Freedom is the right of all sentient beings.

אבודה

לא מבדילה בין המציאות לדמיון כבר

מבולבלת

האם זו אהבה או סתם משיכה

מרגישה כמו זבל שאף אחד לא צריך אותו, כאילו אני קיימת ולא יותר מזה.

איבדתי את הקרקע.

זה נראה לי?

או שזה באמת?

מתה להחליף כבר מסגרת, אנשים חדשים,סביבה חדשה

נמאס לי כבר לראות את אותם הפרצופים שאף פעם לא אהבתי , פרצופים שאוהבים אותי לרגעים..

רוצה להרגיש אהבה אמיתית.

לא מהאהבות בין בני זוג

אהבה שאוהבים אותי , פשוט.כאדם. כמו שאני.

כמו שאני אוהבת.

עסוקה כל היום בלחפש עיסוקים שיעבירו לי את הזמן והמחשבות

ויוצא שבסוף הדבר היחידי שאני עסוקה בו הוא החיפוש.

אבל כן, באיזהשהו מקום אני מתה על כל הריגושים והבאסות האלה, כי אני נזכרת בלילות המשעממים והריקים שסתם הייתי שוכבת במיטה ולא חושבת על כלום והרגשתי ריקנות גם אני-

עדיין לא יודעת מה טוב יותר

"הכל טוב"