אני יודעת שזה לא נושא הבלוג, אך בגלל שזהו ערב יום השואה, החלטתי לכתוב משהו בנושא, מזווית אחרת.

פעם בשנה, מדינה שלמה ועם שלם (הרוב, לפחות), עוצרים את חיי היום-יום שלנו ומקדישים יממה שלמה בכדי לזכור, ולא לשכוח, את האירוע הנורא והאכזרי ביותר בהיסטוריה-השואה.

יצא לי לחשוב קצת על יום השואה בתור בן אדם ממוצא מזרחי. חשבתי, מה משותף לי ולהם? אני לא נראית כמוהם, ההורים או הסבים שלי לא משם. אז למה בכל זאת אני כמו כולם עומדת ביום הזיכרון לזכרם?

בן אדם מזרחי, מה זה אומר? צבע עור שחום יותר מאחרים, סגנון מוזיקה שונה, התנהגות ולבוש אחר? יכול להיות, הרי ככה זה בסטיגמות. מתייגים ומכלילים את כל האנשים תחת כותרת מסוימת, ולכולם יש את אותם הקריטריונים. טוב, כנראה שאני ״מזרחית״ וכל הסטיגמות שמכלילות אותנו מאפיינות גם אותי.

נעזוב את זה שזה בכלל לא נכון לגביי, זה לא לא הנושא שאני רוצה לדבר עליו בפוסט.

יום השואה, יום המציין רצח של מיליוני בני אדם חפים מפשע, אנשים שלא עשו רע לאיש. קשישים, זקנים, מבוגרים, צעירים, נערים, ילדים ותינוקות. כולם נרצחו.

ושוב, למה אני בכל זאת כן מציינת את היום הזה? הרי אני מזרחית, אני לא ׳אשכנזיה מסריחה׳ כמו שרבים אחרים היו מתארים. אני לא אמורה לציין את היום הזה, הוא לא נוגע אליי, לא קשור אליי.

׳שישרפו כל האשכנזים האלה׳, פעם קראתי בפייסבוק. ׳טוב שהיטלר הרג אותם׳.

אני, אישית, הזדעזעתי לקרוא את כל הסטטוסים והתגובות האיומות האלה. ואני אגיד גם למה.

אחרי מחשבה מעמיקה על הנושא הזה, כלומר בתור בן אדם מזרחי (גאה, ארשו לי לציין), מצאתי מה משותף לי ולאותם ׳אשכנזים׳.

והיא העובדה שכולנו יהודים.

מזרחי או אשכנזי, אשכנזי או מזרחי, בסופו של דבר, מה שמאפיין את כולנו היא העובדה שאנחנו שייכים לאותו עם-העם היהודי.

אני לא יודעת כמה מכם מאמינים ומי לא, אני אישית כן מאמינה, אך אם אנחנו רוצים ואם לא, אנחנו יהודים.

ובעקבות הפוסט הזה, אני רוצה להעביר מסר שאולי עדיין חלק לא הבינו אותו.

די עם שנאת החינם.

כולנו בני אדם, כולנו שווים, לכולנו יש זכויות וחובות. אנחנו לא שונים זה מזה, מזרחי או אשכנזי, כולנו בני אדם.

ועד כאן לפוסט הראשון, אני יודעת שהוא לא טוב וארוך כמו רבים אחרים כנראה בגלל שזו הפעם הראשונה שאני פותחת בלוג שהוא לא עיצובים או סיפור.

שלכם, האנונימית המזרחית שמציינת את יום השואה.

~

משהו טוב שקרה לי השבוע - ירדתי קילו וחצי אחרי פסח.

האם עמדתי בחובות שלי - לא.

משהו לשפר לשבוע החדש - לא לוותר!