"אנה מוכשרת המון פוטנציאל"

לפעמים כשאני מכבה את השעון המעורר בטלפון ומנסה להרוויח עוד כמה דקות של שינה גנובה ומתוקה, ואז קופצת בבהלה ונלחמת בזמן,

או כשאני מכינה סנדוויצ'ים וצועקת לעבר הבן שלי שוב ושוב "אור תקום, שלא תאחר לבית ספר!"

או כשמגיעים בדואר חשבונות שצריך לשלם ונדמה לי שרק שילמנו וכבר הגיעו חשבונות נוספים,

או כשאני מתיישבת מול המחשב לקרוא משהו או לעשות סידורים כלשהם ואיכשהו עובר יותר מידי זמן מול הפייסבוק,

או כשאני מתבקשת לחתום במחברת הקשר על עוד הערה מעצבנת מבית הספר על כך שהילד פיטפט, לא הביא ספר, הפריע בכיתה.... וכל מה שבא לי לכתוב בחזרה זה שאנחנו בשנת 2017, ויש לנו ילדים שמוקפים בטכנולוגיות של שנת 2017, ונמצאים בכיתה עם עוד כ 30 ילדים, ואנחנו הורים קצת שרוטים עם שריטות של שנת 2017,אז בבקשה בבקשה בבקשה שלפחות קצת יתאימו את השיטות של המערכת ויתקדמו מאה שנים קדימה לפחות,

אז לפעמים, אחרי הפעמים האלו, כשמתגנבים רגעים קטנים של שקט, אני תוהה לעצמי מתי ואיך הפכנו אנחנו להיות המבוגר האחראי?...