החדר האינטימי שלי

רבות נאמר על מה שקבוצה יכולה לעשות לשחקן,על אופי של מועדון, על ההשלכה של האופי הזה על שחקנים שמשחקים בו.

כמובן שבמציאות זה 11 שחקנים שמשחקים על מגרש וזה בתכלס הכל אבל עבור האוהד המסור זה הרבה מעבר לזה,זה הסמל והערכים שהמועדון מזוהה-הערכים שהחלטת לקחת על עצמך.

כשאני מסתכל על הפועל תל אביב אני כל פעם מחדש נפעם לראות מועדון שעדיין מזוהה עם משהו שהוא מעבר לקבוצת הכדורגל, לראות קהל מסור כל כך ונאמן בכל מצב,קהל שמעודד שחקנים כשהקבוצה מפסידה ולא מקלל אותם כשקצת קשה, קהל שנשאר קהל בכל מצב-לא משנה מי הבעלים, מי השחקן שנרכש השנה מה המוצא שלו וכמה כסף יש בקופה.

לכל קבוצה יש את הסמלים שלה-שחקנים בדימוס או פעילים שמסמלים אותה,שמזוהים איתה.

סמל הופך לסמל כי הוא מתנהל ככזה,מעבר להישגים על המגרש הוא פשוט יודע להתנהג כסמל.

השחקנים הגדולים בהיסטוריה,אלו שזוכים להכי הרבה כבוד מהאוהדי הקבוצות לאורך השנים, הם שחקנים שהפכו לסמלים-בין אם בגלל יכולתם בין אם בגלל האופי ובין אם שניהם,מה שבטוח-ללא אחד מהם הם לא יהפכו לסמלים.

אתה יכול להיות גם זלאטן איברהימוביץ ולהיזכר כשחקן מוכשר אבל ההיסטוריה זוכרת יותר מכל את הסמלים.הם אלו שיקבלו הכי הרבה כבוד על המגרשים לאורך השנים.

אתה לא הופך לסמל ביום בהיר אחד, מעמד כזה קונים בהרבה השקעה על המגרש,בהתמדה ולאחר שכבשת את לב האוהדים-עליך להתנהל בהתאם.

ועכשיו להפועל.

אני מסתכל על הפועל תל אביב ורואה את התנהלות השחקנים שמשחקים בקבוצה ואין ספק שקבוצות כאלו זה קבוצות שמייצרות סמלים-קבוצות עם אופי,עם דרך,עם אוהדים שיודעים לתת הכל לקבוצה שלהם-שחקן בקבוצה כזאת מקבל מהקהל דברים שלא יקבל מקהלים אחרים.

אתה יודע שמועדון כדורגל הוא מועדון גדול ברגע שהוא מייצר נאמנות של השחקנים למועדון אצל כל מי שעובר בו-מועדון כזה בארץ הוא הפועל תל אביב.

יש חשיבות גדולה לשחקני בית בקבוצה-הם אלו שגדלו במועדון ואלו שנאמנים אליו יותר מכל,סלים טועמה ושי אבוטבול למשל הם כאלו בהפועל תל אביב.

במכבי תל אביב יש את שירן ייני(אחד הבודדים אגב שאני מעריך בקבוצה המרגיזה הזאת).

אבל דווקא הנאמנות של אלו שלא גדלו במועדון אלא עברו בו-זה דבר שמעורר השתאות.

גילי ורמוט ואיתי שכטר שניהם לא גדלו בהפועל ובכל זאת נעשו מאמצים גדולים מצידם בתחילת השנה כדי שכשישובו מאירופה-ישובו להפועל.

הם יכלו שניהם ללכת לכסף הגדול של קרויף וגולדהאר אך לא התפתו וחיכו והמתינו עד שיוכלו להחתימם בהפועל-כי אחר עונת הדאבל שעשו שם-המועדון ייצר אצלם מחוייבות,נתן להם פינה חמה בלב.

עומר דמארי הוא כנראה השחקן בעל הערך הגבוה ביותר בקבוצה, עומר, פתח תקוואי במקור היה מועמד למכירה בחלון ההעברות בינואר אך יצא בטלוויזיה בריש גלי ואמר קבל עם ועדה שהוא רוצה להמשיך בהפועל.

יותר מזה-כשראה איך זהבי מתגרה בקהל של הפועל ומשאיר אותם מתוסכלים ומבוזים-הוא ידע לגמול בהתגרות לקהל של מכבי דרבי לאחר מכן לאחר שהבקיע.זה אולי לא ראוי-אבל זאת הצהרה-זה להחזיר את הכבוד האבוד לאוהדים שלך, לתת להם להרגיש מנצחים, לקחת צד ולהחליט שאתה הפועל ומוכן שבצד השני ישנאו אותך כי ממילא אתה כנראה כבר לא תחצה את הכביש לשם. סמלים.

אני מסתכל על מכבי, לא סובל את הקבוצה הזאת אבל רואה שם שחקנים שמחוייבים מאוד-למקצוענות,לאימונים ,לשיטת המשחק המשעממת.

שלא תבינו לא נכון-אני מאוד מעריך את העבודה הקשה ואת הכסף שמושקע שם, אבל שלא יבלבלו לי תמוח אותו קהל על "מכביזם".

לא הבנתי עדיין מהו אותו "מכביזם"-לאהוד את הכסף ואת מי שמנצח?אוקיי ומה חוץ מזה?יש איזשהו ערך?

אם נוציא לרגע את שירן ייני מהמשוואה-שזה שחקן שלדעתי הוא מעל לקבוצה הזאת,מקצוען אמיתי,חכם,משקיען,בוגר ואי אפשר שלא להתפעל ממנו לטובה(משעשע לאור העובדה שהאוהדים לא יודעים לתת לו את התהילה שהוא ראוי לה,אבל כזה הוא ייני-צנוע ומקצוען),מאז אבי נמני-איזה סמל גדול משחק במכבי?

סליחה טעות שלי האמת היא שיש הרבה סמלים במכבי-ברק יצחקי שהוא סמל ביתרי,טל בן חיים שהוא סמל פתח תקוואי שהפך לשחקן הפועל שהפך לשחקן מכבי-טוב זה לא יוכל להיות כבר סמל בשום מקום...

יש דווקא את ראדי אלברמן וזיו-אבל הם פשוט לא סמלים,הם באים לעבוד,מממ בוא נראה - איתן טיבי עומרי בן הרוש...צעירים מדי בשביל להיות סמל...טוב בסדר רגע מוכרח להיות איזה שחקן שמזוהה עם הקבוצה איזה מכביסט אמיתי כזה!בטוח יש מה זה,זה הרי מכבי זה מועדון של סמלים של אופי של דרך,אז מה אם הם מחליפים עשרים שחקנים בשנתיים...אה כן יש את הזרים גרסיה מיטרוביץ ופריצה,טוב נו בסדר אז הם לא סמלים וביננו פריצה וגרסיה באו לכאן כי בחול הם כבר לא אטרקטיבים כמו פה.

אבל מי בכל שחקן כזה שהוא מכביסט אמיתי?שמתנהג כסמל? אוי אני יודע היו את הצעירים שבאו מהנוער והפציצו בבוגרים-לאחד קראו דאבור ולאחד מיכה אבל מכבי בשיא טמטומה הרשתה לעצמה לאבד את החלוץ הצעיר הטוב ביותר בארץ ועם הרוטציות המשמעממות/המערכים ההגנתיים האלו של סוזה-ייקח זמן כנראה עד שמיכה ישחק באמת כמו שהוא אמור-כבאנקר בהרכב.

אה אני יודע-יש אחד שהוא כוכב אמיתי-הביא להם את האליפות,תוקע שערים,מלהיב את האוהדים,שחקן אמיתי-איך יכולתי לשכוח את זהבי?זה סמל!זה המכביזם!

אז מה מייצג זהבי חוץ מהעובדה שהוא שחקן גדול שיודע לנצח?

אני יודע מה הוא מייצג-שחקן שגדל בהפועל תל אביב,שפרח בה וקיבל בה את הבמה,שהצהיר שהוא אוהד הקבוצה,שנתן לה רגעים יפים וקיבל רגעים פי מאה יותר יפים מהאוהדים המסורים שהרימו אותו על הכתפיים.

שחקן שהיה חלק מקבוצת חלומות שבזכותה השיג חוזה בקבוצה בסרייה א'.

אותו שחקן בחר לחצות את הכביש ולשחק בשורות היריבה המושבעת,אבל אותו שחקן לא הסתפק בזה-הוא גם היה חייב לצאת בתקשורת נגד האוהדים של האקסית-גאט דמט אתה שחקן כדורגל אם לא קיללו אותך אתה כנראה לא חשוב מספיק,מה חשבת שתעבור לקבוצה היריבה ותקבל זרי פרחים?

הפועל זה מועדון שהוא יותר גדול מהשחקנים שלו,אז לא אהבו את זה שעברת,שחקן גדול מתעלם שותק נותן קבלות על המגרש ומתנהג כמו שראוי לסמל להתנהג-כי היית סמל בהפועל ורק בגלל זה לקחו את המעבר שלך קשה.

אבל זה לא הספיק לאדון זהבי, להיות בוגר כנראה זה לא בלקסיקון שלו, שחצנות של שחקנים יכולה להיות חיובית אבל במקרה שלך אדון זהבי-זה כבר עבר את הגבול...ללכת להתגרות בקהל של הפועל?אין בזוי מזה.

וכך בדקה וחצי הפכת לסמל במכבי וכבר משווים אותך לנמני(שבניגוד אליך-באמת היה סמל) האמת היא?אני לא מתפלא זה בהחלט מה שמכבי מייצגת-את הכסף הגדול,את שינוי האופי והעור בכל חצי דקה, את השחצנות חסרת הפשרות.אתה ווינר-גם מכבי זה קבוצה של ווינרים-כשמנצחים הקהל צורח ושואג וכשמפסידים הוא שותק ועוזב את האצטדיון לפני השריקה.

בקבוצה שיש בה בעיקר כסף ושאין בה כבר סמלים-זהבי בהחלט הפך לסמל ראוי-סמל לחוסר הסמליות.

שבוע שעבר ראיתי איך זהבי רוצה ודוחף להשוות אחרי השער שהכניס,לצערנו הרב הפעם זה לא הלך.

ניצחון בדרבי הוא תמיד מתוק,במיוחד בתקופה כזאת כשהכסף הגדול אצלכם ואתם גם לשם שינוי מצליחים לנצח איתו לרוב.דווקא זה הופך אותו למתוק יותר.

שלא תבינו לא נכון-ערן זהבי הוא שחקן ענק ומוכשר וכל מי שיגיד אחרת ויזלזל בכישרון שיש לו ברגליים כנראה לא מבין כדורגל-הוא זה שהופך את מכבי למכונה כזאת מנצחת.אבל שחקן מוכשר הוא לאו דווקא סמל.

אמרו שזהו הפסדו הראשון של זהבי בדרבי-מסתבר שלא תמיד אפשר לצאת ווינר אבל האמת היא שהדרבי הזה מוקדש כולו לך זהבי-אין קבוצה ראויה מהפועל תל אביב להנחיל לך הפסד.אין תחושה מתוקה יותר מלראות אותך מפסיד בדרבי.לא פחות מלראות את מכבי מפסידה-אותך אותך,את ערן זהבי מפסיד.

כגודל השמחה שלך בכל גול שתקעת לנו-ככה אנחנו שמחים כשאנחנו מנצחים אותך.

שמעון גרשון עבר לביתר ירושלים חטף קללות על ימין ועל שמאל והיה עד אז הסמל הכי גדול של הפועל-זה לקח לו בערך עשור שלם הסיפור הזה של להפוך לשחקן הכי לא רצוי.אתה שהפכת לאהוב מהר כל כך-הספקת בפחות מארבע שנים להפוך לשנוא עוד יותר על הקהל שהרים אותך-שאפו,גם זה כישרון...מסתבר שאתה לא רק מכניס שערים.