לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים


אנשים רק מדברים על עצמם ולא על אחרים

Avatarכינוי: 

בן: 23

Skype:  תבקשו :) 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2022

חלומותתת


ובחלומי, הייתי באוניברסיטת חיפה עם קבוצה של סטודנטיות והיינו במעין רחבה של המעונות והיה ממש כיף. אמרתי שאני לא רוצה ללכת משם. באיזה שהוא שלב היינו באיזור של מוזיאון ואחד האנשים נפל על התצוגה ושבר את הזכוכית. הגיעו לשם שוטרים עם אקדחים שלופים ואמרתי שלא עשיתי את זה וכל מה שאני יודע זה שהאיש ההוא נפל על התצוגה וזה הכל. הם איימו עליי עם האקדח ואני נשכבת על הרצפה כדי להראות שאני לא מאיים. בשלב אחר של החלום הלכתי לאיזור של פארק הכרמל וראיתי שם דביבון שגונב אוכל של חתולים וטובל אותו במים שלהם. היה שם פקח שהוציא עם רשת של בריכה את האוכל מהמים והחזיר אותו לחתולים. ניגשתי אליו ואמרתי לו שזה לא יפה כי ככה הדביבון אוכל והוא צריך לשטוף את האוכל שלו. הוא אמר שהוא יודע, אבל זו העבודה שלו ואין לו מה לעשות. שאלתי אותו אם הם צריכים עוד עובדים ואיך הוא הגיע לעבודה הזו והוא אמר שכן והוביל אותי לדבר עם האחראי. הוא קיבל אותי לעבודה. הייתי צריך לדבר עם אחראית המשמרת בעבודה הנוכחית שלי, שלמדתי איתה בבית-הספר, ואמרתי לה שאני מצטער שאני עוזב את העבודה כל כך מוקדם אבל התקבלי לעבודת החלומות שלי, והיא אמרה שאין בעיה והכל בסדר. כשניגשתי להתקבל לעבודה, רצו שנחליף טלפונים, ככה שלא יוכלו לעקוב אחרינו. 
נכתב על ידי , 13/5/2022 17:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני כן מתגעגע אלייך


ובחלומי, הייתי בבית הקודם והגיע לשם האקס שלי. באנו לעשות סקס, והוא אמר לי שהוא רוצה שרק הוא יגע בי. הסכמתי לזה, והוא נגע בי וזה דגדג; התחושה הייתה מאוד אמיתית, הוא התחיל מהגב והכתפיים, ירד לחזה שלי והמשיך לבטן ולזין. הרגשתי כאילו אני גומר, אבל לא גמרתי במציאות. אחרי זה הלכנו לחדר שלי שליד הגינה והתחלתי למלא את המים של ארנבים שהיו בכלובים. היה שם גם כלב לבן די גדול בכלוב. האקס היה די מגעיל אליי, אבל אני כמעט ולא זוכר מה הוא אמר. אמא שלי בקשה שאני אבוא לעזור לה לרגע. אמרתי לו שיחכה לי ורצתי במסדרון עם הקרקרים האמריקאיים האלו של הגבינה. הגעתי לאמבטיה וכשהלכתי למרפסת השירות היה שם חדר עצום והיא עמדה על סולם, טופלס ורזה ואמרה שהיא דווקא מסתדרת עם לתקן את מה שהיא תקנה שם. הלכתי משם במבוכה וחזרתי אל האקס. הגיע לדלת של הגינה כלב בינוני שרצה להיכנס. האקס שאל אם אני מכיר אותו ואמרתי שלא, אבל שיתן לו להיכנס. הכלב הלבן יצא מחוץ לכלוב כשהחלפתי שם את המים, והאקס שם לב שהמים מלאים באדמה בבקבוק שהשתמשתי בו אז החלפנו לו את המים. היו קערות שהיו בהם ארנבים במקום כלובים, ומלאתי אותן במים. אחד הארנבים, ג'ינג'י, היה כולו בתוך המים וחששתי שהוא טובע, אבל אז הוא הוציא את האף מהמים. ניסיתי שדרכנו תפרדנה, אבל זה לא הצליח. אמרתי מה שהוא על זה שאין לנו יותר על מה לדבר חוץ מעל זה שפעם היינו בזוגיות. הוא רצה ללכת ושזו תהיה הפעם האחרונה שניפגש, ואמרתי לו שבבקשה לא ילך. שיש לנו עוד המון מה לחוות ביחד. התעוררתי. נזכרתי בהודעה שהוא שלח אליי; משפט שהיינו אומרים כשהיינו בזוגיות. אני מחזיק את עצמי על חודו של יוד לא לכתוב לו. או שאולי אני כן אכתוב לו? אני לא באותו המקום שהייתי. אני לא יודע מה לעשות. לחשוב על קשרי החדשים. קשרים חדשים? מי? מה? אני לא מרגיש קשור באמת. אני לא באמת אוהב ומאמין במה שאני עושה. אני מרגיש שמשב הרוח הכי קטן יפיל את מגדל הקלפים שאני בונה. מה
נכתב על ידי , 12/5/2022 19:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תקופה חדשה


אני כבר בקושי מזהה את עצמי, כל-כך הרבה השתנה לאחרונה. זה מנחם לחזור לכתוב כאן, זה מזכיר לי את הרצף שאני עובר, שאני אדם אחד שממשיך וממשיך להתפתח. זה מבטיח לי שאני לא אשכח את העבר, מאיפה הגעתי. 
בכל אופן, אם עד לפני כמה חודשים בודדים כמעט ולא יצאתי מהבית, עכשיו אני כמעט ולא בבית. היום והשבוע שלי עמוס לעייפה. אם בעבר הייתי עייף מדיכאון ולא לעשות דבר, עכשיו אני עייף מפעילות ובחלק ניכר מהימים מחסור בשינה. 
חזרתי לעבוד אחרי יותר משנתיים שלא עבדתי. זה בגלידרייה וזה נחמד. הייתי בנתיים בשלוש משמרות התלמדות, סך הכל 12 שעות עבודה. זה היה די נחמד האמת, חוץ מלקראת הסוף שנהייתי עייף מאוד, בשעה אחת לפנות בוקר. אני מקווה שאני אתרגל לזה עם הזמן, כמו שאני מתרגל לשיעורי ההיאבקות, ולאט לאט גם לשיעורי האגרוף. אני גם מתרגל לטיפול היום. אני מתחיל די ליהנות שם; אני אוהב את המסגרת הזאת והפעילויות לרוב כיפיות, למרות שהמטפלות די מעצבנות סך הכל והכללים מקשים. אתמול האוטובוס איחר בעשר דקות והגעתי רק חמש דקות לפני הזמן. רצתי לפגישה כדי לא לאחר, בגלל שאני יודע שהם מאוד לא מתגמשים במדיניות האיחורים שלהם. הייתי במעלית בזמן שהפגישה התחילה והגעתי אליה באיחור של פחות מדקה. לא הכניסו אותי. יצאתי עצבני ועדיין מתנשף מהריצה לחצר לעשן. קניתי נסטי במכונה והתיישבתי לשתות אותו. עד מהרה נגשו אליי שישה מאבטחים של בית החולים לשאול אותי מה אני עושה שם, איך הגעתי, להראות להם את תעודת הזהות שלי, באיזו תחנה ירדתי וכל מני שאלות כאלו. בסופו של דבר מה ששכנע אותם שאני אמור להיות שם זה פתק שבמקרה קבלתי מהפסיכיאטרית. כשהם הלכו צלמתי אותם ואיך שהוא הם קלטו את זה ודרשו ממני למחוק את התמונה. לפחות בזה ידי יצאה על העליונה, כי הם חשבו שהיא נמחקה כשהיא לא. נפלאות הממשק הבירוקרטי של הטלפון. 
אני ממשיך ללכת לפגישות של NA וזה גם נחמד וגם מתיש. לא יודע מה יהיה עם זה, נראה. 
בין לבין אני מנסה גם להמשיך לקרוא, והאמת שהנסיעות באוטובוס הן הזדמנות מושלמת לזה. הן פחות נוחות אבל ללימוד גרמנית, שאני יושב עם הספר וכותב מילים שאני לא מבין ומחפש את המשמעות שלהן. את זה אני משתדל לעשות בבית. אני עדיין לא מגיע לעשייה יום-יומית של זה, אבל אני משתפר והאמת שאני עסוק בכל כך הרבה דברים שאני פשוט מקווה איך שהוא להתרגל לזה ולמצוא את הדרך הכי מוצלחת לשלב את לימוד הגרמנית ביום-יום. 

מעבר לזה, אני עדיין לא ממש מצליח להתחבר לאנשים. יותר ויותר מצליח ליצור איתם קשרים, לדבר, להעמיד פנים שנחמד לי. לפעמים גם באמת נחמד. אבל אני עדיין לא מרגיש את החיבור הכנה והעמוק הזה שאני מחפש. או שאולי אני לא מחפש. אולי זה יהיה יותר מדי בשבילי כרגע. 

עד כאן להיום. 
נכתב על ידי , 11/5/2022 15:31  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





8,061
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנסטור מאכנו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נסטור מאכנו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)