"זאת תהיה זכות גדולה, שתשברי לי את הלב."

הוא פיתה אותי. רציתי לחזור אליו, אל חיקו. רציתי את אותו החום שהוא שידר לי פעם, את אותו האור ואהבה.

אבל האור בבית היה כבוי, וכך גם האהבה. נתקעתי בבית שאינו יכול לאחסן אותי ואת רגשותיי, את צרכיי ואת בדידותי. הוא לא החזיר לי את אותה האהבה, הוא לא נתן לי לחדור לתוך עמקי ליבו. הוא השאיר אותי בפנים, אבל לא כמו רציתי. כמו שציפיתי.

אני תקועה כאן, כמו צב שתקוע עם השיריון שלו. אני יכולה להתקפל ולהרוס את עצמי ולחזור הביתה, אבל זו איננה משאלתי או מטרתי. עמוק בתוך ליבי הייתי רוצה להיות תקועה עמוק בתוך ליבו. הייתי רוצה להיות מושא אהבתו.

אך כאן אני, מחוץ לחומה שהוא בנה מסביבי בלי אפשרות להיכנס או לצאת. פשוט ככה. יש לי הרגשה שצריך לעשות כאן בדק בית.