זה קרה ב-13.4
כמה קשה זה כשמפרקים חלק ממך.
לוקחים לך את המקום שהרגשת בו הכי בנוח ,
המקום בו תמיד מצאת מישהי לדבר איתך שתהיה לך לאוזן קשבת ואפילו אם לא מצאת ,
יכולת פשוט להסתובב בחוץ ולהידהם מהנוף שמוביל אותך למחשבות ועוזר לך בעצמו.
לוקחים לך חלק מרכזי מהלב, חדר מהלב, וקורעים אותו ,גודעים אותו מהשורשים.
שומטים כל זכר אליו.
חוץ מהחברות המדהימה שצמחה שם .
לא בטוח שהיא תחזיק לאורך זמן.
אבל הזכרונות, גם אם הקטנים ביותר, יחקקו לעד בכל איבר בגוף שלי.
כל דבר ואילו הקטן שביניהם, מזכיר לי כרגע את המקום הזה.
כל כיפה, גיא, שלוחה, שיר עצוב, בן אדם מהמקום, רק לשמוע את השם.
מזכיר לי את החוויות, האווירה, השמחה, הקושי, השטויות, הצחוקים, הבכי, העצבות, החברויות, האנשים.
כל כך הרבה דברים שפשוט בלתי אפשרי להעלות על הכתב או להגיד במילים.
שנתיים שלא יצאו לי מהזכרון.
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים,
במקרה הזה אפילו תמונה לא תעזור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: