היבשת השחורהחילונית בעיר חרדית |
| 4/2014
מותשת
ברחוב לפעמים אני מדמיינת לעצמי שאני כוכבת הוליוודית. כשאני עוברת ליד חבורה של בנות נוער, כל השיחות משתתקות וגוועות ומופיעים לחשושים קטנים. כל העיניים נעוצות בי. כשאני עוברת ליד גברים, הם זזים הצידה אוטומטית. נשים מנתחות כל בגד שאני לובשת, בוהות בכל חלק חשוף בגוף שלי. ולפעמים אני רק קופצת לבדוק דואר או להוריד את הזבל ואנשים מפנים את המבט שלהם ממני הצידה, ובא לי לצרוח, מה אני כלב, אני טמאה, אני כל כך מכוערת, תפסיקו עם זה.
פעם אחת גבר חסידי הסתכל הצידה בצורה כל כך מופגנת כדי לא להביט בי, ונתקע בעמוד. זה היה אחד הרגעים היותר מספקים בחיים שלי פה.
כשאני הולכת למכולת, אנשים זזים מדרכי כל הזמן. אני לא רגילה לחכות ליד מדפים- אנשים זזים ומתרחקים ממני כמעט מיד. בקופות אנשים מתרחקים הכי הרבה שהם יכולים בלי לוותר על התור, ולפעמים גברים הם כל כך צדיקים שהם פשוט עוזבים את הקופה. אני דווקא בעד.
וכשאני רוצה לשלם על פדים, או טמפונים, ואני עומדת איתם בתור בקופה מאחורי שלושה גברים ליטאיים ולפני גבר חסידי- אז משתררת בחנת דממה עמוקה, כל העיניים זזות מצד לצד, אף אחד לא מסתכל ישירות עלי והקופאית נלחצת ומתקתקת עבודה מהר מהר. כל חודש מחדש אני יוצאת מדעתי- אני במחזור! אני לא עושה את זה בכוונה כדי להציק לכם, מחזור זו לא פרובוקציה, די, נמאס לי, כולן מקבלות מחזור, מה אני אמורה לעשות?? די כבר!
(אני אמורה להחביא את הפדים בשקית שחורה, להרכין את הראש, להתנהג כמו מחבל מורשע שבא לקנות אקדח. להביט בפחד לכל הכיוונים, לשלוף חבילת פדים ולברוח רחוק)
לא, המעשה הנכון מבחינה חרדית הוא לרשום 'פדים' ברשימת הקניות לשבת. הבעל או האבא קונה יחד עם עוד מאה ואחת דברים, וזה לא בולט. אחר כך האמא מפרקת את הקניות ולא מדברים על זה.
אבל לא, אני קונה את הפדים שלי בעצמי במקום האחרון ביקום שעדיין מתרגש מזה, ועומדת בחנות ונושמת עמוק. מעמידה פנים שאני לא שמה לב ואחרי עשר שנים פה כבר לא אפכת לי, אבל זה לא באמת נכון. איזה מזל שכשקניתי בבית המרקחת פה בדיקת הריון, הוא היה ריק. אני לא בטוחה שהלקוחות היו עומדים בזה. או אני. למרות שהרוקח היה ממש חמוד- בכלל אנשים שמספקים פה שרות מקצועי, בעיקר בקופות החולים, הם יותר מבסדר גמור ואף פעם לא עשו לי בעיות. להיפך.
כל כך קל לזעזע את האנשים פה, זה מתיש. תתבגרו.
והאמת שהם טובים במה שהם עושים, לשדר לי שאני גועל נפש כללי ושטמפונים זה אביזרי השטן: עכשיו אני מגלה ששכחתי שוקולד ובבית אין חלב, ואין מצב שאני יורדת למכולת שוב. פעם אחת להיום הספיקה לי. יש לי כביסה לתלות, אבל אין לי כח למבטי השכנים על חולצת הפיג'מה שלי כאילו אני עושה סטריפטיז. אפילו את הסיגריה שלי אני לא אצא למרפסת לעשן בגללם. אני כבר מותשת.
לא נורא, מחר אני אתאפס ולא תהיה לי בררה אלא ללכת לקנות חלב, ואם כבר בוהים בי אני אלבש חולצה שקופה ואצרח בקול על העובד תגיד לי איפה הטמפונים שלכם, סתם כדי להציק. לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Debsi