לפעמים כאשר באה יום הזיכרון אני חושבת מה היה קורה אילו לא היו חיילין הרגשה מבולבלת אני בעצם מרגישה גאווה עצובה, שאנחנו מדינה חזקה אבל גם מדינה שנפלו בה הרבה הרבה חיילים. היום שמעתי שמישהו הציל 28 חיילים ששמרוים אלינו. אבל בגלל המחשבות אלו אני לא יכולה להיות עצובה ביום הזיכרון ואני מרגישה מוזר כאשר אני שומעת שהם נלחמו את הרגע האחרון מים וזה הרבה וצבא האויב לקח אותו לבית כלא וכשהוא חזר לישראל החוקר אמר שהם היו צריכים לחזור בארוני קבורה. זה לא שאני סומלנית או משהו כזה אני מאמינה בצבא ואחים הגדולים שלי ואבא שלי הלכו לצבא. אבל איזה צבא יגיד את זה לפי דעתי זה רק הצבא של פעם הרי הם גם לא התיחסו לניצולי שואה כל כך טוב, אני לא ייודעת הרי אני לא חייה בעבר.
כתבה המבינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
