אז... יומיות. 

לא חשבתי שזה יקרה לי, אבל בסתר רציתי שיקרה.

אז... קצונה.

ידעתי לאן אני מכניסה את עצמי, ונכנסתי לשם בכל הכוח.

הזנחה עצמית?

אולי פשוט עוברת עליי תקופה פחות מוצלחת.

וואו, כמה בא לי לכתוב עכשיו עמודים על גבי עמודים, 

וחוץ מזה, בא לי למצוא את הדפדפת החלקה הישנה ולצייר ציפורים, 

ולקחת את הגיטרה ולנגן קצת... כמה זמן לא ניגנתי? בערך חודש...

ולהכין את הסיור ההוא שאני רוצה להכין,

אבל הסטרס... זה הורג אותך. הנסיון לרצות את כולם במקום לעשות מה שאת חושבת,

יחד עם הרצון לפרוץ גבולות ולא לפחד,

והפחד להיות מי שאת לא רוצה להיות...

אני לא רוצה שהמש"קית שלי תגיד לי שאני אחלה קצינה ולא תחשוב ככה באמת. 

הייתי המש"קית ההיא, והבטחתי לעצמי שלא אהיה הקצינה ההיא.

בשביל זה אני צריכה לאהוב. ולחייך. ולא לוותר,

אבל לדעת גם מתי לוותר.

בקיצור הכל מסובך לי בראש. 

אלך להתיר את הקשרים במקלחת ארוכה.

לילה טוב...