בסופו של דבר, ההוא -זה שחיכיתי לו שבועיים (צובט לי רק מלכתוב את זה) הוא שחקן.
ולא רק שהוא שחקן שמשחק טוב בבנות(בי בכל אופן) גם מתוחכם וחכם שזה יפה אבל פוגע.
לא יכולה לתאר לכם את רמת העצבים שעוברת לי בגוף מההתנהגות שלו אליי,
ושלא תבינו לא נכון , לא דיבור מסריח ויחס מגעיל
הוא עושה את זה מתוחכם...בשקט,בסתר.
כשאת איתו הוא נותן לך להרגיש כאילו הוא במאה אחוזים שלך ואיתך
מתנהג אלייך יפה,יודע לגעת בדיוק במקומות והזמנים הנכונים.
ובסוף ,את מגלה שהיית עוד אחת מכל ההמון ופשוט באת לו טוב באותו היום והעברת לו את הזמן יופי.
וברגע שמשהו לא לטעמו הוא נמלט באלגנטיות...
את כועסת ,כואבת ועצובה ומבטיחה שלא תשלחי יותר הודעה ותורידי הילוך.
ושקט
את שוכחת ממנו
או בכל אופן לא ממנו אלא מהכאב ,העצב והכעס
והנה הוא שלח הודעה
תמימה כזאת בעלת מילה אחת, מילה ששוברת לך עצמות
את נאבקת בינך לבין עצמך אם לענות ובסוף עונה
ומתחרטת.
כי הוא לא עונה
אפילו לא נכנס לשיחה
ופתאום את גם מגלה שרק עכשיו, אחרי שלושה שבועות, הוא דואג לשמור את המספר שלך..
עברו יומיים מאז ההודעה..
אני נשבעת שפעם הבאה שהוא יצוץ זה לא יזיז לי.