נסיעה של ארבע וחצי שעות
בנוסף לעוד שעתיים
אני כמעט התאבדתי היום
ובדרך כלל אני קול עם נסיעות ארוכות
אבל היום כמעט התחלתי לבכות מרוב ייאוש
ממש ניסיתי לישון ולא הצלחתי
לצערי גם נמאס לי כבר מהמוזיקה שלי
והזמן לא זז, הנהג נסע כל כך לאט
אני חושבת שהטרדתי את האישה שישבה לידי
עם המבט הקפוא ותנועות חרדתיות מידי פעם
אני באמת השתגעתי היום, כאילו ייחסתי חשיבות
גדולה מידי לכל מה שקורה סביבי, אם זה הזבוב הקטן
שרפרף ביני לבין האדם המבוגר לימיני
התנוחה הלא נוחה והיחידה שמתאפשרת לי עם המדים
אנשים שמדברים בטלפון, או עם האנשים שלצידם
ההיא שאכלה בכיסא מלפני 200 גרם במבה במשך עשרים דקות
הנהג אוטובוס שסינן מידי פעם קללות לעוברים ושבים
אפילו הכוס ההיא מארומה שלא טרחו לזרוק לפח
העובדה שלאורך כל ה200 ק''מ האלה יש תחנות, והרבה
והנהג צריך לעצור בהן מידי פעם
עליות ומורדות
מלא בחילות ומחשבות פסימיות, ואירוני שהייתי ממש רעבה
עוד כל כך הרבה דברים קטנים ושוליים ששיגעו אותי
אני לא יודעת איך אני אשרוד עוד נסיעה כזו
נמאס לי כבר מהכל ואין לי מצב רוח יותר
לא יכולה להיות יותר עם אנשים
לא יכולה בכל דרך אפשרית
אני צריכה שקט
סופש חופש מהחיים.
מה שמצחיק שהרבה אנשים שלא שמעתי מהם
הרבה מאוד זמן, נזכרו בי
fuck off