אני מוכרח לומר שיש משהו שמשך אותי תמיד באומנות "גבוהה".
משהו באומנות ה"קלאסית"(מחול,אופרה,מוזיקה קלאסית,תיאטרון,מוזיאונים וכ'ו..) תמיד משך אותי.
יש משהו יפה בכבוד שאנשים נותנים לאומנות הזאת,שלא תבינו לא נכון-מבחינתי זה אומנות בדיוק כמו שגרפיטי או הופעה בבארבי הם אומנות אבל בכל זאת-קודי ההתנהגות הקפדניים, הנימוס של הסדרנים,הסדר המופתי, ההגעה בזמן, הלבוש המחוייט-כל אלו הופכים את צריכת האומנות הזאת לחגיגה של ממש.
כל איש צריך להתנהג כפי שמתאים לו וכפי שהוא רואה לנכון ובכל זאת-משהו במאמץ שאנשים נותנים בשביל לצרוך את האומנות הזאת שם אותה במקום מכובד,זה כבוד מאוד גדול עבור אומן לראות שאנשים מתאמצים ככה בשביל לצרוך אותו,בין אם הוא מחפש את הכבוד הזה ובין אם לא.
אני לא אדם טקסי במיוחד ובכל זאת-משהו בטקס שסביב תחום התרבות תמיד ריתק אותי.
בדומה לכך-גם הופעה עם מכנסי שלושת רבעי מעופשים,כוס בירה ביד,חולצה משובצת חצי קרועה ומוזיקה מחרישה להפליא היא מבחינתי טקסיות וצריכת תרבות.
כאחד שהתרחק מקודי התנהגות ולבוש כבר תקופה ארוכה תרשו לי לומר שכל עניין ה"פוזה" שסביב זה הוא לא תמיד שלילי ולעיתים אף חיובי,ברוב המקרים כשאדם מנסה להתנקות מ"פוזה" הוא כנראה בסוג של פוזה בעצמו.
כולם מזדהים עם משהו בסופו של דבר ולבוש/התנהגות זו דרך להראות את זה לאחרים ולהשתתף בטקסיות.
אגואיסט אמיתי שלא אכפת לו ממה חושבים עליו לא יתבייש להשתייך למשהו מסויים בדיוק כמו שהוא לא יתבייש להתנתק ממנו.
אם אתה באמת לא משייך את עצמך ומגדיר את עצמך אדם "נקי" ובעל דעה עצמאית אתה לא תפחד מהשתתפות בטקסים בדיוק כמו שאתה לא תשוש ותקפוץ עליהם.אתה תהנה מהם בדיוק כמו שאתה תסתדר גם אם לא תשתתף בהם ותדע שהכל בסדר כל עוד אתה מודע למי אתה באמת-נקודה למחשבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
