אני כל כך מאוכזבת ממך,  מאוכזבת ברמות מטורפות.  מאוכזבת שאני האחות הקטנה ואת האחות הגדולה. אני בת 19 ואת בת 30 

מאוכזבת שבתקופה האחרונה לא פנית אליי לא התעניינות בי בכלל, עברתי תקופה כל כך קשה בשנה האחרונה,  התגייסתי להיות תצפיתנית עברתי הכשרה כל כך נוקשה וקשה,  אבא שלי מת במהלך הטירונות, ישבתי שיבה לבד בבית , הרבה חברים הרבה מכרים הגיעו לנחם אותי ואיפה את היית? אצל חברים אפילו שנכנסת הביתה לא אמרת לי שלום לא התייחסת אליי אפילו.  בהלוויה של אבא שלי כשנאלצתי לראות את הגופה לא הגעת איתי ועם אמא להלוויה.  

מאז שאני בצבא לא זכיתי להודעה אחת ממך.  לשיחה קטנה לשאול מה שלומי , ההודעות היחידות שאני מקבלת ממך זה כשאת צריכה שאני אעשה בשבילך טובה . נמאס לי כבר מהבועה שאת חיה בה , נמאס לי שאת חושבת שהכל מגיע לך , בגיל 30 את חיה על חשבון אמא שלך שכמעט בת 60 ואת אפילו לא מנסה לעזור לה, לא מנסה להקל עליה. נמאס לי כבר שאת כל כך אטומה