למען האמת היקום כאילו ניסה להפגיש בינינו עוד הרבה קודם
אבל אנחנו התנגדנו נחרצות כיודעים את תוצאות התרחישים
היינו שכנים קרובים,
בית מול בית
אפילו ההורים היו חברים.
אחר כך, בבית הספר היסודי למדנו שנים בכיתות מקבילות
ואתה מאז ומתמיד היית דמות שקשה לפספס
אחד כזה שכולם מכירים ושקשה מאוד לשכוח
אבל אני,
לאורך כל הילדות בה היינו כל כך קרובים
לא ראיתי אותך
יותר מזה אני אפילו הכחשתי במובן מסוים את קיומך
אפשר לומר שהייתי עסוקה מאוד בעצמי
וגם אתה היית עסוק בעצמך
בעצם
עדיין.
סיפרת לי פעם מתוך סוג של הזיה, שגם אתה לא הבחנת בי
ההבדל בנינו
הוא שיום אחד
בלי שום התרעות מוקדמות
התאהבתי בך
זה קרה אחרי שנתיים בהם שכחתי בכלל מה זאת אהבה
ראיתי אותך
הלב סימן לי
אבל הראש התעלם
הכחיש
שאני יכולה להתאהב
ממבט ראשון
בלי להכיר אותך
לכולם (זאת אומרת לשתיים וחצי חברות שסיפרתי להם) אמרתי
שאני מתאהבת רק מתוך הכרות עמוקה
וידידות נפש של חודשים רבים
אבל גם לעצמי שיקרתי כשאמרתי את זה
כי בפעם הראשונה שראיתי אותך
בחוג לקולנוע בבית הספר החדש
הרגשתי משהו
שאי אפשר להסביר במילים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
