Fear. Pain. Hatred. Power; This is the art of ruin

מאז שאני זוכר את עצמי לא אהבתי את היומולדת שלי. הכל תמיד הרגיש לי מאולץ ומגעיל.

אז אתמול היה לי יומולדת וגם הפעם לא היה לי חשק לחיות...

אז ככה...

שלשום בערב חברה שלי הגיע אלי אחרי שחצי יום אמרה שלא תוכל לבוא...ועד שהיא הגיעה לא היה לה כוח לכלום והלכנו לישון בסביבות 12 וחצי...

קמנו מוקדם בבוקר והקפצתי אותה לבית דפוס ואז למכללה ואז חזרתי הביתה. 

אחרי שהגעתי הביתה הורדתי את הכלבה לסיבוב ורציתי לעשות סיבוב בעיר בשביל לנשום אוויר. שנייה לפני שאני קם להתלבש אבא שלי מתקשר ואומר שהם רוצים לבוא...אז חיכיתי...לא ידעתי שיקח להם 4 שעות עד שהם יגיעו. בזמן הזה נרקבתי בבית והתמרמרתי על היום הזה...כמו כל שנה...גם השנה אני לבד...

התקשרתי לאנשים שיבואו לארח לי חברה אבל הם התחמקו ממני וזה רק גרם לי לרצות להירקב עוד יותר...

ואז בסביבות 7 היא מתקשרת אלי ומפצירה בי לצאת לקנות חולצה. סירבתי בתוקף ולא הסכמתי להקשיב לה. 

ב9 היא כבר היתה אצלי ויצאנו לעשות סיבוב בעיר...עד שהגענו לאיזה פאב נידח...ישבו שם כמה חברים שעשו לי הפתעה. 

זה היה נחמד לראות שאנשים כן באים לעשות לי שמח אבל זה לא מפצה על היום הנורא שעברתי...לא קיבלתי אפילו הודעת מזל טוב אחת (גם לא בפייסבוק) חוץ מהמשפחה...

ובכל זאת באותו הרגע התמקדתי במה שקורה וממש נהנתי לשם שינוי. 

רק חבל שאני לא יודע להראות את זה ופשוט השתתקתי ולא ידעתי איך להגיב לכמות כזאת של אנשים...

בכל אופן...אני חייב המון תודות לחברה המדהימה שלי שארגנה לי את הכל! אני באמת אוהב אותה...

אני אמשיך להגיד לה את זה עד שהיא תפנים את זה...היא מושלמת! עושה הכל בדרך המוזרה שלה...

והכי חשוב...אני יודע שאני באמת אוהב אותה והיא באמת אוהבת אותי...

דיברנו בבוקר על אתמול ולא יכולתי להפסיק והודות לה...אני חושב שהייתי נכנס לדכאון ממש קשה אם היא לא היתה עושה לי את ההפתעה הזאת...