סוף שבוע.
סוף השבוע התחיל לו ביום חמישי אחרי שיצאתי מהבסיס, חושבת רק על איך להגיע כמה שיותר לבית. הקו הזה או הקו הזה, או שמא רכבת .. סופרת דקה ודקה רק רוצה לבוא לבית כמו כל יום ביומו, לשכב על המיטה ולהניח את הראש על הכרית.
אם לומר את האמת אני אפילו לא זוכרת מה עשיתי בערב יום חמישי מרוב הרצון רק להגיע לבית, לא שאני עובדת כמו איזה חמור בבסיס כן? אבל סתם מעדיפה לשכב במיטה מתחת למזגן מאשר לשבת על הספסל מתחת לשמש.
(לרגע אני אעצור כי תקפה אותי מחשבה : איזו חיה מסכנה זאת חמור נכון? כאילו הפכו אותו לחיה שהמצב שלה פשוט בקנטים, לא צוחקת! "אני לא חמור של אף אחד", "אני עובדת כמו חמור", "הוא כזה חמור באיך שהוא התנהג אלייך.." מממ..מה?! 
, טוב דיי חזרה לעניין.)
אז הגעתי לבית וכנראה שעשיתי הרבה כלום ושום דבר.. לאלאלאלא הנה נזכרתי ! באה אליי חברה מיד לאחר הבסיס והייתה אצלי לפחות עד איזה 6-7 בערב, ואחריה נדמה לי שעברו כמה שעות טובות ונרדמתי.
בוקר/צהריים של יום שישי - אני וחברה יוצאות לקניון למסע חוטיני+פיצוץ בטן מפנק.. ואם אתם שואלים את עצמכם אז לא, לא חשבנו לפני על זה שזה שקנינו שלל חוטינים ודפקנו ארוחה לא בריאה יביא אותנו למצב של חוטיני לא רצוי כי כל השומן נוזל מהתחת. אוי, אמינות יותר. סקיוזמי.
המשך יום שישי עד הלילה - לאכול, לישון, לעשות פיפי, לישון. היה אחלה, קמתי ליום שבת.. בסופו של דבר
* מקרה חשוב של יום שישי (לכן הוא נכתב בנבדל וכו') : אני הולכת לתומי ברחוב ופתאום עוברת מולי מישהי ממש חמודה שהיא חברה של ג'ני (חברה שלי שקטנה ממני בכמה שנים) ואני אומרת לה שלום כי יצא לנו להעביר פה ושם כמה מילים בפגישה קודמת שראיתי אותה עם ג'ני. אז אותה מישהי שמתברר אחר כך שקוראים לה יולי
(כי בואו נודה באמת אני לא יכולה להמשיך לדבר איתה ולהגיד לה כל רגע "את שומעת.." או אם אני אראה אותה ברחוב לצעוק לה "היי את נו את.." בכל אופן הבנתם, שאלנו את שמה אחת של השנייה.) נעמדת ומדברת איתי כמה שניות, ומסתבר שהיא בדיוק בדרכה לבית. מעבירות כמה מילים על מגמה או שתיים, על מאיפה הכרתי את ג'ני, על זה שיש לכולנו משהו במשותף או היה, ומפה לשם היא משכנעת אותי לחזור לעסוק במשהו שלא עסקתי בו כבר חצי שנה אם לא יותר.. טוב נו נגלה לכם - הכתיבה בבלוג. בסוף השיחה היא ממשיכה לדרכה ואני הולכת עם חיוך לצד השני, ובזמן שאני מחייכת לי מצד לצד אני חושבת על כך שהיא נראית לי עוד יותר מוכרת מהפעם הקודמת שראיתי אותה, ואז אני מסתובבת לראות איפה היא לרגע והיא כבר לא ברחוב. ממ אוקיי.. 
בכל אופן כשאני חוזרת לבית אני מדברת עם ג'ני באתר הרשת החברתית, והיא אומרת שיולי תוסיף אותי כנראה לחברים או היום או מחר. סבבה, נמשיך ליום שבת. *
יום שבת, היום הכי אהוב עליי הסופ"ש . אז אני קמה בבוקר מסדרת פה ושם, לוקחת מגבת וקרם שיזוף ונוסעת עם חברות וידידים לים. כשאני חוזרת מהים ממתינה לי בקשת חברות מיולי.. אני שמחה ומחייכת, ופתאום כתוב יולי ____ (ואת שם המשפחה, שם המשפחה של שניר.) אני נזכרת שג'ני אמרה לי אתמול מה השם משפחה שלה, עולים לי פלשבקים של ביקורי הפתעה כשאני פגעתי או ששניר פגע בי ומישהי חמודה פותחת לי את הדלת, המישהי הזאת שהשתנתה בצורה די משמעותית בשנתיים האלה היא כנראה.. יולי, וכך פגשתי את אחותו הקטנה של שניר (Still in shock! ולא בדיוק אכפת לי אם כתבתי נכון, כי אני בהלם וזהו שקט.) לאחר מכן מן הסתם שאישרתי והעברנו פה ושם משפטים ואז היא שאלה אותי את השאלה שחיכיתי שתשאל, שלא ידעתי איך היא תגיב אפילו כשאני אגיד לה ששניר זה אחיה (כי היא מכירה את הסיפור היא פשוט לא ידעה שמדובר עליו, הרי יש הרבה שנירים בעולם שלנו לא?) .. ואז היא שאלה :"את מכירה את אח שלי שניר ? פשוט יש לך אותו בחברים.." - סיפרתי לה את האמת, העדפתי לספר את האמת ולשמוע ממנה שיהיה לה פחות נוח לדבר עכשיו מאשר לשקר לה ולהמשיך לדבר איתה על כל מיני דברים בלי להגיד לה שזה אחיה, והופתעתי לטובה - כי אומנם גם היא הייתה בהלם אבל היא ממש לא רצתה לנתק את הקשר, להפך הוא התחזק יותר .. ומפה לשם יצאתי איתה ועם ג'ני להליכה והיה ממש כיף - שששש שניר לא יודע 
לקראת סוף ההליכה יצא לי לדבר עם שניר בהודעות בפלאפון, ואז כשכבר הייתי לבד דיברנו בפלאפון לא בהודעות והוא אמר שהוא קבע עם טל (חבר טוב שלו) ושאל עד מתי אני אהיה ערה.. 5 דק' אחרי סוף השיחה הוא התקשר ואמר שהוא יבטל את הפגישה עם טל ושניפגש שנינו. 
אז הוא ביטל עם טל בשביל לשבת איתי שזה היה חמוד ואז אחרי טל התקשר כשכבר ישבתי איתו שעה ככה (כן אני מודה גם שכבנו) ואמר לו שישבו עוד מעט ושניר הסכים ואחרי כמה דקות העלה אותי לבית, כמובן שזה לא נגמר ככה כאילו כלום כן? הנה לכם ההמשך (לפי איך שכתבתי לחברותיי בהודעה אתמול) : בכל אופן אוף איתו גם כן עד שאני מצליחה לפתוח את הפה לומר לו שיפסיק עם הבנות האלה שזה מעצבן והכל הוא אומר שאין לי רשות לבקש ממנו להפסיק, אז אני אומרת לו שיבין שזה מעצבן אותי (אומרת..יותר צועקת בקול מתבכיין אבל לא באמת בכי) ואז הוא עונה לי בצעקה (!) לא ואת, מצטלמת עם כל הבנים האלה למה מה אני אומר לך משהו אהה? שאת שמה זין על זה שהיינו ביחד הרבה זמן כמו כלום, כאילו לא אמרתי לך כשנפרדנו שאני לא רוצה לדעת מה את עושה עם אחרים. אמרתי לו וואלה יופי ומי אמר שתמונה זה לעשות איתם משהו? , ושניר? לא מוותר ! אומר לי זה לא אבל זה מעצבן כי את שמה זין ענק כאילו כלום (!), אני עונה לו יאללה תפסיק עם החרטות שלך לא אכפת לך גם ככה לא?! אתה הולך עם אחרות, ממש לא דופק לי את החיים ! והוא עוד מעז לומר לי בשיא התמימות : למה מה אני מראה שאני הולך עם אחרות?! וואלה גם מי ישמע אני עושה יום יום וכל היום ומי אמר שלא אכפת לי מי, אכפת לי! (אוקיי מודה הוא לא עושה בחורות כל יום וכל היום, והוא לא מעלה איתן תמונות והוא לא כותב להן בקיר אבל תמיד יש את הידיעה הזאת שיש אחרות וזה הורס אותי .., ונכון אין לי זכות להגיד לי שזה הורס אותי כי גם אני התנשקתי פה ושם אבל לא יודעת זה פשוט מרגיש אחרת, כי אני מנסה לשכוח ולא הולך לי, ואצלו דווקא מרגיש לי שהולך אחלה.) אז אמרתי לו (טוב נו צעקתי..) וואלה שניר ולמה אכפת לך? תענה למה באמת אכפת לך? , הוא אומר לי שפשוט ככה כי היינו ביחד הרבה זמן. (לא תודה לא מספיק משכנע לפחות אותי..) אז אני שואלת : נו ו..? סבבה אוקיי למה מה יש לך רגשות אליי?! והנה התשובה שמנסה לסיים את השיחה בשביל למנוע להיכנס לנושא רגיש (מן הסתם רגשות זה נושא רגיש 
) הוא עונה לי דיי עם החפירות הארכואלוגיות נו..
אני לא מוותרת ואומרת: ככה אני לימדו אותי לחפור תתחיל לדבר. " לא יודע טוב ?! לא יודע יש לי אין לי נשבע לך שאני לא יודע.., מגיע תורי :" נו ועכשיו בכן או לא" אז הוא עונה לי "אין אני לא יודע אני .." ואז יש צפירה של אוטו קרוב, זה טל שעצר לידנו כי שניר היה צריך לבוא אליו אחרכך וטל הקפיץ חבר אחר הביתה אז כבר 2 דק אחרי בזמן שטל עשה פרסה נפרדנו לשלום אבל עם נשיקה בלחי (כן אם זאת נשיקה בלחי סימן שהוא ממש עיצבן אותי.) ואז עוד מבקש ממני לדבר איתו מחר כי נמאס לו כל הזמן הוא לפתוח שיחות בזמן האחרון 
אחרי שחזרתי לבית דיברתי עם יולי, הלוואי שהיא הייתה אחותי .. ואז הלכתי לישון, והנה קמתי להיום.
*היום* לא בדיוק משנה מה היה זה לא כ"כ רלוונטי אבל כן כתבתי לו היום כמו שהבטחתי ודיברנו, הוא אפילו שלח לי תמונה שלו כשהגיע לבסיס וגם אני שלחתי לו תמונה כשיצאתי מהבסיס, והוא פשוט יפה . דיברתי גם המון עם יולי, ואני אגיד זאת שוב ! למה הוא לא יכל להכיר לי אותה לפני שנתיים ?
בכל אופן, מה שהיה נורא מדכא היום היו ה"חברות" שלי, וה"ידיד" שלי.
שני התארים האלה במרכאות בגלל שהיום ממש לא הרגשתי שהם החברות והידיד, הרגשתי שהם אנשים נטולי רגשות, שפשוט לא אכפת להם.
סיפרתי להם מה שהיה והם רואים את זה רק בתור המשך לכך ששניר מסובב אותי על האצבע הקטנה, ששניר מורח אותי ומשחק בי, אף אחד מהם לא יקום ויגיד וואלה אולי כן יש לו פה איפושהו רגש, אולי אתם כן תחזרו בסוף והכל יסתדר.. כשאני אומרת את זה שאולי עוד יש תקווה אז אני מקבלת מהם תגובות של "את חיה בסרט" או "מצטערת אבל זה די ברור שאין" או צחוק מתפרץ.
אף אחד לא מאמין ובי איכשהו יש אמונה למרות הכל, ואולי אם הייתי מצליחה לשחרר ולא לדבר איתו יותר אז פתאום היינו חוזרים לקשר והוא היה מבין שזה או אני או כלום ואי אפשר להישאר במצב שנוח לו..
ואיזה מצב נוח לי ? לי נוח להיות איתו לא משנה מה, כי אני פשוט מפחדת לאבד את הבן אדם הכי חשוב לי. תקראו לזה סמרטוט או עיוורת או אולי לוחמת למרות כל הכאב .. היו גם דברים טובים, ואולי שמעתם יותר על עצוב לי ורע לי טוב? אבל זה כי לפעמים כשרע אז יותר חשוב לפרוק מאשר לחלוק את הטוב, ולמי אני אבוא ואפרוק אם לא לקרובים שלי?
זה יישמע כ"כ דבילי ומטומטם, אבל הבן אדם הזה באמת היה מבחינתי הבן אדם שאיתו הייתי מתחתנת , יהיה מהמר אלכוהליסט מה שתרצו, אני מקבלת אותו ככה, כי אני אוהבת אותו ואני יודעת שאם יקרה לו משהו אני אהיה פה בשבילו וגם אם לא נהיה ביחד הוא יהיה פה בשבילי.
ועכשיו עולות לי דמעות כמו סתומה, כי הלוואי הלוואי שרק מישהו היה מבין מה זאת התחושה הזאת של להכיר בן אדם ואחרי שלושה חודשים רק להיפגש איתו ואחרי חצי שנה בלי שהוא ניסה פעם אחת אפילו להגיע לפעם הראשונה שלכם ביחד, לדעת שהבן אדם הזה שכ"כ אהב אותך פעם כבר לא אוהב אותך כמו שהוא אהב לפני כי פגעת בו כמו מפגרת אבל גם לו יש חלק בזה כי לא ידעת מה הוא רוצה מעצמו וממך, ואחרי זה הוא התחיל לפגוע, והנה התחלנו לפגוע ביחד.. התחזקנו התפרקנו נפלנו עלינו .. הכל. להכיר בן אדם כזה בתקופה שהיית נפגעת כ"כ הרבה והיית מתוסבכת עם עצמך ולא חשבת שתמצאי מישהו בטעם שלך שבאמת יודע איך להתייחס אלייך בתור בן אדם ולא לחפש איפה רק לתקוע את ה-*** שלו.. אחד שמגן עלייך ואכפת לו והכל, אף אחד לא מבין מה הוא באמת בשבילי.
אז אולי עוד לא קיבלתי תגובה מהחברה הכי טובה שלי על המקרה חוץ מ"אווווקייי.." שהיא הספיקה לכתוב היום לפני שהיא נכנסה לבסיס , ואני יודעת שהאוקיי הזה , אני מכירה את הצליל שלו אפילו בראש.. זה לא אומר רק רע זה אומר גם טוב, זה אומר שגם היא חושבת שאולי עוד יש תקווה.
רבתי עם אחת מהחברות האחרות כי היא אמרה שתראו על מה אני רבה איתה על הדעה שלה ושאני תינוקת ושכשאני אתבגר אני אדבר איתה ו"ביוש". אני גם יודעת להיות כלבה אז שלא תנסה אותי, אבל הרשיתי לעצמי פשוט לחסום אותה - על זה אני מסכימה שזה היה ילדותי, אבל הריב שלי איתה על המצב ממש לא היה ילדותי היא פשוט עיוורת לפגיעות שלה כנראה ברמה מטורפת, אז אחלה, כשהיא תקלוט מי באמת החברים שלה שתדבר איתי, ותדע איך לדבר.
בכל אופן עזבו אתכם שטויות, יולי כתבה לי, ועצוב לי.. אז ביי עד מחר/תיים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
