אז התאהבתי, או שאני חושבת שהתאהבתי או שזו הידלקות? או תשוקה או לא יודעת מה.
הבחור הזה גם כן נשוי(האם יש לי תסביך על גברים שאני לעולם לא אצליח להשיג?!).
הוא כמו יינון גם כן מגלה התעניינות בי. אבל הוא עם פתיל קצר(מרוקאי למה ציפיתי?!) נעלמתי לו פעם אחת וכשחזרתי (אחרי שיחה נורא ארוכה) הוא סלח ושוב נעלמתי(מסיבה מוצדקת הפעם) וכשחזרתי אמרתי כמה מילים שפגעו(ולא התכוונתי, הייתי פשוט מתוסכלת).
הוא אוהב שנכנעים לו, אני לא אוהבת להיכנע בקלות.. (אבל כשהצדק איתו והאגו אצלי.. מה אפשר לעשות?)
חשבתי עלסיטואציה קצת דמיונית(זרמו על זה)
*****
"הינך מוזמנת למסיבת תחפושות בת"א בפאב 'שקר כלשהו' בשעה 20:00
כניסה: 40 ש"ח צייסר ראשון על חשבון הבית
הגעה עם תחפושות חובה!"
אני מחפשת מה ללבוש מתחרטת שהסכמתי לבוא לשטות הזו.. אין לי מצב רוח! חברה שלי מכריחה אותי ללבוש שמלה שנופלת על הגוף עם טיפל'ה מחשוף. מסכה, כתר והופ אני נסיכה מאגדה דימיונית כזו או אחרת.(פשוט לא? שימי שמלה זנותית קחי כתר או שרביט או כנפי פרפר ויש לך תחפושת מוצלחת. תבינו פורים זה-תירוץ של בנות להתלבש כמו זונות ולא לקבל מבטים שיפוטיים).
כל הדרך אני מתלוננת בפני חברה שלי שהתחתון נכנס לי לתחת וזה לא נוח.והשמלה דקה מידיי וקר לי. ולמה לעזאזל לא בחרתי בכנפיים הכתר מטופש מידיי. "תעצרי שניה אני צמאה". "בואי נחזור וזהו"
"סתמי כבר!" היא התייאשה. השתיקה הייתה לאורך כל שארית הנסיעה. הגענו לפאב נכנסנו והתיישבנו במקום אקראי אביעד(הוא הברמן חבר של חברה שלי) ניגש אלינו
"מה בנות יפות כמוכן עושות במקום שכזה?" הוא אמר והגניב לשיראל נשיקה ארוכה
"מה אידיוט כמוך עושה בשולחן שלנו בלי משקה שיגרום לנו לרוץ ערומות" אמרתי וקמתי לחבק אותו
"צודקת" הוא אמר והלך
"צאי מהבאסה!" שיראל ניסתה לעודד אותי "הלילה לא זזים עד שלא מקיאים!" נתתי לה חצי חיוך ומודה על זה שהיא סובלת את המצבי רוח שלי
"קוקטיילים על חשבון הבית"
"תשב איתנו מידי פעם מאמי" שיראל אמרה (והעבירה לו ליטוף על החבילה. שניה לפני שהתחיל להתרחק לכיוון הבר לא ביקשתי את זה אבל תפסתי אותה!)
"שובבה" צחקתי
"הוו יופי הילדה צוחקת!! היא צעקה והרימה את המשקה לכיוון אורחי המסיבה, חלק מהשומעים הפנו אליה את ידם עם המשקה כאילו הקישו את כוסם בכוסה
המוסיקה הייתה טובה, רקדנו. המשקאות היו משכרים, שתינו מלא(זה היה בחינם אז.. למה לא). ואז הוא הופיע (אני מדמיינת) הוא נותן יד לאביעד(הם חברי ילדות) הוא עוזר לו לתקתק הזמנות של משקאות שיכר.
אני בוהה בו. נתפסתי. הוא שלח מבט חמוץ והפנה את מבטו. נמלאתי בושה..
"לא לחשוב עליו"אמרתי לעצמי שוב ושוב
מצאתי נחמה בשיראל, התנשקנו היא ליטפה אותי כפי שהייתה עושה כשהיינו ילדות מהקרקפת לגב ומהגב לאורך עמוד השידרה עד לקצה עצם הזנב ובחזרה.
"אני הולכת לעזור לאביעד לסגור את הפאב"היא לחשה והשכיבה אותי על ספה זוגית
"תגידי ליהונתן לבוא אליי" לחשתי בחזרה
"הוא לא יבוא"
"תגידי שאני מתחננת"
"בסדר"
נרדמתי.
ציפורים צייצו, וקרני שמש עדינים ליטפו את פניי פתחתי את עיניי וכמו חתלתולה קטנה התמתחתי במיטה(רגע אני במיטה?!) אני מסתכלת לצדדים ומגלה שאני בחדרו של יהונתן הורדתי בשניה את השמיכה מעליי הייתי לבושה. השמלה הייתה מלוכלכת משתיה,מהשמנוניות של הנאצ'וס והסלסה, התפשטתי
וניגשתי לארון שלו ושלפתי קפוצ'ון שישב עליי כמו שמלת מיני ויצאתי מהחדר.
הוא ישב בחדר עבודה שלו. נכנסתי ונשענתי על הקיר
"את חייבת להפסיק לנחור"הוא אמר מבלי להרים את מבטו אליי"לא הצלחתי לישון בגללך"
"למה לקחת אותי אליך?"
"אביעד ביקש ממניי טובה שאני חייב לו" הוא אמר ביובש "הוא ושיראל רצו להזדיין ואת כרגיל מפריעה" נעלבתי
"תודה שכיסית אותי"
"כן, לגבי זה תזרקי את המצעים לכביסה. יש אולי כמה בגדים שדניאל השאירה אצלי את מוזמנת להחליף ולזרוק גם את הקפוצ'ון לכביסה"
"אתה אכזרי מידיי"
"אני כועס מידיי"
"סימן שעדיין אכפת לך ממני"
"אל תיהיי צומי. את יודעת שאני שונא את זה"
"צודק. סליחה"
התקרבתי אלי נשקתי לראשו "שוב תודה" אמרתי ויצאתי מחדר העבודה שלו. נכנסתי לחדר השינה שלו ונכנסתי למיטה והתכרבלתי בפוך. נרדמתי
יד נגעה בי והעירה אותי"חשבתי שאת הולכת"
"אני לא"
"מה זה?
"אני לא הולכת עד שלא תזיין אותי!" אמרתי נחרצות "אני כלבה שזקוקה לחינוך. תחנך אותי!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
