החיים כפי שתמיד חשבתם

השבוע, לשם שינוי, הולך להיות רגיל. בניגוד לשבועות האחרונים בהם אף פעם לא הייתי שבוע שלם בבסיס. כאן הפנייה ביום שני, שם יום עיון ביום ראשון, פה רבעוש כי צריך לנצל את הימי חופש. אבל השבוע אני מגיעה היום, חוזרת ביום חמישי, עובדת כמו שצריך ואפילו שומרת.

שבוע הבא מצד שני, אני יוצאת לתגלית. אז עד הפעם הבאה שיהיה לי שבוע שלם בבסיס הולך להיות קצת זמן.

זה לא שאני לא נהנית, ממש לא. כאילו, כן, לא תמיד כיף לי. יש פעמים שאפילו דיי רע. במיוחד כשהמפקדת שלי לא משחררת אותי ואת החיילת השנייה שלה לישון עד השעה אחת עשרה בלילה. תשע וחצי כבר נהיה מוקדם. זה מטורף וקצת הרבה לא בסדר. מצד שני, השבוע היא מגיעה ביום שלישי (הסיבה שבגללה לא יכולתי לצאת היום לסיור).

שיהיה חנוכה שמח יקיריי ושבוע נעים,

שימרו על עצמכם.

עד כמה שבסדר לי בבסיס, ויש ימים שאני אפילו נהנית, זה נחמד לקבל יום בחודש בו אני לא צריכה להיות שם.

עצם היותי חיילת דתייה מקנה לי את הזכות להשתתף ביום עיון אחת לחודש (הפקודה אומרת שלושה כל שלושה חודשים, תעשו את החישובים שלכם). בימים כאלו אני חוזרת אחורה לתיכון, כשהיו מוציאים אותנו מכמה שיעורים בשביל הרצאה של רקדנית שחזרה בתשובה או רב מיישוב נידח שכל רצונו הוא שנתקרב לאלוקים.

אולי זה לא מדבר אל כולכם, אבל זה משהו שלדעתי הצבא עשה נכון. אחרי חודש שלם בו אני מפתחת שינאה קלה לאנשים, אני צריכה משהו כזה. הרצאה של רבנית, לשבת עם חיילות דתיות אחרות ולשמוע אם גם הן עושות קבלת שבת בשמירות וקצת להשתחרר מהשיגרה של חיילים שלא מפסיקים לצעוק עליי.

שיהיה לכם שבוע טוב יקיריי,

שימרו על עצמכם.