רוב הפעמים בליל הסדר, אני לא באמת מקשיבה למה שאומרים. אני מנסה לפעמים, אבל אז זה פשוט משעמם אותי ואני מפסיקה די מהר.

אבל יש קטע בהגדה שאני מאוד אוהבת- והיא שעמדה. בשנים האחרונות שוואקי ויהונתן רזאל הלחינו לשיר הזה מנגינה חדשה, מה שכנראה גורם למאבק בהרבה שולחנות בליל הסדר- באיזו מנגינה שרים. אני שמחה להודיע אצלינו המנגינה המסורתית תמיד מנצחת.

אז זה הולך ככה:

והיא שעמדה לאבותינו ולנו: שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

תסתכלו על ההיסטוריה של עם ישראל: אי פעם, עברו מאה שנה בלי מישהו שהציק ליהודים? כנראה שלא. והנה אנחנו כאן ולמרות כל הקשיים, האנטישמיות, השואה וכל הדברים המעצבנים האחרים, יש לנו מדינה. זה מדהים לדעתי. 

פסח חוגג את השחרור של עם ישראל מהמצרים, אבל אולי מצרים הם רק סמל, לכל העמים האחרים שהקשו על היהודים מאז יציאת מצרים. כל כך הרבה אימפריות ענק מררו את חיי היהודים, ונכחדו. רק העם היהודי הקטנטן, שכולם מנסים להשמיד, נשאר על הרגליים.

לכן כשיש פיגוע, או טילים, או איום גרעיני- אני לא מפחדת. כי הערבים הם סתם עוד חבר'ה שמנסים להרוג אותנו, ולא הולכים להצליח. עוד מאתיים שנה אנחנו כבר נדאג לגבי מישהו אחר שעושה לנו צרות. מאה שנה אחר כך- נשכח גם ממנו. כי אם שהקב"ה הציל אותנו מידי עשרות אימפריות בעבר, הוא יעשה את זה שוב. ושוב. ושוב. 

זהו, אני מאמינה בזה. זאת האמונה שמחזקת אותי, ועוזרת לי לא לפחד.

וקצת באיחור: פסח שמח!