הוא זורק את העיפרון המחודד לתיקרת הכיתה, מנסה לגרום לו להתקע שם אך ללא הצלחה.

מלפניו היא יושבת, בעלת שיער שטני ומלאה במקצת.

הוא בכלל לא מכיר אותה, היא שתקנית ואף פעם לא דיברה איתו, והוא לא איתה.

לצידו עומד חברו ומסתכל על העיפרון שנפל על הריצפה.

חברו לוחש לו "תזרוק את העיפרון כמו שאתה זורק אותו לתקרה. רק עליה..."

"לא..." הוא אומר לחברו.

אבל אל תטעו, זה לא שאכפת לו אם יכאב לה, הוא פשוט מאוד לא רוצה שישעו אותו מבית הספר.

הוא זורק את העיפרון, אולי הפעם הוא יצליח.

ללא הצלחה והעיפרון נופל עליה, והוא נילחץ, "אני מצטער, אני מצטער!"

היא עונה, כמעט לעצמה "זה בסדר..."

הצלצול צלצל, היא הראשונה שיוצאת מהכיתה לכיוון השיעור הבא.

היא הולכת בצעדים מהירים, היא שמעה, היא הבינה, היא בוכה.

תפוז.