אני נערה בת 19,
עדיין בתחילת דרכי לחיים של ממש,
אשתף אתכם בחוויותי היומיומיות שנוטות להיות מעט שונות מהרגיל.
בואו נגיד שהחיים שלי נוטים להיות מאוד לא שיגרתיים.
אתן לכם רקע קצר על מצבי כרגע.
אני כרגע יושבת במיטה הישנה שלי בבית של אמא, ופותחת בלוג.
לפני כמה שעות בערך באיזור שבע בערב, עוד הייתי בדירה השכורה שלי,
עם השותף שלי, החבר הכי טוב שלי מאז הילדות.
הוא קצת פסיכי, אם לתמצת את העניין. רבנו, ונילקחתי לאמא שלי עד להודעה חדשה.
יש לו חברים עבריינים, רובם יצאו מהכלא ממש לאחרונה.
בחיים לא האמנתי שאקלע לסיטואציה כזאת, בחיי.
לפני חודשיים עברנו לגור ביחד ואז הכל התחיל להתדרדר,
ריבים, אלימות מילולית ופיזית, נעילות שלי מחוץ לבית בלילה כדי שלא אוכל להיכנס, האשמות מגוחכות תוך כדי חוסר יכולת מובהקת של לקחת אחריות, ניצול כספי מתוך נסיון להתחמק מריבים מחוממים יתר על המידה, צרחות בלילה שמגיעות מחדר השינה שלו, טריקת דלתות מוגזמת, צעקות בזמן שאני מנסה לישון, תוך כדי התעלמות מוחלטת מבקשותיי לנסות להתחשב מעט יותר.
זה התפוצץ פשוט כך. אני לא יודעת מה להגיד, או לכתוב. אני לא יודעת מה לא ישים אותי בסכנה להיחשף.
אני יכולה לסיים את חיי גרוע משהייתי רוצה אם בטעות אפלוט פיסת מידע לא נכונה.
מצבי הנפשי מעורער במילא. הפוסט טראומה שלי כניראה לא תורמת יחד עם הלחץ.
אני מתעסקת פה באש, על כן סופי כניראה להיכוות.
אמשיך מחר בתקווה שהשמיים יאירו לי מעט יותר מהיום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
