אז הגענו למשחק של צ'ילה ברזיל בלי הרבה תקוות מצד טוליו. נן החליט באופן מעצבן למדי להחליף נאמנות ולתמוך בקבוצה של ברזיל אני לעומת זאת הייתי כרגיל מלאה באמונה יוקדת ביכולתם של צ'ילה.זאת למרותש בקונסטלציה אחרת הייתי ממש בעד ברזיל כי אני מתה על כל מה שקשור בברזיל וכי שם יש יותר חתיכים עם תסרוקות טרול (אולה, ניימאר).

הברזילאים התחילו חזק. זה בטח לא הזיק שרוב האיצטדיון היה צהוב. הם היו זריזים מצ'ילה אבל באיזה שהוא שלב איבדו תנופה. המשחק היה מלא בעבירות ובשופט נמרץ מאד שנטינו לחבב בזכות הכרטיסים הצהובים הרבים שפסק לברזיל . בארבו השוער כרגיל נתן עבודה רוב הזמן (פרט לחלק מהפנדלים, אוף איתו :(  )

יש קטע בצפיה עם ילד שחובב הומור "קפטן תחתונים" כשיש שחקן בשם חארה על המגרש. בדיחה שלא נגמרת. כן,ככה קוראים לו והפעם לא ניסו לבטא את השם שלו ג'ארה  אבל ראו שהשדרנים נחנקו כל פעם מחדש.והוא גם זה שבעט את הבעיטה המכריעה לרעת צ'ילה ונחשד בגול עצמי, למזלו בסופו של דבר נפסק שמדובר בגול של דויד לואיז הכבשה האנושית.

אז מה היה לנו: אוהד ברזיל עצבני שטרח ועשה לנו תרגילי קפוארה ונבח על השופט בעצבים כשפסק שלא היה גול לברזיל וגם בכה על שטיח קצת ובאופן כללי הוריד לטוליו  ולי שנים מהחיים. 

ובסוף ברזיל אבל טוליו יצא די מרוצה כי הוא ציפה לטבח , משהו בסגנון 5-0 לברזיל וסיכמנו שצ'ילה נתנו פייט יפה ושברזיל היו מעפנים יחסית לברזיל.

אני בטוחה גם שלחובשים נותרה הרבה עבודה אח"כ עם כמות הפציעות שהיו שם. 

אז אדיוס צ'ילה עד המונדיאל הבא.

ג'וליאנה