים? אשמח אם תציעו לי,ואולי אני אשמתמש בהם אז תודה מראש לכל המציעים והעוזרים :)
נתראה בפוסט הבא,
אנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
