|
 כינוי:
Imani בת: 27
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2016
גיוס קל
אתה יודע, לא חשבתי שאתגייס. באמת. כל כך הרבה שעות של חיכיון ושיחות אצל הקבן ואצל הפסיכיאטר שצרח עלי ורגע אחרי נתן לי פרופיל 97 (זוכר שהתקשרתי אליך בוכה?) ותמיד בסופו של יום הייתי מוצאת את עצמי זרוקה על איזה ספסל בחיפה ומחכה שזה יגמר. אבל אהבתי ללכת לשם. תמיד היית מופתע בגלל זה, מה את שמחה כל כך שאת נוסעת מחר ללשכה? אבל הכרתי שם כל כך הרבה אנשים צבעוניים, במדור בריאות הנפש, וזה נורא שעשע אותי. עזוב; אתה לא מבין. האמת שגם אהבתי את העצמאות שיש לי כשאני נוסעת לשם. הייתי מטיילת שם כל היום. אני והאוזניות והאנשים שמסתכלים והענן זיהום אוויר שמרחף מעלי והבריחה הזאת מהמציאות.
השבעה חודשים האלה הרגו אותי, באמת. כשהייתי בי"ב תמיד אמרתי שאם אני אתגייס מאוחר אני אתאבד בזמן הזה, ובאמת האמנתי לזה. אתה מכיר איך אני משתגעת. אז קברתי את עצמי בעבודות על גבי עבודות ובשטרות שהיו ממלאים אותי בריקנות (בשביל החרא הזה עבדתי כל כך קשה?) וחיפשתי איך למלא את עצמי וזה היה די קשה כי ההצטנפות הזאת במיטה קרצה לי כל כך הרבה פעמים. האמת שגם היו לי הרבה קשרים עם גברים בזמן הזה, לטוב ולרע. תמיד הרגשתי לא בנוח לדבר איתך על מיניות ועל גברים כי באיזשהו אופן הרגשתי שאם לא היית ערבי היה יכול לצאת משהו ממש טוב בנינו. וזה דפוק! זה פאקינג דפוק.
ימי שלישי היו הימים שלנו. לא היינו נפגשים בתדירות קבועה אבל מידי כמה שבועות היינו קובעים לשבת על בירה בפאב השכונתי ולהשלים פערים. תמיד הייתי מוצאת את עצמי לבד חצי מהערב כי אתה מכיר את כל העיר בערך ותמיד היו תופסים אותך לשיחות. אבל בסדר, לא הפריע לי. האמת שיצא לנו לדבר הרבה על יחסים של יהודים-ערבים. אמרתי לך שהמשפחה שלי תעיף אותי מהבית אם היא תשמע שאני יוצאת עם ערבי, למרות שאני מאוד פתוחה להשקפות וזה נורא טיפשי כל החלוקה הזאת של הדתות. כולנו בשר ועצמות, דאמט. די כאב לי לומר את זה, האמת. כי אף אחד לא כיבד אותי כמו שאתה כיבדת (גם לא אני עצמי), ואף אחד לא הרגיע אותי כמו שאתה הרגעת.
בשישי האחרון ישבנו בבית קפה והמילים נשפכו ממני. סיפרתי לך כמה אני גאה בעצמי וכמה שאני עצובה לעזוב את כל מה שבניתי בתקופה הזו. לעזוב לתדמית אחרת, להתחלה חדשה, לפרק חדש, לעמית אחרת. להשאיר את העבר שלי מאחוריי, לטוב ולרע. לעטוף את שערי בקוקו מרושל, להחליף את המדים של הגרג במדים ירוקים, להמיר את הזהות שלי ואת הצלקות ואת האופי שלי בפאקינג מספר, בפאקינג דיסקית. אמרתי לך תודה על התקופה הזו כי אני בטח לא אהיה זמינה בזמן הקרוב, וכשאחזור סביר להניח שאני אתבצר במיטה רוב הזמן. תודה שהצלת אותי מאי שפיות, ותודה שהארת אותי כשכל האורות שבי כבו.
היית כל כך טוב אלי והמציאות הזאת קשוחה מידי בשבילי
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
