הדבר היחיד שנורא יותר מפשעי אולמרט הוא שהמקרה הנורא מעיד משהו על עם ישראל כולו, שחטאיו לא נופלים מחומרת פשעו של אהוד אולמרט. ומבלי משים כולנו הולכים בדרכו, ובו בזמן מתדרדרים לתיהום עמוקה.
למשל, ראש הממשלה בימינו אנו, כבוד בנימין נתניהו, חטא מספיק פעמים במהלך הקריירה שלו. בין אם זה בהבטחות שווא, ובין אם זה לפגוע בקשרים החשובים שלנו עם העולם. נכון, אולי הוא לא ביצע פשע, אבל הוא לא חוטא בשביל שיוכל לחרבן בשירותים כשמסביבו דולקים נרות ריחניים? הוא לא חטא למען טובות הנאה אישיות? זה לא נחשב בעיניכם חטא שהוא פוגע בסיכוי שלנו לשלום עם הצד הערבי יום ביומו? זה לא נחשב בעיניכם שירות אינטרסים אישיים להמשיך לבנות באיזור בידיעה שהבנייה שם משאירה אותנו במקום? וכל זאת רק מתוך מניעים אידיאולוגים.
זה שראש ממשלה שבוחר באידיאולוגיה אישית במקום בטובת המדינה שלו לא נחשב בוגד בעינכם רק מוכיח שאתם כבוחרים הייתם פועלים בדיוק כמוהו.
בנוסף, מערכת בית המשפט בישראל אינה תמימה גם היא: 6 שנים? 6 שנים על לקיחת שוחד מכספי המדינה ובגידה באמון הציבור? זהו, 6 שנים? ולמה, כי הוא היה ראש ממשלה? דווקא כי באותו זמן היה ראש ממשלה, אם העונש אמור להיות 12 שנים, הוא היה אמור לקבל הרבה יותר.
איך אזרח פשוט אמור להסתכל כעת על מערכת בית המשפט, כשלראש ממשלה שבוגד בעמו - היא מקלה כך על עונשו? איך אזרח פשוט יכול לא לזלזל אחרי מאורע שכזה? שחיתות שכזו, ועוד בבית המשפט, שכל מהות תפקידו היא שמירה על הצדק וההגינות.
הלוואי שהייתי יודעת מה לעשות או להציע כדי לעצור אותנו מהדרדרותינו, אבל מי שמעליי קובע. ובינתיים במקום ללמד את ילדינו על ערכים כמו כבוד האדם ושוויון, בוחרים ללמד אותם בגנים על השואה. במקום לחנך ילדים לאהוב, מחנכים אותם לשנוא והם גדלים להיות אזרחים אגואיסטים שחושבים רק על התחת של עצמם.
ואחר כך אתם מתפלאים שעבריינים צצים בתוך מושבי מליאת הכנסת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דומיה